המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

ארבע אבנים מושלמות

1 במאי 2016 גדי איידלהייט

“ארבע אבנים מושלמות” – במחנות הריכוז בהן הייתה מריון כילדה, זה מה שהיא חיפשה. ארבע אבנים זהות ומושלמות בצורתן, כאילו שאם תמצא אותן זה מה שישמור על המשפחה שלה (הוריה ואלאברט אחיה) שלמה. שגעונות של ילדה קטנה אבל אולי אחת הדרכים לעבור את התופת. הספר מוגדר כספר לקוראים צעירים ומביא סיפור של משפחה אחת, משפחת בלומנטל, שברחה מגרמניה להולנד וגילתה שגם שם היא נתונה במלכודת. אפשר לראות בספר תקציר של כל תקופת השואה, מעליית היטלר לשלטון דרך ההתנכלויות ליהודים, הדרתם מהחברה, שלילת אזרחותם ועד לשואה עצמה. עד כמה הקוראים יכולים להיות צעירים? זו התלבטות שעברה לי בראש ונראה לי שגיל 14-15 הוא גיל מתאים אך רצוי שההורים יקראו קודם את הספר. אמנם הספר עוסק במשפחת בלומנטל אך הוא מייצג את סיפורן של משפחות רבות, ששרדו את השואה, באופן מלא או חלקי, ושפתחו חיים חדשים וחלקם גם הגיעו בסוף לישראל (בנה של הסופרת). אותה המשכיות של העם היהודי אותה התאמצו הנאצים לגדוע בולטת בספרים כגון אלו בתמונות משפחתיות רב דוריות המראות את רות בלומנטל, אימה של הסופרת שזכתה והגיעה לגיל מופלג של 105 וראתה נינים ובני נינים, דבר עליו יכלה רק לחלום בימי התופת בברגן-בלזן. למרות שמשפחת בלומנטל ניצלה, הספר אינו מסתיר את זוועות השואה ואת המוות שהיה בכל מקום. מובן שספר כה קצר אין בו כדי להקיף את הנושא, אולם חשוב להעבירגם לנוער כי סיפורי ההצלה, חשובים ככל שיהיו, הם רק חלק קטן מסיפורי השואה, ולמרות שיש נטייה להניח אותם מעט בצד בשנים האחרונות (ראו ערך רשימת שיינדלר), ספר זה  לא מתעלם מהם אלא מייחס מקום גם לקורבנות. הספר מתאים גם לקריאה לקראת משלחות הנוער לפולין.

 

כריכת הספר ארבע אבנים מושלמות

ארבע אבנים מושלמות

ארבע אבנים מושלמות
סיפורה של משפחה יהודית מגרמניה במחנות וֶסטֶרבּוֹרק וברגן־בלזן
מאת מריון בלומנטל-לזן ולילה פרל
מאנגלית: ברוריה בן ברוך
הוצאת יד ושם (2016, במקור 1996)

מגב הספר

מחנה ברגן־בלזן בגרמניה היה תחנה אחת בנתיב הייסורים של הילדה מריון בלומנטל ומשפחתה מהעיר הקטנה והשלווה הוֹיָה בגרמניה. הספר ארבע אבנים מושלמות, שנכתב בידי מריון בלומנטל עם הסופרת לילה פרל, מביא את סיפורם של מריון ובני משפחתה המצליחים לשמור על קשר אוהב ואמיץ ועל צלם אנוש בתנאים בלתי אפשריים. באותם ימים האמינה מריון שאם תצליח למצוא ארבע אבנים זהות תישאר משפחתה שלמה ותשרוד את אימי המלחמה. במשך שש שנים וחצי שרדו בני המשפחה את הבריחה להולנד, השילוח למחנה וֶסטֶרבּוֹרְק והגירוש לברגן־בלזן.
ב-15 באפריל 1945 שחרר הצבא הבריטי את מחנה ברגן-בלזן. משפחת בלומנטל לא הייתה בין האסירים המשוחררים כי שישה ימים לפני השחרור הובלו ארבעתם אל רציף הטעינה של המחנה והועלו על קרונות בקר של רכבת שנסעה מזרחה. ב”מזרח” שכן מחנה ההשמדה אושוויץ שהכל חרדו מפניו. הרכבת, שזכתה לכינוי “רכבת המוות”(בשל מספרם הגדול של האסירים שמתו בה ממחלת הטיפוס), נסעה במשך שבועיים לאורכה ולרוחבה של גרמניה הנאצית. בסופו של דבר שחררו חיילים סובייטים את האסירים החלשים והחולים שירדו מהרכבת, אך לא יכלו להציע להם עזרה רבה. באביב של ימי השחרור הכריעה מגפת הטיפוס האיומה את אבי המשפחה, ואף־על־פי־כן, הצליחה המשפחה לשקם את חייה מתוך עוז רוח ותעצומות נפש.

ממרום גילה מספרת מריון בלומנטל־לזן בספר זה על האירועים שעיצבו את ילדותה. היא מספרת על ארבע השנים ששהתה עם משפחתה במחנה וֶסטֶרבּוֹרק, על האימה שחוו בהגיעם לברגן־בלזן, בהיותה בת 9, על הימים הארוכים של חיים מאחורי גדרות תיל, ולבסוף על שנות נעוריה באירופה המנסה להתאושש מפצעי המלחמה ואחר כך בארצות־הברית.
אמה של מריון, רות בלומנטל־מייברג, (שהלכה לעולמה בגיל 105) ואחיה אלברט בלומנטל תרמו לסיפור פרטים ומסמכים רבי־ערך. העוצמה הפנימית והרוח החזקה של בני המשפחה הזאת מאפשרות לכל אחד מאתנו להיות עד לימי החושך והרוע שעתידים להיחרת לעד בזיכרון האנושי.

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *