שקרנים מלידה

סקירה על הספר שקרנים מלידה. אם הייתי צריך משהו כדי להשתכנע שלפעמים עדיף לא להיות לגמרי ישר (בניגוד  לעקרונותי) קריאת הספר הזה היא הקש ששבר את גב הגמל. שקר החן והבל היופי, מדבר שקר תרחק, ולא תשקרו איש בעמיתו (פרשת השבוע – קדושים) ועוד עשרות פסוקים בגנות השקר, אבל כנראה שלשקר יש רגליים ובצדק מופיעה בספר ההצהרה שדבר השקר הראשון נאמר על ידי האלוקים בכבודו ובעצמו לאדם וחווה כבר בגן העדן (בראשית ב’ יז): “מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת” ואמנם לאחר האכילה התחייבו אדם וחווה מיתה, אולם לא בצורה הפשוטה המובנת לנו אלא בדרכים אחרות ולאחר זמן. עצם העובדה שנאמרו תירוצים רבים בנושא, מוכיחה שיש בו בעייה כלשהי. אנו מוצאים שקרים נוספים: שקרים לבנים.  על הפסוק בראשית י”ח יג: “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי:” אומר רשי”י: “שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן:” כלומר הקב”ה שינה את דברי שרה על מנת שאברהם לא ייפגע כאשר יישמע ששרה חושבת אותו לזקן שאיבד את אונו. שקר לבן. אכן בהלכה היהודית נקבע כי מותר לשנות מפני השלום. ובסופו של דבר כולנו משקרים מדי פעם אפילו אם זה רק מתוך נימוס.

הספר שקרנים לוקח אותו למסע פסיכולוגי מרתק אודות השקר. בין אם זה שקר לבן וקטן, שקר גס, בדאות והונאה עצמית ועוד. ראינו שהשקר יסודו בבריאת העולם ובספר טענה נועזת: השקר הוא מוטציה אבולוציונית מוצלחת במיוחד המאפשרת ליחיד להתמודד טוב יותר עם קבוצה גדולה, תכונה שעוזרת מאד להישרדות ולכן טבועה בנו עמוק כל כך.

שימו לב לשקרים של ילדים. השקר הראשון יקרה די סמוך למועד בו הם מתחילים לדבר. בהתחלה השקרים גרועים מאד (לא אכלתי שוקולד – והפה מלוכלך לגמרי) אולם מתישהו הם יצליחו לספר שקר טוב. במקום לכעוס עליהם כדאי לשמוח (אבל בלב). שלב חיוני בהתפתחות הילד הושג באותו הרגע. הסופר אינו איש מקצוע אלא עיתונאי. הטיעונים כתובים בבהירות ובצורה משכענת אולם  ייתכן והוא בחר להביא מקורות חלקיים או לא מלאים (רשימת קריאה מקיפה מצורפת לספר). הספר אינו מתייחס לשקרים ביהדות אבל בהחלט עוסק בתיאולוגיה הנוצרית הקשורה לשקרים ולדוקטרינה שהפכה אותם מדבר מותר לדבר הנאסר באיסור חמור, עד כדי כך שאסור לשקר על מנת להציל חיים (דילמת הרוצח בדלת).

בנוסף, כל מי שעבד בחברה גדולה אי פעם, או משרד ממשלתי או בכל מקום אחר בו  הוא תהה איך הבוסים הלא יוצלחים שלו רק מתקדמים לתפקידים בכירים יותר, או לחילופין למה כל הפוליטיקאים הם … ימצא עניין רב בפיסקה הבאה:

בארגונים שבהם לא ברור לגמרי מי תורם מה – כלומר ברוב הארגונים – אנשים בעלי ביטחון עצמי מופרז נוטים להתקדם מהר יותר ורחוק יותר. הסיבה לכך היא שהם משדרים יותר סימנים לכשירות. הם אסרטיביים יותר, מדברים בקול רם ומרבים להשתמש בתנועות ידיים לצורך הדגשה – ואנחנו נוטים להניח שהמשמעות של הדברים האלה היא שהם טובים בעבודה שלהם. כך נוצרת לולאת משוב שמזינה את עצמה: הם מתקדמים, וזה גורם להם להיות בטוחים יותר בעצמם, וכך הם מסתחררים ועולים עוד ועוד בהיררכיה. לאחר מכן האנשים האלו מקבלים לעבודה אנשים בצלמם ובדמותם ומקדמים אותם, עד ששולחן מועצת המנהלים מוקף באנשים בטוחים בעצמם שמדברים היטב וכל כולם ביטחון איתן כסלע – ביטחון שלעיתים קרובות אין לו יסוד….

אנשים אלו אינם בהכרח שקרנים, אבל בוודאות נוטים להערכת יתר ולהונאה עצמית. מסתבר שרוב השקרים שלנו הם שקרים שאנו “מספרים” לעצמנו. נתקלת במישהו בטוח מדי בעצמו? פקפקו בו כמה שיותר. ואם במקרה אתם המנהל וכולם מסכימים אם כל מילה שאתם אומרים – נחמד, אבל אולי עדיף לחפש מישהו שלא מפחד להגיד דעה אחרת ולא לשנות את דעתו מפני דעת הבוס. גם על כך נתנו חכמינו את דעתם וכאשר הסנהדרין ערך משפט וכל שופט היה צריך להגיד את דעתו התחילו תמיד מהשופט הזוטר ביותר כדי שיגיד את דעתו ללא היסוס ולא ישנה מדעתו לאחר ששמע דעת גדולים ממנו (ונזכור שההכרעה הייתה על פי רוב קולות). באופן כללי יש לחשוד בכל מי שמצהיר כי בכוחו לנהל מדינה שלמה, שהוא קצת מגלומן שחושב על עצמו ועל יכולתיו יותר מדי (ושכל אחד יבחר את הפוליטקיאי “האהוב” עליו)

לסיכום, ספר מרתק, אפילו הבן שלי בן ה-14 קרא אותו בעניין. לא בטוח שכל מה שכתוב בו אכן מהווה מוסכמות במחקר הנוכחי, אולם הכתיבה מרתקת והתובנות (כדוגמת זו שהבאתי לעיל) חשובות.

שקרנים מלידה - כריכת הספר

שקרנים מלידה

שקרנים מלידה
מדוע איננו יכולים לחיות בלי לשקר
איאן לסלי
מאנגלית:ימיה עברון
הוצאת דביר

מגב הספר

הרופא הצבאי שגילה שהדרך הטובה ביותר לסייע למטופלים היא לשקר להם; המרגל שהביס את גלאי האמת; מעשי הרמייה התמימים של בנו של צ’רלס דרווין; סגן השריף שהתחיל להאמין בכל לבו כי אנס את שתי בנותיו; הבדיות של בוב דילן; הפוליטיקאי הבריטי המושחת שהמציא מרדף עיתונאים שלא היה; הרוצח שנקודות ופסיקים הסגירו אותו …

כולנו מגנים את השקר, וכולנו משקרים על בסיס יומיומי. האדם הממוצע משקר פעם וחצי ביום, ורבים מאיתנו פתחו את יחסיהם עם בן זוגם לעתיד בשיטפון של שקרים: מחקרים מצאו כי אנשים זרים הנפגשים בפעם הראשונה פנים אל פנים, מספרים שלושה שקרים בעשר הדקות הראשונות של הפגישה.

בשנים האחרונות החלו חוקרים מתחומים שונים לחקור את התפקיד המורכב של השקרים בחיינו. הם צפו בילדים משקרים, בחנו מה קורה למוחו של האדם בזמן שהוא משקר, השוו את דפוסי השקר שלנו לאלה של בעלי החיים הדומים לנו ביותר ועוד כיוצא באלה מחקרים, ושינו לחלוטין את כל מה שידענו על שקרים.

 

פסח – באר מרים

סקירה על הספר באר מרים לחג הפסח. לכבוד פסח מצטרף כרך חדש לסדרת באר מרים. בכרך, מאמרים קצרים על חג הפסח מאת רבני ישיבת הר עציון. הכרכים מקיפים את חג הפסח מזוויות שונות וכוללים גם מעט התייחסות חילונית לחג (הבאה הפעם בשירים של נעמי שמר ונתן אלתרמן) . הכרך מתאים גם לציבור שאינו דתי ויכול לשמש כמתנה לפסח. אפשר למצוא בפרקיו דברים רבים להגיד בליל הסדר, וכמעט כל פתיחה באקראי של מאמר מסוים, תגלה דברים חדשים. נציין גם, כי הכרך “מרוויח” מחוק הספרים ומחירו נמוך משמעותית ממחיר כרכים קודמים בסדרה.

פרקי הספר הולכים לפי סדר כרונולוגי. הפרק הראשון ראש חודשים – דן בנושאי לוח השנה, השבתות שקודמות לפסח (שבת פרה, שבת החודש, ושבת הגדול) ואפילו בפסח המתואר בספר יהושע. הפרק השני עוסק בקורבן הפסח, המוקרב ביום י”ד בניסן. הכרך השלישי עוסק בפרוטרוט בחמץ ובמצה (כולל בדיקת חמץ, מכירת חמץ ומנהג איסור קטניות). הפרק הרביעי דן בליל הסדר עצמו ובמצוות התלויות בו – אכילת מצה, מרור, הסבה, ארבע כוסות (או אולי דווקא חמש?) וכמובן האפיקומן. הפרק הרביעי עוסק בהגדה של פסח – המגיד – מעשה בחמישה תנאים, ארבעת הבנים, בדמיך חיי, הלל הגדול ועוד. הפרק האחרון עוסק בשיר השירים, ומהווה קיצור נמרץ לספרו של הרב שרלו (אחריך נרוצה) בתוספת מאמרים קצרים על חשיבותו של שיר השירים. נראה שכל הנושאים נכללו, אבל דווקא על העומר וספירת העומר המתחילה בחג הפסח לא מצאתי כלום (וכנראה שענינים אלו מוזכרים בכרך של חג השבועות), וגם אין אפילו אזכור קטן על חגיגות המימונה במוצאי שביעי של פסח.

נביא את דברי הרב יעקב מדן (שמות מחברי המאמרים מופיעים בסוף הכרך) על הדרך העברית לציון תאריכים. בתחילה מציין הרב מדן כי ימי השבוע בעברית כולם מתייחסים לשבת, ליום השביעי והם מספרים סודרים. יום ראשון שני וכו’ בניגוד לשמות מקובלים בלועזית המתייחסים לגרמי השמים ולכוחות אליליים אחרים, או מהווים מילים סתמיות. אולם מניין החודשים עבר מספר גלגולים. בוודאי שרבנים מעדיפים שימוש בתאריך העברי, אולם גם שמות החודשים העבריים מבוססים ברובם על אלים בבליים/כשדיים ובלשונו של הרב, מה שונה אל המלחמה – מרס מהאל הבבלי תמוז? לפיכך מציע הרב מדן הצעה מעניינת שאני מסכים עימה חלקית. את התאריכים מציע הרב לציין בשיטת התורה – גם לחודשים יש מספרים סודרים וללא שמות כלל, כך המקום בכל התורה: החודש הראשו,ן החודש השני וכו’. את היום בחודש מציינים באמצעות מספר – בחמישה עשר לחודש הראשון ואת השנה לציין למניין יציאת מצרים (וכיום 3327 שנה!). ציון שנה זו מסתמך על ציון שנת השטרות המופיעה במספר מקומות ויהודי תימן משתמשים בה עד היום. למיצער, מציין הרב מדן כי הוא היחידי הנוקט בשיטה זו. מי יודע אולי בעתיד שיטה זו תתפוס יותר ובפרט אם נחזור לקדש את החודשים על פי הראייה. הייתי מציע שימוש חלקי בשיטה, ציון החודש כחודש סודר וללא שם בבלי, אולם גם שיטה זו תיצור בלבול שכן מניין החודשים מתחיל מניסן ומניין השנים מחודש תשרי. לפחות בחודש ניסן תשע”ד, ימי החודש העברי והלועזי זהים ונתנחם בכך.

כרגיל, הספר מודפס במהדורה משובחת, נייר כרומו עבה, תמונות חפצי יודאיקה מאוספים שונים הקשורות לפסח ומהווה תוספת מבורכת למדף הספרים.

באר מרים - פסח כריכת הספר

באר מרים – פסח

פסח
סדרת באר מרים
רבני ישיבת הר עציון
ידיעות ספרים
ישראל תשע”ד

 

לא מפסיקים אהבה באמצע

סקירה על הספר לא מפסיקים אהבה באמצע מאת ליאור אנגלמן

“רעות עמדה בגבה אל הדלת, לראשה מטפחת כתומה שיצרה לעצמה מחולצה, בידיה סידור קטן עם תמונות שקיבלה מהוריה ליום הולדתה החמישי, והיא מתנועעעת כמי שעומדת בתפילה.

איזו מתוקה, לחשה נועה, מנסה לשים כיסוי ראש כמו שלי…

רעות לא הרגישה בהם, והמשיכה להתנדנד קדימה ואחורה ולמלמל: “אני מבטיחה ש… שאני לא יעשה אותם יותר עצובים. מבטיחה. אבל בבקשה, בבקשה, השם, שייקחו גם אותי לבית החדש שלהם”.

רעות חזרה על כך שוב ושוב ובפעם השלישית נועה לא יכלה לשאת זאת עוד, היא יצאה משם והסתגרה בחדר השינה שלהם לבדה. רק בסמוך לזמן הדלקת הנרות יצאה” (עמ’ 267)

לא מפסיקים אהבה באמצע ואייל אוהב את כולם. אייל אוהב את אשתו נועה. אייל אוהב את בתו רעות. אייל אוהב את ראש הישיבה בה הוא מלמד ואוהב את תלמידיו. וגם הם אוהבים אותו. לכאורה אידיליה אבל לא ממש. נהפוך הוא. רעות בת השש נולדה פגה וסובלת מבעיות שונות ואייל מרגיש אשמה על כך (למה בדיוק נדע רק באמצע הספר). לנועה ולאייל אין ילדים נוספים, מצב חריג במשפחות תורניות. לאייל יש מנהג מגונה, אובססיה של שנים, של הצצה לחיי זולתו, קריאת יומנים ופתקים אישיים מהכותל. הצצה מקרית בעבר הרחוק מייסרת אותו עד היום ותוצאותיה קשורות גם למצבה של רעות (את זה מגלים בפרק הראשון שקישור אליו מופיע בסוף הסקירה). ראש הישיבה מבקש מאייל להחליפו בתפקיד. לכאורה משאת נפש של רב צעיר בן 36 אבל אייל קרוע בתוכו, הוא יודע שאין תוכו כברו. ראש הישיבה מבקש תשובה עד פורים, ואנו כבר יודעים שבפורים יבוא המפנה. פורים, היום בו משתכרים ומגלים את הפנימיות. נכנס יין – יצא סוד. אדם שיכור, חסר את כל ההגנות הרגילות ומה שהוא אומר זה בדיוק מה שהוא חושב. בפורים מגיעים לאמת. ואנו יודעים שהיא תפרוץ ושהיא תהיה כואבת. עד כמה היא תהיה כואבת? קראו שוב את הקטע שהבאתי בפתיחה. זוהי נקודת השפל של הסיפור, רעות הצעירה והתמימה לוקחת הכל על כתפיה הצעירות, ובשלב זה הקרוא עשוי לפרוץ בבכי או להתפרץ בכעס על אייל וגם על נועה, ההורסים לעצמם את החיים ללא סיבה אמיתית. תספר לה! יצעק הקורא לאייל, תשתף אותה! תתייעץ בה! היא אשתך! תן לעצמך שתי סטירות לחי תחשוב הקוראת המיואשת ממסע ההרס העצמי שאייל מוביל בעיניים פקוחות הישר לתהום. אבל אייל לא נותן לעצמו שתי סטירות והן מגיעות אליו ממקומות אחרים.

בהצצה אקראית באחד הפתקים מגלה אייל על אישה מבוגרת – רחל -  הגרה בבית אבות המשמשת כמעין תא וידויים. ביותר מפתק אחד היא מוזכרת בתור מישהי שמספרים לה דברים. אייל נחוש למוצאה ולגלות את טיבה ואת סודותיה. לצורך כך הוא ממציא שקרים אחרים וגם המפגשים עם רחל דורשים סודות חדשים, ומעגל הסודות, ההסתרות, השקרים וההאשמות המיותרות ממשיך. אייל ואנחנו מגלים כי קשה מאד לדובב את רחל אולם אייל נפתח בפניה לחלוטין ודרך השיחות שלו איתה אנו למדים על בעיותיו.

גם נועה אינה חפה מאשמה. היא מסתגרת ואינה מוכנה כלל לקבל את האפשרות שלאייל יש בעיות. הוא ניסה פעם לספר לה אבל נתקל בחומת אש שלא הייתה מוכנה לקבל את האפשרות שיש לו בעיות. נועה מעמידה פנים, ומשלמת מחיר אישי ומקצועי. הספר כתוב בשפה נקייה – כמצופה מרב. אז מין לא מוזכר סיפור, אבל גם חיבוק, נשיקה ואפילו סתם מגע, דברים שבהחלט מקובלים אצל סופרים דתיים, אינם מוזכרים. כתיבה זו משרתת את הרומן ואנו מבינים שאייל ונועה מרוחקים מאד זה מזה, ושהזוגיות שלהם פגומה. אמנם לנועה יש קשיים להיכנס להריון נוסף, אבל אנו כלל לא בטוחים שבני הזוג מנסים.  גם על נועה אנחנו כועסים, אולם בסופו של דבר היא עושה את הצעד הראשון הדרוש לתיקון ולעלייה וליצירת מערכת יחסים בריאה של זוג ומשפחה, יחסים המבוססים על פתיחות, הבנה, הכלה ובעיקר אמון. ובין לבין אנו מגלים שלכולם יש סודות, ואנו מגלים את רובם אך לא את כולם. סודות שנשמרו עשרות שנים ולא נאמרו, והיו מועקה קשה על שומריהם.

לא מפסיקים אהבה באמצע הוא רומן נפלא, מקסים ומקורי, שתופס את הקורא ולא מרפה ממנו. הספר עוסק באנשים דתיים אולם העיסוק האמיתי הוא בנפש האדם וכל אחד יכול למצוא ברומן את הטעויות שלו עצמו באחת מן הדמויות. הספר מסתיים כאשר בני הזוג רק מתחילים להתאושש ולשקם את מערכת היחסים שלהם. אבל אני מעז לצעוד שנתיים קדימה בחשיבה אופטימית ומגלה כי אייל הלך לטיפול פסיכולוגי, לנועה ואייל נולדו תאומים, שרעות התקבלה לבית ספר משלב ומתקדמת יפה (וכמובן עוזרת מאד עם התינוקות החדשים), שאייל קיבל את המינוי לראשות הישיבה וממשיך לעשות חיל.

לא מפסיקים אהבה באמצע כריכת הספר

לא מפסיקים אהבה באמצע

לא מפסיקים אהבה באמצע
ליאור אנגלמן
הוצאת כינרת זמורה ביתן
תשע”ד

מתוך גב הספר, מאת נועה מנהיים – עורכת הספר

 אייל הוא רב מסור וכריזמטי בישיבת הסדר, מוקף בהערצת תלמידיו, שותפיו ורבותיו. בביתו פנימה מכרסמות את לבו של אייל אשמה איומה על שהיה אחראי ללידת בתו הפגועה, אבל גם בושה עצומה על סוד שכוסס בו מימים ימימה – סוד שבשלו הוא חש שאיננו ראוי לתוארו, לכבוד המתלווה אליו ולשליחותו התורנית. זהו חטא נסתר המלווה אותו מנעוריו, חרם מופר, התמכרות אסורה, דחף שאין לשלוט בו: התאווה להציץ בחייהם של אחרים.

יצרו של אייל גדול ממנו. הוא אינו יכול לעמוד בפני פיתוי של מעטפה, מחברת או יומן אישי. הוא מוכרח לפתוח, לקרוא ולזכור. מעל לכול, הוא מנצל את שעות הרצון והכושר של התפילה כדי להציץ בפתקים שהוטמנו בכותל. אייל נאבק ללא הרף בעצמו ובנטל העצום של הידע שבא אליו בעבירה, וכדי לכפר על חטאו הוא מנסה להפוך את היוצרות ולהשתמש במה שהוא מגלה כדי לתקן ולסייע. ביקור של חמלה אצל פסנתרנית קשישה וערירית, שכומסת גם היא סוד גדול משלה ומקבלת כל אדם כפי שהוא, פותח בפניו שער ומסייע לו למצוא תשובה.

לא מפסיקים אהבה באמצע הוא ספר הספוג אהבת אדם וחוכמת חיים עמוקה. הרומן הראשון של ליאור אנגלמן רצוף יופי של ממש וביקורת של אמת. בחסד וברחמים הוא מזמין את הקורא להציץ אל נבכי נשמתו של אייל ולגלות שם את עצמו.

פרק ראשון מתוך הספר לא מפסיקים אהבה באמצע

חיים ועוד חיים

סקירה על הספר חיים ועוד חיים מעט קייט אטקינסון.

“מה היה קורה אילו יכולנו לחיות שוב ושוב – עד שהיינו עושים את זה כמו שצריך?” – כך פותח המשפט הראשון על גב הספר ומזמין את הקורא לנסות ולפתור את השאלה התיאורטית  תוך כדי קריאה.  מבט חטוף בתוכן העניינים של הספר מראה עד כמה הוא חריג. לא רק שהעלילה לא לינארית וחוזרת בזמן קדימה ואחורה אלא  ששמות הפרקים וזמניהם מופיעים פעם אחר פעם. העלילה מתחילה בלילה מושלג בבית אנגלי, בו נולדה תינוקת מתה. אולם מיד בהמשך מתואר אותו לילה שוב  ובו התינוקת נולדה בריאה ושלמה. מכאן ועד סוף הספר אנחנו נמצאים במערבולת אפשרויות. אורסולה, גיבורת הספר, נהרגת בתאונות שונות ומשונות, אבל לאחר מכן, משהו קטן משתנה –  בשלב זה לא על ידי אורסולה – והתאונה נמנעת. בהמשך הספר אורסולה מגלה כי יש לה את היכולת למות ולהתחיל מחדש בנקודת זמן מסוימת ולשנות את ההתרחשויות. אורסולה מגלה זאת בדרך הקשה כאשר היא מתה ונולדת פעם אחר פעם עד שבסוף מוצאת מה צריך לעשות על מנת לחיות. אבל שינויי מציאות אינם דברים של מה בכך וגם עליהם יש לשלם מחיר – לפעמים כבד – שיוביל לבעיות חדשות ושוב לצורך בשינוי. צמתים חשובים בחייה של אורסולה מופיעים שוב ושוב כאשר כל פעם הדברים קורים מעט אחרת והספר מתמקד בשאלה מה אורסולה בחרה לשנות והאם בסופו של דבר זה הצליח ואורסולה עשתה את זה כמו שצריך.

הרעיון של מסע בזמן אינו חדש, החל מהפרדוקסים הקלאסיים על מי שהורג את סבו בעבר  ובכך מונע את לידתו, דרך סרט הקאלט “בחזרה לעתיד” של שנות השמונים ועד לאפקט הפרפר המודרני וליקומים מקבילים. מבין כל אלו הדמיון לאפקט הפרפר בולט, בכך שהחזרה נעשית על מנת לשנות מציאות בכל פעם שהיא נתקעה או שהגיבורה מתה בטרם עת, כולל המציאות בה הלידה עצמה כלל לא התרחשה כפי שמופיע בפתיחת הספר ואולי גם בסופו. בלי כוונה, כיוונה המחברת למחלוקת רבת הימים בין בית שמאי לבית הלל האם טוב לו לאדם שנברא או לא. שאלה זה נידונה בספר בצורות אחרות דרך שאלות כבדות משקל כדוגמת: האם אפשר לשנות את ההיסטוריה הכללית של כל העולם או רק את זו הפרטית שלי ושל משפחתי? כמה נזק מותר לגרום בהווה על מנת למנוע נזק גדול יותר בעתיד? האם חייבים תמיד לנסות ולהציל את כולם? ואם כן באיזה מחיר?  ואם לא את כולם, אז מתי ועל מי לוותר? איזה מחיר צריך לשלם על החלטות ישנות ומתי הוא גדול מדי ומצדיק חישוב מסלול מחדש?  ביחד עם אורסולה הקורא ינסה למצוא את התשובות לשאלות אלו.

הקריאה בספר מבלבלת. חוזרים קדימה ואחורה ללא הרף, כאשר כל שינוי פותח יקום מקביל, עם דמויות המתערבבות ומופיעות ביקומים האחרים בהקשרים שונים לחלוטין. בנוסף לשאלות הבחירה, הספר הוא רומן נשי פמיניסטי מובהק. המתח בין המינים, אולי אפילו מלחמה בין המינים, בולט לא פחות מהמלחמות המתרחשות בעולם לאורך תקופת העלילה – המחצית הראשונה של המאה העשרים – ואולי אף עולה עליהן. הגברים הם הלוחמים הזורעים הרס בעולם הגדול או הקטן, והנשים הן הקורבנות מחד, והמסייעות והמשקמות מאידך. העימות מוצג בתיאור הוריה של אורסולה, בדמותה של דודתה המרדנית והדעתנית, בתיאור היחסים עם אחיה הגדול לעומת אחיה הקטנים, וביחסיה של אורסולוה עם הגברים השונים בחייה השונים – יחסים שכמעט תמיד נגמרים ברע , ויגררו אחריהם מיתה ולידה מחדש לניסיון נוסף. אין בספר נכון ולא נכון אלא ניסיונות שונים לתאר אפשרויות במציאויות מורכבות, הקורא נדרש להרכיב בעצמו את העלילה, ויכול לחבר בין חלקי העלילה, כמעט כרצונו. כל האפשריות  נכונות ושגויות באותה עת ובאותה מידה, החל באפשרויות הקודרות ביותר, ועד אפשרויות מתקתקות ובנאליות בהן הכל טוב. נקודות קיצון אלו באות להראות שהמציאות – האמיתית, לא של הרומן – היא איפשהו באמצע. אז האם אורסולה עושה את זה כמו שצריך? את המציאות הגלובלית אורסולה אינה מצליחה לשנות. בספר הובאו רק שני ניסיונות לכך אולם נראה שהם מבליעים בתוכם ניסיונות רבים אחרים שנכשלו. שינויי מציאות קטנים נראים מוצלחים ומבטיחים בהתחלה אולם כלל לא בטוח שיישארו כך. כקורא ממין זכר, העדפתי להתעלם מהמניפסט הפמיניסטי ולהתרכז במסע הלוגי החשיבתי שהסופרת טוותה . אמנם אטקינסון מציעה סיום אפשרי לרומן אולם אני העדפתי להרכיב לעצמי את העלילה שנראתה לי “הנכונה ביותר” מבין שפע האפשרויות וייתכן שדווקא לכך אטקינסון כיוונה.

חיים ועוד חיים - כריכת הספר

חיים ועוד חיים

חיים ועוד חיים
קייט אטקינסון
מאנגלית: שרון פרמינגר
ידיעות ספרים

 

מתוך גב הספר

מה היה קורה אילו יכולנו לחיות שוב ושוב –עד שהיינו עושים את זה כמו שצריך?

בלילה קר ומושלג בשנת 1910 נולדת אורסולה טוד לזוג אמיד באנגליה, אך מתה עוד בטרם הספיקה לשאוף לריאותיה טיפת אוויר. ואולי לא? אולי היא פולטת יללה תאוותנית ויוצאת אל דרכי חיים שונות ומשונות, בעוד המאה העשרים צועדת קוממיות לעבר מלחמות עולם הרות אסון. ואולי לא? מה היה קורה אילו יכולנו לחיות שוב ושוב? האם היינו מצליחים להשתפר? ואולי שוב ושוב היה פוקד אותנו אסון כזה או אחר? לו היה ניתן לנו מספר בלתי-מוגבל של חיים, האם בסופו של דבר היינו מצליחים להציל את העולם מידי עצמו?

חיים ועוד חיים הוא רומן מקורי וסוחף, הכתוב בווירטואוזיות ומאוכלס בדמויות מורכבות ומלאות חיים. קייט אטקינסון מותחת את גבולות הפרוזה בספר בלתי-נשכח – מהמהנים והחשובים שראו אור בעולם ב-2013 – המעורר למחשבה על ההיסטוריה האנושית, על שאלת הרצון החופשי ועל מגבלות ההיגיון והתפישה הכרונולוגית.

קייט אטקינסון היא אחת הסופרות המוערכות והאהובות בעולם. כלת פרס ויטברד (קוסטה) על רומן הביכורים שלה, מאחורי התמונות במוזיאון, ובעלת עיטור מאת מלכת אנגליה על פועלה הספרותי. היא חיה באדינבורו. חיים ועוד חיים הוא ספרה השמיני.

הדברים עצמם

סקירה על הדברים עצמם של יאיר אסולין. קיבלתי את הספר עם ההגדרה שהוא יטלטל את המיגזר. כריכת הספר יצרה הרבה ציפיות אולם גם הרבה חשדות. תארים כגון: מסחרר, סוחף, מערבולות, חיפוש גאולה הופיעו בתדירות גבוהה מדי. “אסולין מפרק את החברה הדתית לאומית למרכיביה”. ככה נכתב. כריככה כזו יוצרת דריכות, חששות, אצל חלק רצון מוגבר לקריאה ואצל חלק דווקא רצון לקריעה…. .  ההגדרה “לאומי דתי” – שיש כאלו הקוראים לה  סרוגים” -  מעצם טבעה היא הגדרה על דרך השלילה, לא חילוני ולכן דתי ולא חרדי ולכן לאומי. הגדרה זו אינה מספקת ומינעד הדעות והקולות בציבור אותו באים להגדיר רחב מאד. הרבה יותר רחב מאשר המינעד בשני המגזרים אותם הוא בא לנגד.

עוד חשד עלה מגילו הצעיר של המחבר – עשרים ושבע ומתיאור עיסוקו כמלמד מחשבה. בגיל 27 אדם עדיין לא גמר ללמוד לחשוב בעצמו וללמד אחרים נראה יומרני. חיפוש קצר באינטרנט לקבלת חומר רקע נוסף, הראה את  תמונתו של המחבר עם קסקט על הראש ומקטרת בפה, כאילו רצונו לומר, דתי אבל שונה…

לא תמיד נכון,  ולפעמים אפילו מסוכן לשפוט ספר לפי היוצר. יש אסכולות המחברות ביניהן לגמרי ויש אסכולות המפרידות לחלוטין. אולם הכריכה האחורית של הספר – חלון הראווה – הזמינה שפיטה זו. מגילו של המחבר, ממיקום העלילה בשנות ה-2000 ומהכנסת רצח רבין לקלחת, כבר נראה שאסולין כותב על עצמו, ואם לא על עצמו אז על סביבתו הקרובה, בישיבה, בבני עקיבא, בהסדר בצבא. וגם ברור שהרבה דברים מפריעים לו, וברוח הצעירה שלו – בן עשרים לרדוף -  אבל לפני גיל ארבעים המביא איתו את הבינה (במובן של יישוב הדעת) הוא כותב על דברים רבים שמציקים לו בחברה שאליה הוא שייך ולא שייך (ולכן הקסקט?).

אז על מה הספר עוסק? לפי הכריכה הגיבורים מחפשים גאולה, אבל רובם מחפשים חום ואהבה. בין עשרים לרדוף, אבל זה מגיע אחרי בן שמונה עשרה לחופה, וחלק מגיבורי הספר כבר רודפים אחרי חופתם, או לחפות אחרי אהבתם הראשונה, במרץ. תחילתו  סוערת. דרור – נער כאפות שלא מסתדר עם אף אחד, תלמיד גרוע ונטול חברים וגם הקשר עם ההורים לא משהו, גומר לחטוף מכות רצח מחצי שכבה (על מה ולמה, לא משנה ולא נדע). אביטל, בת שירות בת 18, מגלה כלפיו מעט רחמים שגורמים לדרור הצעיר לפרץ אהבה כלפיה, סוג של פנטזיה. אביטל שמה לב ואפילו משחקת את המשחק עד שהיא מבינה עד כמה המשחק שלה ברגשותיו של דרור פוגע בו וכל זה בשביל להרגיש מעט טוב בעיני עצמה – בכח שיש לה לסחרר את ראשו של ילד בן 14 ששוכב ומפנטז עליה במיטתו. רועי, אחיו של שי, תלמיד ישיבת הסדר, עסוק בנשגבות לימוד התורה  והשירות הצבאי הקרבי. רועי מערכת יחסים עם גלי והוא לוחץ להתחתן כמה שיותר מהר. רועי שומר נגיעה ועל מנת לממש את הקשר צריך להתחתן. נכון הוא רוצה לשרת בחיל קרבי ועוד לא התחיל את השירות, אבל הרב אמר שיהיה בסדר. שי, חברו הטוב של רועי, תלמיד באותה ישיבה אך לא מוצא שם את מקומו, הלימוד לא בשבילו וגם אותן מנטרות של ראש הישיבה לא נראות לו כלל. גם שי במערכת יחסים עם איילת אבל שי לא ממש רוצה לשמור נגיעה וכשהוא מנסה לשכנע את איילת לגעת קצת, להתחבק, להתנשק, היא לא מעונינת ושוברת את מערכת היחסים. משהו חייב להשתנות:

“כל הליכה, אפילו הקטנה ביותר, היא יציאה ממצב אחד אל מצב אחר. לפעמים אדם לא מרגיש עד כמה הוא שבוי בדבר שהוא לא בהכרח רוצה, או לא יודע אם הוא רוצה, או לא יודע אם זה טוב לו או לא, וכל התרחקות מהשבי הזה, שבי שהוא ממשי, פיזי, כלומר כזה שנמצאים בו בלי יכולת אמיתית להתנתק, כל הליכה מתוך שבי כזה, ולו הקטנה ביותר, היא בעלת משמעות. כל הליכה, אפילו הכי קטנה, גורמת לשבי להפסיק להיות שבי. ושי המשיך ללכת.”

זהו בערך אמצע הספר, שעיקרו הוא שגם אצל דתיים בגילאי 14-20 יש מחשבות על מין ואהבה. אסולין צודק, החברה הדתית בבעיה בנושא המין, אבל זו לא תובנה חדשה. בחברה החרדית מכחישים שהוא קיים אבל כשצריך תוך חודש מתחתנים. בחברה החילונית המתירנות היא כמעט מוחלטת, ותוצאותיה קשות. בחברה הדתית הנושא קיים ולא קיים. מוסתר ומודחק. כולם כמהים לקשר ולאהבה, אבל את המימוש המיני אפשר רק אחרי חתונה. יש כאלו שמצליחים ויש כאלו שלא. ראויה לציון הסצינה בה שי הולך לראש הישיבה ומנסה לקבל ממנו קצת חיזוקים, קצת אפשרויות, קצת דיכוטומיה של צבעי ביניים אך נתקבל בצבעי השחור לבן ההחלטיים, ללא דרך הביניים. דווקא אני מכיר מקומות אחרים בהם הדברים שונים ולכן אין להכליל את כתיבתו של אסולין על כל הישיבות, ובוודאי לא בעשור הנוכחי, אולם נראה שסצינה זו במיוחד מבוססת על חוויות אישיות שלו. מעבר לכך לא הייתי מייחס לאסולין אף דמות, אלא אולי עירבול של כולן ביחד בשלבים שונים של נעוריו, קצת מפה וקצת משם.

בהמשך הספר הגיבורים מקבלים החלטות, ונראה  שכולם מתבגרים מעט. הדברים עצמם מתחילים להסתדר. לאט לאט. מערכות יחסים ותיקות וישנות נוצרות מחדש, בקצב הנכון וברמה המתאימה הקצב מואט, והחיים הרבה פחות סוערים ממה שנדמה, קלחת הנעורים הפנימית מתמתנת.

בסיכומו של דבר, הספר טוב, הכריכה יוצרת ציפיה למשהו שלא קיים בספר ולדעתי מזיקה לספר ולסופר ולא מקדמת אותו. הספר עצמו כתוב טוב, בלהט נעורים שלעיתים דוהר קדימה – בטוח שהצדק איתו – ומבלי להביט לצדדים. ברקע הרומן עוד מספר נושאים, המוזכרים בקצרה, ללא טיפול הולם ועדיף היה להוציאם מהספר – יחסי מורים ותלמידים, הורים וילדים, הורות חורגת, יחס לדמות אב שאיננו קיים ועוד. בכל הנושאים האלו נראה שלאסולין יש מה לומר, והוא לא הצליח להתאפק והזכיר בקצרה נושאים שעוד יעסוק בהם ויתן להם טיפול נרחב ביצירותיו הבאות, יצירות שכבר יהיו פרי עטו של סופר בוגר יותר.

הדברים עצמם - כריכת הספר

הדברים עצמם


הדברים עצמם
יאיר אסולין
הוצאת חרגול ומודן
פרק ראשון באתר ההוצאה

 

והגדת לבתך – טליה גולן

סקירה על ההגדה לפסח של טליה גולן – והגדת לבתך.  כבר משם הספר אפשר להרגיש את החוסר עליו מנסה המחברת לענות. בכל מצוות פסח מופיע הבן, מצוות והגדת לבנך, ארבעה בנים ושאר האזכורים בתורה. ומה עם הבנות והנשים? כאן נכנסת טליה גולן, והיחודיות של הגדה זו הוא שבניגוד לאחרות, היא אינה משנה דבר בטקסט המסורתי, וטוב שכך. בצורה כזו ההגדה מתאימה לכל בית – חילוני מסורתי ודתי – בישראל.

הרעיון לכתיבת ההגדה נולד לפני כ-15 שנה, כשהמחברת ערכה לראשונה סדר פסח לבד עם אימה ובניה, לאחר שהתגרשה מבעלה ואביה נפטר. עריכת הסדר הוטלה עליה. היא הבינה שבערב זה היא רוצה שהיא ובניה יתחברו לכך שגם נשים היו חלק מסיפור יציאת מצרים, ושלאורך כל דורות המורשת היהודית, נשים הובילו תהליכים והיו שותפות מלאות לעשייה הדתית והחברתית.

ברור היה לי כי לא אוכל לקיים כל אלו מבלי שאזכיר את כל אותן הנשים שעשו, חלמו, טיפלו, לחמו, למדו ולימדו, קראו, מרדו, ילדו, נאבקו, חידשו ודרשו. אותן נשים שהן אמותיי. ואמותיהם של אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, דוד ושמואל… ובניי…. חיבור זה: “וְהִגַּדְתָּ לְבִתְּךּ”, רוצה לחשוף. שואף לשפוך אור אל חייהן של נשים שעליהן כמעט ולא כתבו. שדמותן כמעט ולא ידועה. ששמותיהן אולי נשכחו. שדמותן אבדה.

שקולן הושתק. שפועלן לא הונצח. שעבודתן לא הוערכה. שחיו בתקופות שונות בהיסטוריה היהודית. שפעלו בתחומים שונים ומגוונים. שיצרו וחידשו והעזו.

סיפורן של נשים אלו נושא, במרכיבים השונים הקיימים בו, חלקים מן הזיכרון הקולקטיבי שלנו, שלא היה שלם בלעדיהן. חלקים מההיסטוריה שלנו, שהינה חלקית בלעדיהן. מהשורשים שלנו, הקטועים בלעדיהן….

הסיפור שלהן נועד לכל בת, על מנת שתוכל למצוא את הדמות אליה תרגיש קרובה ושייכת. לכל בן, שיוכל לפתח הקשבה לאחרות ולאחרת. לכל קורא, שיוכל להרגיש איך בסיס זהותו מתרחב ומתמלא בתכנים חדשים.(מתוך ההקדמה)

ואני מסכים לדברים, ההגדה מתאימה לכל בן ובת, וכל אחד שיבחר לעצמו את המינון המתאים לו. נקל לדמיין סדר בעל אופי נשי העושה שימוש אך ורק בהגדה זו, אולם סדר פמיניסטי כל כך עשוי להפחיד מעט. המצב הרצוי והמצוי יותר או כי אחת מבנות הבית תחזיק בהגדה זו ומפעם לפעם תשתף את שאר המסובים בתוכן לפי הבנתה מה מתאים ויעניין את הנוכחים- מידע אודות נשים מוכרות פחות – נשים פורצות דרך, נשים בצבא ובמחתרות, נשים תלמידות חכמים או דווקא להקריא מהטקסטים הנוספים להגדה -  טקסטים משלימים, לא אלטרנטיבים. התוכן  עשיר ומעשיר מאד, והעיצוב של סטודיו רובין מרהיב. דוגמאות מצורפות בהמשך. תוספות מכבודת לשולחן הסדר שכולם יהנו ממנה וכמו כן ההגדה מצוינת ומתאימה מאד כמתנה לאמא, לאשה, לבת, לחברה, לידידה או למארחת.

והגדת לבתך - כריכה

והגדת לבתך – כריכה

והגדת לבתך
הסיפור של עם ישראל דרך סיפוריהן של נשים
טליה מרים גולן
הוצאת החממה הספרותית – סטימצקי
תשע”ד

והגדת לבתך - פלורה רנדגר

והגדת לבתך – פלורה רנדגר

והגדת לבתך - נשים מוסמכות

והגדת לבתך - כוס רביעית

והגדת לבתך – כוס רביעית