אף פעם לא כועס

סיפורו של הלל הזקן, התנא שאי אפשר להוציא משלוותו מופיע בעיבוד לילדים ומהווה פתיחה של סדרה בשם חכמים לקטנים. הסיפור מופיע בגמרא מסכת שבת בדף לא. מן דהוא מתערב עם חברו שהוא יצליח להקניט את הלל ולהוציאו משלוותו. האיש מנסה עם סדרה של שאלות שהיינו קוראים להן שאלות קיטבג, ועוד בעיתוי הכי פחות מוצלח, ערב שבת ממש בזמן ההכנות האחרונות. כולנו מכירים את הלחץ, ורובנו היינו מתעצבנים עוד לפני השאלה הראשונה, רק מטון הדיבור של אותו חוצפן.

העיבוד יפה ומתאים לילדים קטנים שיכולים לקרוא בו לבד או להקראה לילדים בגן. האיורים מעבירים היטב את הניגוד בין הלל המחוייך לבין האיש המנסה להרגיז אותו כאשר הם מצוירים זה ליד זה וברקע עומדת השאלה מדוע, כאשר אנו כמבוגרים חושבים מדוע בכלל הוא מנסה להרגיז את הלל. כמובן שכמו כל סיפורי הגמרא אפשר לעבד אותם לילדים אבל קהל היעד בסופו של דבר הוא גם ואולי אפילו בעיקר המבוגרים… על כולנו ללמוד מהלל. בסוף הספר מופיע מעין מילון קטן עם מספר מונחים מהתלמוד.

אף פעם לא כועס - כריכת הספר

אף פעם לא כועס

אף פעם לא כועס
סיפרה: תמי הלוי
איורים: שירלי ויסמן
ידיעות ספרים תשע”ה

מגב הספר
לִפְנֵי הָרְבֶּה שָׁנִים גָּר בִּירוּשָׁלַיִם אִישׁ אֶחָד שֶׁהִתְוַכֵּחַ תָּמִיד עִם אֲנָשִׁים וְגַם רָב אִתָּם.
יוֹם אֶחָד הִתְגָּרָה הָאִישׁ הַזֶּה בַּחֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַרְגִּיז כָּל אָדָם, אֲפִלּוּ אֶת הִלֵּל, נְשִׂיא הַסַּנְהֶדְרִין בְּיִשְׂרָאֵל.
“לְהַרְגִּיז אֶת הִלֵּל?!” הִתְפַּלֵּא חֲבֵרוֹ, “אֶת הִלֵּל אִי-אֶפְשָׁר לְהַכְעִיס.
הוּא אַף פַּעַם לֹא כּוֹעֵס.”
הָאִישׁ חִיֵּךְ וְאָמַר בְּלִגְלוּג: “אַתָּה תִּרְאֶה שֶׁאֲנִי אַצְלִיחַ לְהַרְגִּיז אוֹתוֹ, וְהוּא יִכְעַס.”
“אֲנִי לֹא מַאֲמִין…” אָמַר הֶחָבֵר.

סיפור ראשון מִסִדְרַת ‘חֲכָמִים לִקְטָנִים’.
 

הציור הראשון שלי

אף פעם לא הייתי כשרוני מדי בציור. מה לעשות. בשביל אנשים כמוני יצא הספר הבא ולעולם לא מאוחר מדי להתחיל. יואב וישי התלהבו ממנו מאד ומציירים ממנו ממש עכשיו בעת כתיבת שורות אלו. אהבתי את תבנית הריבועים המאפשרת גם לאלו שחסרים חוש פרופורציה ותמיד יעשו את הקו הראשון ארוך מדי קצר מדי או סתם לא במקום (כמוני) לתכנן היטב כל קו ובסוף להגיע, פלא פלאים, לתוצאה. הנאה מובטחת. לנוחיותכם יצרתי תבנית EXCEL לציורים קטנים, אפשר להגדיל לפי הצורך ( הציור הראשון שלי – תבנית)

הנה מספר דוגמאות מהספר

הציור הראשון שלי  - אריה

הציור הראשון שלי – אריה

הציור הראשון שלי - חתול

הציור הראשון שלי – חתול

והנה מספר דוגמאות לתוצאות (פיל אחד הוא שלי, השאר של יואב)

הציור הראשון שלי - חמור וחתול - תוצאות שהצלחנו לצייר

הציור הראשון שלי – חמור וחתול

הציור הראשון שלי - פיל - תוצאה

הציור הראשון שלי – פיל

הציור הראשון שלי -כריכת הספר

הציור הראשון שלי

הציור הראשון שלי
מאנגלית: חגי ברקת
עיצוב וגרפיקה: חני-אולמס פייזייב
הוצאת “דני ספרים”

מגב הספר

באמצעות הספר “הציור הראשון שלי – לצייר בשלבים קלים ופשוטים” בהוצאת “דני ספרים”, תוכלו גם אתם, בכמה שלבים פשוטים להפוך לציירים. ציירו בקלות 21 בעלי חיים:  אריה, קנגורו, חתול, פרה, ג’ירף, פיל, תנין, ברוז ועוד המון חיות מדהימות. מתחילים בציור טבלה של שלוש שורות וארבעה טורים ומשם הדרך קלה, ברורה ומהנה. העמודים הגדולים, האיורים המרהיבים יסייעו לבצע את הציור בצורה נכונה וקלה.

בנוסף לשלבי הציור, תמצאו גם עובדה מעניינת על כל חיה. אז קדימה – קחו דף ועיפרון והתחילו לצייר.

הספר יצא במקור כסדרה בשם “הצייר הקטן שלי” בהוצאה לאור הודית ותורגם לעשרות שפות. צפויים לצאת עוד ספרים בסדרה לשלבי איור גבוהים יותר.

היפראכתיבה – סדנת כתיבה עם גלית דהן קרליבך

במסגרת הסקירות השונות על סדנאות הכתיבה השונות בארץ, נארח הפעם את הסופרת גלית דהן-קרליבך. ספריה אחותי כלה והגן הנעול (2010) קצה (2013) וספר הפנטזיה לנוער ערפילאה (2013) יצאו בהוצאת זמורה ביתן. בשנה שעברה זכתה גלית בפרס ראש הממשלה לסופרים ויוצרים.

כבר שם הסדנה אתם יכולים לחשוד שגלית מעט היפראקטיבית ואכן בין שאר עיסוקיה גלית היא גם מדריכת טיולים והיא כותבת את טור הטיולים השבועי במגזין דיוקן (מקור ראשון). הטור משלב את תיאור המסלול ביחד עם חוויות אישיות וכתוב בהומור ובחן רב. בכלל ההומור האירוני בולט אצל גלית ואם תכתבו לה מייל תגלו שבחתימה שלה כתוב: “נשלח מה-פטיפון שלי”. אהבתי. גלית גם חובבת אסטרונומיה ולמרות שבטור אחד בעבר “העזה” לכרוך אסטרונומיה ואסטרולוגיה ביחד, נחליק על זה…

והנה השאלון:

ממתי התחלת לעסוק בכתיבה ומה דחף אותך לכך?
העיסוק בכתיבה אצלי תמיד נגע בקריאה. קראתי (ועודי) באופן אובססיבי כל מה שיכולתי להניח עליו את ידי וגם כל מה שאסור היה שאניח עליו את ידי. קשה להבין מה גורם לכתיבת סיפור, אבל פעמים רבות אני מתחילה ממשהו שמרגיז אותי מאוד, או מדמות שנדבקת למוחי ומתחילה לתפוס לה חיים עצמאים משלה.

מתי השתתפת בסדנת כתיבה ומה היו הציפיות שלך ממנה?
השתתפתי בסדנת כתיבה במהלך לימודי תסריטאות וקולנוע ב’מעלה’. אז ניסיתי  את כוחי גם בלימודי תיאטרון ולא ידעתי שלמעשה המקצוע שלי נמצא באותן נעלי בית נוחות ומרופטות. באותה תקופה שאפתי לנעלי העקב של התיאטרון והקולנוע-כך שציפיתי בעיקר להיות בימאית או מחזאית- אבל לבסוף חזרתי אל נעלי הבית הנוחות שלי. בנוסף, גיליתי שאינני מסוגלת לעבוד בצוותים, עניין מקובל ושכיח בתסריטאות ובימוי. הבדידות הכרוכה בעבודת הסופר נוחה וטובה לי.

כיצד ההשתתפות בסדנה פיתחה ושיפרה את הכתיבה שלך?
מה ששיפר מאוד את הכתיבה שלי היה לשמוע משובים מהתלמידים והמורה, וכן לקרוא את הטקסטים שלהם כדי ללמוד על דרך החיוב ופעמים רבות על דרך השלילה. התרגילים והטכניקות שניתנו שיפרו מיומנויות, אבל הדבר היחיד שבאמת חיזק את התשוקה שלי לקרוא היה התמקדות בספרים טובים וקלאסיים וקריאה אינסופית בהם.

מה יהיה המיוחד בסדנה שתעבירי ולמי כדאי להשתתף בה?
המיוחד הוא שהסדנה תהיה מעין גירוי לעצבי הכתיבה, שכל אחד יוכל להביא משלו-הן מטקסטים שכתב במיוחד לתרגילים והן כטקסטים שהביא מתוך יצירות שלו- ובעצם לשפר את מרכיבי הסיפור. ולכן כל מי שספרים וכתיבה מעניינים אותו מוזמן ליטול חלק, אך גם אנשים קוראים שאינם כתבו, מכיוון שאפשר ללמוד בתהליך הקריאה רבות כיצד לפרק טקסט ולבדוק מה מניע אותו.

האם את כבר עובדת על הספר הבא ויכולה לספר לנו משהו עליו?
שמעתי פעם דימוי נפלא (לצערי לא זוכרת ממי ולכן לא יכולה להביא בשם האומר) שתהליך כתיבה מתבצע בתוך חדר חושך. אני נמצאת בשלב שבו חשיפת חומרים לאור תביא לשריפתם, אז לא נרחיב בעניין. אציין שספר הנוער השני בטרילוגיית ערפילאה יצא בשבוע הספר.

למעונינים הנה פרטי הסדנה אותה תעביר גלית בירושלים ואם אתם רוצים לשמוע ולראות אותה, הנה קישור לכמה הרצאות/שיחות ביוטיוב.

סדנת כתיבה - גלית דהן קרליבך - הסדנה כוללת עשרה מפגשים בני שעתיים. הסדנא בירושלים. לפרטים galitdcarlibach@gmail.com 052-6323513

סדנת כתיבה – גלית דהן קרליבך

יחידה 669

היום כולם מכירים את יחידה 669 – יחידת החילוץ של חיל האוויר שמשמשת לא אחת במשימות אזרחיות של חילוץ והצלה. רבים חייבים לה את חייהם. היום הצורך ביחידה כזו נראה מובן מאליו אבל לא תמיד היה כך. בספרו החדש שמכונה כמתבקש “669” מביא איתי אילנאי את סיפורה של היחידה מאז הקמתה ועד ימינו.

איתי מכיר היטב את היחידה, אביו היה בין מקימיה ומפקדה השלישי. היחידה הוקמה בשנות השבעים, כלקח מפעולת חילוץ של הטייס נעם ארנון (וייס) שנטש את מטוס הפאנטום שלו מעל הים לאחר תאונת אימונים. כשלון זה היה הסמן הראשון לנחיצות של יחידה מיוחדת שתטפל בחילוץ ובמילוט. מלחמת יום הכיפורים רק הדגישה את הצורך וכך קמה היחידה.

היחידה עברה הרבה במהלך השנים, בתחילה היא נבנתה ככבבואה של 12 הנועזים או כפי שכותב אילנאי: “חבורה של פרועי שיער אוכלי נחשים, שהשיגה את חבלי הסנפלינג שלה בגנבה. קמינסיקים שמזנקים לאחור על חבל אחד ויהיה מה שיהיה”. כיום זוהי אחת היחידות המובחרות ביותר של צה”ל. בתחילתה התקשו מפקדיה לגייס אליה אנשים, והיום נדרש גיבוש קשה וקורס הכנה של שנתיים כדי לענוד את סמל היחידה – החתול השחור.

הספר מתרכז בעיקר בשנות השבעים, בתהליך הקמתה ובנייתה של היחידה מאפס, באפיון הצרכים המיוחדים שלה השונים במהותם מיחידות דומות בעולם, בחיבור של כוחות חילוץ ורפואה ובדרישה הבולטת של מפקדי היחידה להיות קודם כל יחידה קרבית ולוחמת. את מספרה קיבלה היחידה רק בגלל הדמיון למספר היחידה של סיירת מטכ”ל (269) ומתוך ניסיון למשוך הרפתקנים אליה. וסיפורים לא חסרים.

רק לפני ימים ספורים שמענו על עוד מבצע חילוץ של מטיילים שנתקעו במדבר. לעיתים נדמה לנו תמיד כי אלו צעירים, שובבים, חסרי אחריות אולם הספר חושף ששיאן החילוצים, שהזניק את היחידה שלוש פעמים (!) הוא דווקא פרופסור, ולא סתם פרופסור אלא פרופסור ששינסקי שנתקע בנחל חצצון ביחד עם … פרופסור ישראל אומן, חתן פרס נובל! לא בדיוק הדימוי של מטיילים חסרי אחריות, אבל אולי של פרופסורים מפוזרים.

בספר עוד אנקדוטות מענינות: איך נראו מבחני הקבלה הראשונים ליחידה (רמז: מאד שונים מהיום), איזה חפ”ש התווכח עם משה וחצי על גג בניין בוער ומה היו מילותיו הראשונות של המחולץ הראשון של היחידה (תשובה: אני לא מתכוון לשלם על זה, מצידי תשאירו אותי פה). האנקדוטות אינן העיקר אך הן מעבירות היטב את רוח היחידה באותם ימים.

מהזמן האחרון מובאים רק מעט סיפורים, ביניהם פעולות החילוץ לאחר אסון השייטת בשנת 1998, החילוץ מגג הארובה בתחנת הכח באשקלון, וחילוץ גופתה של קרן טנדלר במלחמת לבנון השנייה.

הספר יעניין את כל חובבי ההיסטוריה הצבאית וספרי הצבא ובוודאי יהפוך לספר חובה אצל צעירים השואפים להתגייס ליחידה זו.

669 - כריכת הספר

669

669 – סיפורה של יחידה מיוחדת
איתי אילנאי
כנרת זמורה ביתן – 2014

מגב הספר
ביוני 1972‭ ‬נפצע‭ ‬סגן‭ ‬נעם‭ ‬ארנון‭ ‬בעת‭ ‬שנטש‭ ‬את‭ ‬מטוס‭ ‬הפנטום‭ ‬שלו‭ ‬מעל‭ ‬הים‭ ‬התיכון. ‬ כוחות‭ ‬ההצלה‭ ‬שהוזנקו‭ ‬לעברו‭ ‬מצאו‭ ‬את‭ ‬ארנון‭ ‬בחיים‭, ‬אך‭ ‬נכשלו‭ ‬בניסיונם‭ ‬לחלץ‭ ‬אותו. ‬גופתו‭ ‬שקעה‭ ‬במצולות‭ ‬ולא‭ ‬נמצאה‭ ‬מעולם‭.

מותו‭ ‬של‭ ‬ארנון‭ ‬ולקחי‭ ‬מלחמת‭ ‬יום‭ ‬הכיפורים, ‬שפרצה‭ ‬זמן‭ ‬קצר‭ ‬לאחר‭ ‬מכן, ‬הובילו‭ ‬את‭ ‬חיל‭ ‬האוויר‭ ‬הישראלי‭ ‬למסקנה‭ ‬שעליו‭ ‬לייסד‭ ‬גוף‭ ‬מקצועי‭ ‬שתפקידו‭ ‬השבת‭ ‬טייסים‭ ‬נוטשים‭ ‬לבסיסם. ‬באפריל‭ ‬1974, ‬מתוך‭ ‬שני‭ ‬צריפים‭ ‬קטנים‭ ‬בבסיס‭ ‬תל‭ ‬נוף, ‬קמה‭ ‬יחידת‭ ‬החילוץ‭669 .
‭ ‬
בתחילת‭ ‬דרכה‭ ‬היתה‭ ‬669 עוף‭ ‬מוזר‭ ‬שחייליה‭ ‬זכו‭ ‬לכינוי‭ “פרטיזנים”,‬ ובצדק. ‬ הם‭ ‬היו‭ ‬צעירים‭ ‬פרועי‭ ‬שיער‭ ‬שמצאו‭ ‬מפלט‭ ‬בנחלים‭ ‬של‭ ‬חצי‭ ‬האי‭ ‬סיני‭ ‬ובמעיינות‭ ‬הגליל. ‬הם‭ ‬צדו‭ ‬חמורים‭ ‬ונחשים, ‬בישלו‭ ‬ואכלו‭ ‬אותם, ‬ואז‭ ‬רצו‭ ‬לספר‭ ‬על‭ ‬כך‭ ‬לפקידת‭ ‬המבצעים‭.‬
אבל‭ ‬דווקא‭ ‬מתוך‭ ‬המרחב‭ ‬הפרוע‭ ‬הזה‭ ‬צמחה‭ ‬לה‭ ‬יחידה‭ ‬מיוחדת‭ ‬במינה, ‬שמשמשת‭ ‬היום‭ ‬כיחידת‭ ‬החילוץ‭ ‬הלאומית‭ ‬של‭ ‬מדינת‭ ‬ישראל‭.‬

בארבעים‭ ‬שנותיה‭ ‬השתתפה 669 ‬באין-ספור‭ ‬מבצעי‭ ‬הצלה, ‬מאיתור‭ ‬מטיילים‭ ‬אבודים‭ ‬במדבר‭ ‬יהודה‭ ‬ועד‭ ‬לחילוץ‭ ‬הנועז‭ ‬באסון‭ ‬השייטת. ‬הספר‭ ‬חושף‭ ‬לראשונה‭ ‬כמה‭ ‬מהמבצעים‭ ‬הללו, ‬המובאים‭ ‬מפי‭ ‬אלו‭ ‬שהשתתפו‭ ‬בהם, ‬אך‭ ‬בעיקר‭ ‬הוא‭ ‬מגולל‭ ‬את‭ ‬סיפור‭ ‬לידתה‭ ‬והתבגרותה‭ ‬המופלא‭ ‬של‭ ‬יחידת‭ ‬החילוץ‭ ‬של‭ ‬חיל‭ ‬האוויר‭.

 

חשיבה חדה

אני נוסע באוטו עם ישי (9) ואפילו לא שם לב שהשירים עברו לפרסומות. פתאום ישי מעיר: “פרסומת זה טקסט מגמתי. מנסים למכור לך משהו…”. ואכן אנו מוקפים בפרסומות, בידיעות, חדשות, אמירות, סטטוסים ובאופן כלל בהצפה של נתונים. חלקם – ודי להזכיר את חרושת השמועות בווטסאפ בימי מבצע צוק איתן – מגמתיים, מעוותים שקריים ומומצאים. איך אפשר לדעת למה כדאי להאמין? מה כדאי להמשיך ולבדוק, ומה לסנן מיד?

אין כמעט שבוע שבו איני מקבל (לרוב כצרופה לעיתונים), חוברת יפה, צבעונית ומפוארת (שהפקתה לא זולה) המבטיחה לי ניסים ונפלאות. בין אם זה מקבר רחל אמנו, משמן הרשב”י, או מכאלו שרואים את עצמם שליחים ישירים של צדיק כזה או אחר (שבוודאי מתהפך בקברו נוכח השרלטנות שנעשית בשמו). אפשר להשתגע. לפעמים גם הילדים מעיינים בחוברות אלו. למזלי יאיר (14) עיין מעט ואמר לי: “אבא, זה בכלל לא הגיוני מה שרשום כאן”. העובדה היא שהחוברות האלו ממשיכות כל הזמן לצאת והמסקנה היא שמדובר בעסק מכניס. מכניס מאד.

ספרו של גלעד דיאמנט “חשיבה חדה” מסכם כמה שנות פעילות שלו באינטרנט ובבלוג בעל שם זהה. אפשר אולי לקרוא לו גם המדריך לספקן המתחיל. קודם כל לעצור ולא לפעול באופן אוטומטי, אחר כך לבדוק. זה כמובן נכון לפני שפותחים מיילים מוזרים (אין לך דודה בניגריה ואם הייתה לך היא הייתה כותבת בעברית, אתה לא יכול ללמוד כלום מתאריך הלידה שלך חוץ מזה שהמחשב כנראה יקבל וירוס ועוד), ועד לפרסומות מתוחכמות הרבה יותר, חדשות בעיתונות ועוד.

סחר באשליות הוא נפוץ ובעיקר במקומות בהם אנו חשופים, רגישים, ומוכנים לשלם הרבה כסף על מנת לפתור בעיות (ראו גם ריפוי או פיתוי): הומואפתיה, קריסטלים,אסטרולוגיה, נומרולוגיה, רייקי, טארוט ועוד … שלל מונחים שלרוב נלווית להם הוצאה כספית מכובדת. לעיתים אותם סוחרים  מאמינים במרכולתם באמת ובתמים (ובספר מתואר אסטרולוג שעולמו קרס כאשר ניסה לבדוק את התוקף המדעי של התחום). למרות שהספר נוקט בגישה  מתונה ואינו מאשים איש בשרלטנות, הרי שלעיתים רבות, מוכרי האשליות יודעים שהם למעשה רמאים.

אפשר להאמין, לפעמים זה אפילו יכול להועיל, ועל אמונה והרגשה סובייקטיבית לא מתווכחים בספר הזה. הספר אינו תיאולוגי ואינו מנסה לספק טיעונים מדעיים אודות קיומו או אי-קיומו של האל. גלעד נוקט בגישה בה דת ומדע הינם זרים זה לזה. בהתאם להגדרה הפופריאנית שמה שאינו ניתן להפרכה אינו מדעי ולא עסוק כלל בנושא הנפיץ של אלוהים. אדם דתי אינו צריך לחשוש מקריאת הספר.

הדיון מתחיל כאשר מנסים להוכיח את האמונה, או מבטיחים הבטחות גדולות ללא שום בסיס: זה עובד, זה בדוק, אני לא צריך הוכחות לזה, אני יודע ומאמין שזה ככה, אני לא יודע למה זה עובד אבל זה עובד, אם אתה צריך הוכחות מדעיות כנראה שזה לא בשבילך, זה לא עובד בשביל מי שלא מאמין בה ורק מנסה לבדוק את זה… אלו פחות או יותר התגובות שגלעד שומע כאשר הוא מנסה לברר מה הרקע המדעי למיסטיקות שונות.  גלעד מתאמץ להגדיר ניסויים אמפיריים לתחומים אלו ובמקרים הנדירים בהם זכה לשיתוף פעולה, התוצאות הראו על אקראיות גמורה וחוסר מיתאם בולט. בנוסף מובאות סקירות נרחבות מהספרות המדעית העולמית (בצירוף מראי מקומות מלאים ונגישים ברשת. באתר הספר מופיעה רשימה נוחה של קישורים) וגם בהם התמונה ברורה מאד לגבי אותם תחומים.

אז איך בכל זאת מצליחים לעבוד עלינו פעם אחר פעם בקלות כזו? בחלקו הראשון של הספר מתאר גלעד את כל המכשולים הגורמים לנו להשתכנע. אנחנו לא יכולים לסמוך על דיווחים, אנחנו לא תמיד יכולים לסמוך על מחקרים ובפרט אם אנו קוראים רק את הכותרות המופיעות בעיתונות הפופולרית. לפעמים גם על החושים שלנו אנחנו לא יכולים לסמוך (אשליות תפיסתיות כדוגמת הציור – אשה זקנה או צעירה, קווים ישרים שנראים עקומים, משטחים בגוון זהה שנראים לנו עם שנוי בהירות בגלל הרקע ועוד). אנחנו נוטים לספק מידע בלי לשים לב. אנחנו נוטים לזכור רק את ההצלחות ולהתעלם מהכישלונות, אנחנו מצפים לתוצאה מסוימת. אנחנו אוהבים לשמוע את מה שאנחנו רוצים ועוד, אנחנו ממהרים, מהמרים ולפעמים אנחנו פשוט מתעצלים (בו נעביר מיד את ההודעה הזאת בתפוצה כוללת, אז מה אם זה נשמע לא הגיוני, אולי זה בכל זאת נכון? שאחרים יבדקו…). מי שרוצים לנצל אותנו מכירים טוב מאד את פעולת המח האנושי ויודעים לנצל זאת היטב לצרכיהם.

חשיבה חדה היא דרך. את אותן הטיות פסיכולוגיות שהמח שלנו עושה קשה מאד לשנות, אבל אם מודעים להטיות וכשלים אלו אפשר לדלג מעליהם.

אחד הפרקים היפים בספר, מביא ניסוי שערכה ילדה צעירה שביקשה לבדוק יכולות של חישה בכפות הידים. הניסוי נכשל כמובן לחלוטין ואפילו פורסם במגזין. חשיבה חדה אינה מוגבלת לגיל. מומלץ מאד לתת את הספר גם לבני הנוער, על מנת להטמיע את החשיבה החדה כבר בגיל צעיר.

הכלל הבסיסי הוא לעצור ולחשוב ולא לעבוד על אוטומט. סיפרו לך משהו, אמרו לך משהו, שלחו איזה ספור נורא באינטרנט? לפני שקוראים ומגיבים, לחשוב קצת, לבדוק, לנסות לראות אם המקור אמין, אם הסיפור נשמע הגיוני. רוצים ממך כסף על משהו? תחשבו פעמיים. אתם נמצאים בזמן משבר חלילה – הזמן בו אנו הכי פגיעים – תחשבו שלוש פעמים. חשיבה חדה היא כלי נוסף בארגז ההחלטות והסקת המסקנות שלכם, כלי הדורש אימון אולם כדאי להפעילו אותו בתדירות גבוהה. אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל.

חשיבה חדה - כריכה

חשיבה חדה – באתר תמצאו תכנים רבים ודוגמאות לרוב
גלעד דיאמנט
הוצאה עצמית – 2014

מגב הספר

–  איך קורה שאנשים זוכרים אירועים שכלל לא התרחשו?
–  מה באמת גרם למשפחה לברוח מביתה רדוף הרוחות?
–  כיצד קרה שעשרות מדענים מדדו תופעה בלתי קיימת?
–  האומנם אנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה חסינים יותר מפני הונאה עצמית?
–  מהן הדרכים להשתכנע שטיפול חסר תועלת עוזר?

הספר סוקר מגוון הטיות תפיסה וחשיבה שכולנו כושלים בהן מבלי להיות מודעים לכך. באמצעות מחקרים מאלפים ותיאורי מקרים מודגם כיצד הטיות אלה באות לידי ביטוי בחיי היומיום, ובאיזו קלות הן עלולות להוביל אותנו למסקנות שגויות ואף להחלטות מזיקות ומסוכנות. המחבר שופך אור על הכשלים הנפוצים ומציע כלים להבחנה בין ידע מבוסס לבין פרשנויות ומשאלות לב, בין מציאות לאשליה.

 

 

לאור פרשות השבוע שלי

לרשימת הספרים האישיים בנושא פרשת השבוע, מצטרף ספרה של עופרה נחמד. המאפיין של ספרים אישיים הוא שהם לרוב אינם באים על מנת ללמד את פרשת השבוע, אלא לדלות מתוכה מסרים ותובנות לפי דעת המחבר. עופרה נחמד משדרת תוכנית רדיו ברשת ב’ בנושא פרשת השבוע, וערכה מבחר מפרשנויותיה בספר זה.

מאפיין העובר לכל אורך הספר (ונובע מכך שהסופרת עוסקת גם באימון) הוא שאלת השאלות. בכל פרק נשאלות שאלות רבות, אבל אלו לא שאלות על הפרשה, אלא שאלות לקורא על עצמו, שאלות אותן מגדירה נחמד כשאלות העצמה, שעליהן כל קורא צריך לחפש ולמצוא תשובה משלו המתאימה לו.

הדבר העיקרי שהפריע לי בספר הוא שלכל פרשה מופיעים שני דפים עם פסוקים מהפרשה. לרוב ההתחלה והסיום וחלק מהאמצע. הצורך בכך לא ברור. ההתייחסות במאמרים עצמם היא לרוב רק לפסוקים בודדים.  הספר אינו תחליף לחומש ולהביא רבע פרשה, נראה מוזר ואפף מזיק. נכון שקהל הספר הינו ציבור שאינו בהכרח דתי, אבל אני עדיין נוטה להאמין שבכל בית ישראלי אפשר למצוא תנ”ך או חומש (ולמי שאין, זה הזמן לרכוש, פרוייקט 929 מתחיל בקרוב). דפים אלו מכפילים שלא לצורך את עובי הספר, והיה אפשר להכניס במקומם, פרשנות נוספת לכל פרשה.

לגבי תוכן הספר, השאלות והפרשנות מראות, שוב, כי התנ”ך רלוונטי מאד לכלל הציבור, כי העיסוק בתנ”ך הינו עיסוק מבורך, כי אפשר לעסוק בתנ”ך מראיות שונות, אוהבות ומכבדות, וכי על שכבות הפרשנות העבות והמבוססת ניתן להוסיף (אך חלילה לא כתחליף) נדבכים נוספים.

באדיבות המחברת וההוצאה מובאים שלושה פרקים מתוך הספר

לאור פרשות השבוע - כריכת הספר

לאור פרשות השבוע

לאור פרשות השבוע שלי
עפרה נחמד
הוצאת ספרי מקור – תשע”ה

פרקים לדוגמה מהספר

מה יש בנזיד הזה, במשפחה הזאת של התאומים יעקב ועשיו, האומר לנו על עצמנו פרשת תולדות

אם כל אחד מבני המשפחה של יעקב ורבקה היה מקבל מצלמה מצוות ההפקה של אחת מתכניות הריאליטי, אפשר שהיה לנו עוד פרק מעניין בסדרת ריאליטי, עם כמה תובנות אפילו מהסדרה של ״מאסטר שף״…

וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו. וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם. וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.

כמה סוגיות מעלה פרשת תולדות המספרת את ההיריון והלידה והחיים של התאומים יעקב ועשיו — שבעצם היו צריכים להיקרא עשיו ויעקב אך נצרבו על־פי שמו של הצעיר — על היחסים המורכבים, אם לא מסוכסכים, בתוך המשפחה: האמא רבקה שאוהבת את יעקב, ויצחק אוהב לעשיו; האח הקטן היושב אוהלים התמים והשקוע בהרהורים ובמחשבות שברגע של חולשת אחיו, וברגע של רעב קונה ממנו את הבכורה; ואחר כך בתחבולה שנרקמת ביחד עם אמו וביוזמתהּ גונב את הברכה מאחיו, מעשיו.

מה קורה במשפחה הזאת?
ומה הריח העולה מהתבשילים שם?
מה הם באים לאמר לנו?

אם נרצה להתבונן בפנימיות של סיפור האחים, יעקב ועשיו, יש קריאה האומרת שיעקב ועשיו אחד הם — מהרחם ועד ההיפרדות מן העולם.
עשיו שהוא איש הצייד, היוצא יום יום ומסתכן, וזה שלא יכול לדחות סיפוקים — הוא מוכרח את האוכל כעת כשהוא רעב, הוא הצד הייצרי שבנו, הצד האפל שלא תמיד אנחנו מוכנים להודות בקיומו. ביעקב יש את הצד העקבי, המתמיד, זה שתבשיליו הם על פתיליה בבישול איטי, slow food, ולא אוכל מהיד אל הפה. בעשיו, אומרים, ישנו הנזיד, שנמכר למי שהוא זד שעושה מה שעושה בזדון. אך בתוכנו מתרוצצים שני הבנים, יעקב ועשיו — ומי שניתן לו יותר מקום יהיה יותר נוכח בחיינו… אך מה שנראה חשוב בעיני חשוב שבתוך יעקב יש הרבה עשיו ובעשיו יש הרבה יעקב.
העניין הוא להכיר בחלק הפחות מואר שלנו — לראות אותו — להודות שהוא קיים לתת לו מקום, ולשחרר אותו. כדי שלא ישתלט עלינו. כדי שבנזיד הזה שאנחנו מבשלים לעצמנו לא יהיה זדון.

כמה אנחנו מוכנים לשלם משכנתא למִישכן הפנימי? – פרשת תרומה

בשבוע שבו עדיין עוסקים בפרשות פוליטיות זו או אחרת, אפשר להתבונן, אולי, בגבולות המותרים ובעיקר האסורים של אישי הציבור שלנו. ומה הגודל הראוי למישכנו של איש ציבור ואיש צבא.
וכאן, באה פרשת “תרומה”, ונותנת לנו מִפרט טכני וארכיטקטוני מדוייק מאוד של בניית המישכן. את הדיוק הזה, אפשר, לקחת פנימה. לבדוק בחיינו מה מדוייק לנו, מה נכון, מה מעכב אותנו, מה מיותר כבר.
מה גורם לנו אושר, מה הנאה זמנית, מה מקרב אותנו לחזון שלנו, לרצון האמיתי שלנו, למקום המשתוקק למשהו יותר גדול מאתנו.
הפרשה פותחת “ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבּו”… על משמעות התרומה, הנתינה, הרבו המפרשים לדבר.
ויש הזמנה בפרשה, לבחון מה היא הנתינה? מה היא מאפשרת לנו? מי אנחנו כאשר אנחנו נותנים? מאיזה מקום אנחנו נותנים? האם מחום הלב, האם מתוך חמלה? האם מתוך הצורך לקבל הכרה, תודה, פרסום? האם המקום הנותן הוא המקום הרושם, המתחשבן? האם אני נותן רק כשיש לי, או, אולי, דווקא כשאין שאין לי הרבה אני נותן?
ומה עם המקבל? האם הוא מקבל מה שהוא צריך או מה שאנחנו רוצים או יכולים לתת?
והשאלה החשובה, בעיני, האם הנתינה היא מקום שמאפשר לי לבנות מישכן בתוכי.
והשאיפה והכוונה שנדע לאזן, לחבר את בניית המשכן הפנימי עם הנתינה, שנוכל לראות מה היא הבנייה של הבית הפנימי, עד כמה היא מדוייקת, נקייה. מה אנחנו מוכנים לשלם, לתת, מה אנחנו מכניסים לבית הפנימי, ומה מפָנים ממנו.

וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, זָהָב; מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה, וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה; מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת-הַכְּרֻבִים, עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו; אֶל-הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ, פְּנֵי הַכְּרֻבִים. וְנָתַתָּ אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל-הָאָרֹן, מִלְמָעְלָה; וְאֶל-הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת-הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת-אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

שנדע להאזין לסמכות הפנימית, להאזין למישכן הפנימי, ללב שלנו, ונוכל לדעת מה אנחנו מוכנים למשכן לטובת המישכן הפנימי הזה…

מה הקשר בין אֶבֶן הַסַּפִּיר לבין נתוני הלמ״ס ומה טוב כל כך במדבר?- פרשת במדבר

אני אוהבת את ספר במדבר. יש כל הרבה הרבה הקשרים חיוביים למדבר בעיניי — ותמיד אני שמחה לקראתו. פותחים את חומש במדבר בְּמיפקד, בִּסְפירה — כמה מונה העם שיוצא ממצרים ובתיאור כיצד מסודרים שנים עשר השבטים ובאיזה סדר הם נעים במדבר. יש סדר בתחילתו התהוותו של עם. לכל אחד מן השבטים יש דגל, יש אות, יש כיוון, יש מיקוּם.
שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם-בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל-תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאִתְּכֶם יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה-אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית-אֲבֹתָיו, הוּא.
יפה. אז מה רוצה לספר לנו הסופר המִקראי, כאשר הוא מספק לנו את הנתונים הסטטיסטיים המדוייקים האלה, ואיזה חשיבות נודעת למספרים האלה?
מה הם באים לספר לנו?
הספירה נעשית במדבר שהוא נקודת ההתחלה, נקודת האפס. במדבר, במקום שאין דבר, שאין דיבור — הספירה באה להזכיר לנו את העובדה שכל אחד מאיתנו הוא אינו סתם מספר.
את כל אחד מאיתנו סופרים, מונים, פוקדים — לכל אחד מאיתנו יש את הסיפור של חייו, שבעטיו הוא נִבחר או בחר לבוא לעולם, לכל אחד יש שליחות, יש ייעוד יש חשיבות. כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו. עם זה, כל אחד מאיתנו הוא חלק מהמיפקד מהספירה הכללית.
כמו אבן הספיר — המכילה את כל הצבעים, את כל האורות, את כל הספירות… את כל העולמות.
והקריאה בפרשת במדבר יכולה להיות, אולי, עוד דרך לראות, לספור את עצמנו כעולם שלם מלא, ואחד ויחיד ומיוחד. לראות, כמו בשקיפות ובהתנוצצות, את עצמנו, כחלק מן הסיפור השלם — של כל שנים עשר השבטים.
כמו אבן הספיר הדומה ליהלום שבתוכנו.
את כל אחד מאיתנו סופרים, מונים, מחשיבים. כל אחד צריך לראות את עצמו, נאמר, כאילו בשבילו נברא העולם — והעולם היה חסר אילו לא נברא.
איזו הרגשה נפלאה לחיות בהוויה הזאת.