סידור בקול ובלחש

התפילה הנה אחת מהחוויות האנושיות הפשוטות ביותר, אולם בימיני מרובי הגירויים יש קושי אמיתי לחנך ילדים לתפילה. השקט וכובד הראש כמו גם אורכן של התפילות יקשו על ילדים ותפילות קצרות יותר מתבצעות לרוב במהירות רבה מדי מיכולתו של הילד לעקוב אחרי המתרחש. לכן בבתי כנסת רבים מנהיגים תפילה מיוחדת לילדים שכבר מגיל שלוש לומדים להיגד שמע ישראל וברכות ולאט לאט חלקים גדולים יותר של התפילה.

לקראת סוף כיתה א (ולפעמים בתחילתה) נערך טקס של מסיבת הסידור. הילדים למדו לקרוא וכל אחד מהם מקבל סידור יפה שיהיה רק שלו. סידור בקול ובלחש מתאים מאד להענקה כסידור הראשון לילדים היודעים לקרוא. נוסח התפילה לא השתנה במאות השנים האחרונות, אבל בכל דור ודור צריך לחדש משהו, כאשר בסידורי ילדים מדובר לרוב באיורים או בצילומים מעולמם של הילדים.

בסידור זה, עיקר החידוש הוא בקטעי הטקסט המלווים לכל דף ומתארים חוויות מעולם הילד על קטע התפילה  המובא בעמוד הנגדי. קטעים אלו מתאימים לילדים בתקופת ראשית הקריאה ולכן הסידור כולו מתאים לילדים מגן חובה ועד לכיתה ג’ בערך.

הסיפורים מובאים דרך שני אחים. יפתח ותכלת. המהפכה הפמיניסטית מיוצגת היטב בסידור וקטעי חוויה של ילדות מופיעים לא רק בהדלקת נרות שבת אלא לאורך כל הסידור בתפילות ובברכות השונות. חלקי הסידור כוללים תפילות שבכל יום, ברכות ותפילות לשבת ולחגים. את הסידור חותמת התפילה לשלום המדינה שמייצגת את יום העצמאות.

באדיבות ההוצאה הנה דף דוגמה על ברכת המוציא לחם מן הארץ.

המוציא_בקול ובלחש - דוגמה מהספר

המוציא_בקול ובלחש

הערת שוליים על האיורים: משהו באיורים תופס מיד את העין וברור לי שחלק מהשיח סביב הספר יהיה בנושא זה. מילא שהילדה במכנסיים אבל הילד מופיע באופן עקבי ללא כיפה. החלטה זו על אופי האיורים היא בהכרח החלטה מודעת כמו רוצה להגיד אנחנו פונים גם או אולי אפילו בעיקר לציבור החילוני ונוציא סידור שלא ירתיע אותו. זוהי אמירה מעניינת ומאתגרת. ישנם בתי ספר חילוניים שמעוניינים בלמידה ובתכנים הקשורים למסורת היהודית ובתי ספר משותפים לדתיים ולחילוניים שיוכלו למצוא תועלת רבה ברכישה כיתתית של הסידור. אישית הייתי מעדיף שלפחות באיור שהילד נמצא בבית כנסת הוא יחבוש כיפה. לצערי (אולם כנראה בידיעה מראש של המחברת), יהיו גם כאלו שבגלל נושא זה יימנעו כליל משימוש בסידור. זה דווקא חבל כי אפשר היה למנף את השוני באיורים לכדי אמירה כמו: “לא כל הילדים דתיים אבל גם הם רוצים להתפלל” ובכך לאפשר חינוך למורכבות כבר בגיל צעיר.

חוויות התפילה

מקובל להגיד  שילד אמור להרגיש בכריך הלחם שהוא אוכל את אהבתם של הוריו שהכינו עבורו את הכריך. זוהי  החוויה של תכלת המוציאה את הלחמנייה בעדינות, נזכרת כמובן באהבתה של אמה ומראה ללחמנייה את הוריה שלה. יפתח בעמוד זה הוא יותר שכלתני ומתעניין בתהליך המורכב מאד של הפיכת גרגרי חיטה ללחם. קטעי החוויה מעוררים בהזדהות ועניין אצל ילדים. גם ההורים צריכים להפוך את התפילה לחוויתית, אולי כפי שהייתה בעבר הרחוק, כאשר כל איש התפלל מהרהורי ליבו ובטרם נקבע נוסח אחיד וקבוע. קריאה משותפת בסידור תוך כדי שיחה עם הילד על מה משמעות התפילה בעיני ההורה וכמובן לתת לילד לספר חוויות תפילה משלו, יתרמו רבות לפיתוח האהבה לתפילה.

בקול ובלחש - כריכת הספר

בקול ובלחש

בקול ובלחש
סידור לילדי ישראל
ערכה והוסיפה קטעי טקסט: יערה ענבר
צייר ואייר: בועז גבאי

מגב הספר
בקול ובלחש מעניק מקום אישי וייחודי למילים העתיקות, לטקסטים העמוקים והישנים, ומנסה להתאים בעדינות וביצירתיות את התפילה לעולמו של הילד. הסידור מאפשר להתחבר אל התפילה ממקום חווייתי, מעין גשר אל עולם התפילה. לאורך הדורות משננים ילדי ישראל את סידור התפילה, בבית, בבית הכנסת, בגן ובבית הספר, חילוניים ודתיים כאחד. מאז נהפכה התפילה לקאנון, הלך מקומה של התפילה האישית והצטמצם. התפילה מתוך המילים הקבועות מעבירה את הילד למצב אוטומטי, הוא נאחז במילים המוכרות וממלמל מבלי להבין.

בעזרת איורים מרהיבים, מלווים יפתח ותכלת, אח ואחות, דמויות מלאות חיים, שובבוּת והומור, את מילות התפילה. הם מקבלים סידור משלהם ואל תוך המילים הנושנות הם יוצקים את עולמם שלהם, את מחשבותיהם ואת תחושותיהם. הברכות והתפילות המוכרות זוכות לפתע לחיוּת מחודשת, הנעה בכוח החופש הפנימי של הילדים. בעזרתם של תכלת ויפתח יוכלו כל ילד וילדה למצוא בסידור הוותיק חיבור מוחשי אל חייהם הם, ולקרוא את המילים העתיקות מנקודת מבט רעננה.

שקשוק המפתחות

Se preparer a la prison. Tous.

ספר לא שגרתי זוקק סקירה לא שגרתית. כששאלו את חמותי מה אביה עשה התשובה הייתה:”Oh. He served thirty years in prison”. והשומע הנדהם ששאל שוב: “מה?! מה הוא עשה?” שמע שהרב שמואל וניט היה הרב היהודי בבתי הסוהר בלונדון ותמך רבות באסירים היהודים. גם פיליפ קלודל שירת שתים עשרה שנה בכלא, הוא היה מורה לספרות ועזר לאסירים להשלים לימודים ותעודת בגרות.

“כל האנשים הבינוניים והמושחתים שיכולתי לפגוש במשך אחת עשרה שנים, בכלא, בעת שבאתי לשם לדבר על סִפרות שלוש פעמים בשבוע: סוהרים, אסירים, מבקרים, עובדים סוציאליים, מורים, שופטים, אנשי מִנהלה, אנשי סגל רפואי, בעלי דרגות בכירות. כן, בינוניים ומושחתים, היו שם כאלה.”

האם שקשוק המפתחות הוא בכלל ספר? לספר יש התחלה אמצע וסוף. לשקשוק המפתחות אין אף אחד מאלו. אין גם עלילה או פרקים או תוכן עניינים. יש רק פסקאות קצרות המהוות אנקדוטות מחיי הכלא כפי שנחשפות למבקר מהחוץ.

“הכלא שכן במנזר עתיק. בזמן מלחמת העולם השנייה כלאו בו את יהודי העיר לפני גירושם. לוחית זיכרון על החומה החיצונית ציינה את האירוע, וחלקה להם כבוד. עכשיו הוא שימש לכליאת שלוש מאות עד חמש מאות איש, בהתאם לתקופה ול”הגעות”, כפי שהיו שקראו להן. אין ספק, למקום הזה היה תמיד שימוש כלשהו.”

למה לקנות ספרון כזה קטן? התשובה פשוטה. הרבה ספרים יוצאים ומעט ספרות. אם אתם רוצים דפים גשו לחנות כלי כתיבה הקרובה למקום מגוריכם. הדפים יעלו פחות ויהיו שימושיים יותר. אם אתם רוצים ספרות, תצטרכו להשקיע מעט. אם חשובה לכם הספרות יש לכם דרך להראות זאת. קטעי הקריאה הקצרים מתחברים לכלל חוויה מיוחדת ומשונה. חווית ההתבוננות על מיקרוקוסמוס שאנו מדחיקים את קיומו בכל פעם שהדרך מביאה אותנו לחלוף לידו מתוך תקווה שלעולם לא ניכנס בשעריו.

“היררכיית הפשעים, כפי שהגדירו אותה האסירים, שגילו כאן מוסריות רבה מזו של אלה שגזרו את דינם, שופטים או מושבעים: אונס מתועב כמו רצח ילד, ושניהם חמורים מרצח של קשיש ומרצח סתמי, שהוא עצמו חמור מרצח בכוונה תחילה, שהוא אינו חמור יותר מפריצה, משוד מזוין, מרצח אב או אם, או מגנבת מכוניות.”

בהרבה סיפורים מסקרן אותי לדעת מה עשה האסיר ולכמה שנים הוא נידון. לרוב קלודל לא מגלה את זה. הוא מסתכל על האדם ופחות מעניין אותו הפשע. אמרו לי שביקרו אותו על כך שהוא עושה רומנטיזציה לפשע, אבל גם הרב אריה לוין לא ממש התעניין בפשעו של האסיר אלא רק בהווה ובעתיד שלו כך שלקלודל יש אילן גבוה להיתלות בו.

“צליל השקשוק של צרורות המפתחות, מפתחות ארוכים, בוהקים משימוש בלתי פוסק. המכנסיים הכחולים כהים של הסוהרים, קרועים בכיסים בגלל צרורות המפתחות שגרמו לי תמיד להיזכר ב”שומשום היפתח” שבאגדות. אבל באילו אגדות?”

סנדיק ספרים היא הוצאה קטנה ופרטית של שי סנדיק. אבל היא הוצאה שחושבת שונה ומכבדת את קוראיה. לספר מצורפים דברי הקדמה מאת פיליפ קלודל לרגל צאת התרגום. אמנם רק עמוד אחד אבל כזה הנותן ערך מוסף לספר כולו. שאלתי את שי מה הספר הבא שהוא מתכוון להוציא. הוא השיב שיש מעל לעשרה ספרים בתכנון. אמרתי לו שהוא מאשיגנאע, גרויסע מאשיגאנע. לא נותר לו אלא להסכים בחיוך. אני אוהב משוגעים, העולם קיים רק בזכות משוגעים. יש להעריך בן אדם שמחליט בוקר אחד לפתוח הוצאה ולהתחיל לעסוק בתרגומים. הגשמת חלום. לכולנו יש חלומות ולמעטים יש את האומץ לנסות להגשים אותם.

“עומאר ק’, בן חמש עשרה, הזדעזע למשמע הדברים שג’וני ל’, בן שבע עשרה, סיפר לו: זקנה נדקרה אמש, באמצע העיר, בגלל מאתיים פרנק. עומאר לא חדל לומר שוב ושוב: “לדקור זקנה בשביל מאתיים פרנק, זה פסיכי, זה ממש גועל נפש, מאתיים פרנק, זה גועל נפש!” ג’וני שאל אותו: “ובשביל אלפייה, היית עושה את זה?” עומאר ענה, בנימה נחרצת: “בשביל אלפייה, אה, כן, בטח! אלפייה, הרי זה לא אותו דבר כמו מאתיים פרנק!”

כפי שקלודל אומר אי אפשר להבין את הכלא בלי להיות לילה אחד בכלא. והוא ראה שם את כולם. צווארון לבן וצווארון כחול. מראשי ערים ועד רוצחים. מה הדימוי שלנו על הכלא ועל היושבים בו? לרוב נדמיין פושעים קשים, אבל זה בעקבות סדרת טלוויזיה. בפועל? רבנים, שרים, עורכי דין, עשירים ובעלי הון, ראשי ערים, ראשי ממשלה, קצינים בכירים, נשיא. גם קלודל מתייחס לכך. הוא פגש את כולם בכלא. מנערים ועד זקנים מכל מעמדי החברה האפשריים. העולם שייך לכולם. גם הכלא.

“כל האנשים הנפלאים והאנושיים שיכולתי לפגוש במשך אחת עשרה שנים, בכלא, בעת שבאתי לשם לדבר על סִפרות שלוש פעמים בשבוע: סוהרים, אסירים, מבקרים, עובדים סוציאליים, מורים, שופטים, אנשי מִנהלה, אנשי סגל רפואי, בעלי דרגות בכירות. כן, נפלאים ואנושיים, היו שם כאלה.”

התכוננו לכלא. כולכם.

שקשוק המפתחות - כריכת הספר

שקשוק המפתחות

שקשוק המפתחות
פיליפ קלודל
מצרפתית: שי סנדיק
סנדיק ספרים תשע”ה

 

פרנסוס על גלגלים

באיחור אופנתי קראתי את “פרנסוס על גלגלים” בהוצאת זיקית. סיפרו של כריסטופר מורלי מלפני כמאה שנה אכן חביב ונחמד ומהווה דוגמה טובה ליצירת באזז חיובי וקהילת קוראים סביב הוצאה. הוצאת זיקית  לא משחקת לפי החוקים. את ספריה היא אינה משווקת כלל ברשתות הגדולות אלא רק בחנויות עצמאיות, מחירי הספרים אחידים ועומדים על חמישים שקלים ואפילו בשבוע הספר אין כלל הנחות (לא המנתי עד שהלכתי לדוכן להיווכח במו עיני). מי שמעוניין לחסוך יכול לרכוש עותק דיגיטלי תמורת עשרים שקלים בלבד.

פרנסוס היה ספרה הראשון של ההוצאה ועד עכשיו יצאו כבר לא מעט ונראה שקהל הקוראים שמח להשתתף ברכישה ישירה מהוצאות קטנות וחיזוקן תוך כדי קבלת יצירות ספרותיות שאינן מהמוכרות ביותר. ההוצאה גם מוכרת מנויים מה שמראה שהתפתחה סביבה קהילה שמאמינה בה. מצוין.

הציפיות מפרנסוס גבוהות למדי. גם העטיפה לא מגלה פרטים על הספר וזהו המשפט הראשון: “אם יש ספר אחד שכאילו נכתב במיוחד לשיפור האקלים החברתי-פוליטי והספרותי הנוכחי בישראל, הספר הזה הוא פרנסוס על גלגלים”. לאחר קריאה בספר לא נראה לי שהוא יכול לשפר במשהו את המצב החברתי-פוליטי ואלו אמירות יומרניות מדי. אבל לגבי שיפור מצב הספרות דווקא כן, כי עיקר הספר הוא על ספרים ועל אוהבי ספר ועל מי שהיה רחוק מהספרים והתחבר אליהם. את מצב הרוח הוא בוודאי ישפר ובשבילי זו תמורה הולמת. כתבתי בעבר שאני אוהב ספרים קצרים ונהניתי מאד להתחיל ספר ולסיימו עוד באותו ערב בין ארוחת הערב של הילדים ותפילת ערבית.

ומהו אותו פרנסוס? פרנסוס הוא קרון נייד למכירת ספרים המכיל כל מה שאדם צריך. ספרים, כמובן, והרבה אבל גם מזון וציוד ללינה וערכת כלים ומספוא לסוסה וכלב. בעליו של פרנסוס שכמו מוכרי ספרים רבים רוצה לכתוב ספר בעצמו, מעמיד אותו למכירה, אולם הקונה אינו הקונה שהוא חשב עליו ופרנסוס ישנה את חיי המוכר והקונה לנצח (ולטובה). תוך כדי הספר נזכה לקרוא מימרות רבות בזכות הספרות והשפעתה הטובה על האנושות כדוגמת הציטטה מהכריכה:  “כשמוכרים לאדם ספר, לא מוכרים לו רק 340 גרם של דפים, דיו ודבק, מוכרים לו חיים חדשים. אהבה וידידות והומור וספינות שיוצאות לים עם לילה, בספר מצויים השמיים והארץ במלואם, בספר של ממש, אני מתכוון.”

פרנסוס על גלגלים - כריכת הספר

פרנסוס על גלגלים

פרנסוס על גלגלים
כריסטופר מורלי
מאנגלית: יהונתן דיין
הוצאת זיקית 2012 (במקור 1917)

מגב הספר
אם יש ספר אחד שכאילו נכתב במיוחד לשיפור האקלים החברתי-פוליטי והספרותי הנוכחי בישראל, הספר הזה הוא פרנסוס על גלגלים. מדובר בקלאסיקה שנונה משנת 1917 מאת הסופר האמריקאי כריסטופר מורלי שמוריו הספרותיים היו בין היתר ויליאם שייקספיר, ארתור קונן דויל, וולט ויטמן ומארק טווין.
איך יכול ספר שבסך הכל מתאר הרפתקה קצבית על סוסים בין העיירות ב”קאנטרי” האמריקאי הישן לשקף אותנו היום? את זאת תגלו בקריאה בפרנסוס על גלגלים, שאותה איננו רוצים לעכב עוד: אנו בטוחים שהיא תגרום לכם הנאה, תעורר חיוך גדול ומצב רוח חיובי ואולי אף תספק כלים להתמודדות עם ההווה. לא במקרה הוא אחד הפריטים האהובים בספרייתו של הביבליופיל המושבע. מה עוד תמצאו בספר הזה מבלי שנספר לכם את עלילתו? הרבה תשוקה לספרים, קלילות ספרותית, תבונה, הומור והתייחסות חסרת תקדים למעמד האשה, לחופש האדם, ולעצמאותו החיונית.
מקווים שתיהנו מהספר כפי שנהנינו אנחנו בקריאתו הראשונה, השנייה ואף בשלישית.

פרשה בקטנה

ספרו של הרב סתיו פותח במבוא המתלבט האם יש צורך בעוד ספר על פרשות השבוע. ההתלבטות היא אפילו מוקדמת יותר והחלה עוד כשהתבקש לכתוב טור בעיתון על פרשת השבוע. לגבי העיתון, ההתלבטות נראית פחות במקומה, הרי מקובל להקדיש פינה כלשהי לפרשת השבוע בעיתון, ומטבעו העיתון הוא מדיום שאינו נשמר לטווח הארוך.

ההתלבטות חזקה יותר בנוגע להוצאה של מאמרים כספר. הכתיבה בעיתון יכולה לשלב בין פרשת השבוע לבין אירועי האקטואליה, והבדיחה (אותה לקחתי מספר אחרת על פרשת השבוע - שמחת תורה) מספרת על יהודי שהגיע לעיירה ולא מצא חבל לקשור את החמור, ביאושו הציעו לו לפנות לרב העיר וכשתמה איך הוא יעזור נענה שהרב מצליח לקשור כל דבר לפרשת השבוע… כמובן שאגידת הטורים בספר מאבדת את המבט האקטואלי ולמרות שאפשר לתארך כל מאמר בתאריכו המקורי ובהקשרו, הרי שיש בזה סרבול. למעשה המבוא, בפעולה לא שיווקית בעליל, כמעט ומתנצל על כי הספר נכתב, ואולי הדבר מראה משהו על צניעותו של הרב סתיו.

אני דווקא שמח שהספר נכתב, ובכלל למרות שבכל שנה יוצאים עוד ספרים, מאמרים וטורים על פרשת השבוע (וגם אני שותף למגמה זו באתר פרשת השבוע שלי), כבר לימדונו רבותינו (ובעיקר הרשב”ם) שפשטות התורה מתחדשים מדי יום ביומו, ובכל ספר אפשר למצוא משהו שמאיר ומעיר בצורה שונה וחדשה.

הספר עצמו מתאים לשמו. גודלו קטן. עיצובו נקי ומינימלי. המאמרים לכל פרשה נשארו בהיקף של טור בעיתון ולא הורחבו. למעשה מאחר וכרבע מהדפים ריקים, חבל שלא צמצמו את הספר (והחלו פרקים חדשים בצד האחורי של הדף – גם היו תורמים לאיכות הסביבה כך), ואולי הפחתת כמות הדפים הייתה יכולה “להקטין” מעט גם את מחירו.

 

פרשה בקטנה - כריכת הספר

פרשה בקטנה

פרשה בקטנה
הרב דוד סתיו
הוצאת מגיד תשע”ד

באתר ההוצאה תוכלו להתרשם גם מהפרק על פרשת בראשית

סדנת כתיבה עם ליאור אנגלמן

הסבר קצר: התלבטתי רבות אם לפתוח סדרת פוסטים בנושא סדנאות הכתיבה.  אני כמעט תמיד נמנע מתוכן שהוא שיווקי בעיקרו. בסופו של דבר, החלטתי כן לכתוב על סדנאות ספציפיות אבל לבקש ממעבירי הסדנה מעט יותר מידע בצורה בה הפוסט עצמו יהיה בעל ערך ועניין לקורא.

כבר הזכרתי באתר את ההיצע המגוון הרחב של סדנאות כתיבה. במאמרון זה  ראיון קצרצר עם ליאור אנגלמן לקראת פתיחת הסדנה אותה הוא מעביר. ליאור אנגלמן חיבר את הספר “לא מפסיקים אהבה באמצע” אותו אהבתי מאד.

ממתי התחלת לעסוק בכתיבה ומה דחף אותך לכך?
כילד כתבתי לעצמי. ולפני יותר מעשר שנים כתבתי סיפור קצר בשם “עורי צפון ובואי תימן” שעסק בקשיי קשרי נישואין בין בני עדות שונות. הסיפור זכה בתחרות הסיפור הקצר של מקור ראשון, והופיע אחר כך בספר הסיפורים הקצרים, “שקופים”. יש משהו בכתיבה שמחייב אותך להתבוננות מעמיקה על העולם, כזו שמחייבת דיוק של המתרחש, הבנה בנפש האדם, ויכולת לומר דברים באופן שאינו דידקטי, יש בי משיכה למקומות הללו.

מדוע השתתפת בסדנת כתיבה ומה היו הציפיות שלך ממנה?
הגעתי לסדנה של אשכול נבו ואורית גידלי לאחר שיצא “שקופים” לאור, ולמרות שהספר יקר ללבי והתקבל באהבה בקרב קוראים רבים, הרגשתי שצריך לצעוד קדימה ביכולת הכתיבה. חלק מן הסיפורים נכתבו כשברקע אווירה “מחנכת”, וכולם היו סיפורים קצרים. הרגשתי שכדי להוציא רומן שלם מתחת ידי שיהיה כתוב באופן איכותי, צריך ללמוד ולתרגל. הרומן “לא מפסיקים אהבה באמצע” נולד בעקבות הסדנה, ואני חושב שאלמלא האוצרות שפגשתי בה הוא לא היה מצליח להיווצר. צריך להדגיש שהסדנה שפשפה את הכתיבה, אבל עולם התוכן נשאר באופן מוחלט עולמי שלי.

כיצד ההשתתפות בסדנה פיתחה ושיפרה את הכתיבה שלך?
הסדנה העניקה את הכלים להביע באופן מדויק ונוגע ואפשרה לי לזהות את דרך הכתיבה הנכונה בשבילי. אתה לומד למצוא את דרך ההבעה המתאימה לכל סיטואציה, לבקר את עצמך ולשפר, ובשלב מסוים אתה קונה שפה חדשה וייחודית. גם המפגש עם משתתפי הסדנה האחרים הביא לעושר רב. כמו כל כישרון טבעי שיש לאדם – כשהוא עובר ליטוש, אימון והתבוננות מחודשת הוא מביא תוצאות משובחות.
מה יהיה המיוחד בסדנה שתעביר ולמי כדאי להשתתף בה?
סדנאות קודמות שהנחתי לימדו אותי שלא כדאי להגדיר מראש מה “הולך להיות”, הדבר היחיד שברור הוא שחלל הסדנה יתמלא באנרגיה של יצירה, פרגון ואש מחממת של כתיבה. הרבה תלוי גם במשתתפים, וכרגע מדובר באנשים מבטיחים מאוד. במסגרת “סדנאות הבית” הגדרנו את הסדנה הזאת כמיועדת גם לקהל כותבים מהמרחב הדתי, מתוך ידיעה שיש יצירה נרחבת שלא טופחה מספיק עד היום בקרב הציבור הדתי, יצירה שסובבת סביב הווית החיים הדתית, וצריכה למצוא את הקול המיוחד שלה בעולם, ומתוך הבנה שלעתים כתיבה בסדנאות רגילות מקשה על כותבים דתיים בשל חשיפה לכתיבה במחוזות צנועים.
אשמח להזמין אנשים שמתחשק להם לגלות את עולם הכתיבה שלהם ולהתמקצע בו – לחוות את החוויה ביחד. ובכלל, מי שרוצה לחוות חוויה יצירתית שבסופו של דבר נוגעת במרחבי חיים רבים – מוזמן בשמחה.

האם אתה כבר עובד על הספר הבא ויכול לספר לנו משהו עליו?
אני נמצא בין שלב המחשבות והתפילות לשלב הכתיבה, ואין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין…

 

את שאר הפרטים ניתן לקובל בעמוד הרלוונטי באתר של סדנאות הבית

ההיסטוריה של ההיסטוריה

נניח שאתם מתעוררים ולא זוכרים מה עשיתם בשנה האחרונה ונניח שהזכרונות מתחילים לצוץ והם לא כל כך נעימים. ונניח שאתם לא אדם אלא עיר שלמה ונניח שהעיר היא ברלין…
התוצאה היא רומן מסקרן ומרתק המתאר התמודדות של הדור השלישי עם מעשיהם ומעשי הוריהם וסביהם. כל המתעניין בזכרון ההיסטוריה בגרמניה צריך לקרוא את הספר

לא רק ישראלים עוברים לברלין. משהו בעיר הזו מושך צעירים מכל העולם. חלקם כמו איידה האטמר-היגינס (שעברה קודם ביפן הודו ושבדיה) עובדים כמדריכי טיולים לתיירים הרבים הפוקדים את העיר ושמחים לגלות שפע מדריכים בכמעט כל שפה אפשרית. זהו ספרה הראשון של האטמר-היגינס.

מרגרט, גיבורת הספר, גם היא עובדת בהדרכת קבוצות תיירים, מתעוררת באמצע היער בלי שיש לה מושג איך ולמה היא הגיעה לשם ולשם מה. זה קצת מטריד את מרגרט אבל היא חוזרת לביתה וממשיכה בחייה כרגיל. לאט לאט היא שמה לב שנמחקו לה מהזיכרון מספר חודשים מהחיים ושאין לה מושג מה קרה באותו זמן. לנו כבר מתגלה רמז ראשוני לנושא הספר מאחר ומדובר בעיר גרונהוולד וזהו גם שם הרחוב בו הגיבורה גרה.

“אתם רוצים להבין? אבל זה מה שצריך להבין: מוחות ידעניים לא יוכלו לפענח כאן דבר. ככל שתלמדו על המחנות כך תדעו פחות. ככל שתראו את המקום הזה יותר כך הוא ילך ויתרחק מכם. המוח האנושי והחברתי לא תוכנן לתפוס את האימה האנושית החברתית, וככל שירבה לנסות, כן ימות.יש אנשים שמבחינים באי נכונותו של המקום הזה להתעגל אל ההבנה, ולכן הם מכחישים את עצם קיומם של המחנות. אלה הם האנשים שאין להם כל יכולת לשאת אשמה, ובמיוחד יכולת לשאת את הדברים המתחייבים מן האשמה. ולכן, תחת זאת הם מחליפים בטעות את הריקנות שה מוצאים כאן בהיעדר תוכן. הם טועים. יש כאן משהו. יש כאן יותר תוכן מבכל האוניברסיטאות והמוזיאונים והכנסיות גם יחד, אבל לא תראו שמץ ממנו. אני יכולה להראות לכם היום רק חזיון תעתועים. הסיור הזה הוא סיור וירטואלי” (עמ’ 130)

הסיפור מתחיל שנתיים לאחר אותו לילה. מרגרט מקבלת מכתב לבדיקה במרפאת נשים. למרות שהמכתב ממוען למישהי עם שם קצת שונה, מרגרט מחליטה ללכת ולהיבדק. הפגישה אצל רופאת הנשים סוריאליסטית לחלוטין אולם כתוצאה ממנה תחווה מרגרט סדרה של חזיונות וחלומות. העיר משנה את צורתה, מרגרט מגלה שמגדה גבלס עוקבת אחריה, אבל מה בדיוק קרה ואיך כל העבר קשור אליה בהווה? את זה נגלה רק בסופו של הסיפור.

לא נחשוף פרטים מסיפור המשל הנמשל ברור דיו. כותרת המשנה של הספר היא “רומן על ברלין”. סיפורה האישי של מרגרט עומד בפני עצמו, אולם עיקר העניין הוא בסיפורה של העיר המתחדשת המסוכסכת עם עברה. מציגה אותו לראווה בכל מקום, אולם תוך התנגדות רבה וחריקת שינים. העם הגרמני איבד את זיכרונו בצורה מרשימה ומחק 12 שנים של הרייך השלישי (מתוכן שש שנות מלחמה), אולם הזיכרונות צפים וצצים בלי יכולת להדחיק אותם.

“בואי נקרא לילד בשמו, בסדר?רצח יהודי אירופה במאה העשרים מעניין רק את האנשים שבשבילם הוא לא בלתי נסבל. עניין בדברים איומים הוא תמיד סימפטום של ריחוק.”

“אבל דוקטור, אני כן חושבת שזה בלתי נסבל”

“בדיוק! את חושבת שזה בלתי נסבל, וזה חשוב לגבי השימוש שאתה עושה בזה, אבל זה לא בלתי נסבל בשבילך, אחרת לא היית חושבת על זה” (עמ’ 247 – ההדגשות במקור)

להקמת אנדרטת השואה היו מתנגדים רבים, אבל היא קמה בסופו של דבר. הסיפור מסופר היטב. דמות מדריכת הטיולים, מלבד זה שהיא מוכרת לסופרת, הינה דרך טובה לעבור בכל תחנות הסיפור: הבונקר של היטלר, תחנת גרונהוולד, מחנה זקסנהאוזן ועוד. מפעם לפעם יש משפטים סתומים ועלומים שאמורים לייצג פילוסופיה כלשהי, אולי היה אפשר לקצר מעט אבל לרוב סגנון הכתיבה שהוא כמעט לירי מושך את הקורא להמשיך. לעיתים הקורא מבולבל ולא תמיד מבין מה רוצים ממנו ואיפה ממוקם כל פרט בעלילה זה בסדר. העיסוק בעבר הוא עיסוק מבלבל ואף פעם אינו עיסוק לינארי. הדברים יתיישבו בסוף כל דבר במקומו. אני ממליץ מאד על הספר וכל מי שמתעניין בזכר השואה, ובגרמניה של ימינו צריך לקרוא אותו.

“אחת מזוועות השואה שאין להדמימה היא העובדה שאין אפשרות לנקמה. מיליונים נהרגו בידי מילונים אחרים – אין כאן כל צדק. לא יהיה כל פיצוי. הקורבנות רבים מדי. הפושעים הם המון רב. הפושעים נמצאים בכל חצר, בכל שלטון שסיפק תמיכה משטרתית, בכל עיירה שהשליכה יהודים מחוגי סריגה ומתזמורות כלי נשיפה, מגילדות ומפנסיות, שהרעיבה שכנים עד ששלחה אותם אל קרונות הבר בכל רחבי אירופה. לפני ואחרי שהשואה הייתה מדיניות פוליטית, היא הייתה תנועה חברתית. התנאי ההכרחי לקיום השואה לא היה שיתוף פולה אזרחי, אלא התלהבות אזרחית. גל  של אנטישמיות גנוסיידית שטף את העולם המערבי בעוויתות הראשונות של המודרנה, והנאצים רכבו על שיאו של גל זה תוך כדי התנפצותו. הם העניקו לו פנים גרמניות לתמיד. אבל פגיון הנקמה נותר טמון ללא שימוש במגירה. אין גוף שבו אפשר לנעוץ אותו…” (עמ’ 323)

איני בטוח שמרגרט ובוודאי לא איידה פותחת את סיורה בזקסנהאוזן כפי שמופיע בציטוט הראשון. עיסוק בשואה, בדברים איומים אינו מתאפשר רק מריחוק אלא לרוב אצל ישראלים והיהודים העוסקים בנושא ואפשרויות הנקמה שבעים שנה לאחר ביצוע הפשעים הולכות ומתמעטות, ועלינו לחשוב יותר על אפשרויות הזיכרון. שפע אנדרטאות יש בברלין. מאות על מאות, וגם מספר רב של מבקרים באנדרטת השואה ובמוזיאון היהודי. אבל מה באמת חושבים המבקרים, קשה לדעת. בוודאי המבוגרים, דור מבצע הפשעים ובנין הם אלו שהדחיקו או שיכנעו את עצמם לגמרי שכל מה שהיה לא קשור אליהם כלל (ואולי אפילו שהם סבלו יותר). גם דמויות אלו מיוצגות בספר, אולם הדור הצעיר המיוצג על ידי מרגרט מגלה שאפשרויות ההדחקה אינן אפשריות תמיד ושאולי עליו להרגיש אשמה ולשאת את הדברים המתחייבים ממנה.

ההיסטוריה של ההיסטוריה - כריכת הספר

ההיסטוריה של ההיסטוריה

ההיסטוריה של ההיסטוריה
רומן על ברלין
איידה האטמר-היגינס
מאנגלית: ברוריה בן ברוך
הוצאת מחברות לספרות תשע”ד

לקריאת הפרק הראשון מהספר ההיסטוריה של ההיסטוריה
מגב הספר
בוקר אחד מתעוררת מרגרט ביער סמוך לברלין. ידיה מלוכלכות, בגדיה קרועים. היא לא זוכרת דבר מהלילה שחלף – ועד מהרה היא מבינה – גם לא דבר מהחודשים האחרונים. מרגרט היא סטודנטית להיסטוריה ומדריכת תיירים בעקבות העבר הנאצי של ברלין. היא שבה אל חייה הקודמים, אבל הלילה המסתורי ממשיך לרדוף אותה, ויום אחד העיר ברלין כולה משתנה לנגד עיניה. רוחות מן העבר מתחילות לרדוף אותה, בניינים הופכים בשר ודם, המציאות מסתחררת. רומן הביכורים האינטליגנטי והפראי הזה הוא המרוץ של מרגרט להשיב לעצמה את ההיסטוריה האבודה שלה – את הלילה ביער והתהום שנפערה בחייה בעקבותיו. היא שטופה באשמה ונסחפת במהירות לעבר תגלית מזעזעת מרגרט מגלה כי מחלת השכחה הפרטית שלה מהדהדת בתובענות הולכת וגדלה את פשעי העבר של האומה הגרמנית. היא נאבקת להתעורר, התעוררות שתוביל אותה אל האמת דרך הטירוף, אל יגון ללא מרפא על מעשיה שלה. איידה האטמר – היגינס כתבה רומן על ברלין המודרנית הנאבקת בעברה האפל. רומן על שכחה – אישית , תרבותית והיסטורית – על זיכרון ואבדון, דמיון והגיון, מיתוס וגאולה בזמננו אנו. סיפור בלתי נשכח המציג התמודדות מרתקת של הדור הצעיר עם אימת השואה, מידיה של סופרת צעירה ומבטיחה, אמיצה ורבת כישרון.