ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

איש הישר בעיניו

8 ביוני 2014 גדי איידלהייט

מאיר עוזיאל מוכר ככותב טורים בעיתון, חלקם סאטירים (שיפודים) חלקם על אהבה (פינת השלולית). נראה שברומן החדש שלו -“איש הישר בעיניו” הוא נתן את כל מה שיש ובשיא העוצמה. העלילה ממוקמת בשלהי תקופת השופטים, ולמעשה בסוף ימיו של שמואל הנביא, אולם לא ברור אם זו עלילה היסטורית בלבוש מודרני, או שמא, כפי שהקורא חושד לאיטו, עלילה עכשווית בלבוש ישן או אולי שילוב וערבוב מוזר כלשהו של השתיים. הספר מתאר את המהלכים המובילים להמלכת מלך בישראל, מהלכים שהתחילו במחתרת ופרצו והתעצמו עד המלכת שאול. הספר הוא שילוב של סאטירה, פארודיה, פארסה, קומדיה וגם טרגדיה, כאשר יש להניח שרוב הקוראים ידעו לאיזה כיוון חיצי הסאטירה מכוונים כבר בתחילת הסיפור, אולם גם מי שמפספס את הרמזים מגלה זאת בסופו של דבר. אבל עוזיאל אינו כותב רק סאטירה פוליטית אלא גם עצות בעניני אהבה, וברומן עצמו שזור סיפור אהבה עדין ויפה. הביטוי איש הישר בעיניו יעשה הוא בוודאי ביטוי שלילי בספר שופטים, שהוביל לפרשיות מכוערות וקשות כדוגמת פסל מיכה ובעיקר המעשה הנורא בפילגש בגבעה שהסתיים במלחמת אחים ובכמעט הכחדה של שבט בנימין, אולם דווקא אצל עוזיאל אירועים אלו נעלמו להם (או מוזכרים בצורות מרומזות), והתקופה מתוארת כ-“אלו היו ימים נפלאים…”.

התורה דווקא אינה אוסרת על המלכת מלך, למעשה פרשייה שלמה בתורה עוסקת הנושא משפט המלך ואיך צריך למנות מלך. אולם אין בטעות זו כלום מאחר והיא רק מדגימה היטב את  הבלבול שהיה שרוי באותו זמן בקרב שבטי ישראל השונים. סיפורי התנ”ך חסרים פרטים רבים מאחר והתנ”ך אינו בא ללמדנו היסטוריה ולמרות שכל עלילתו של הספר בידיונית, הרי שמשעשע לחשוב איך באמת התנהל עניין המלוכה ואיך כל ישראל פתאום רצו מלך, שהסתדרו בלעדיו (בהצלחה יתרה או פחותה) במהלך מאות שנים.

מאחר ומאיר עוזיאל ידוע גם בהומור שלו נביא את הנבואה הראשונה של צחיק המצחיק, נביא אמת, אולם כזה שלא החליט אם הוא נביא זעם או ליצן החצר, וכתוצאה מכך אנשים פחות התייחסו אליו, נבואותיו לא עלו על הכתב ולמרבה הצער נשכחו כליל…. וכך אומר צחיק:

“משא צחיק אשר אשא לפניכם על משמעות הכרבולת: כחום הצהרים, בשעה שהכל נח ואף החרגולים נעצלים יש לחרגל, וכבר רחצתי כלים ועל כן ידעתי כי במשך חצי השעה הקרובה לא תבקש ממני אשתי דבר, ואשתי השנייה יצאה למספרה, וכבר התאמנתי על מה לומר לה כשתחזור: “מתאים לך” – ככה בהתלהבות קלה, ורק אחרי מבט קצר ורציני, כאילו בוחן… הייתי ממש ללא מטלות ויצאתי לערסל בגינה.

נדנוד הערסל תמיד עלול להרדים אותי, ומזל שכנראה לא נרדמתי. לפתע פתאום שמעתי קול-לא-קול קורא לי: צחיק. עניתי: רק רגע. הקול אמר: בדרך כלל עונים לי הנני. אמרתי: הנני. הקול אמר: יש לי שאלה. רציתי להשיב: אם אענה נכון, יש פרס? אבל הקול רמז לי שנדרשים ממני רצינות וכובד ראש. עניתי: שאל. “בשביל מה בראתי את הכרבולת?” שאל הקול. לא הייתי בטוח שאני שומע טוב וביקשתי, בנימוס הראוי, לחזור על השאלה. “כרבולת. בשביל מה בראתי את הכרבולת על התרנגולת?” חזר ושאל הקול, “הנה לברווזים אין כרבולת והכל בסדר אצלם. הברווזה מטילה ביצים, ואפילו שוחה, והכל בלי כרבולת. ענה בבקשה על השאלה, מדוע לתרנגול ולתרנגולת יש כרבולת?”

התכוונתי לשאול את הקול לדעתו הוא בסגוייה הזאת. היו שתי אפשרויות: האפשרויות ההגיונית היא שהוא יודע, והאפשרות הלא הגיונית, שעל פי נסיוני היא הנכונה, שגם הוא לא יודע. ועכשיו אני שואל אתכם, בני ישראל היקרים לי עד מאד: “באמת, למה לתרנגול יש כרבולת?”….

אני יודע מה יקרה: רובכם תענו לי, ויותר גרוע, יותר תענו לעצמכם: “ככה זה. זה מה שנהוג. כרבולת על תרנגולת. זקן על גבר.” אתם יודעים למה אני לא אוהב תשובות כאלו? כי יש אנשים שככה הם גם עונים על השאלה בשביל מה צריך מלך בישראל, והם עונים: ככה זה, וככה זה מה שנהוג… לא. לא צריך כרבולת ולא צריך מלך, שהוא כרבולת מיותר על הראש, וגם יקרה מדי ומסוכנת מדי. זו הסיבה שאלוהינו, הטוב והמיטיב במקרה זה, אסר עלינו להמליך עלינו מלך מבלעדיו!”

 

איש הישר בעיניו גב

איש הישר בעיניו גב

איש הישר בעיניו כריכה

אישר הישר בעיניו
מאיר עוזיאל
הוצאת טוטם

מגב הספר

אלו היו ימים נפלאים. ימים של יצירה ודמיון, של חופש משלטון עריצות ומגחמות אכזריות של רודנים. תקופה חד-פעמית שלא תשוב עוד; שבה כל אחד יכול היה לעשות מה שמצא חן בעיניו, להגשים את משאלות לבו ולראות ברכה בעמלו.

דקל הדָני, למשל, אהב לייצר כירכרות פאר זריזות ששמן יצא לתהילה בכל העולם – הפרארי והלמבורגיני של ימי התנ”ך; רים החתי, שותפו של דקל ויד ימינו בעסקים, ערך מסעות שיווק הרפתקניים במקומות רחוקים; הנביאים קיימו מופעי קסמים וצחוק המוניים להנאת הקהל; מדען ושמו יתר חיפש את המספר היפה בעולם; השפחה חתי נותה היתה אמנית שסרגה דברים שלא נודעו כמותם ליופי – והכול למדה מן השטן בכבודו ובעצמו; ולמעלה בשמים, גבוה מעל כולם, עופף לו הנשר עצרם, חופשי ומאושר.

באותה עת פיסגה, נערה יזמית בנשמתה, פגשה את דקל יצרן הכירכרות והחליטה לכבוש את לבו. שום דבר לא יכול היה לעצור בעדה. היא ידעה שהוא יהיה שלה, והיא צדקה.

לא שהכול היה מושלם. הפלשתים התוקפניים עשו צרות בדרום הארץ, וגם מלאך אחד הסתבך כשאיבד את תעודת המלאך שלו ונאלץ לבלות את ימיו בקרב בני האדם. אבל הצרות הגדולות באמת החלו כשקבוצה קולנית ומאורגנת היטב החליטה שהדבר שחסר לשבטי ישראל הוא דווקא מלך שימשול בהם. הם הפעילו לחץ אישי על שמואל הנביא, עד שנכנע להם. אפילו אלוהים נעתר בסוף לחתרנים הללו ושיתף פעולה בהפרת החוק שלו עצמו, לפיו אסור להמליך על בני ישראל מלך בשר ודם. כך נהרס לעולם ועד החופש של כולם, ומאז איש לא יכול לעשות עוד את הישר בעיניו.

One Comment

  • מאיר עוזיאל 22 ביוני 2014 at 19:49

    תודה גדי, לא תמיד נתקלים במי שמבין את מה שכתבת. אתה נפש שהבינה ותענוג לכתוב לקוראים כמוך, ובנוסף – למבקרי ספרות כמוך. היה לי רגע מיוחד כשקראתי את הקטע שבחרת לצטט, וקריאה דרך הציטוט שלך כאילו קראתי אותו בפעם הראשונה (וואלה, באמת כתוב יפה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *