ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

אמה

1 בינואר 2016 גדי איידלהייט

“אמה וודהאוז הייתה חכמה יפה ועשירה…”. לכאורה אידאלי, אבל באנגליה של תחילת המאה ה-19 זה אומר שאת מאד, מאד משועממת. בניגוד לגיבורות אחרות של אוסטן שהיו חכמות ויפות (לפחות לפי הליהוק בסדרות ובסרטים המבוססים על ספרי אוסטן) אך עניות למדי ונאלצו לעסוק כל היום בחיפוש אחר בעל שיהיה נאה וחכם לפחות כמותן, ועשיר הרבה יותר. אמה פטורה מכל הדאגות האלו.

היא גם צעירה למדי, בת 21 בסך הכל ולכן למרות שהיא אולי חכמה, היא חסרת ניסיון חיים ובכל זאת השעמום גובר. היא גרה לבד עם אביה ההיפוכונדר המבוגר ואין יותר מדי מה לעשות פרט מאשר לדבר ולדבר ולדבר, ולכן אמה מנסה לשנות לאנשים את החיים, ובעיקר לעסוק במלאכתו של הקב”ה לזווג זיווגים. איני יודע עם אוסטן הכירה את המדרש על המטרונה שחשבה שלשדך בין זוגות היא משימה קלה, אבל גם אמה מגלה מיד בתחילת הספר כי מעשי השידוכים שלה רק גורמים נזק. ומה לגבי עצמה שכן היא הגיעה לפירקה ובתור נערה יפה וחכמה ובמיוחד עשירה, היא הרי נחשבת למציאה? אמה לא מעונינת להתחתן כלל. אין לה צורך בזה. מה יוסיף לה גבר בחיים? ולגבי ילדים? היא תסתדר עם הילדים של אחותה (חמישה!) ותהיה להם דודה אוהבת. והשעמום? אין מה לדאוג היא לא תהיה רווקה זקנה כמו ההיא וההיא, בגלל שלה יהיה תמיד מה לעשות (לא לגמרי ברור מה, אבל שיהיה). הנה כך מתארת אמה את דעתה בנושא בדו שיח עם הרייט, נערה עליה היא פורשת את חסותה (עמ’ 101).

–“אין לי התמריצים השגרתיים שמדרבנים נשים להינשא. עם זאת, לו הייתי מתאהבת, היה זה עניין אחר לגמרי! אך מעולם לא הייתי מאוהבת, זו לא דרכי ואין זה אופיי, ואינני חושבת שאי–פעם יקרה הדבר. וללא אהבה אין ספק שיהיה זה טיפשי מצדי לשנות את מצבי הנוכחי. כסף לא חסר לי, תעסוקה לא חסרה לי, מעמד לא חסר לי: אני סבורה שרק נשים מעטות מנהלות את בית בעליהן ביד רמה כפי שאני מנהלת את הרטפילד, ולעולם לא אזכה לאהבה ולהוקרה
שלהן אני זוכה כאן — לעולם לא איחשב ראשונה במעלה וצודקת בכול בעיני אף גבר כפי שאני בעיני אבי”.
“אבל אז תהיי רווקה זקנה, כמו העלמה בייטס”!
–“איזו תמונה יוצאת דופן את מציגה כאן, הרייט. ולו הייתי חוששת שאי–פעם יהיה גורלי כשל העלמה בייטס — מטופשת, מסתפקת במועט, מחייכת, טרחנית, חסרת הבחנה ואדישה כל כך, נכונה לספר לכל קרוביי כל דבר הקשור בי — הייתי מתחתנת מחר. אבל ביני ובינך, אני משוכנעת שלעולם לא ידמה מצבי למצבה, פרט לעובדה ששתינו לא נינשא”.
“אבל בכל זאת — את תישארי רווקה זקנה! וזה איום ונורא”!
–“אין זה משנה, הרייט, לא אהיה רווקה זקנה וענייה, ורק העוני הוא שהופך את הרווקות לבזויה קבל עם ועדה! רווקה בעלת הכנסה זעומה מוכרחה להיות רווקה זקנה מגוחכת ורוטנת! מושא ללעג ולקלס לילדים ולילדות, אבל רווקה עשירה היא תמיד אישה מכובדת, ועשויה להיות נבונה ונעימה לבריות כמו כל אדם מן היישוב …

במשפט אחד, אמה פשוט עפה על עצמה. ובגלל שהיא יפה, חכמה ובעיקר עשירה, אין מי שיגרום לה לנחות על הקרקע. כולם נוהרים אחריה בהערצה וכמעט מנשקים את האדמה שהיא דורכת עליה. בעצם לא כולם. רק אחד מעז להתעמת אתה וזהו מר נייטלי, אחיו של גיסה. מר נייטלי כנראה גם הוא יפה חכם ועשיר, והוא גם מנוסה יותר ובעל אינטואיציה רגשית טובה יותר, והוא למעשה מה שמכנים ג’נטלמן אמיתי והנה כך הוא אומר לאמה כבר בפתיחה (עמ’ 76)

“שכך יהיה לי טוב, אמה, כשאני שומע אותך מנצלת לרעה את השכל הישר שבורכת בו, אני כמעט משתכנע בדברייך. מוטב להיות חסר בינה מלהשתמש בה שלא כהלכה כמוך”

עלילת הספר פורשת לפנינו את אורח החיים האנגלי המוכר כל כך מספרי אוסטן. עיירות קטנות, מעמד האצולה הזוטר, סולם חברתי מוגדר היטב בו כל אחד יודע את מעמדו (למרות שלקורא הישראלי זה לא תמיד ברור) וכמובן הניסיונות האינסופיים לשפר את אותו מעמד. פומפוזיות, חנפנות מעושה, דיבורים מוגזמים, התאהבויות עד כלות לאחר הצצה חטופה בלבד, והרבה הרבה צביעות. אף אחד לא אומר את מה שהוא חושב ולא חושב את מה שהוא אומר וכל מילה שיוצאת מהפה זוכה לפירושי רש”י ותוספות. אמנם העלילה בשנת 1815, אבל גם בישראל מאתיים שנה אחר כך, הספר נשאר רלוונטי.

הספר ארוך. מעל חמש מאות עמודים. הרבה מלל בשביל מעט עלילה. כמעט כלום לא קורה. ההוא בא וההיא הולכת. ובכל זאת לא העלילה היא העיקר אלא אמה, ההתנהגות שלה, ההגמוניה שלה שנפגמת כאשר מגיעה מתחרה לאיזור, והשינוי שהיא  עוברת במהלך הספר. רוב העלילה מתרחשת בסלון הבית או בשבילי הכפר. מצאתי את התיאורים ארוכים מדי לטעמי ודווקא נהנתי מהדיאלוגים בהם השנינות והחדות האוסטנית באה לידי ביטוי, על דקויותיה המיוחדות. התרגום של שי סנדיק מעביר את הווי התקופה בצורה מצוינת וגם קורץ מעט למקורות היהודים בהכנסת ביטויים כמו ברחל בתך הקטנה, או אשרי יושבי ביתך. נקודת המפנה של הספר ממנה קצבו נהיה מהיר בהרבה נמצאת כאשר אמה מתנהגת בגסות רוח נוראית (עמ’ 406)

הו, טוב ויפה”, קראה העלמה בייטס, “אז אינני דואגת. ‘שלושה דברים מטופשים מאוד’. זה יתאים לי מאוד, כידוע לכם. לא תהיה לי שום בעיה לומר שלושה דברים מטופשים ברגע שאפתח את פי, הלוא כן”? היא הביטה סביבה ברוח טובה וסמכה שכולם יביעו את הסכמתם, “אתם לא חושבים שאצליח במשימה”?
אמה לא הצליחה לעמוד בפיתוי.
“הו, גברתי, אך עלולה לצוץ בעיה. סלחי לי, שהרי את מוגבלת במספר הדברים — מותר לך לומר רק שלושה בבת אחת”

מה שנקרא בימינו, ירדה עליה קצת. זה יכול להיות משעשע וגם אני חוטא לא פעם (ולצערי כנראה יותר מדי) בירידות מיותרות מעין אלו, אולם בחברה כל כך מעמדית, כאשר אשה מילים כאלו מגיעות מאישה במעמד גבוה יותר, הרי הן השפלה איומה ונוראית. גם בכך עוזר לה מר נייטלי שכן אמה בתחילה אפילו לא שמה לב עד כמה הערתה הייתה פוגעת ומשפילה אבל נייטלי, ג’נטלמן אמיתי אינו מהסס להתייצב מול אמה ולהוכיח אותה כדבעי (עמ’ 420)

“אמה, עליי לדבר איתך שוב כדרכי מימים ימימה. זו זכות שאני נושא בעולה ולאו דווקא נהנה ממנה, אך בכל זאת אני מוכרח לממש אותה. אינני יכול לראות אותך שוגה במעשייך בלי לנזוף בך. איך יכולת לנהוג בחוסר התחשבות כזה בעלמה בייטס? איך יכולת לעלוב בשנינותך באישה בגילה ובמעמדה, באישה שזהו אופייה? אמה, לא האמנתי שתעזי לעשות דבר כזה”.
אמה נזכרה, הסמיקה, הצטערה, אך ניסתה למעט בחשיבות העניין בצחוק.
“באמת, איך יכולתי להתאפק שלא לומר את מה שאמרתי? איש לא היה מסוגל להתאפק. לא אמרתי דברים חמורים כל כך. ואני חושבת שהיא בכלל לא הבינה אותי”

נקודה זו מסמלת את תחילתו של הקרשנדו בו אמה מבינה סופסוף עד כמה התנהגותה הייתה איומה לאורך כל הספר (אם לא לאורך כל חייה) ומנסה להתחיל את התיקון לא לפני שתבין היטב בכל מי פגעה קודם. יש הרבה מה לתקן אבל אל דאגה. בסופו של דבר זהו ספר של אוסטן, הכל מסתדר ובא על מקומו בשלום וכולם חיים באושר (וחלקם גם בעושר)… ובאשר לאמה? ” מה עוד יכלה לבקש? דבר פרט לכך שתגדל להיות ראויה לו, לאדם שכוונותיו ושיקול דעתו עלו על אלו שלה עשרת מונים. דבר פרט לכך שאיוולת העבר תלמד אותה לנהוג ענווה וזהירות בעתיד”

אמה - כריכת הספר

אמה

אמה
ג’יין אוסטן
מאנגלית: שי סנדיק
הוצאה משותפת: סנדיק ספרים וא(ה)בות 2015 (במקור 1815)
אחרית דבר מאת ד”ר מרי ברואר בתרגום דנב זייברט-טל

מגב הספר

אמה וודהאוז בת העשרים ואחת היא יפה, חכמה ועשירה. יש לה בית נוח, מזג נעים וסביבה שנושאת אליה עיניים מעריצות. בתקופה בה אישה נמדדת על פי הצלחתה להינשא לגבר אמיד, אמה אינה מרגישה כל צורך להתחתן ומעדיפה להקדיש את זמנה להתערבות בחיי האהבה של מכריה. אלא שהניסיון שלה להשפיע על עניינים שבלב הזולת אינו מסתיים כפי שצפתה ואמה מגלה שגם לבה שלה אינו חסין מפני שיברון ואהבה.

“אמה” נחשבת לפסגת יצירתה הספרותית של ג’יין אוסטן. כדרכה מצליחה אוסטן לתאר ברגישות ובשנינות את המתחולל בליבה של הגיבורה ואינה מהססת לגעת בנושאים רגישים כמו כסף, מעמד, צביעות ומערכות יחסים.

הספר “אמה” זכה לעיבודים רבים בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון ולרגל מלאת מאתיים שנה לצאתו לאוד אנחנו הוא מוגש בתרגום חדש לעברית

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *