ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

אסתר – מגילת סתרים

11 בפברואר 2013 גדי איידלהייט

מבין ספרי המקרא, מגילת אסתר נראית כספר “הסיפורי” ביותר. אין בה מצוות, נבואות, משלים, לקחים, מזמורים, והגות פילוסופית והיא נקראת למעשה כמעין תסריט מותח (ולעיתים גם מבדר) ולפי כל חוקי העלילה של סרט הוליוודי. אבל במגילה יש הרבה יותר וכל שנה, בעיקר לקראת פורים, כאשר קוראים ולומדים את המגילה, מגלים רבדים חדשים של הסיפור.

הספר: “אסתר – מגילת סתרים” של הרב יונתן גרוסמן, מציע ניתוח ספרותי מרתק של המגילה, על מנת לחשוף רבדים סמויים בה, שאינם מופיעים וכתובים בטקסט עצמו. חלקם ידועים ביותר כדוגמת 127 המדינות כמניין חיי שרה אמנו או מילים וביטויים רבים המפנים לסיפורי מקרא אחרים (ובפרט לסיפורי יוסף) עליהם כבר עמדו פרשנים רבים במהלך הדורות, וחלקם ידועים פחות וכוללים גם זיקה לרקע ההיסטורי של המגילה, לחוקי פרס באותה תקופה, ללשון הפרסית ועוד.
במבוא לספר מנתח הרב גרוסמן את המשמעות של כתיבה נסתרת, את הסכנות שבה (אם היא נסתרת, אפשר לקרוא את כל המגילה בלי לשים לב לרובד הנסתר), מביא דעות כי המגילה כולה היא סיפור חולין (בדומה למגילת שיר השירים שבה הרובד הגלוי הוא כמעט לחלוטין חול ורק ברבדים הנסתרים יש קריאה של קדושה). אבל במגילת אסתר, קיומו של הרובד הנסתר גלוי מאד (ולו רק למשל בכך ששם ה’ כלל לא נזכר במגילה), ולכן חובה על הקורא לחפש אותו, אולם הרבדים שהרב גרוסמן מציג נמצאים עמוק הרבה יותר מאשר הקורא הרגיל שם לב ולמעשה נראה שמאחורי כל רובד שנחשף מסתתרים עוד שניים.

נביא בתימצות דוגמה לדרך טיפולו של גרוסמן בטקסט (באתר הספר בקישור המצורף למטה, אפשר לקבל דוגמאות נוספות). בקריאה שטחית של המגילה, רוב הקוראים יחשבו שנקודת המפנה היא בלילה בו נדדה שנת המלך (פרק ו’). זוהי הנחה הגיונית, מיד לאחר אותו לילה, מרדכי זוכה לכבוד רב, משפחתו של המן פסימית ומודיעה לו שהוא הולך ליפול, המשתה השני עם אסתר מתגלה כאסון להמן והוא נתלה על העץ. אולם גרוסמן מציע לראות דווקא את פרק ד’ כנקודת המפנה. לצורך דיון, נביא את כל הפרק וננתחו לפי הספר, בקיצור רב וללא הצגת כל הטיעונים…
א וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת-בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה: ב וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ כִּי אֵין לָבוֹא אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק:ג וּבְכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים:ד וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת-מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל:ה וַתִּקְרָא- אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל-מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה-זֶּה וְעַל-מַה-זֶּה:ו וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל-מָרְדֳּכָי אֶל-רְחוֹב הָעִיר אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ:ז וַיַּגֶּד-לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל-אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם:ח וְאֶת-פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב-הַדָּת אֲשֶׁר-נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת-אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן-לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל-עַמָּהּ:ט וַיָּבוֹא הֲתָךְ וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי:י וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל-מָרְדֳּכָי:יא כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַ-ם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר-יָבוֹא-אֶל-הַמֶּ-לֶךְ- אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט-לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם:יב וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר:יג וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים:יד כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם-לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת:טו וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי:טז לֵךְ- כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי:יז וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר:

לאחר ההתעכבות המתחייבת על הביטוי “זעקה גדולה ומרה” המחבר אותנו לפרשת תולדות ולצעקתו של עשיו, ממשיך וטוען כי מרדכי עוזב למעשה את תפקידו, פקיד בממלכה הפרסית, היושב בשער המלך ומגיע רק עד שער המלך. עכשיו כאשר הוא ללא בגדו – המסמל את הזהות הפרסית, פורצת החוצה זהותו היהודית של מרדכי במלוא עוזה. אסתר שולחת לו בגדים, פיזיים, אולם גם רמיזה שיחזור לתפקידו הקודם ולמעשה מראה שגם אסתר כבר שקועה בזהותה הפרסית, ומוכיח זאת מהכינוי “המלכה” המופיע ללא ציון שמה, בניגוד לשאר הפעמים במגילה פרט למקרה בודד שמוסבר בצורה שונה. מרדכי לא יכול לבוא לארמון ואסתר לא יכולה לצאת והדיאלוג ביניהם מתבצע באמצעות שליח, התך, בפסוקים ה’-י”ב. גרוסמן מתמקד בסוף הדיאלוג בו התך נעלם, ובמקומו מופיע (פסוק י”ב) ויגידו, ומביא דעות שונות ומדרשים בעניין היעלמותו של התך תוך טענה שהיעלמותו מדגישה את האינטימיות והקירבה שחלה בין מרדכי לאסתר. התך, מסריסי המלך, מסמל שוב את הפרסיות, והיעלמותו מבטאת את היעלמות נורמות הארמון ואת השיח היהודי הפנימי בין שני גיבורי המגילה, ובנקודה זו שם ה’ הנסתר בכל המגילה קרוב ביותר לגילוי בפסוק: “רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר”. נקודת המפנה בכל עלילת המגילה היא נכונתה של אסתר לבוא אל המלך שלא כדת ולסכן את נפשה, כל היתר, יתגלגל משם.

למעונינים לקרוא עוד, צפו בטריילר של הספר וראו בסוף הסקירה קישור למאמר נוסף מהספר.

אסתר מגילת סתרים

אסתר – מגילת סתרים
יונתן גרוסמן
ספרי מגיד, הוצאת קורן
ישראל תשע”ג
הספר מוצע בהנחה לקראת פורים

באתר ההוצאה תוכלו לקבל גם פרק לדוגמה

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *