המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

איך להאכיל אלוף

24 ביולי 2015 גדי איידלהייט

מאיה גלפנד מחזירה את הכבוד למקצוע המכונה “עקרת בית”, מקצוע שליחו נס מעט, אם מפני שגברים חושבים שזו אשה שבמקום לעבוד נחה בבית או בידי נשים, לרוב פמניסטיות שגם הן רואות בכך עיסוק לא מספיק טוב עבור אשה. ובכן למאיה כל זה לא מפריע וכך היא כותבת: “אם תשאלו אותי מהו המקצוע, אענה לכם שלא תמצאו אותו באף רשימת מקצועות. אל לדעתי, זהו המקצוע החשוב ביותר. המקצוע האבוד, המוזנח והמזולזל. המקצוע שרק מעטות מעזות לעסוק בו, המקצוע שנחשב למיושן, לא ראוי ולא מכובד. אבל אין לו תחליף. זהו המקצוע שבורא ובונה את החיים. זהו המקצוע שלי. אני רואה את עצמי כיוצרת הבית שלי וכשומרת בשעריו, אני מוקדת על המשפחה שלי ועל החיים המשותפים שלנו בית. אני אחראית על השלום, האושר והשוע של בני הבית, ואני זאת שאחראית על טיפוחו של כישרון גדול בשם בוריס גלפנד, בעלי, אלוף בין-לאומי בשחמט”.

עד כאן מניפסט הפתיחה, ומה בספר עצמו? עם גלפנד מתארת את עצמה כדואגת לשובע, חלקו העיקרי של הספר הוא ספר המתכונים שלה, הכולל מבחר מתכונים (כולם מותאמים לשומרי כשרות) האהובים עליה עם הסברים על המטבח הרוסי ואורחותיו. בין המתכונים נמצאים שלושים קטעי קריאה קצרים, המסודרים בערך בסדר כרונולוגי המתארים את עלייתה ארצה, היכרותה עם בוריס וקריירת השחמט שלו ובעיקר הדו קרב הגדול מול אנאנד.

הספר בהוצאת מסדה, אולם הוא נראה כספר בהוצאה עצמית וקצת סובל מתופעות לוואי. הטיפוגרפיה לא מאד נוחה, וחלק מהאיורים ומהטקסטים בספר (ואפילו הכריכה) מפוקסלים… תוכן עניינים לרשימת המתכונים היה מועיל מאד. בעיני זה קצת פספוס כי התוכן עצמו חביב ומעניין והמתכונים נראים מוצלחים. אין ניסיון להציע מתכונים מסובכים או מתוחכמים אלא דווקא ההפך, והמתכון הראשון שאותו ניסיתי, לאפות חציל ולערבב בתוכו גבינה בולגרית היה מוצלח. גם קטעי הקריאה משלבים הומור הנה למשל תיאור המפגש הראשון של בוריס עם סבתה של מאיה:

“אתה עוסק בשחמט?” התחילה סבתא את החקירה.
“כן,” ענה.
“ומה אתה עושה בבית?” שאלה.
“עובד בשחמט”
“ובזמן הפנוי?”
“משחק שחמט.”
“אבל אתה יודע לעשות משהו אחר?” הסבתא כבר התחילה לאבד את הסבלנות.
בוריס שקע במחשבות וחשב דקה או שתיים.
“אני יודע להחליף נורות!” אמר בשמחה.
ומיד סבתא העניקה לו סולם ונורות, והא התחיל בעבודה. לאחר חמש דקות כל הבית הזהיר באור כמו מטבע חדש. סבתא חייכה, הביטה בבוריס ואמרה לי: “נאש צ’לובייק (אחד משלנו)”.

יש גם קטעים רציניים הרבה יותר בהם מפרטת גלפנד יותר את דעתה על החיים אהבה נישואים וכמובן אוכל. גם בפרקים אלו הטון הלא-פמניסטי (וזה רק כי אני נזהר לומר אנטי-פמניטסי כי אני לא חושב שיש לגלפנד עניין בכך. היא עושה את מה שהיא רוצה ומאמינה שהוא טוב בשבילה ובשביל משפחתה ולא מחפשת להוכיח משהו לאחרים) בולט. בימינו זה אולי לא פוליטיקלי קורקט, אבל מאיה לא מתביישת בהיותה עזר כנגדו, מבחינתה זה בסדר וחשוב ורק כך בעלה יכול להתפתח. קחו למשל את פרק 19 בו ההצהרה כמה בעלה הוא המרכז חזקה במיוחד. הפרק כולו בנוי ממשפטים קצרים כדוגמת: “אני נוסעת עם הילדים לשפת הים. אני ממתינה לבעלי. אני הולכת ליום הולדת של חברה. אני ממתינה לבעלי. אני קמה בלילה להרגיע את התינוק. אני ממתינה לבעלי.” וכך הלאה, הבנתם את הרעיון. וכך כפי ההבטחה על הכריכה חולקת איתנו גלפנד את נסיונה מחשבותיה וכמובן, המתכונים שלה בצורה משעשעת ונעימה.

איך להאכיל אלוף - כריכת הספר

איך להאכיל אלוף

איך להאכיל אלוף -יומנה של בעלת מקצוע
מאיה גלפנד
איורים: מקס מלצר
הוצאת מסדה 2015

 עוד קצת על הספר מההוצאה

גלפנד מציגה את האוכל כהשקפה של אישיות האדם. האדם יכול ללבוש מסכה על פניו, אך האוכל חושף את כל שהאדם מנסה להסתיר. לדעתה מה שאדם מכניס לפיו – משקף אותו הרבה יותר טוב ממה שהוא מנסה להביע באמצעים אחרים. היא ניסתה לשקף דרך האוכל את מסעו של בעלה בוריס מילדותו עד לפסגת הקריירה של שחמטאי מקצועי – הדו-קרב על תואר אלוף העולם.

הספר הוא תפריט אישי מיוחד שלה שהוכן בהתייעצות עם דיאטניות בקשר לתזונה נכונה. מטעמים מהמטבח הרוסי, הקווקזי, האסיאתי והאירופאי. התפריט מורכב ממאכלים פשוטים וממאכלים מורכבים – כאלה שנעשים בשנייה וכאלה שדורשים זמן הכנה ממושך. כל התבשילים בריאים, יפים וכמובן טעימים.בין המתכונים: עוגת בצק פריך עם תפוחי עץ ומרנג שוויצרי, דג אמור שלם במלח גס, צלעות עגל אפויות בתנור, ריבת אוכמניות שחורות ותפוח, מנטים (מאכל מהמטבח המרכז-אסיאתי), פלוב (פילאף) עם בשר, סלט אוליבייה, צימס.מסר שהיא מעבירה הוא שההבדל היחיד בין המטבח לחיים הוא שאין בחיים מתכונים הרשומים בספר בישול.

על ההשראה לכתיבת הספר מספרת מאיה גלפנד: “הרעיון נולד באופן פתאומי, אינני יכולה להגדיר רגע מסוים שבו החלטתי לכתוב ספר כזה. מאחר שאני נמצאת בתהליך יצירתי מתמיד, אני כל הזמן ממציאה משהו חדש, בין אם זה מתכון או סיפור. בשלב מסוים החלטתי למזג בין סיפורים למתכונים וכתבתי את הספר. כל המתכונים למעט אלה שצוינו בפרט, הם פרי דמיוני ולא מורכבים במיוחד. אינני מעיזה להתחרות בטבחים מקצועיים או שפים מפורסמים. המטבח שלי הוא די פשוט ונגיש, מורכב מחומרים שאפשר להשיג בסופר או בשוק ומתכונים שאפשר להכין בלי מיומנות רבה”.
“כתבתי את הספר כי עניין אותי לחקור את האוכל בתור השקפה של אישיות האדם. בחיי היומיום הוא יכול ללבוש מסכה של הצלחה או צניעות, של גבריות ברוטלית או נשיות מעודנת. האוכל בעצם חושף את כל שהאדם מנסה להסתיר. שמירת הכשרות – זה אופי; צמחונות – היא גם סוג של אופי; אכילת של דז’נק פוד – גם היא אופי. לדעתי, מה שאדם מכניס לפיו – משקף אותו הרבה יותר טוב ממה שהוא מנסה להביע באמצעים אחרים.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *