מקהלה הונגרית

לפעמים טוב להגיע ליצירה ספרותית כטאבולה ראסה. לא הכרתי את יגאל שוורץ ובוודאי שלא הכרתי את הסיפור הקצר “גמדים על הפיז’מה” של רות אלמוג המבוסס על ילדותו. במבט לאחור איני נזכר  אפילו מה גרם לי להתעניין בספר וגם לא למה הוא הונח בארון ונשכח שם כמעט שנה.

וכך הגעתי נטול ידע מוקדם לאחת מיצירת המופת שנכתבו כאן בשנים האחרונות. הישג ופיסגה של ממש. סופרלטיבים רבים מופיעים על הכריכה ולמרות שלרוב איני מתרשם מהם, הפעם הם צודקים. ויותר מכך, אם עדותו של הדיוט כמוני תיחשב למשהו בעיניכם.

אחת לכמה חודשים, במהלך כל השנים שעברו מאז שהסיפור ההוא ראה אור עולם, עלה בי החשק להתיישב מולו ולפתוח אותו. לפרש אותו, ובה בעת לספר את סיפורו של הילד ההוא שהייתי אני.

הסיפור הזה התבשל בי אט אט, עד שבקיץ האחרון החלטתי לעשות מעשה. נסעתי לבודפשט, עיר ילדותה ונעוריה המוקדמים של אמי, ושם במשך חודשיים, ואחר כך במהלך חודשיים נוספים בארץ, כתבתי, בשטף מטורף, לפעמים עשר ואפילו שתים-עשרה שעות ביום, את הגרסה שלי לגרסה של אלמוג לסיפור שלי, ובתוכה שיבצתי גם רסיסים מגירסאותיהם של אבי, אמי ואחותי, שאמנם נמצאים משכבר בעולם אחר, שלשוכנים בו שמורה זכות השתיקה, אך, כפי שתראו, אי-פה אי-שם, הם מוותרים על הזכות הזאת ומתפרצים לסיפור דרך קולו של המספר, קולי, ולא תמיד, אומר מיד, לשביעות רצוני. (עמ’ 9)

הספר נפתח בסיפור הקצר “גמדים על הפיז’מה” ולמרות ששמו מרמז לסיפור ילדים חמוד, תוכנו איום ונורא. הוא מטלטל ומכה בעוצמה. כבר מתחילתו עת מושמעת המילה “רעכטס” ולא צריך כמעט לדעת גרמנית בשביל לדעת שאנו עומדים כאן בפני אירוע “משם”. משפחת דויטש של אלמוג אינה נורמלית. כל סוגי ההפרעות קיימות שם. אלימות פיזית, מילולית, נפשית ומינית ואת הסיפור הזה שוורץ פותח והדרך בה הוא עושה זאת היא מופלאה, סימסטר אוניברסיטאי שלם.

זה מתחיל בקורס בספרות. שורה אחר שורה מנתח שוורץ את סיפורה של אלמוג. יכולנו להסתפק בכך: מסה ספרותית נהדרת על סיפור קצר. אבל שוורץ משחק רק לעיתים רחוקות את הפרופסור לספרות המרוחק העומד מהצד ואינו קשור לאירועים. ברוב הפעמים הוא מתפרץ לסיפור, בא חשבון עם אלמוג, מתווכח איתה, מספר את הגירסה האמיתית לאירועים (שבדרך כלל היא גרועה אף יותר מזו הבדויה). אנו מקבלים גם שיעור בהיסטוריה על דור הניצולים, שלא באמת הצליח להינצל. על אלו שמנגלה הרג כבר שם אבל נשארו חיים עוד שנים אחר כך נושאים איתם משאות בלתי אפשריים ותוך כדי כך הורסים את סביבתם ואת ילדיהם. גם על זה היינו אומרים דיינו אבל אנחנו מקבלים קורס נוסף בפסיכולוגיה ובמערכות יחסים משובשות וחסרות תקנה בין בני זוג ובין הורים וילדים. יחסים אסורים, שיתופי פעולה, בריתות ובגידות ומעגל קסמים של קיר מוות שאין כמעט דרך לחצות אותו.

אוי רות, כמה שהסיפור הזה כבד. מאה טון על כל ריס. ולחשוב על כך, וקשה להימנע מזה, שעל התשית הנפשית המעוותת הזו, שהסיפור שלך מיטיב כל כך לשקף אותה, נבנתה מדינה. פלא שאנחו מתנהגים כמו משוגעים. לא מבדילים בין מציאות לדמיון. נרדפים ורודפים כאילו אנחנו באיזה סרט מצויר, אבל כזה הגובה קורבנות אדם לא מצוירים בכלל. אמיתיים. (עמ’ 261)

ואנו כקוראים עומדים ונדהמים. קודם כל מהעוצמה הסיפורית של אלמוג – הפותחת את הספר, אבל את זה חשתי אני כקורא חדש של הסיפור. אולם עוצמה זו היא רק הפתיחה לצלילה לתהומות עמוקים וחשוכים פי כמה בהבנת הסיפור. כנות נדירה של גיורא שוורץ והתערטלות וחשיפה נפשית כמוה לא ראתה הספרות העברית זמן רב. הדמויות מתפרצות לסיפור וכל דמות מאופיינת בגופן שונה. לפחות שישה גופנים יש כאן. גופן לסיפורה של אלמוג. גופן לסיפורו של גיורא, גופן למובאות מהספרות העולמית (הרבה מאד סיפור ילדים מוזכרים כמו גם התנ”ך והברית החדשה), והגופנים המתפרצים – בעיקר הגופן של האחות נעמי, מעט של האם ופחות מכך של האב המתעקש גם הוא להשמיע את קולו. לוקח זמן להתרגל לגופנים, אולם לאט לאט אנו כבר יודעים מתי לצפות להם ואפילו מחכים להם, כאילו יודעים אנחנו מתי יהיה חשוב להם להשמיע את קולם. המישלב המיוחד של כל הקולות האלו, סיפור הילדות הקשה, החשיפה האינטימית ודיוק המילים משלים את הספר לכדי יצירה מרתקת המשאירה את הקורא נפעם ופעור פה.

מקלה הונגרית - יגאל שוורץ - כריכת הספר

מקלה הונגרית – יגאל שוורץ

מקהלה הונגרית
יגאל שוורץ
הוצאת דביר 2014

מקהלה הונגרית - צילום לווין של איזור הפרדס בין כפר אזר וכביש גהה

מקהלה הונגרית – צילום לווין של איזור הפרדס בין כפר אזר וכביש גהה . מקור GOOGLE

הפרדס לא קיים, הברושים גם לא קיימים, אבל מגדל המים וכנראה גם הבית נראים בקלות כשחולפים בכביש גהה. זירת ההתרחשות היא בחלקה העליון של התמונה בשטח הנראה ריק סמוך מאד למחלף בר אילן. הנה עוד תמונה

הגדלה של המקום. מגדל המים נראה בבירור. מקור: גוגל

הגדלה של המקום. מגדל המים נראה בבירור. מקור: גוגל

מגב הספר

אח ואחות גדלים בבית קטן ומבודָד בלב פרדס משוגע בישראל של שנות החמישים

פעם, לפני שנים, סיפר יגאל שוורץ את הסיפור הזה, סיפור ילדותו, לרות אלמוג, שכתבה בעקבותיו את יצירתה הבלתי נשכחת “גמדים על הפיז’מה”. כעת, מקץ עשרים שנה, נוטל לידיו שוורץ את היצירה של אלמוג, ומתוך קריאה מחודשת בה יוצא לחפש שוב את סיפורו שלו.

 מקהלה הונגרית – שנכתב בשני חדרים לסירוגין, בבודפשט ובנווה שלום, בארבעה חודשים בלבד, כמתוך דיבוק – הוא ספר שלא דומה לשום דבר אחר שנכתב פה. הוא וידוי מהמם. הוא סיאנס מוּטרף ש”מדוֹבב” הורים ואחות שהלכו לעולמם זה מכבר; העלאת זיכרונות בְּאוב–הדמיון עם סימפוניה ווֹקאלית שבודה אמת נצחית, אם יש דבר כזה. הוא ממוּאָר מופלא ביופיו, אגדה, מיתולוגיה ארצית. ובו בזמן הוא אף לא אחד מאלה. רק כולם ביחד. מהופכים על ראשם. הילה בלום  

צרויה שלו: “מקהלה ספרותית מדהימה בעוצמתה, המשלבת את קולות החיים והמתים, את הילדות הישראלית בילדות אירופית, את הסיפור האישי של אח ואחות שאיש לא הגן עליהם מפני הוריהם שורדי השואה בסיפור הכללי של ילדי שנות החמישים של המאה הקודמת. יצירה עזה ומזעזעת, עמוקה ונועזת.”

בלהה בן–אליהו: “יצירת מופת מטלטלת שבה חיים וספרות נפגשים באופן שיש בו ביטוי עז ומכמיר לב לכוחה המחיה והמתקן של ה’קריאה’. בכישרון, בחוכמה ובאומץ נדירים מתוארים כאן מחוזות פנימיים וחיצוניים, שנמזגים בהם כאב וצער ויופי וכעס ואשמה, ואולי מעל לכול כבוד עמוק למלֵאוּת חייהם של אלה שאינם כאן עוד.”

 חיים באר: “כמו בוגנוויליה סגולה הנכרכת מסביב לברוש ותיק ויוצרת אגב כך מראה רב–הוד, כך משתרגת המקהלה ההונגרית של שוורץ מסביב לגמדים על הפיז’מה של אלמוג ובוראת יצירת מופת מופלאה שהיא בה בעת וידוי חושפני ואמיץ המביא אותנו אל מעמקי נשמתו של המספר, ‘שיעור לדוגמה’ בסוגיית אמת ובדיה בספרות וסיפור חד-פעמי ורב-עוצמה הכתוב באהבה וביושר הראויים להערצה.”

רוני סומק:מקהלה הונגרית הוא ספר שובר הרמוניה, מיתרי הגרון של הגיבורים הם חוטי תיל. הדקירה הופכת לבלוז והמחבר מחליף את שרביט המנצחים בתת–מקלע. אלמוג ושוורץ משחקים פינג–פונג שהכללים בו משתנים בלי הרף, ומאיה–נעמי הופכת את הקרב הזה לקרב של אבירים…”

באר מרים – פורים

לסדרת באר מרים מצטרף כרך חדש על פורים. למרבה המזל אין הפתעות והספר שומר על הפורמט המוצלח מאד של כל ספרי הסדרה הקודמים. הספר כולל מאמרים במבחר נושאי פורים ומיישם את מטרתו כפי שהיא מופיעה בכריכה האחורית – קנקן חדש ליין הטוב והישן. ואיך עושים את זה?

בכמה דרכים: קודם כל המאמרים קצרים למדי, חלקם אפילו בני עמוד אחד. גם הדיונים ההלכתיים מתומצתים למדי. זו החלטה מודעת. מטרת הספר היא לתת מבט רחב מאד אבל מתומצת ולא מעמיק. לצורך כך יש ספרים אחרים ונושאים התופסים עמודים בודדים בספר זה יכולים להוות בסיס לספר שלם. אין בספר זה מקום ללמדנות מרובה ולפילוסופיה מורכבת. המבט הרחב כולל גם היבטים שאינם קשורים לחג המקורי אלא לימינו אנו, התחפושות (מנהג מאוחר יחסית) ומשמעות המושג עמלק כיום.

מאפיין שני הוא רמת ההפקה הגבוהה של הסדרה. אם תרימו את הספר תרגישו את זה היטב. הספר מודפס על נייר כרומו משובח (וכבד), בטיפוגרפיה נוחה וברורה, וכולל גם עשרות תמונות של פריטי יודאיקה הקשורים לחג. ללא ספק קנקן מרשים לתוכן איכותי.

השילוב של תכנים מגוונים, סגנון כתיבה פשוט (למרות שבחלקים ההלכתיים ניכר הסגנון הישיבתי) והפקה מרשימה הופכים כל ספר בסדרה למתאים לקהל הישראלי כולו על כל גווניו: דתיים, חילוניים, גברים, נשים, צעירים ומבוגרים, אשכנזים וספרדים. לדוגמה דווקא באזכור של היטלר ימ”ש כעמלק המודרני מובאת בקצרה קהילת קזבלנקה שקבעה כחג את יום ג’ כסלו תש”ג בו נוצחו הנאצים במרוקו. לא הכרתי את אשר חסין ח”כ מיוצאי הקהילה ואת מגילת היטלר שכתב וחלק קטן ממנה מופיע בספר:

(א) וַיְהִי בִּימֵי הִיטְלֶיר הַצַּבָּע הוּא הַקָּאפּוֹרָאל הַמּוֹשֵׁל עַל כָּל גֶּרְמָנְיָא שְׁבַע עֶשְׂרֵה מְדִינוֹת. (ב) בַּיָּמִים הָהֵם בַּעֲלוֹת הָאַכְזָר הַזֶּה עַל כִּסֵּא מֶמְשַׁלְתּוֹ אֲשֶׁר בְּבֶּרְלִין הַבִּירָה. (ג) שָׁכַח עָנְיוֹ וְדוּד הַצְּבָעִים שֶׁהָיָה עַל שִׁכְמוֹ לֶחֶם עוֹנִי וּבְגָדִים קְרוּעִים וְחַצְרוֹת הַבָּתִּים שֶׁשָּׁם הָיָה לָן. (ד) זָכוֹר לֹא זָכַר יְמֵי הַצּוֹם וְחַיֵּי נְדוּדִים בַּיּוֹם אֲכָלָהוּ חֹרֶב וְקֶרַח בַּלַּיְלָה וַאֲנָשִׁים טוֹבִים לְבֵיתָם סְחָפוּהוּ. (ה) גַּם הָאֲנָשִׁים הַדַּלִּים אוֹתוֹ רִחֲמוּ וְחֶמְלָה זוֹ הוּא לֹא לָמַד וַיִּתְאַכְזֵר וַיִּשְׁמַן וַיִּבְעַט כַּחֲזִיר. (ו) מִסְפַּר צָרוֹתָיו הָרַבּוֹת שָׁכַח וּמִלִּבּוֹ הֱסִירָן וְנִקְמַת אֲבוֹתָיו הָמָן וַעֲמָלֵק יִמַּח שְׁמוֹ כִּשְׁמָם זָכַר וְעַל לִבּוֹ חֲרָטָהּ רָאָה הַהַתְחָלָה וְנִסְתַּמָּא לְבַסּוֹף. (ז) אָמַר בְּלִבּוֹ זְקֵנַי נֻוצְּחוּ מִמִּעוּט חָכְמָתָם וַאֲנִי אִישׁ דַּעַת וּמָלֵא תְּבוּנָה עֲצָתִי נְכוֹנָה וּזְרוֹעִי חֲזָקָה וּבָזֶה אֶכְבֹּשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם.

המגילה בת שבעה פרקים ונכתבה על נייר קלף, ואף עשרת בני המן הוחלפו בצוררים הנאצים. לצערי לא הצלחתי למצוא את כולה באינטרנט (מצאתי את המאמר הבא אך איני יודע מי חיברו), אבל בהחלט למדתי דבר חדש, שגרם לי להתעניין ולהמשיך ללמוד בנושא מעבר לגבולות הספר (המאמר בספר על הנושא הוא בעמוד אחד). מתברר גם שיש עוד מגילות מעין זו

פרקי הספר הם: משנכס אשר – פרשות שקלים, זכור ותענית אסתר. מגילת אסתר – עיונים שונים במגילה (יותר בהיבט של המגילה כספר תנכ”י), מקרא מגילה – עיונים הלכתיים במצוות קריאת המגילה, מצוות היום – עיון הלכתי בשאר מצוות היום – משלוח מנות, סעודה ומתנות לאביונים. עיצומו של יום – מאמרים שונים על חג הפורים עצמו, מטרתו, שושן פורים וכו’ ופרק סיום על ישראל ועמלק  לאורך הדורות ועד ימינו.

באר מרים - פורים - כריכת הספר

באר מרים – פורים

פורים – באר מרים סדרה לחגים
רבני ישיבת הר עציון
בערכית יצחק ברט והרב יעקב מדן
ידיעות ספרים – תשע”ה 2015

 

מגב הספר

הסדרה לחגים באר מרים, מפירות בית המדרש של ישיבת הר-עציון, אמורה למלא חלל כלשהו – חלל המתהווה בארון הספרים בכל עת עם הזמן המתחדש.

סדרה זו מנסה לעצב קנקן חדש ליין הישן והטוב של תורת ה’ ופרשנותה, של הגותם העשירה של חז”ל ושל מסורת ההלכה ומנהגי אבותינו בחג ועל החג. היא חפצה להגיש לקורא ניתוחי עומק על משמעות החג בתורה, בתפילה, בהלכה ובמנהג, אולם בה בעת היא חותרת לנגישות קלה וידידותית אל התכנים שהיא מציגה לפני הקורא.

ימי הפורים על שפע מצוותיהם אינם ימים שנצטווינו עליהם מפי הגבורה. את ימי הפורים עם ישראל קיבל על עצמו לדורות עולם, “וְלֹא יַעֲבוֹר”, כזכר לנס הצלתם מידי אויביהם בראשות המן ובניו ולזכרון נצחונם במערכה על קיומם. תקנת הפורים מהווה קבלה מחודשת של התורה, וזאת למרות שבמגילת אסתר שם ה’ אינו מופיע כלל. בכל הנושאים האלו, ועוד רבים, עוסק הכרך שלפניכם.

מירוץ שליחים

נתחיל את הסקירה דווקא מתמונת הכריכה היפה באיורה של בתיה קולטון. על הכריכה המון פרטים שמחייבים תשומת לב מראש ועוד לפני קריאת הספר. עוגות ענק, ירח בוכה, זוג מחובק, טנדר ישן, שולחן בבית קפה אך רק מישהי אחת יושבת לידו עם כסא פנוי, עשן או ענן, זוג על ספסל, זוג אוכל נקניקיות, גבר כורע ברך עם אריזת מתנה שאולי מכילה טבעת אירוסין ובכריכה האחורית – עוגות עוגות ועוד עוגות.

הספר מירוץ שליחים מאת ארילאה גולדמינץ, יכול להיקרא כאסופת סיפורים קצרים המובילים כל אחד למשנהו (ובכך הוא הזכיר לי במעט את “ככה נראית גאולה” של חיותה דויטש). הסיפורים משתלבים והדמויות מופיעות שוב מפעם לפעם (למעט סיפורים בודדים שהדמויות מופיעות בהם פעם אחת ונעלמות). המון דמויות יש בספר ויקח זמן להכיר את כולם. קרול – הבעלים של קונדיטוריה “עוגה” בחיפה (יש בחיפה קונדיטוריה בשם “העוגה” אבל בספר מודגש כי השם הוא ללא הא הידיעה). קרול התאלמן מאשתו, יש לו בת – אוסי, הוא מחזר אחרי בטי המלצרית שאוהבת את יוסי האופה. אוסי בכלל מנהלת רומן עם גבר נשוי דן שמצידו רק התגרש ומחפש אהבה חדשה ועוד כמה דמויות מבוגרות וצעירות.

הספר נע על הגבול בין הטרגי לקומי. דמות אחת נהרגת בתאונה טרגית כבר בתחילת הספר, אבל יש בו גם רגעים קומיים רבים. נראה שהעיסוק המרכזי הוא בזוגיות שונות ובמבט שואל למה כל כך הרבה זוגיות נכשלות. למעשה אין בספר זוגיות אחת שהצליחה. כולן התפרקו. קרול היה נשוי לאישה משוגעת ולא רווה נחת, בנצי הפך את מרים לאלמנה חיה, עמרי ואלה לא מסתדרים, דן התגרש. אמנם זוגיות חדשות נוצרות אבל הן נבנות על חשבון ובמקום זוגיות ישנות. אפילו הזאב הבודד שבורח פעם אחר פעם מגן החיות העירוני, אולי בורח כי הוא מחפש בת זוג בעיר הגדולה? בספר מתים לא מעט אנשים, מתאונה או מזקנה, אבל אין איזון נגדי של תינוקות חדשים שנולדים, חבל.

אולי כדי לאזן את כל המרירות הזו, עיקר הספר סובב סביב הקונדיטוריה כאשר כל כמה עמודים אנו קוראים תיאור מעורר תיאבון של עוגה אחרת, מתוקה מסוכר ומדבש. השילוב של המר והמתוק יוצר ספר מעניין. הפרקים קצרים ולקח לי מעט זמן להיכנס לעניינים ולהבין מי כל הדמויות ומה היחסים ביניהם. אחרי כמה פרקים אפילו חשבתי להפסיק, אבל החלטתי לנסות עוד קצת ולשמחתי העלילה התבהרה ושאר הקריאה היה שוטף. ייתכן והיה עדיף לו גולדמינץ הייתה בוחרת צד, האם להישאר בפורמט של סיפורים קצרים שרק נוגעים אחד בשני או של רומן רגיל עם דמויות מרכזיות. התוצאה היא בעלת חן אבל יוצרת מעט חוסר  אחידות והחלטיות. לא כל פרק עומד כסיפור בפני עצמו, ודווקא הסיפורים שהכי עומדים בזכות עצמם (איילה שלוחה למשל), תלושים מיתר חלקי הסיפור. סיום הספר מהווה את סופו של המירוץ ובו מתחילה זוגיות חדשה. נקווה שתצליח.

זהו ספרה הראשון של אריאלה גולדמינץ. לאחר כניסת חוק הספרים לתוקף נשמעת טענה כי סופרים חדשים עם ספרי ביכורים נשארים מחוץ למשחק. מי ירצה להסתכן ולקנות את ספריהם? דווקא בשל כך, אני רואה חשיבות במתן במה בסקירות לספרים אלו ולחשיפה מרובה לסופרים בראשית דרכם. לאחר הקריאה ולפני כתיבת הסקירה נתקלתי בהמלצה של אשכול נבו על הספר. זה עשה לי חיבור מעניין כי גולדמינץ למדה אצל נבו בסדנה ומצאתי איזו השפעה הדדית בספרה ובספרו החדש שלוש קומות שיצא גם בימים אלו. בשניהם מופיעה דמות משפטית בכירה הנותנת עצות חינם לדיירי המאהלים בזמן המחאה החברתית. יכול להיות שזה מקרי. יכול להיות שסדנת הכתיבה עצמה התרחשה בזמן המחאה. קשה לדעת, אבל עצם גילוי ההפתעות הקטנות האלו במהלך הקריאה (כמו גם שלדן יש טלסקופ – כבר קיבל נקודות מחובב אסטרונומיה כמוני) הוסיפו לי הנאה ועניין.

לספר יתרון נוסף, הוא מאד עירוני והפעם העיר היא חיפה. אני לא חיפאי אבל אפילו אני מכיר את שכונת הדר ואת העובדה שההדר די ניטל ממנה בשנים האחרונות. גם בגן האם הייתי ולידו בגן החיות העירוני המיושן (שמאז התחדש). חיפאים בהווה ובעבר יגלו נדבכים נוספים בספר.

מרוץ שליחים - כריכת הספר

מרוץ שליחים

מרוץ שליחים
אריאלה גולדמינץ
זמורה ביתן – תשע”ה 2015

באדיבות ההוצאה – קטע מהספר לקריאה

מרוץ שליחים / אריאלה גולדמינץ

מגב הספר

בלב‭ ‬ההדר‭ ‬השחוק‭ ‬של‭ ‬שכונת‭ ‬הדר‭ ‬טמונה‭ ‬קונדיטוריית “עוגה” ‬הוותיקה, ‬כצימוק‭ ‬בחלה ‬מתוקה. ‬קרול, ‬הבעלים‭ ‬הדקדקן, ‬שאפילו‭ ‬מהקריות‭ ‬היו‭ ‬מגיעים‭ ‬לאכול‭ ‬את‭ ‬הסברינות‭ ‬שלו, ‬מתאלמן‭ ‬מאשתו‭ ‬המשוגעת‭ ‬ומגלה‭ ‬שהוא‭ ‬נוהה‭ ‬אחר‭ ‬בטי, ‬המלצרית‭ ‬הלא‭ ‬צעירה, ‬שלבה‭ ‬שייך‭ ‬דווקא‭ ‬ליוסי, ‬האופה‭ ‬הראשי. ‬בינתיים‭ ‬יונל, ‬הלקוח‭ ‬המסור, ‬מאוהב‭ ‬בדבורה‭ ‬הכעורה, ‬בתו‭ ‬אוסי‭ ‬מנהלת‭ ‬רומן‭ ‬עם‭ ‬גבר‭ ‬נשוי‭ ‬שאשתו‭ ‬חושקת‭ ‬בווטרינר‭ ‬העירוני, ‬וחייה‭ ‬של‭ ‬סוריקה, ‬חברתה‭ ‬של‭ ‬בטי‭ ‬המלצרית, ‬מקבלים‭ ‬תפנית‭ ‬מפתיעה. ‬כל‭ ‬זאת‭ ‬ועוד‭ ‬על‭ ‬רקע‭ ‬מרוץ‭ ‬השליחים‭ ‬המשפחתי‭ ‬של‭ ‬חיפה, ‬כשבאוויר‭ ‬נישא‭ ‬ניחוח‭ ‬הקרמל‭ ‬אל‭ ‬הכרמל. ‬
גם‭ ‬ספר‭ ‬הביכורים‭ ‬המעודן‭ ‬והמדויק‭ ‬של‭ ‬אריאלה‭ ‬גולדמינץ‭ ‬בנוי‭ ‬כמרוץ‭ ‬שליחים, ‬כאשר‭ ‬כל‭ ‬דמות‭ ‬מעבירה‭ ‬את‭ ‬שרביט‭ ‬הסיפור‭ ‬לזו‭ ‬שבאה‭ ‬אחריה‭ ‬במעלה‭ ‬רחובותיה‭ ‬של‭ ‬העיר‭ ‬שזוהרה, ‬המועם‭ ‬זה‭ ‬מכבר, ‬מצטחצח‭ ‬ומתמרק, ‬כמו‭ ‬הגיבורים‭ ‬שלעת‭ ‬בלותם‭ ‬היתה‭ ‬להם‭ ‬עדנה. ‬
מרוץ‭ ‬שליחים‭ ‬הוא‭ ‬יצירה‭ ‬שבה‭ ‬העליבות‭ ‬והחידלון‭ ‬ניגפים‭ ‬בפני‭ ‬קסם‭ ‬האהבה‭ ‬המתמרדת‭ ‬כלפי‭ ‬עריצות‭ ‬הזמן. ‬בהומור‭ ‬ובמיומנות‭ ‬בוראת‭ ‬אריאלה‭ ‬גולדמינץ‭ ‬עולם‭ ‬הרמטי‭ ‬של‭ ‬מתיקות‭ ‬עדינה, ‬מאופקת‭ ‬ובשלה, ‬שנבלעת‭ ‬בתענוג‭ ‬במנות‭ ‬קטנות‭ ‬ומדודות. ‬העלילות‭ ‬המשתלבות‭ ‬בנויות‭ ‬לתפארת‭ ‬כשכבותיה‭ ‬של‭ ‬עוגת‭ ‬חתונה, ‬ומעוררות‭ ‬ומספקות‭ ‬בה‭ ‬בעת‭ ‬כמיהה‭ ‬וגעגוע‭.‬

כל הר וגבע

מי לא אוהב את צלילי המוזיקה? לא סתם הוא אחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר. התחלתי את הספר דווקא מאחרית הדבר של יאיר רוה. כמוהו, גם אני לא ידעתי שמדובר בסיפור אמיתי. או לפחות כזה המבוסס על משפחה שהייתה באמת קיימת. זה לא נאמר בסרט ולא במחזמר ואולי טוב שכך.

הספר אינו ספר על צלילי המוזיקה. הספר הוא על משפחת פון-טראפ. האמיתית. ואנו מגלים הבדלים רבים בין המציאות לבין הבמה, אולם עדיין קשה לנו כקוראים לבצע את ההפרדה.

אגתה פון טראפ – בתו הגדולה של גיאורג המיוצגת בסרט על ידי מרתה (במציאות היה אח גדול שאינו מוזכר בסרט) מספרת את סיפור המשפחה. הספר מתחיל כמו כל ספר זיכרונות אישי, כזה שהעניין בו לציבור הרחב מוגבל למדי אולם ברגע שנכנסת מריה (גוסטל) לחייהם, כמורה פרטית של אחת האחיות, אנו נשאבים בעל כורחנו לעלילת צלילי המוזיקה.

הפערים רבים: גוסטל התחתנה עם גיאורג שנים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בזמן האנשלוס אגתה הייתה בת 25 ולא נערה מתבגרת בת 16. לא הייתה בריחה דרך ההרים (אם מטפסים על הרי זלצבורג מגיעים רק לעוד מהרי זלצבורג. יש מאות קילומטרים מזלצבורג עד שוויץ), אלא נסיעה רגועה למדי ברכבת מהתחנה העירונית לאיטליה ועוד.

אבל מוזיקה הייתה והרבה. משפחת פון-טראפ בסך הכל נרשמה לערב כישרונות מקומי, כוכב נולד בלי כל השואו וזכתה ואז הופיעה בעוד ועוד מקומות ואפילו בפני קנצלר אוסטריה, וגם הוזמנה להופעות בכל רחבי היבשת ובארה”ב. הקורא ישכ מתחיל לשיר דו הוא דב אולי דובה (או תרגום אחר אם היה בגרסאות הבמה שעלו בארץ) אבל זה לא מה שהם שרו. הם שרו מזמורי א-קאפלה, שירים אוסטרים עממיים (כמובן בלבוש דירנדל מתאים) ושירים בהתאם למקום בו הם הופיעו. הופעה חשובה נוספת הייתה בפני האפיפיור. הרכב המקהלה השתנה, חלק מבני המשפחה הקימו משפחות משל עצמם וחדלו להופיע, אגתה השתתפה בהופעות עד ההופעה האחרונה בשנת 1956. ואז בא המחזמר והסרט והשאר היסטוריה.

וכאן אתם אולי שואלים את עצמכם ואותי – האם הספר מעניין? והתשובה כרגיל מורכבת. הספר נכתב במשך שנים ופורסם בהוצאה עצמית בשנת 2004. רק ב-2010 הוא יצא שוב בהוצאה מוכרת. איני בטוח שהספר היה מעניין מספיק בעצמו לולא היה את צלילי המוזיקה, אבל אם לא היה את צלילי המוזיקה כנראה שלא היה כלל את הספר ואנו נמצאים במעין מלכוד של מה קדם למה, וגם בשאלה זו עוסקת אחרית הדבר בהרחבה.

התשובה ברורה – הסרט. לא בכרונולוגיה שלו אלא במקום שהוא תופס אצלנו. והרבה אוהבים את צלילי המוזיקה וגם לי יש פינה מיוחדת למחזמר זה. ומבחינה זו כל מי שאוהב את צלילי המוזיקה ימצא עניין וקסם בספר ונקודות מבט נוספות על הסרט אותו הוא מכיר כל כך. נקודה מענינת נוספת היא התיאור מהצד המפסיד במלחמת העולם הראשונה – הצד האוסטרי. לי היה נחמד להיזכר במקומות המופיעים בספר באיזור זלצבורג – אגם צלר, זל אם זי, קיטצשטיינהורן וכמובן העיר זלצבורג עצמה (שמופיעה הרבה יותר בסרט מאשר בספר).

אז מה עכשיו? לאחר קריאת הספר הדבר הבא שצריך לעשות הוא כמובן לראות שוב את צלילי המוזיקה (ואולי לבקר שוב באוסטריה?). כשנראה את הסרט נוכל להגיד – לא כך היה, לא בדיוק ולא בערך. סיפורה של אגתה הרחיב לנו את היריעה ושמחנו להכיר את משפחת פון טראפ האמיתית. אולי אפילו נרצה לבקר בבית ההארחה שלהם בוורמונט, אבל תמיד בסופו של דבר נחזור לשיר: “דו רה מי…”. כפי שמסכם יאיר רוה – הסרט ניצח וגם אגתה בסוף ספרה מבינה ומשלימה עם כך.

כמה תמונות מהטיול לאוסטריה להשלמת האווירה:

מבט על טירת זלצבורג

מבט על טירת זלצבורג

מזרקה בזלצבורג

מזרקה בזלצבורג – בסרט הסוס פנה לכיוון אחר

פסלי הגמדים גני מיראבל

פסלי הגמדים גני מיראבל

גני מיראבל זלצבורג

גני מיראבל זלצבורג – מתחשק לרוץ

פסל האריה בגני מיראבל

פסל האריה בגני מיראבל

אגם צלר אוסטריה

אגם צלר אוסטריה

על פסקת הקיטצשטיינהורן (אוגוסט)

על פסגת הקיטצשטיינהורן (אוגוסט)

כל הר וגבע - כריכת הספר

כל הר וגבע

כל הר וגבע
אגתה פון-טראפ
מאנגלית: נועה שביט
סנדיק ספרים – 2015 (במקור 2010)

על הספר

במלאת יובל שנים לצאת הסרט המוזיקלי צלילי המוזיקה, אחד הסרטים המצליחים והאהובים בכל הזמנים, מובא כאן סיפורה הנוגע ללב של המשפחה שהפכה לאגדה מפי אגתה, הבת הבכורה למשפחת פון טראפ.

צלילי המוזיקה שבה את לבם של דורות רבים בזכות סיפור מעורר השראה על אומץ, אהבה, מוזיקה ומסירות למשפחה. אגתה פון טראפ מגוללת באוטוביוגרפיה כובשת את סיפורה האמתי של המשפחה ומספרת על האירועים ששימשו השראה למחזמר ולסרט. בספר היא חושפת את קורות בני משפחת פון טראפ מימי הילדוּת המאושרת באוסטריה הכפרית עד לשנים שלאחר בריחתם מפני הנאצים. היא מספרת על אביה האהוב, על האבדן הטראגי של האם, על בואה של מריה ועל היחסים בין בני המשפחה, שאמנם זכו לתהילת עולם, אבל חוו קשיים לא מעטים לאורך הדרך.
כל הר וגבע – זיכרונות לפני ואחרי צלילי המוזיקה מלווה באחרית דבר מאת מבקר הקולנוע יאיר רוה, השופך אור על כוחו הייחודי של הסרט ועל הקשר החמקמק בין המציאות לייצוגה באמנות.

 

לטפס על ההר או איך לכתוב

ארנה קזין (עם קמץ קטן אבל בלי וו) ממליצה על תרגיל של כתיבה בלי תארים. לכתוב עם שמות עצם ופעלים. אני אנסה לכתוב סקירה כזו. לא הכרתי את ארנה קזין כסופרת ולא קראתי ספרים שלה או טורים שפירסמה בעיתון. אבל, כמי שאוהב לקרוא ולכתוב (בעיקר מאמרי פרשת השבוע, אסטרונומיה וסקירות ספרים) אני מתעניין בנושאים אלו.

נראה שלספר זה שתי מטרות. האחת, לפתוח לנו פתח למוחה של ארנה. מה קורה אצלה בתהליך הכתיבה. איפה שולחן העבודה שלה ומה היא עושה בבוקר. מתי היא אוהבת לכתוב, מתי היא לא מסוגלת לכתוב, איך מתגברים על מחסומי כתיבה ומה עובר עליה בשלבים השונים של הפקת הספר החל מהרעיון הנצרב בראש ועד קריאת סקירות וביקורות מעין זו.

המטרה השנייה היא לתת כלים לכל מי שאוהב לכתוב. ולא משנה מה כותבים: סטטוס, פוסטים, בלוגים, סקירות, טור בעיתון, נובלה, סיפור קצר, רומן, אפוס או מתכונים. הספר כולל כללים והדרכה ודוגמאות מספרים אחרים אותם ארנה אוהבת, רובם לא תורגמו לעברית.

עד כאן ללא תארים. או עם פחות תארים. קשה לכתוב ככה והתועלות שאני ראיתי בניסיון אינה דווקא ביצירת טקסט טוב יותר אלא ביצירת טקסט מודע ומחושב יותר, כזה שאחר כך נוסיף לו תארים במקומות הנכונים אולם במינון מדויק.

אהבתי את השילוב בין זרם המחשבות לבין כללי הכתיבה, שילוב שיוצר עניין לקורא. זרם המחשבות גורם ליצירה להיות אישית מאד, אפילו חושפנית, ודורשת אומץ מהסופרת. הכללים מרגיעים את המתח ומחזירים אותנו למישור האפקטיבי. לדוגמה, אחד הכללים החשובים (תואר! – מיותר?) הוא לדייק בעובדות. אם צריך לערוך תחקיר אז לעשות ואם מספיק לבדוק באנציקלופדיה אז לא להתעצל. אם הבאתם תגובה של זאב ז’בוטינסקי לפיצוץ מלון המלך דוד ביוני 1946  אתם בבעיה. תמיד יהיה קורא שידע שז’בוטינסקי נפטר שנים קודם (ושהפיצוץ היה ביולי, בדקתי את העירנות שלכם). אותו קורא ישכח את כל הספר ורק יגיב – איזו בורות! ספר נורא ואיום! כקורא אכן הרגשתי כך לפעמים כלפי ספרים (ראו אנדיורנס). אל תתעלמו מהכללים.

תרבות הכתיבה על הכתיבה מפותחת מאד בשפות השונות וסופרים רבים כתבו גם על תהליך הכתיבה שלהם (מבין כולם אהבתי במיוחד את “על הכתיבה” של סטיבן קינג). רשימת ספרי המקור קצרה יותר וכל ספר חדש שמצטרף אליה הוא ברכה ותועלת לכותבים. כרגיל ההמלצה היא למי שכותב לקרוא וללמוד. גם אם כתבתם די הרבה תמיד אפשר ללמוד דברים חדשים, לגלות נקודות מבט מעט שונות או סתם להתרשם איך סופרות אחרות רואות את הדברים (דברות?).

באתר ההוצאה תוכלו להתרשם מפתח הדבר של הספר המהווה מסה קצרה על הכתיבה ועומד גם כמאמר בזכות עצמו.

לטפס על ההר - כריכת הספר

לטפס על ההר

לטפס על ההר או איך לכתוב סיפור

ארנה קזין
הוצאת אחוזת בית 20145

מגב הספר

“כתיבת ספר היא מאבק נוראי ומתיש,” כתב הסופר ג’ורג’ אורוול, “כמו התקף ארוך של מחלה מכאיבה.” ובכל זאת, מאז ומעולם אנשים אוהבים לכתוב ומנסים את כוחם בכתיבה, וכיום – יותר מאי-פעם. אנשים רבים שמעולם לא כתבו, או שכתבו ורוצים להמשיך לכתוב, מבקשים שוב ושוב למצוא את הדרך הייחודית שתאפשר להם להעלות על הכתב את הרעיונות והסיפורים והתמונות שגודשים את ראשם.

כמו הסופרים הגדולים ביותר, גם מי שעושים את צעדיהם הראשונים בכתיבה מתלבטים בכל שלב ושלב של הדרך. ההשראה מובילה לכתיבה, הכתיבה מביאה השראה, ובין לבין – כולנו זקוקים ליד מכוונת שתעזור לנו לעשות נס: ליצור יצירה ספרותית מקורית ובעלת עוצמה, לברוא במילים עולם שלם ומעורר אמון שיזמין את הקוראים לצלול לתוכו ולהתענג עליו.
.
לטפס על ההר, או: איך לכתוב” הוא מדריך כתיבה חכם ותמציתי שכולל עקרונות יסוד המתאימים לכל סוגה של כתיבה ספרותית, אם בדיונית (סיפור קצר, נובלה, רומן), ואם לא-בדיונית (ממואר, מסה אישית, ביוגרפיה ועוד). בהתבסס על ניסיון רב כמנחת סדנאות כתיבה מוערכת וכמלווה אישית של כותבים, עונה ארנה קזין על שאלות מרכזיות שמטרידות כל כותב וכותבת: איך להתגבר על מחסום כתיבה, איך להתחיל לכתוב, איך להתמיד בכתיבה אחרי דעיכת ההתלהבות הראשונית, איך לתקן ולשפר כתב יד, וגם – איך לא להרים ידיים בטיפוס על ההר הגבוה כל כך, בדרך לפסגה היצירתית המיוחלת.
.
זהו ספר מלא השראה, וזו יצירה בפני עצמה על אהבת הכתיבה ועל כותבים ידועי שם; ספר שיכול לשמש בן לוויה מסור ונאמן לכל כותב וכותבת (בין שהם עמלים על טיוטה ראשונית ובין שהם כבר פירסמו וזכו להכרה). קזין מביאה ציטוטים של ענקי ספרות על אודות תהליך הכתיבה שלהם, ומספרת מניסיונה האישי ככותבת, ובתוך כך חושפת כללי ברזל של כתיבה, לצד טכניקות פשוטות להתמודדות עם מחסומים או עיכובים.

שלוש קומות

לא קראתי ספרים קודמים של אשכול נבו והחלטתי לנסות את ספרו החדש. לא הצטערתי. ספרו החדש, שלוש קומות, הוא שלושה מנולוגים של דיירים באותו בניין מגורים בפרברי המרכז. אנו מרגישים כמו בתא וידויים ושומעים את הסודות של המתוודים, דיירים רגילים בבניין רגיל. כמוני וכמוכם.

לכולם יש סודות והכתיבה של נבו גומרת לנו לקרוא במהירות ולנסות לגלות את הסוד. זה לא ספר מתח ורמזים נשזרים לאורך כל הדרך כך שיש לנו מושג כללי במה מדובר, אבל גם ככה אנו רוצים להמשיך ולקרוא ולגלות מה בדיוק קרה, והרבה יותר מכך, מה קרה אחרי ואיך הייתה ההתמודדות עם אותו סוג. אני אישית קראתי את הספר ברציפות הוא באורך המתאים לקריאה מהירה.

תוך כדי הקריאה אנו נחשפים לכל בעיות החיים המוכרות לנו. בעיות בין בני זוג, בעיות בין שכנים, בעיות בין הורים לילדים, בעיות באיזון בין הבית לעבודה, בעיות של משברי גיל שונים ועוד. עוצמתו של הסיפור היא בשגרתיות  של הדמויות ובכך שהקורא מבין כי בעיות אלו יכולות לקרות (אם לא קרו כבר דברים דומים) גם לו. כריכת הספר מזמינה אותנו לשאול את עצמנו “מה אתה היית עושה?” (כנראה שאבו השראה מתוכנית הטלוויזיה בשם זה). והבעייה היא שאין שום אפשרות לדעת ועל כך בדיוק יהודים דתיים מבקשים בתפילה: “אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון”.

שלוש קומות - כריכת הספר

שלוש קומות

שלוש קומות
אשכול נבו
עמודים לספרות העברית
כנרת זמורה – 2015

טעימת קריאה (משום מה בהטמעה באתר מגיעים לאמצע הספר. אם תגיעו ישירות לאתר SCRIBD תוכלו לקרוא את התחלת המונולוג הראשון. )

שלוש קומות / אשכול נבו by כנרת זמורה ביתן

מגב הספר

“קורה משהו. אני לא יכולה לספר אותו לאף אחד. אבל חייבת לספר אותו למישהו.” אף פעם אי אפשר לדעת מה באמת מתרחש מאחורי הדלת של השכנים. שלושה וידויים עוצרי נשימה של שלושה דיירים בבניין אחד במרכז הארץ משתלבים זה בזה וחושפים את הסודות והשקרים שבלעדיהם משפחות לא יכולות להתקיים. אשכול נבו נוטל הפעם את הז’אנר הקלאסי של הווידוי, צולל עמו אל זרמי המעמקים של החברה הישראלית ומוכיח שוב את כישרונו המזהיר למשוך בחוטי הסיפור ולהאיר את הפינות הנסתרות ביותר בנפש האדם. “שלוש קומות” הוא ספר מסחרר, המשליך את גיבוריו שוב ושוב לתוך מלכודות מוסריות ומזמין את הקורא לשאול:
מה אני הייתי עושה במקומם?

לחיים טובים

אודה על האמת שלא ממש הבנתי איך כולם מתחילים לעשות כושר ולהיות מדריכי כושר ולקח קצת זמן עד שהבנתי למה המונח “אימון” מתייחס. ההגדרה של המושג נשארה מעורפלת מעט, אולי במכוון, כך שכל אחד יכול למצוא איזו נישה משלו תחת ההגדרה הכללית של התחום.

לספרים הרבים העוסקים בתחום מצטרף ספרה של נילי סופר, שבאה מתחום המשפטים והניהול מחד גיסא ותלמוד מאידך גיסא ומציעה בספרה מעין קורס אימון אישי  לאור מדרשי חז”ל ואמרות שפר ממיטב הרפרטואר העולמי. כל פרק עוסקת בתחום מסוים, בקשיים ובכשלים שהוא גורם לנו ובשיטות להתגבר עליו. לדוגמה: לקיחת אחריות מול הטלת אשמה, קנאה, חוסר יכולת איפוק והבלגה, גאווה וצניעות ועוד. בסוף כל פרק מופיע סיכום קצר. נביא סיקור קצר ממעוף הציפור על הפרק הראשון “את מי אתה מאשים?”

הפרק נפתח ברבי יצחק שחולל ניסים שלכאורה היו אמורים להיטיב אך גרמו לתוצאות לא רצויות והיה צריך לבטלם (המקור בתלמוד במסכת תענית כג עמוד ב’). המעשה מהווה פתיחה ראויה לספר בכך שאותם האנשים שאירע להם הנס ולא השכילו לנצלו האשימו את מחולל הנס בתוצאה. כמו כן אפשר ללמוד מכך ששינוי אמיתי לא מתרחש באמצעות ניסים. משם עובר הפרק לדון באדם הראשון שהתחמק מאשמה והאשים את חווה, בקין שהיתמם מול ה’ על כך שאינו יודע מה קרה להבל וממשיך בנושא האחריות האישית שהיא חשובה יותר מהאשמות של אחרים. לסיום הפרק מופיעות אימרות נוספות בנושא כדוגמת האימרה: “ההצגה הייתה הצלחה גדולה, רק הקהל היה כישלון” של אוסקר ווילד ועד אפיקטטוס מהאסכולה הסטואית שאמר: “מדרכו של כסיל להאשים את זולתו בכישלונו. מי שמתחיל להחכים מאשים את עצמו, ומי שמשכיל אינו מאשים איש”. בכל אימרה יש דיון קצר ולאחריו מופיע סיכום של הנקודות העיקריות בפרק.

הספר מעוצב בצורה יפה ונעימה לעין המושכת את הקורא והפרקים אינם ארוכים. ביצוע משמעותי של תהליך שינוי הוא איטי וקשה. אני חושד בספרים שמכילים משפטים כדוגמת: “הספר הזה ישנה את חייך” “הספר שלו חיכית שנים רבות” וכו’. בספר זה השכילה המחברת לרשום על הכריכה כי: “אין ספק שזו עבודה קשה, הדורשת מאמץ, התבוננות פנימית עמוקה ולימוד מתמיד”. אין פתרונות קסם. וגם בתהליך של שינוי יהיו נפילות ואכזבות. ההתבוננות הפנימית היא אולי החשובה מכל, להיות כנים עם עצמנו ולהפסיק לנסות לרמות את עצמנו, ובעיקר לדעת שהתהליך אינו חד פעמי, אינו עם התחלה וסוף אלא הוא מתמשך. כתוצאה מכך כדאי לקרוא את הספר לאט. פרק בשבוע ובמהלך השבוע לשים לב לנושאים שעלו בפרק ולזהות התנהגות שמצריכה שינוי. זה לא פשוט ואולי ברוב המקרים הזיהוי יהיה רק הרבה אחרי שההתנהגות הלא רצויה אירעה, אבל המודעות היא השלב הראשון ואחריה אפשר גם לאט לאט לשנות (שיטה דומה הוצעה על ידי מחברת הספר כוח הרצון ושאלתי אותה גם לספר זה).

נקודת המוצא של הספר היא ממקורות היהדות תוך שילוב חוכמת העולם. ספרים רבים בתחום האימון שואבים גם ממקורות החסידות, תנועה שבחלק מהמובנים הקדימה את נושא האימון במאות שנים. גם בספר זה  מופיעות אימרות רבות של רבני החסידות אולם אין הוא ספר חסידי והוא מתאים לכל המגזרים. פרקים רבים עוסקים בתופעות המאפיינות את גיל ההתבגרות ולכן הספר מתאים מאד גם לבני הנעורים.

לחיים טובים - כריכת הספר

לחיים טובים

לחיים טובים
חיים של שגשוג לאור חז”ל וחכמי העולם
נילי סופר
ידיעת ספרים תשע”ה

גב הספר

כולנו רוצים להצליח, לשגשג, להגשים את עצמנו ולחיות חיים טובים ומספקים. תהליכי אימון אישי וסדנאות לחשיבה חיובית מנסים להעניק לאדם כלים להתמודד עם הגשמת מטרותיו, להגיע אל היעדים שהציב לעצמו ובסופו של דבר להיות מאושר יותר. אין ספק שזו עבודה קשה, הדורשת מאמץ, התבוננות פנימית עמוקה ולימוד מתמיד.

כמה נפלא לגלות שבסיפורים ממקורות ישראל מסתתרים מסרים משמעותיים לחיים מוצלחים ומלאי סיפוק. חז”ל בתבונתם הרבה הורישו לנו אוצר בלום של כלים ועקרונות להתמודדות יעילה במצבי היומיום השונים.

לחיים טובים הוא הזמנה למפגש עם עולם זה ועם הכלים המעשיים שסיפורי חז”ל מעניקים לנו. העמקה ויישום של כלים אלה יאפשרו לנו לשפר את איכות חיינו, למקסם את יכולותינו ולחיות חיים טובים יותר, חיים של צמיחה והתחדשות. הספר שזור בתובנות ובהארות של אנשי רוח גדולים, פילוסופים, סופרים, משוררים ומדינאים מתרבות העולם לדורותיה. אישים כמו אריסטו וסוקרטס, ניטשה, שייקספיר, דקארט, גתה ורבים אחרים ילוו אותנו לאורך הקריאה.

נילי סופר מעבירה הרצאות בתחום ספרות חז”ל במסגרות שונות. היא עורכת דין, בעלת תואר שני במנהל עסקים ורקע אקדמי בפילוסופיה כללית ובתלמוד. היא משלבת תחומים אלו לצד עיסוקה בתפקיד ניהולי במוסד פיננסי.

אליזבת איננה

לא קנית קוטג? שאלתי את אשתי
קניתי, ענתה לי, במקרר…
אני מחפש במקרר ומסתכל בכל המדף, אין שם, נחפש שוב אולי זה לא במדף הקר
מחפש שוב ולא מוצא, לא נורא נסתדר בלי קוטג’…
סוגר את המקרר ועל השיש ליד הצלחת רואה את הקוטג’ שהוצאתי רק דקה קודם לכן…

שמות רבים לבעיות זיכרון: דימנציה, סניליות והגרמני הזה ששכחתי את שמו, אה כן אלצהיימר, וההגדרה המדויקת של הבעיה של מוד  גיבורת הספר אינה ידועה. זה גם לא כל כך משנה אלא אם אתה אוליבר סאקס, אבל למוד יש כמה בעיות גם בזכרון העבודה וגם בזיכרון לטווח ארוך.

“הלו?” קול של גבר, עבה ועמום. הטלפון זה עתה הפסיק לצלצל והוא צמוד לאוזני.
“שלום. מי מדבר?” אני אומרת.
“פיטר מרקהם. מי מדבר איתי”? המילים ברורות עכשיו, הקול נשמע יבבני
פיטר מרקהם, אני מכירה את השם. “אתה הבן של אליזבת?” אני שואלת.
“לאמא שלי קוראים אליזבת. מה את רוצה?”
“אה, אני התקשרתי אליך?” אני אומרת.
“ברור שאת התקשרת אלי.” הוא ממלמל משהו. “לעזאזל” משהו. “מה את רוצה?”
“אולי אליזבת ביקשה ממני להתקשר אליך” אני אומרת…

מוד סובלת מדמנציה אבל היא זוכרת שיש בעיה עם חברתה אליזבת ושהיא לא ראתה ולא דיברה איתה זמן רב. אליזבת איננה וזה מדאיג אותה. כולם מתעלמים ממנה בגלל מצבה ומנסים להרגיע אותה, אבל היא חוששת מאד. ולאט לאט אנו מגלים מה כל כך מטריד אותה. מוד חוותה היעלמות אחרת בעברה. אחותה הגדולה סוקי, נעלמה זמן קצר לאחר נישואיה. את העבר הזה מוד דווקא זוכרת מצוין והיא נזכרת בו שוב ושוב כאשר הווה ועבר מתערבבים להם במוחה כמו גם בעלילה ואצל הקורא. ועוד שאלות לא ברורות מנקרות במוחה ללא הפסק. למה יש לה בכיס זרעי קישואים, ואיפה הכי כדאי לזרוע אותם. ואיך ולמה כל זה קשור?? הספר מעט ארוך וחלק מהתיאורים נראים כחוזרים על עצמם, אבל ככה זה כששוכחים וצריכים להתחיל מהתחלה ומסתובבים סביב במעגלים. אריכות הספר משקפת את המציאות. מוד נעזרת בפתקים לרשום הערות חשובות אבל לא תמיד יודעת איפה הפתקים או ממתי הם וכמובן אי אפשר לקרוא בספר ולא לעשות השוואות ליצירת המופת של כריס נולאן – ממנטו (אם טרם ראיתם, עזבו הכל, אבל הכל ורוצו לראות).

סיפור רכישת הזכויות לספר מעניין גם הוא. שי סנדיק היה באנגליה לתת הרצאה על הספר הראשון שהוציא – תרגום חדש לתבונה ורגישות. הספר יצא במימון המונים והתוכניות להפוך להוצאת ספרים היו רק בהתחלה. הוא נתקל בספר בשדה התעופה, קנה אותו, קרא בו כל הטיסה וכשנחת מיהר ליצור קשר עם הסוכנות של אמה הילי לצורך רכישת הזכויות. אמנם לא היה לו מושג מה זה בדיוק אומר, ואיך רוכשים זכויות, אבל מי שלא מנסה לא מצליח. למרבה הפתעתו ולמרות שסיפור שהוא הוצאה קטנה (ולמעשה לא קיימת), הסופרת התלהבה ומכרה את הזכויות דווקא לו למרות שגם הוצאות גדולות יותר פנו (ואף הציעו סכומים גדולים יותר). כמחווה נוספת, הסופרת תבקר בארץ בחודש מאי הקרוב ואף חתמה על כמה עותקים לרוכשים זריזים ממנויי ההוצאה. בסוף הספר תרגום מופתי של הפואמה “בואי לגינה מוד” מאת צור ארליך.

הקדשה מהסופרת אמה הילי

הקדשה מהסופרת אמה הילי

כפי שהבנתם מתחילת הסקירה, בעיות זיכרון מסוג מסוים יש לכל אחד. המקרה שתיארתי בפתיחת הסקירה הוא מקרה אופייני של פעולה כל כך לא חשובה שעושים אותה בהיסח הדעת שהיא אפילו לא נכנסת לזיכרון העבודה במוח (המוגבל מאד בפני עצמו) ובוודאי שלא תגיע לעולם לזיכרון ארוך טווח. במצב כזה, כל הסחת דעת קלה והפעולה כאילו לא התבצעה כלל. נושא הזיכרון מעסיק אותי ולאורך רובו של הספר לא יכולתי להימלט מהמחשבה המפחידה שבעיות כאלו יכולות לקרות לכל אחד. אמנם יש מה לעשות. קריאה, למידה, פתרון תשבצי היגיון, חידות, מוזיקה, ואפילו פעילות גופנית תורמות מאד לבריאות המוח ועוזרות ליצירת נוירונים חדשים שיכולים להחליף נוירונים מתים. אפשר גם להיעזר בתוכנות פשוטות לאימון המח. כל האמצעים כשרים וחייבים להפעיל את הראש.

ואולי בנקודה זו קסמו של הספר. הוא מרגש אותך. אנו מרחמים על מוד (וגם על אליזבת). אנו מרחמים על בתה של מוד, המטפלת בה כמעט לבדה (בנה גר בגרמניה ומגיע רק לביקורים), ונאלצת להתמודד עם הבעיות הכרוכות בכח. אנו מרחמים על אליזבת שאין לנו מושג מה קרה לו ואנו גם נמצאים במעין תחושה של אימה קלה, תוך שאנו מביטים בכריכה המהממת של הספר (מיכל ארזי) המראה מוח מקומט מפיסת נייר הנקרע לגזרים – כי זה יכול לקרות לכל אחד.

אליזבת איננה - כריכה

אליזבת איננה

אליזבת איננה
אמה הילי
מאנגלית: שי סנדיק
הוצאת סנדיק ספרים ישראל תשע”ה 2015

הפרק הראשון מהספר

מגב הספר

חרדתה של מוד לשלומה של חברתה אליזבת הולכת וגוברת, אך איש אינו מתייחס לכך ברצינות – לא בתה המתוסכלת, לא המטפלות, לא המשטרה ובמיוחד לא בנה ההפכפך של אליזבת – כי מוד סובלת מדמנציה. אבל גם כאשר זיכרונה בוגד בה והיא נעשית תלויה יותר ויותר בפתקים אינספור שהיא משאירה לעצמה בכיסים וברחבי הבית, מוד אינה שוכחת את חברתה הטובה ביותר. מוד, החמושה בלא יותר מתחושה עזה שאליזבת זקוקה לעזרתה, גומרת אומר לגלות את האמת ויהי מה.

בשעה שהאובססיה הזאת ממלאת את ההווה המתפוגג במהירות של מוד, הרמזים מוליכים אותה עמוק אל תוך עברה, אל פרשה בלתי פתורה אחרת: פרשת היעלמותה של אחותה האהובה סוקי זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה. בעוד זיכרונות הטרגדיה שקרתה לפני יותר מחמישים שנה קורמים עור וגידים, החיפוש של מוד אחר אליזבת תופס תנופה חסרת מעצורים. במי תוכל לתת אמון? האם תוכל לבטוח בעצמה?   אליזבת איננה הוא רומן ביכורים מבריק ומותח של הסופרת האנגלייה אמה הילי, והוא מזכיר לכולנו עד כמה אנו תלויים בחסדיו של הזיכרון. זהו ספר שנון, עתיר חמלה ומעורר מחשבה שלא ניתן להניחו מהיד ושקשה לשכוח אותו גם זמן רב לאחר הקריאה.