להחיות את היום

את הרבי מלובביץ’ אין צורך להציג ומי שמעונין לקרוא אודות דמות מיוחדת זאת יכול להיעזר בספר הבא – סודו של הרבי (מאז צאת ספר זה נכתבה לפחות עוד ביוגרפיה אחת, אולם כרגע היא רק באנגלית). בספר הקטן להחיות את היום רוכזו דבריו של הרבי על פרשות השבוע בצורה מסודרת מבראשית ועד וזאת הברכה.

מנהג ישראל לקרוא בשבת את פרשת השבוע ולחלקה לשבעה חלקים. רבים נוהגים לקרוא כל חלק בכל אחד מימי השבוע שלפני השבת, כהכנה לשבת, ידוע הביטוי שניים מקרא ואחד תרגום המתייחס לקריאה זו. את הטקסט קוראים פעמיים ואת התרגום לארמית (וכיום יש כאלו שקוראים פירוש רש”י) פעם אחת. ספר זה בנוי באותה צורה, כאשר כל פרשה מחולקת לשבעה תתי פרקים.

הדבר הראשון שהתרשמתי בספר הייתה דווקא רשימת המקורות. כמאתיים כרכים שונים יצאו עם דברי הרבי, רובם נכתבו על ידי חסידיו שזכרו היטב כל מילה שאמר במשך דרשות השבת ומיהרו להעלותן על הכתב במוצאי השבת. מתוך שפע עצום זה בחרו העורכים מעט מזעיר, טיפה מן הים, פסוק אחד בלבד ליום. זוהי מלאכה קשה וביחוד שהיה רצון ניכר להתאים את הספר לכל יהודי, חילוני כדתי, חסיד חב”ד כמתנגד. לכן היה צריך לבחור רעיונות שאינם דווקא חבדניקים מובהקים (או לפחות אינם מובאים בצורה כזו) ושאינם דורשים הכרה של תורת חב”ד. אני יכול להעיד על עצמי שאיני מהחסידים אולם מוצא עניין  בספר. בראש כל פרשה מופיעים מספר משפטים המנסים לתמצת אותה בקצרה. גם בראש כל תת-פרק בפרשה מופיע תיאור קצר של אותו קטע. תיאורים אלו יכולים להיות מועילים לחלק מהקוראים, ונראה שהם מהווים פשרה בין לא לכתוב כלום לבין כתיבה מפורטת על הפרשה עצמה שאינה מטרת הספר. בכל נושא מצוין המקור בספרי הרבי למאמר המלא, לטובת המתענינים.

להדגמת הספר ובאדיבות המחברים וההוצאה, הנה ליקוט מפרקי הספר לפרשת דברים (פרשת השבוע בעת פרסום הסקירה).

דברים

(דברים א, א ג, כב)

 ביקורת בונה

רקע

ספר דברים, החומש החמישי והאחרון בתורה, מוקדש בעיקר לדברי הפרידה שנשא משה לבני ישראל לפני פטירתו, כהכנה לכניסתם אל הארץ המובטחת. הפרשה הראשונה בחומש, דברים, מתעדת דברי תוכחה שנשא באוזניהם כשהוא מזכיר להם אירועים שהתרחשו בארבעים שנותיהם במדבר. משה מציין טעויות שנעשו ומפיק מתוכן לקחים.

יום ראשון(א, א–יא)

משה ממתין עד סמוך לפטירתו בטרם יוכיח את בני ישראל. אחת הסיבות לכך היא העיתוי: משה המתין לניצחון על מלכי האמורי.

כיצד להוכיח?

א, ד:אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן…

רש”י מסביר כי ה”דברים” שנושא משה בפתיחת פרשתנו הם למעשה דברי תוכחה על חטאיהם השונים של בני ישראל במדבר. והנה, הפסוק מדגיש שהדברים נאמרים מתוך הקשר מסוים: דווקא לאחר שמשה הִכה את סיחון ועוג מלכי האמורי, ובכך סלל את הדרך לארץ כנען. מדוע חיכה משה לעיתוי המדויק הזה כדי להוכיח את בני ישראל על חטאים שחטאו זמן רב קודם לכן?

התשובה היא, שאנשים נכונים לשמוע דברי ביקורת לאחר שקיבלו טובת הנאה חומרית כלשהי ממבקרם. במקרה כזה, אין במתן טובת ההנאה משום צביעות. כאשר אנו מוכיחים מאן דהוא, אנו מעניקים לו מתנה רוחנית; כאשר אנו מקדימים לתוכחה טובת הנאה כלשהי, אנו מבטיחים כי התוכחה תיתפס (בעיני שני הצדדים) כמעשה של רצון טוב ולא חלילה להפך.

נוהגו של משה מלמד שעיקרון זה תקף גם לגבי עבירות חמורות ביותר, כמו חטא העגל. כאשר אנו ניגשים לבקר ולתקן אחרים, יהיה חטאם אשר יהיה, עלינו להושיט להם תחילה יד רחבה ולסייע בכל צורכיהם. העזרה הגשמית שנציע להם תפתח את לבם לשמוע את דברינו ולקבלם.[1]

יום שני (א, יב–כא)

משה מזכיר לבני ישראל שכאשר היו בהר סיני, ה’ הורה לו לחלוק את נטל הדיינות שהוטל עליו באמצעות מינוי דיינים נוספים. בני ישראל קיבלו תוכנית זו, אך לא מהסיבות הנכונות: הם קיוו כי דיינים שמעמדם יהיה נמוך משל משה יהיו נוחים יותר להשפעה.

לפי הגמל – המשא

א, יב:אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם”

על כולנו מוטלת אותה משימה שהוטלה על משה רבנו: לחנך ולהנהיג את עצמנו – וכן את כל הנמצאים במעגל השפעתנו – לפי דרכי התורה. אם אנו תוהים כיצד נוכל לשאת משא כה כבד, עלינו להיזכר שכאשר משה הציב אותה השאלה בפני ה’, ה’ סיפק לו מיד תשובה מעשית – לאסוף אנשים חכמים ונבונים שיסייעו לו. כפי שה’ העניק למשה את האמצעים לממש את שליחותו, כך הוא מעניק לכל אחד מאתנו את האמצעים והמשאבים לקיים את שליחותנו שלנו.[2]

יום שלישי (א, יב–לח)

משה מזכיר לבני ישראל כיצד השתכנעו מדברי ההסתה של המרגלים, והאשימו את ה’ בכך שהוא חורש כנגדם מזימות זדון.

אהבת ה’ הצרופה

א, כז:וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה’ אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם…”

עד בוא הגאולה האמיתית והשלמה, כאשר לא יהיו עוד מכשולים שיעמדו בפני ההתגלות המלאה של טוב ה’, ניאלץ להמשיך ולהתמודד עם מקרים שבהם אהבת ה’ אלינו תוכל בטעות להיראות לנו כאכזריות. האתגר שלנו הוא להזכיר לעצמנו את אמונתנו בכך שה’ רוחש לנו אך ורק אהבה צרופה, ושכל המקרים והמצבים שהוא מגלגל לפתחנו טובים עבורנו, גם אם לעתים אין הם נראים כך ואפילו אם לעתים הם נראים כהפך הגמור. מודעות זו בכוחה להעניק לנו כוח והשראה להשיב לה’ באותו מטבע, דרך עשיית רצונו כפי מיטב יכולתנו. עצם הפנמתה של גישה זו תסיר את המכשולים האחרונים העומדים בינינו לבין הגאולה.[3]

יום רביעי (א, לט – ב, א)

משה מזכיר לבני ישראל את ניסיונם של המעפילים לצאת למלחמת כיבוש בכוחות עצמם, לאחר שנודעו תוצאותיו הקשות של חטא המרגלים. אותם מעפילים הוזהרו שהם פועלים כנגד רצון ה’, אך היו נחושים בדעתם. בסופו של דבר נבלמו בידי האומות השוכנות באזור הגבול.

מנהיגות יהודית

א, מג:“… וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה’ וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה

היהודים שהעפילו להר עשו תשובה על חלקם בחטא המרגלים וביקשו לתקנו באמצעות עלייה נלהבת לארץ ישראל. לאור זאת, יש לשאול: מדוע לא נרצו מעשיהם? והרי מקובל עלינו שאין דבר העומד בפני התשובה!

ההסבר הוא שארץ ישראל יכולה להיכבש רק כאשר ארון הברית נישא בתוך מחנה ישראל ומשה רבנו – או ממלא מקומו – צועד בראשו. התשובה אכן מחתה את חטאיהם של אותם מעפילים, אך לא היה בכוחה לשנות את העקרונות הכלליים החלים על כיבוש הארץ. אותם מעפילים לא היו מוכנים לקבל את הנהגתו של משה ורצו לכבוש את הארץ בכוחות עצמם, לכן הם נכשלו.

הדבר תקף עד עצם היום הזה. התורה מורה לנו כללים ברורים, שאם נציית להם נזכה לראות בבוא הגאולה – הן במישור הכלל והן במישור הפרט. כל ניסיון לקצר את הדרך ולדלג על שלב זה או אחר בתהליך הגאולה נידון לכישלון מראש. החשת הגאולה תיתכן רק מתוך גישה המותאמת לתוכנית הא-לוהית. מכאן יש להבין כמה חשוב ללמוד תורה ולהיוועץ בחכמיה בכל תחומי חיינו.[4]

יום חמישי (ב, ב–ל)

משה מזכיר לבני ישראל שכאשר עמדו רגליהם בסמוך לגבולות הארץ, ניתן להם ציווי מפורט בנוגע ליחס הראוי כלפי אומות שונות – אילו אומות עליהם לתקוף ואילו לא.

חשיבות לימוד החסידות

ב, ד-ה:“… אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד. אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר

שבעת עממי כנען מקבילים לשבע מידות הלב שלנו, בעוד אדום (צאצאי עֵשׂו), עמון ומואב – השוכנים בסמוך לארץ כנען אך מחוצה לה – מקבילים לשלושת כוחות השׂכל שלנו. העובדה שה’ הורה לנו לכבוש את שבעת עממי כנען אך אסר עלינו לכבוש את שלושת העמים האחרים עד ימות המשיח, פירושה שלעת עתה ביכולתנו לתקן בשלמות רק את המישור הרגשי שלנו, אך לא את המישור השכלי.

הסיבה לכך היא שעל מנת לתקן משהו באמת עלינו לתקנו משורשו. כך, למשל, הדרך הנכונה לתיקון הרגש היא באמצעות השׂכל – שבו הוא מושרש. כאשר אנו מבינים בשכלנו כיצד התנהגות ראויה עדיפה על התנהגות שאינה ראויה, אנו יכולים ללמד את עצמנו ‘לאהוב’ את ההתנהגות הראויה ו’לשנוא’ את שאינה ראויה. מתוך כך, יש להסיק כי תיקון השכל כרוך בגישה אל מה שמעל השכל, אך רובד נשמתי זה הוא כמוס ונעלם בעידן הגלות ואין לנו את האפשרות לפעול מתוכו.

אמנם, ככל שאנו הולכים וקרבים לימות המשיח ואור הגאולה מתחיל לזרוח בעולמנו, ביכולתנו ‘לטעום’ את העתיד דרך לימוד תורת החסידות לעומקה. תורה זו מעוררת את הרבדים הגבוהים של נשמותינו, ומקרבת אותנו למצב שבו נוכל לשאוב מתוכם את האור הדרוש לתיקון המושלם של שכלנו. תיקון זה ישלים ויעצים גם את תיקון הרגש.[5]

יום שישי (ב, לא – ג, יד)

משה מרומם את רוחם של בני ישראל בהזכירו להם כיצד הנחילו תבוסה מוחצת לשני מלכי האמורי.

אחדות

ב, לו:“… לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ אֶת הַכֹּל נָתַן ה’ אֱ-לֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ

אחדוּת חברתית מגִנה על החברה מפני סכנות. מלכי האמורי היו מודעים לכך, ולפיכך נקטו בצעדים שנועדו לאחד את נתיניהם נגד איום פלישת בני ישראל.

עם זאת, את יכולתה של חברה מסוימת להשיג אחדות מגבילה המידה שבה חבריה מסוגלים להתעלות מעל הדאגה האנוכית לצורכיהם הפרטיים. לבני ישראל, הנושאים שליחות א‑לוהית, נתן הקדוש-ברוך-הוא את היכולת להתאחד בצורה כה עמוקה; אך לא לאומות העולם. לפיכך, האחדות האמורית לא היתה מסוגלת לעמוד בפני האחדות היהודית, מה שהביא לנפילת ערי האמורי המאוחדות בידי בני ישראל.

לצער הלב, נאמנים עלינו דברי חכמינו, שהגלות הנוכחית שבה אנו נמצאים מאז חורבן בית שני הנהּ תוצר של שנאת חינם בינינו – הפך האחדוּת. ממלחמת האמורי נלמד כמה גדולה כוחה של אחדות יהודית וכמה עלינו לטפחה, וכך נזכה לתיקון תוצאותיה הקשות של שנאת החינם ולבוא הגאולה במהרה.[6]

שבת (ג, טו–כב)

משה מזכיר לבני ישראל את התנאי שהִתנה עם שבטי ראובן וגד, שביקשו לרשת את נחלתם ממזרח לירדן. בשעתו, ציווה עליהם להוביל את חיילי ישראל למלחמת כיבוש הארץ שממערב לירדן. כעת הוא מוסיף שעליהם ליצור גדוד משל עצמם, שיֵצא לקרב ראשון, לפני מחנה ישראל כולו.

מעלת מסירות הנפש

ג, יח:“… חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל

במישור הנפשי, כיבוש ארץ ישראל מקביל לתיקון החלקים הבהמיים באישיותנו, המהווה תנאי הכרחי לחיים בדרכי ה’. כמו במלחמתם של בני ישראל, גם במלחמתנו האישית ישנו כוח המסוגל ללכת בראש המלחמה כחלוץ, והוא מתבטא ביכולתנו למסור את נפשנו למען עקרונותינו.

ישנן שתי דרכים שבהן ביכולתנו להשתמש בכוח מסירות הנפש שלנו. באופן רגיל, די אם נזכיר לעצמנו שבמקרה הצורך נמסור את נפשנו ברצון למען עקרונותינו. מודעות זו, החוברת להבנה שכל איום רוחני הנשקף לשליחותנו מצִדם של היצרים הנמוכים המקננים בנו מהווה מתקפה ישירה על עקרונותינו, עשויה בהחלט לחזק אותנו במלחמתנו באותם יצרים.

אמנם, גישה זו פועלת היטב כל עוד מדובר באיום נקודתי. אך כאשר אנו מתמודדים עם איום המתייחס לעצם הזהות היהודית שלנו, אין די בגיוס זכרון הנכונות שלנו למסור את נפשנו. במצב כזה עלינו לגייס את הנכונות הנפשית עצמה, כדי שנוכל לעמוד על יהדותנו אל מול כל כוחות השכנוע, הלעג או הכפייה המוצבים בפנינו. או-אז, על בחינות ה’ראובן’ וה’גד’ שבנו לזנק קדימה כ’גדוד’ מובחר שהתאמן בדיוק לשם כך, ולחסל את אויבנו באִבחת חרב אחת.

אם נדע לנצל את הכוחות הפנימיים העצומים העומדים לרשותנו, נזכה להיכנס אל הארץ המובטחת שלנו ובכך להחיש את ביאת הגאולה האמיתית והשלמה לעם ישראל, ולאנושות כולה.[7]

 

[1] לקוטי שיחות חלק א עמ’ 134-133;שיחות קודש תשל”ז א, עמ’ 155–161. שם עמ’ 367–369.

[2] שיחות קודש תשמ”א ד, עמ’ 326-325.

[3] לקוטי שיחות לד, עמ’ 23.

[4] אגרות קודש חלק ז, עמ’ 280.

[5] מאמרי אדמו”ר האמצעי דברים חלק א, עמ’ 1 והלאה; ספר השיחות תש”נ ב, עמ’ 548-547; ספר המאמרים תשמ”א עמ’ 86–90.

[6] לקוטי שיחות כט, עמ’ 1–8.

[7] לקוטי שיחות ט, עמ’ 10–13.

 

להחיות את היום - כריכה

להחיות את היום

להחיות את היום
פרשת שבוע יומית עם הרבי מלובביץ’
ליקט ועיבד- משה וישנפסקי
הוצאת ידיעות ספרים 2014

מגב הספר

שיחותיו המופלאות של הרבי מלובביץ’ על פרשת השבוע היו לשם-דבר בקרב תלמידיו ברחבי העולם. הוא ראה בפרשת השבוע מקור בלתי-נדלה להעלאת רעיונות חדשים, להעמקה בבעיות השעה ואף לחשיפת תובנות הנוגעות לחיי היום-יום. הרבי גם הפציר בכל חסידיו ובאנשים שבאו איתו במגע לחפש השראה יומית בלימוד החומש עם פירוש רש”י. להחיות את היום הולך בעקבות ההשראה שמצא הרבי מלובביץ’ בפרשת השבוע ופורט אותה לכל יום מימות השבוע. הספר בנוי מסרים-מסרים שהם מעין טעימה קטנה מתורתו רחבת ההיקף של הרבי, המלאה באהבה אנושית, באופטימיות אינסופית ובתפיסה שאם אך נלמד לעשות טוב לזולתנו הרוע והשלילה יחלפו מאליהם. רעיונות אלה שזורים לאורכו של ספר זה, המעניק הזדמנות להיחשף ליסודות התפיסה הזאת מדי יום ביומו.

ללכת בדרכך הנערה שהשארת מאחור

אפשר להתווכח אם יש ספרות בעלת איפיונים נשיים או גבריים, אבל הספרים של ג’וג’ו מויס יהוו כנראה הוכחה לכך שבהחלט יש. כבר כשסיפרתי למישהו שאני קורא את הספר “הנערה שהשארת מאחור” הוא הרים גבה (לפחות היה נדמה דרך הצ’ט בפייסבוק) ואמר: “זה ספר של נשים, אשתי אהבה אותו מאד”. לאחר כמה זמן כשיצא תרגום לספר נוסף שלה “ללכת בדרכך” נשמעו שוב ברחבי המרשתת ביקורות מומלצות מחד וגם שהספר שונה מאד מהספר הקודם מאידך.

אמנם הספרים שונים, אבל סגנון הכתיבה דומה למדי ורואים שהם יצאו מאותה סופרת (אפילו שהתרגומים הם על ידי שתי מתרגמות שונות). גם עיצוב העטיפה דומה עד כדי זהה ואפשר אפילו להחליף ביניהן. במקור האנגלי יצאו שני הספרים באותה שנה 2012 ובהכרח נכתבו (או לפחות התבשלו) במקביל.

אז מה יש לנו? ב-”הנערה שהשארת מאחור” מתערבלים שני סיפורי אהבה. הראשון מימי מלחמת העולם הראשונה באזור הכיבוש הגרמני בצרפת. בעוד שבפריז התנהלו החיים כרגיל, חלקים מצרפת חיו ונאנקו תחת שלטון גרמני. פרק מוכר פחות בהיסטוריה. סופי, מנסה לשרוד כפי יכולתה ולמצוא את בעלה אדוארד שנפל בשבי הגרמני והעוסק בעבדות כפייה. מאה שנה אחר כך, ליב מתאלמנת מבעלה ואינה מצליחה להתאושש. תמונה אחת שהוריש לה, מתגלה כתמונה בעלת ערך ועולים חשדות שהיא משלל המלחמה וצצים יורשים הטוענים לבעלות.
סוגיית יצירות האומנות שנבזזו בידי הנאצים ידועה ומוכרת (ראו האשה בזהב) ועד היום מתגלות יצירות אומנות מוחבאות. מויס בחרה לעסוק דווקא במלחמת העולם הראשונה ולהעלות את הנושא דרכה, תוך יצירת קונפליקט בין ההיבטים הרגשיים של ליב, שהתמונה עבורה היא כל מה שנשאר לה מבעלה שנפטר לבין צאצאי היורשים, המתענינים רק בכסף.

ב-”ללכת בדרכך” אנו פוגשים את לואיזה  – לו – קלארק, צעירה בת 26, ללא מקצוע, ללא עבודה, ללא השכלה, עם חבר פוץ גמור ועם אחות צעירה – קטרינה – אבל מבריקה מאד, שקפצה שתי כיתות, שתמיד הישוו אותה אליה ושתמיד עמדה בצילה. מבריקה, אך כמו שאומר אביה של לו, לא מבריקה מספיק כדי לא להיכנס להריון. ההורים, הסבא, שתי האחיות ובנה של טרינה חיים כולם בצפיפות ובמחסור. בארץ היינו קוראים להם המעמד הנמוך. לו מקבלת הצעת עבודה מפתיעה, להיות מעין מלווה ומטפלת לכמה שעות ביום לגבר שבעקבות תאונה נהפך משותק. ויל טריינר היה אתלט, הרפתקאן, מטפס הרים, קופץ באנג’י ואיבד את הכל בתאונת דרכים. הוא צל של עצמו, ללא תקווה וללא מטרה, ולואיזה מנסה לעזור לו. הוא מאנשי ההיי-טק והוריו הם ממה שבארץ היינו קוראים העשירון העליון. איזה ניגודים. שני גיבורי הסיפור לומדים לשנות אחד את השני ולהפוך במעט לאנשים אחרים.

לואיזה מנסה לגרום לויל לחזור להיות מה שהיה, לצאת מהבית, לראות דברים. נשמע מעט מוזר, מאחר וקיימים עזרים רבים לנכים משותקים, אבל ויל לא השתמש בשום דבר מהם לפני שלואיזה הגיעה. לא בעזרים שיאפשרו לו תפעול מחשב ואפילו לא להשתמש יותר ברכב המיוחד לנסיעות. בפרק קומי-טרגי במיוחד מתואר מסע שלהם למירוצי הסוסים תוך חנייה בבוץ ושקיעה של כסא הגלגלים, רק כדי לגלות בסוף, שבמגרש המירוצים יש חנייה מרווחות מאד ומרוצפת לנכים….

לגבי ההתיחסות המגדרית הספרים מתאימים לקריאה לשני המינים. תגובות רבות שקראתי בפורומים השונים היו של נשים שאמרו שהספר גרם להן לבכות. אני לא הרגשתי צורך לבכות, לא התרגשתי יתר על המידה וגם לא מצאתי את סופי הספרים מפתיע ויוצא דופן. למרות עודף הרגשנות, גברים בהחלט יכולים לקרוא את הספרים אולם כנראה לא ירגישו שקראו ספר טוב באופן מיוחד. אותי באופן אישי ענינו התיאורים ההיסטוריים או אזכור נושאים חשובים שעומדים על הפרק גם בישראל. נשים כנראה ימצאו בספרים אלו יותר עניין, גם בסיפור הרומנטי עצמו.

הנערה שהשארת מאחור - כריכה

הנערה שהשארת מאחור

הנערה שהשארת מאחור
ג’וג’ו מויס
מאנגלית: תמי אינשטיין
ידיעות ספרים 2013 (במקור 2012)

ללכת בדרכך - כריכת הספר

ללכת בדרכך

ללכת בדרכך
ג’וג’ו מויס
מאנגלית: קטיה בנוביץ’
ידיעות ספרים 2014 (במקור 2012)

גב הספר – הנערה שהשארת מאחור

הנערה שהשארתָ מאחור חובק את סיפורן של שתי נשים בלתי- נשכחות שעשורים רבים מפרידים ביניהן. בשנת 1916 יוצא הצייר אדוארד לֶפֶבְר אל החזית ומשאיר מאחור את אשתו סופי בכפר קטן בצרפת. כמעט מאה שנים אחר כך, דייוויד הלסטון משאיר מאחור את אשתו ליב כשהוא מת מוות פתאומי וחסר פשר זמן קצר לאחר נישואיהם. בין המאות ובין הנשים קושרת תמונה אחת – “הנערה שהשארתָ מאחור” – תמונה של סופי שצייר לפבר לפני צאתו למלחמה, ושאותה העניק דייוויד לליב בירח הדבש שלהם. אולם גורלה של התמונה ושאלת הבעלות עליה חושפים קשרים עמוקים בהרבה בין שתי הנשים ואת מאבקיהן למען הדברים שבהם הן מאמינות בכל לבן.

הנערה שהשארתָ מאחור הוא בעת ובעונה אחת תעלומה המבקשת לבוא על פתרונה, רומן היסטורי וסיפור אהבה הסוחף את הקוראים למסע רגשי וספרותי מטלטל. ג’וג’ו מוֹיֶס היא אחת הסופרות האהובות בעולם. גם ספרה זה, שתורגם לשלושים שפות, זכה למיליוני קוראים ולביקורות נפלאות.

גב הספר – ללכת בדרכך
“ואם הייתי אומר לך שאני לא רוצה שתהיי כאן?”
“אתה לא המעסיק שלי. אמא שלך המעסיקה שלי. ועד שהיא לא תגיד לי שהיא לא רוצה אותי כאן יותר, אני נשארת. לא כי אכפת לי ממך במיוחד, או כי אני אוהבת את התפקיד המחורבן הזה או רוצה לשנות לך את החיים כך או אחרת, אלא כי אני זקוקה לכסף. בסדר? אני ממש זקוקה לכסף”.
הבעתו של ויל טריינר לא השתנתה בהרבה כלפי חוץ, אבל חשבתי שאני מזהה תדהמה, כאילו אינו מורגל בכך שמישהו חולק על דעתו.
נו טוב, חשבתי כשהתחלתי להפנים את מעשי. הפעם באמת אכלתי אותה.
אבל ויל רק בהה בי זמן מה, וכשלא הסטתי את מבטי פלט נשיפה קצרה כעומד לומר משהו לא נעים. “בסדר”, אמר וסובב את כיסא הגלגלים, ובהמיה חרישית הוא הסתלק.

ללואיזה קלרק אין ברירה: בית הקפה שבו עבדה סגר את שעריו בהתראה קצרה, ובהיותה המפרנסת היחידה במשפחתה היא נאלצת לקבל על עצמה את העבודה האחת המוצעת לה: לטפל בגבר צעיר שנותר משותק בארבע גפיו לאחר תאונת דרכים.

רב-המכר הבינלאומי ללכת בדרכך מדגים בדיוק כיצד הפכה ג’וג’ו מויס לאחת הסופרות האהובות בעולם: בכתיבה לא מתאמצת היא בוראת עלילות שכמעט נקראות מעצמן, גיבוריה חודרים אל הלב וסיפוריה מעלים שאלות שהקוראים אינם יכולים שלא להפנותן כלפי עצמם: מהו הדבר ששווה לחיות למענו? האם ישנם חיים שלא ראוי לחיותם? וזכותו של מי להחליט על כך? ללכת בדרכך הוא ספר שיגנוב את לבכם, ישבור אותו וירכיב אותו מחדש – חזק ומלא מתמיד.

הגנרלים במלחמת העולם השנייה

הספר הגנרלים במלחמת העולם השנייה, מציג את המלחמה דרך המפקדים הבכירים ביותר. בספר , שהוא בבחינת  מעט המחזיק את המרובה, סיכם רוני ברבש את זירות ומהלכי הקרבות העיקריים במבט על.  כל פרק בספר הדן בזירה/מערכה מופיעים הגנרלים העיקריים שפעלו בה בצבאות השונים. בחירת האישים אינה פשוטה מאחר ואלפי אנשים החזיקו בדרגת גנרל כזו או אחרת. חלק מהגנרלים מוכרים מאד ואחרים ידועים פחות.

בכל פרק מופיע תיאור קצר של הזירה מלווה במפת התמצאות בסיסית ולאחריו פירוט של הגנרלים, תולדות חייהם, מעשיהם לפני המלחמה, במלחמה ולאחריה. החומר נלקח מספרים רבים ומידיעותיו האישיות של המחבר. חידושו של הספר הוא בעצם האיסוף, העריכה וההצגה של החומרים בצורה העוברת  על כלל הקרבות המרכזיים במערכה תוך התמקדות בהיבט הפיקודי-אנושי.

הבחירה בגנרלים קשה, וברור שכל עורך היה בוחר רשימה שונה במעט, אולם גנרל אחד לא הוזכר והדבר תמוה בעיני. זהו הגנרל מוריס גמלן, מפקד הצבא הצרפתי שהצליח לגרום לתבוסה משפילה של צרפת, לבריחת כל חיל המשלוח הבריטי ושרידי הצבא הצרפתי  ולהשתלטות מוחלטת של היטלר על מערב אירופה שאיפשרה לו להיכנס לחזית מזרחית מול הרוסים. שנים לקח לבנות הברית להתאושש מתבוסה זו. נוכח “הישג מרשים” זה היעדרו של גמלן מהספר בולט במיוחד.

הספר הוא כמעין מדריך קצר על למלחמה. אין הוא מתיימר לתת תמונה מלאה, או ניתוח היסטוריוני מושלם.  הוא נועד להציג את המפקדים, את חשיבותם בקרבות ובצמתי ההכרעה שעמדו בפניהם. מבחינה זו ניתן לעיין בספר בכל פרק זמן נתון העומד לרשותכם. מקריאה רצופה ומלאה שלו או עיון בפרק על גנרל בודד. הספר יעשה סדר בתיאור הקרבות, בתיאור שרשראות הפיקוד הסבוכות ובלוחות הזמנים הכלליים של המלחמה. חלק מהגנרלים ידועים יותר, אולם הדבר גם תלוי בקורא. ישראלים מלידה יכירו  יותר את הגנרלים של צבאות ארה”ב ובריטניה ואילו ישראלים מיוצאי חבר העמים, יכירו את הגנרלים הסובייטים. את הגנרלים היפנים, כמו גם את פרטי המערכה באוקינוס השקט ובדרום מזרח אסיה, רוב הציבור הישראלי מכיר בקווים כלליים בלבד. חובבי היסטוריה צבאית ימצאו בספר עניין רב ולהם מומלץ לעבור ישר לקריאת המבוא לספר המצורף.

ההההההגנרלים של מלחמת העולם השנייה - כריכה

הגנרלים במלחמת העולם השנייה

הגנרלים במלחמת העולם השנייה
רוני ברבש
הוצאת אוריון 2014

המבוא לספר הגנרלים במלחמת העולם השנייה באדיבות המחבר וההוצאה

הספר שבידכם עוסק במלחמת העולם השנייה, ומבליט את חלקם של מצביאי הצבאות ואת המפקדים הבכירים שעמדו בראש הגייסות. בניגוד לספרים אחרים, המרבים לתאר התלבטויות של מנהיגים מדיניים גם על חשבון מפקדי הצבא, גישת ספר זה הפוכה: מנהיגי המדינות נזכרים רק כשהדבר הכרחי להבנת התמונה – וככל האפשר הם מפנים את מקומם לטובת מתכנני המבצעים (ראו טבלה) ופעולתם במשך הקרבות. ראוי לסייג קביעה זו: בגרמניה היה אדולף היטלר, ה”פיהרר”, מעורב בכל פעולה צבאית; ואילו ביפן היו כל ההחלטות בידי מפקדי הצבא.

הספר מדגיש את חלקם של מצביאים רבים, מאה ויותר, בקרבות שהתחוללו בכל זירות המלחמה. בתוך המהלכים הראשיים של המלחמה בספר מופיעים תיאורים של כמה קרבות – וכל השאר משולבים בקורות חייהם של גנרלים מחמישה צבאות: הגרמני, הבריטי, הסובייטי, האמריקאי והיפני. במידה רבה מתואר מהלך הקרב דרך עיניו של המפקד, או שחותמו ניכר בתיאור הקרב. שילוב זה בין תיאור הקרבות השונים בכל זירות המלחמה ושמירה על רצף מהלכה ובין תיאור חייהם של הבכירים במפקדי הצבאות העיקריים הוא המייחד את הספר הזה.

יתר על כן, לא פעם בוחר הספר להרחיב את הדיבור על קרב או מבצע כדי להבליט את כישורי המפקד שהנהיג את הכוחות. מבחינה זו אפשר לראות בספר לקסיקון של החשובים במצביאים ובקצינים הבכירים שפעלו במלחמת העולם השנייה.

אין כל אפשרות למנות את כל המפקדים של המלחמה בכל הצבאות (והיו, למשל, מצביאים אוסטרלים, צרפתים ואיטלקים); היו אלפים שנשאו דרגות שהתיבה “גנרל” (או “מרשל”) משולבת בהם. מאלה היו כמה מאות מפקדים בכירים, אשר הצטיינו במיוחד ואשר הטביעו את חותמם על הזירות השונות ועל הקרבות. מתוכם נבחרו מאה ויותר מפקדים שזכו לביוגרפיה מלאה ולניתוח הקרבות שבהם השתתפו; אלה הם מפקדי שדה, ממפקדי קבוצת ארמיות ועד מפקדי אוגדות שהיו מעורבים בקרבות. בנספח המופיע בסוף הספר כונסו עשרה קציני מטה בכירים, אשר תכננו וניהלו את הקרבות בזירות השונות, הצטיינו בראייה כוללת, ביכולת תכנון וביכולת להניע את האמצעים – ואת המפקדים שהיו כפופים להם.

נזכיר כי המצב החברתי במדינות השונות השפיע על דרך צמיחתם של המנהיגים הצבאיים. רוב המפקדים הבכירים בצבא הבריטי צמחו ממעמד האצולה. הם קיבלו חינוך מעולה שכלל הכשרה באקדמיה הצבאית היוקרתית סנדהרסט. גם בצבא הגרמני צמח הפיקוד העליון בחלקו הגדול מתוך שכבת האצולה הפרוסית. בדומה לבריטים, גם הם קיבלו חינוך צבאי מעולה והיו לעמוד השדרה של הפיקוד הגרמני. ועם זאת היטלר סלד מהגנרלים הפרוסים, פיטר רבים מהם בזמן המלחמה, ולעתים נאלץ להחזירם רק בשל המחסור במפקדים מוכשרים. (כישלון צבאי גרם לא פעם להדחת המפקדים, והיו אף מקרים שמפקדים הוצאו להורג על רקע כישלון או נסיגה בניגוד להוראות; כך היה גם בצבא הסובייטי – ובצבא היפני ציפו מהמפקד שנכשל להתאבד.)

המלחמה הממושכת אפשרה קידום מהיר בדרגות בזכות הצטיינות בקרב, תכנון, כריזמה ומנהיגות. קידומם של מפקדים היה לא פעם מהיר מאוד, והם עלו מדרגה לדרגה בתוך זמן קצר.

נעמוד עתה על אופן חלוקת הספר. מלחמת העולם השנייה התחוללה בכמה זירות, לפעמים בה בעת. כל זירה מוארת במקום משלה, ולשם כך בנוי הספר מאחד-עשר חלקים, שבכל אחד מהם מדובר בזירה אחת – ובכל הצבאות שפעלו בה.

החלק הראשון מתאר את ההכנות של גרמניה למלחמה ואת התחלת המלחמה באירופה.
החלק השני עוסק בהתמודדותה של בריטניה עם מאמציה של גרמניה להביסהּ.
החלק השלישי – עניינו התרחבות המלחמה לצפון אפריקה ולמדינות הים התיכון.
החלק הרביעי מתאר את מלחמת החורף, מבצע ברברוסה והמערכה על סטלינגרד.
החלק החמישי עוסק בהצלחותיה הקרקעיות של יפן במזרח הרחוק עוד משנות ה-30.
בחלק השישי מדובר בעימות בין יפן ובין ארצות הברית, מפרל הארבור עד גינאה החדשה.
החלק השביעי מספר על הפלישה לסיציליה ולאיטליה ועל נפילת מוסוליני.
החלק השמיני חוזר לחזית המזרחית ומתאר את המלחמה בין ברית המועצות ובין גרמניה.
החלק התשיעי – עניינו הקרבות הקשים שהתנהלו בזמן הפלישה לנורמנדי ומיד אחריה.
החלק העשירי מתאר את הקרבות האחרונים באירופה ואת כניעת גרמניה.
בחלק האחד-עשר מתוארים הקרבות האחרונים במזרח הרחוק עד כניעתה של יפן.
סוף דבר דן בשיקום אירופה ויפן – ובחשבון הנפש של גרמניה ושל יפן. בנספחים נכללים עשרת סיפוריהם של בכירים שלא תרמו לקרבות – ועם זאת תרמו למלחמה בדרך אחרת; מילון של מושגים, אישים, מקומות וארגונים; ומפתח.

תבונה ורגישות

תרגום מחדש של תבונה ורגישות, יצירה של גין אוסטן (הנה כבר למדתי משהו, אוסטן ולא אוסטין) נראה מעשה משונה למדי למעלה ממאתיים שנה לאחר צאת המקור. מה לחברה הישראלית שלאחר “המחאה החברתית” ולגיבוריה של אוסטן, מה למתרגם השייך לציבור הדתי לאומי ולרומנים רומנטיים? מסתבר שהרבה יותר ממה שחושבים.

אנגליה של ראשית המאה ה-19 הינה חברה רבת מעמדים. עם חלוקות ברורות לעשירונים, כל אחד יודע היטב את מקומו ומעמדו, וכולם כמובן שואפים להתקדם טיפה למעלה. גיבוריה של גין אוסטן, כמוה עצמה, שייכים למעמד האצולה הזוטר. אולי נקרא לו העשירון התחתון של העשירון העליון. אלו הם אנשים שקשורים  לאצולה, אולם בפועל הם עניים למדי, חסרי הכנסות משמעותיות או אחוזות, ונאלצים לסמוך על קרובי משפחה עשירים מהם ולעיתים לחיות על חשבונם ועל טוב ליבם. שתי דרכים עומדות בפניהם לשפר את הכנסתם: להתחתן עם כסף או לרשת כסף. למרות שאין להם כמעט הכנסות בעצמם, עבודה היא מילה גסה עבורם והם לא יוותרו כלל על שפע הגינונים המתחייבים ממעמד האצולה.

נראה שישראלים רבים יזדהו דווקא עם מעמד אצולה נמוך זה, אולי מקבילה כלשהי דווקא לאותו “מעמד ביניים” שם כוללני מדי – אבל כזה המורכב מאנשים שדווקא כן עובדים ואפילו משתכרים יפה, אבל מתקשים לגמור את החודש…

ומה לציבור הדתי ולספר? שוב באופן מפתיע יותר ממה שחושבים. שאיפת הנערות למצוא חתן הינה עיסוק מרכזי בציבור הדתי בו קיימת בעיית “רווקות מאוחרת” של נשים וגברים הנמצאים בביצת הרווקים אך טרם התחתנו. כולם מכירים את כולם, כולם יצאו עם כולם, כולם מחליפים רשמים על כולם, ולפעמים גם מישהו מתחתן. מצב זהה לחלוטין מתרחש בלונדון כאשר בחודשי החורף כל האצולה מתכנסת שם, והנה מה שלג’ין אוסטן יש להגיד על רווקות מאוחרת (בגיל 27).

“בתי היקרה,” אמרה אמה בצחוק, “לפי דברייך, את ודאי אחוזה חשש תמידי ממותי שלי הקרב ובא. את כנראה סבורה שאריכות ימי עד גיל ארבעים היא לא פחות מנס רפואי.”
“אימא, זה לא הוגן. אני יודעת היטב שהקולונל ברנדון אינו זקן במידה שתגרום לחבריו לחשוש פן ילך לעולם שכולו טוב. ייתכן אף שיאריך ימים עוד עשרים שנה נוספות. אבל בגיל שלושים וחמש נישואים כבר אינם באים בחשבון!”
“בהחלט ייתכן,” אמרה אלינור, “שעדיף שבני שלושים וחמש ובנות שבע-עשרה לא יבואו בקשר של נישואים. אבל אם תיקרֶה בדרכו אישה רווקה בת עשרים ושבע, אינני חושבת שגילו ימנע ממנו מלשאת אותה.”
אישה בת עשרים ושבע,” אמרה מריאן לאחר שהות של רגע, “אין לה שום תקווה לחוש שוב אהבה או לעורר אהבה בלבו של גבר, אבל אם ביתה אינו נוח או אם ממונה דל – אני יכולה להבין שהיא תצליח לשכנע את עצמה לקבל תפקיד של אחות רחמנייה כדי להשיג את האמצעים ואת הביטחון שיקנה לה מעמדה כרעיה. בנישואיו לאישה שכזאת אין אפוא שום דבר בלתי הולם; אלו יהיו נישואי תועלת, לשביעות רצון כולם. בעיני אין מדובר בנישואים כלל, אך מה בכך? מבחינתי מדובר בסחר חליפין, שבו כל צד מבקש ליהנות על חשבון האחר.”
“אני יודעת,” אמרה אלינור, “שאי-אפשר לשכנע אותך שאישה בת עשרים ושבע יכולה לחוש כלפי גבר בן שלושים וחמש רגשות שיהיו קרובים דיים לאהבה במידה שתהפוך אותו לבן הזוג הראוי לה. אך עלי להתנגד לכך שחרצת את דינו של הקולונל ברנדון ואשתו לריתוק מתמיד למיטת חוליו רק מפני שבמקרה התלונן אתמול (שהיה יום קר ורטוב מאוד) על כאב קל באחת מכתפיו.”

שתי גיבורות הסיפור הן אלינור ומריאן בנותיה של גברת דשווד שזה אך התאלמנה מבעלה וגילתה כי כמעט ואין לה ירושה וכי עליה לעזוב את האחוזה בה גרה (שהועברה בירושה לבנו מנישואי הראשונים של בעלה ולמעשה לנכדו). המשפחה עוברת לדרום מערב אנגליה, לבית קטן באחוזה של קרוב משפחה אמיד יותר הפורש עליהם חסות ובנות המשפחה נפגשות עם גברים ותהליכי החיזור מתחילים.

אלינור הבכורה היא השכלתנית והחושבת השמה את השכל לפני הרגש ואילו מריאן, רגשנית יתר על המידה. ראו את הציטוט היפה הבא:

“ומה שלומה של נורלנד היקרה והאהובה שלנו?” קראה מריאן.
“נורלנד היקרה והאהובה שלנו,” אמרה אלינור, “כנראה נראית בדיוק כמו תמיד בעונה הזאת. העצים והשבילים מכוסים שכבה עבה של עלים יבשים.”
“אח,” קראה מריאן, “באיזו תחושת התעלות נהגתי לצפות בשלכת! כמה שמחתי לראות בטיולַי את העלים הנושרים מסתחררים סביבי ברוח! אילו רגשות השרו עלי העלים, העונה והאווירה גם יחד! וכעת אין מי שיתייחס אליהם. רואים בהם מטרד ותו לא, מטאטאים אותם הצִדה ומפנים אותם מהדרך.”
“לא כולם,” אמרה אלינור, “חדורים תשוקה עזה כשלך לעלים יבשים.”

קשה להחמיץ את הטון האירוני המלווה את אלינור ואת ההתפעלות הרומנטית של מריאן.  אלינור ומריאן מחפשות אחר אהבה הראויה להן, לעיתים לפי התבונה ולעיתים לפי הרגש. לא מעט קונפליקטים מתקיימים בין השניים. לא כל האדונים הינם ג’נטלמנים העומדים במילותיהם, דודות זקנות בוחשות בקדרה,  “נשמות טובות” טורחות להפיץ רכילויות מרושעות או להפעיל נצלנות ולעיתים אף סחטנות – ממשית ורגשית. שתי הגיבורות שלנו נתקלות בקשיים מרובים כל אחת. הסוף כמובן טוב אבל לא לפני שכמויות אדירות של דמעות ייזלו מעיני הגיבורות.

אולם מעבר לרומנטיקה  אפשר לראות גם את הביקורת של אוסטן על החברה בה היא חיה. דעתה אינה נוחה מנישואי הנוחות והתועלתנות, כמו גם לא מגברים שאינם עומדים במחויבויות שלקחו לעצמם. מיד בפרק הראשון מבטיח ג’ון דשווד (אחיהן החורג של העלמות דשווד) לאביו לעזור לאחיותיו בסכום מכובד למדי, אולם צעד אחר צעד, כמו בבדיחה על קיצור המברק הארוך והיקר לאפס מילים, משכנעת אותו אשתו שהסכום מופרז יתר על המידה, ועד כמה הם זקוקים לו, עד שלבסוף הוא משתכנע כי מידת הצדק תספיק אם לא ייעשה עבורן דבר פרט לנפנוף ידידותי לשלום כאשר יעזבו את אחוזתו (לשמחת ליבה של אשתו שהצליחה להעיף אותן). בהמשך הספר, בפגישה מקרית בלונדון, הוא אף טורח לציין את עוניו המרוד ונפטר מהצורך לרכוש עבורן עגילים (כנראה מתנת מחווה בסיסית מאח לאחיותיו באותה התקופה). ביקרותה של אוסטן בענייני האהבה באה גם לידי ביטוי. אשה בעלת ירושה גבוהה יכולה להיות כלי משחק בלבד בידי האמהות המבוגרות או האחים הגדולים (ואפשר רק להיזכר בביטוי אחות לנו קטנה משיר השירים) אשר רואות את העושר ומתעלמות כליל מהאושר או מכל תכונה אחרת הדרושה לקשר זוגי. ראו למשל:

“עכשיו אנחנו חושבים,” אמר מר דשווד לאחר הפוגה קצרה, “שאולי רוברט יישא את העלמה מורטון לאישה.”
אלינור חייכה לנוכח הנימה הרצינית וההחלטית שבקולו של אחיה וענתה בשלווה:
“אני מניחה שלגברת אין אפשרות בחירה.”
אפשרות בחירה! מה זאת אומרת?”
“אני רק אומרת שאני מניחה, מהאופן שבו דיברת, שלעלמה מורטון לא משנה אם תינשא לאדוארד או לרוברט.”
מובן שאין הבדל מבחינתה. הרי רוברט ייחשב כבן הבכור לכל דבר ועניין. ומכל בחינה אחרת, שניהם צעירים נחמדים ואיני יודע במה עולה האחד על אחיו.”

ואכן יש אחרים ואחרות שלכאורה הצליחו בשידוכיהם, ועלו בסולם החברתי, או נפטרו מדאגות כלכליות, אולם אוסטן מדגישה את המריבות, השעמום, המאיסה ההדדית (עד כדי בוגדנות ) שיגררו נישואים אלו. לעומת זאת, אלינור ומריאן, שבוחרות כל אחת בחתן כרצונן ומשלבות את התבונה והרגש וכמובן האהבה ההדדית זו לזו, נשארות מאושרות.

תרגום הספר הינו סיפור מעניין לא פחות. לספר יצאו שני תרגומים בשנות השמונים. מעבר לצורך ברענון התרגום עקב שינויי שפה, אי דיוקים מדובר בחלום (או ג’וק או שריטה) של שי סנדיק,שיצר לדרך בפרויקט מימון המונים. התרגום מדויק למדי ומצליח להתגבר על חסמים בבהירות הנובעים מהצורך להכיר את מבנה האצולה הבריטי, שמות שחוזרים על עצמם (העלמה דשווד מתייחס לשלוש נשים שונות והגברת דשווד לשניים וכו’), כינויים לשמות (ננסי הינו כינוי לאן), מושגי הכנסות לא ברורים (יש הכנסות, יש ריביות, יש קצבאות, יש מיסים) ועוד. לספר צורפה מפה קטנה של האיזור ואחרית דבר שנכתבה במיוחד מאת ד”ר מרי ברואר. הספר מומלץ לכולם ואנו מאחלים לשי סנדיק הצלחה רבה בתרגום יצירות נוספות.

תבונה ורגישות - כריכה

תבונה ורגישות

תבונה ורגישות
ג’ין אוסטן
מאנגלית: שי סנדיק
ישראל 2014 (אנגליה 1812)
סנדיק ספרים

סוד הנקודה הטובה

נפתח בוידוי שאני לא ממש יודע איך להתייחס לספר סוד הנקודה הטובה. ברוב המקרים אני לא האיש הנכון לבחינת ספרים שהכותרת שלהם היא “מסע לגילוי הטוב שבתוכנו לאור משתנו של רבי נחמן מברסלב”. לכן אולי נתחיל דווקא בקנקן הנאה ולא בתוכן. הספר מעוצב בצורה נאה ומשכת מאד את העין עם איורים יפים של עדי כץ הכוללים גם דמויות נשיות וסטריפים משעשעים של קומיקס. אפילו העמוד הראשון של הספר, לבן כולו פרט לנקודה קטנה במרכז שעשע אותי.

ניגש לעיקר, רן ובר, שעבר בעצמו כל מיני דברים בחיים (ראו בפרטים הביוגרפים בסוף הסקירה), מנסה להפוך את ספרו לספר שונה מספרי ניו-אייג’/רוחניות אחרים. לכן גם פתיחת הספר תכליתית ומהירה: “אחד הדברים המעצבנים ביותר בספרים שבשמם מופיעה המילה סוד, הוא שאתה כל הזמן מחכה שהסוד יתגלה, ובסופו של דבר אתה מרגיש שיצאת מהדלת האחורית של המבוך בידיים ריקות…” ולכן מיד באותו דף מתגלה הסוד במשפט אחד ברור: “בכל דבר יש טוב“.

אפשר לעזוב את הספר בנקודה זו ולהתייחס אליו כקלישאה ואני בטוח שיש כאלו שיעשו זאת, שהרי אנו רואים את מציאות ימינו ואיפה היא ואיפה הטוב.אבל גם לסקפטיים שביננו כדאי לתת לספר צ’אנס, ולו רק מבחינת אם לא יועיל לא יזיק. ובפרט בתקופה זו, שנראה שהרע מאיים לבלוע אותנו, כדאי להעיף מבט נוסף ולהמשיך לקרוא. המחבר אינו נאיבי כלל ומיד בפרק השני הוא מודע בהחלט לכך שאנו מוקפים ברוע וסובלים ממנו, מתנהגים באלימות ואפילו באכזריות…

דווקא בגלל הישירות של הספר ואי ההתעלמות מהקשיים, כדאי לעיין בו. הספר יונק את מקורותיו מרבי נחמן מברסלב וממאמרו “אזמרה” (המופיע במלואו בסוף הספר ), אך לא צריך להיות חסיד ברסלב כדי להתחבר למסר העיקרי

עיקר הספר הוא איך לראות דווקא את הטוב, איך להתחבר לטוב, ואיך להגדיל ולו במעט את הטוב. טוב אף פעם לא מזיק. באופן מפתיע ניתן למצוא לכך אנלוגיה בפיסיקה המודרנית.  ישנה תיאוריה מקובלת למדי שהתפרצות האנרגיה המכונה המפץ הגדול נבעה מהיתוך של חומר ואנטי חומר יחדיו, אולם בגלל הבדל מזערי בחומר (טוב) נוצר כל העולם כולו. גם מבחינה אמונית, ידועה האימרה שלעולם יראה אדם את עצמו שקול במאזניים, ואף את כל העולם שקול וידע שמספיק מעשה טוב אחד שלו יכול לדון את כל העולם לכף זכות.

על נושא הטוב והרע נכתבו אלפי מילים וכל הפילוסופים התעסקו בנושאים אלו. הטוב והרע מלווים את האדם והעולם מבריאת העולם. אמירות כמו “הכל לטובה” נתפסות כאמונה ולא כממש, ואם התלמוד טרח לציין את נחום איש גמזו הרי שאמירת “הכל לטובה” אינה דבר נפוץ. גם שיר נפוץ שמילותיו העיקריות הן “איזה טוב ה’” אינו מסתדר לי שכן הטוב והרע שניהם מאת ה’ כפי הנאמר במקורות רבים בתנ”ך למשל (ישעיהו מ”ה ז) :”יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה’ עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה”. למרות כל זה ההצעה היא פשוט להתמקד בטוב.

הדברים נשמעים פשוטים, אבל תחשבו על עצמכם (ואני חושב על עצמי), כמה פעמים אנחנו דווקא מתמקדים ברע, בשלילי, בשונה ולא במשותף. לפי הספר, התרכזות בטוב, תשנה קודם כל את עצמכם. כל אחד התרגז פעם על מישהו מהאהובים לו ביותר – בן או בת זוג, ילדים, הורים, אחים, חברים. אולי הכעס מוצדק, אבל כשנקודת המוצא להתבוננות ואפילו לכעס תבוא ממשהו טוב וחיובי, היחס יהיה שונה. נשמע פשוט וקשה מאד לביצוע. גם הספר עצמו, אינו סוף הדרך. רק ההתחלה. באדיבות המחבר אפשר להוריד פרקים ראשונים מהספר. כרגיל מומלץ להוריד לקורא ולהתרשם אם הספר מתאים לכם ואם ברצונכם לצאת איתו ביחד למסע בעקבות הטוב.

סוד הנקודה הטובה - כריכת הספר

סוד הנקודה הטובה

סוד הנקודה הטובה
רן ובר
דני ספרים
ישראל התשע”ד
באתר הספר תוכלו למצוא חומר רב נוסף.

מגב הספר ופרטים ביוגרפיים (התקבלו מההוצאה)

בדור שלנו, שיש בו לא מעט ציניות וניתוק רגשי, רבים אינם מצליחים לפרוץ את המחסומים שנערמו על לבם. זהו דור שבו השכל הצליח להשתיק את הלב, התקשורת בין אנשים הפכה לחיצונית ודיגיטלית, והקשר הישיר עם סביבתנו ועם עצמנו הפך למצרך נדיר. בספר “סוד הנקודה הטובה” מאת רן ובר, בהוצאת הספרים “דני ספרים”, לוקח המחבר את הקוראים למסע אל עומק הטוב שלנו. באמצעות משנתו של רבי נחמן מברסלב אנו זוכים לפגוש את הטוב שבנו, לפוגג את המסכים המסתירים אותו, וללמוד איך אפשר להתחבר בחזרה למציאות של קשר וחמימות. זהו מסע בנפתולי חוכמה יהודית עתיקה, שישנה את אופן חשיבתכם ויעניק לכם את מתנת הרגש והאהבה.

לכל אחד מאתנו יש הרבה מאוד טוב בחיים שלו או שלה, המוסתר על ידי אמונות שליליות שאספנו לאורך חיינו לגבי עצמנו או לגבי אחרים. המחבר משתדל לא להתעלם מהמקומות השליליים והתפיסות הציניות כדי שהמילים ‘למצוא את הטוב’ לא יישארו ברמת ה’סטיקר’ אלא ירדו למעשה לכל רובדי החיים. הספר משלב מחד השראה ועידוד ומאידך עצות ותרגילים מעשיים שמטרתם להביא לשינוי מעשי וממשי בחיי הקורא.

סוד הנקודה הטובה הוא לא פתרון בזק אלא מציע לנו הזמנה למסע מופלא אל הטוב האינסופי שגנוז בתוכנו. הספר משלב מחד השראה ועידוד ומאידך עצות ותרגילים מעשיים לחיים שלנו.

רן ובר, 41, נשוי + 4, הוא סופר, עיתונאי, מרצה ובעל תואר בפסיכולוגיה. גדל בהרצליה פיתוח וכיום תושב מבוא חורון. בכתיבתו הוא משלב ידע בתחום הפסיכולוגיה המערבית, חיבור עמוק לחסידות ומסעות רוחניים במזרח, תוך יישום תובנות אלו בעולם המעשה. הוא היה בעלים של חברת סטארט אפ שגלגלה מיליוני דולרים, אבל החליט לעזוב את הכול ולהמשיך בעקבות הלב והחלומות שלו.

רן ובר מסכם, כי “בספר סוד הנקודה הטובה יש מסרים פשוטים ועמוקים. המטרה שלי הייתה להנגיש את סודות הנפש שעליהם דיבר רבי נחמן מברסלב לפני מעל 200 שנה בצורה שתתאים לאדם בן זמננו. מסרים פשוטים שיכולים להציל חיים. אולי זה נשמע מפוצץ אבל אני רואה את זה יום יום בפגישות אישיות עם אנשים או בסדנאות קטנות. לראות את הטוב שבשני יכול להציל אותו, לראות את הטוב האמיתי שבי יכול להקים אותי מהמקומות הכאובים והקשים ביותר. זה לא רק סיסמאות אלא העמקה וחזרה. לאו דווקא בקריאה ראשונה, לפעמים לוקח זמן לחומרים לחלחל וצריך לחזור ולראות את זה בחיים שוב ושוב אבל אני רואה את זה קורה”.

רשימת המשאלות

רשימת המשאלות הוא סוג של ממתק. ברט (כן כן מחווה להמינגוויי) לא מספיקה להתאושש מהאבל על מות אימה ומקבלת מהלומות נוספות. היא מנושלות כמעט לחלוטין מהירושה, את הכסף הגדול מקבלים שני אחיה – ג’וד (עוד מחוווה והפעם לסטיינבק) וג’יי (מחווה לפיצ’גרלד) את משרת המנכ”ל בחרבה של אימה, מקבלת דווקא גיסתה קתרין (מחווה הפבורן) ולה לא נשאר כלום. בעצם נשאר לה משהו. דף נייר עליו מפורטות כל מיני משאלות ילדותיות שמילאה עשרים שנה קודם לכן בגיל 14 ואם היא רוצה לקבל את הירושה שלה עליה למלא את כולם תוך שנה אחת. על כל משאלה שהיא תגשים, היא תקבל מעטפה שתקדם אותה במירוץ למיליון, סליחה, לירושה.

יש משאלות פשוטות כמו שיהיה לי כלב, אבל משאלה כמו שיהיה לי תינוק, לעזור לחלשים, להתאהב ולשפר את היחסים עם האבא (שנפטר), אינן כל כך פשוטות. ברט לא ממש מבינה מה אימה רוצה ממני ואיך היא הורסת לה את החיים. לפחות המשימה של להתאהב נראית פשוטה, היא בקשר עם אנדרו (אין לי מושג למי המחווה הפעם), עורך דין ואפשר למלא משימה אחת בקלות, אלא שכאשר נפתחת המעטפה לציון השלמת המשימה מסתבר שהעניין אינו כה פשוט… ומאיפה באמצע העיר מגדלים סוס? ואיך אפשר לשפר את הקשר עם אבא? טוב, כדאי להתחיל מהמשימות הקלות, למשל להופיע על במה בהופעה חיה…

לאט לאט העלילה מתפתחת, ברט ממלאת חלק מהמשימות, באחרות היא מתקשה. בשלב מסוים היא כמעט מוותרת, לא על המשימות, אלא על הירושה ועל המירוץ להשלמשת כל המשימות בשנה. יותר חשוב לה לעשות דברים אחרים, דברים שהיא רוצה ומאמינה בהם. הירושה? חשובה פחות. כסף זה לא הכל בחיים.

אז נכון שהספר אינו יצירת מופת ספרותית, אבל מי שיכול לסבול מעט קלישאות כמו: “אמא תמיד יודעת מה הכי טוב לבת שלה”, “עושר אינו מקנה אושר”, “לכי בעקבות הלב שלך” וכו’, ימצא את עצמו מעביר כמה שעות של כיף עם הספר הזה. נחמד וקליל לקריאה בכיף. קצת קיטש וקלישאות אמריקאיות לא מזיקות ואולי אפילו מועילות, ועלילה שתהפוך מן הסתם לתסריט הוליוודי מצליח. לפעמים ספר כזה הוא כל מה שצריך.

רשימת המשאלות כריכה

רשימת המשאלות

רשימת המשאלות
לורי נלסון ספילמן
מאנגלית: שרון פרמינגר
ידיעות ספרים 2013