ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

בגן חיות הטרף

23 בינואר 2016 גדי איידלהייט

סקירה על הספר בגן חיות הטרף. מי שיודע קצת גרמנית, או ביקר בברלין, ישים לב מיד לכותרת הספר. הסנטרל-פרק של ברלין הוא הטיירגארטן, גן חיות בתרגום מילולי, שבעבר איכלס מבחר חיות למען יוכלו אצילי פרוסיה להנעים את זמנם הפנוי בציד קרוב לבית. בקצה אחד שלו נמצא שער ברנדנבורג והבונדסטאג ובקצה השני, גן החיות של ברלין. נהר השפרה זורם לו בנינוחות וכל תושבי ברלין אוהבים להיות בפארק.

כל מי שכותב על מלחמת העולם השנייה, צריך לחדש משהו ובספרנו החידוש הוא נקודת המבט של דיפלומט אמריקאי – ויליאם דוד (Dodd) שיכהן כשגריר בשנים 1933 (לאחר עליית היטלר לשלטון) -1937. דוד לא היה פוליטיקאי ולא דיפלומט אלא מרצה להיסטוריה, ששקד על חיבורו “הדרום הישן” והתמחה בדמותו של ג’פרסון. הוא לא היה המועמד הראשון לתפקיד, גם לא השני, אבל כאשר לא נמצאו מועמדים אחרים, רוזוולט הציע לו את התפקיד ודוד הסכים. דוד למד בצעירותו בלייפציג ואהד את גרמניה. רבים ודוד בתוכם, סלדו מהיטלר, אולם לא טרחו לעשות יותר מדי בנידון. הקונסול הכללי בברלין היה חריג, ג’ורג מסרסמית’ כתב, התריע, העביר דוחות ודחק בממשלתו לעשות פעולות נמרצות יותר כבר בשנת 1933, אולם הוא היה קול קורא במדבר. גישתו של דוד הייתה שקולה יותר אולם הספר מתאר היטב את המפנה בדעותיו שהלך והתחזק לאחר שפגש את הנאצים בפועל והתחיל להבין את אישיותם הפסיכוטית.

ולמה באמת האמריקאים לא עשו כלום כבר בשנת 1933? הגישה המובילה הייתה גישה של בדלנות ואי התערבות במקומות אחרים בעולם וחוץ מזה ארצות הברית בעצמה הייתה מדינה עם בעיית גזענות לא פשוטה וכאשר סנטור מטקסס ביקש מרוזוולט לצאת בהצהרה חריפה נגד הרייך (שכנראה לא הייתה מועילה הרבה) החליטו במחלקת המדינה שאין טעם לעורר את זעמה של ממשלץ גרמניה או להסתכן בשאלות מדוע השחורים בארה”ב אינם נהנים מזכויות הצבעה, מדוע מעשי לינץ’ בשחורים אינם נענשים בחומרה מספקת ואפילו האנטישמיות לא מרוסנת (עמ’ 253).

כותרת המשנה של הספר כוללת בתוכה את המילה אהבה, העיסוק באהבה הוא בבתו של דוד מרתה, שפלרטטה, יצאה ולפעמים גם שכבה עם כל מי שאפשר, מרוסי שרמנטי (וסוכן נקו”ד) ועד מפקדו הראשון של  הגסטפו (רודולף דילס – שבסופו של דבר היה אחד מעדי התביעה במשפטי נירנברג). בעיני פרקים אלו נושאים אופי “צהוב” יותר. למדתי לדלג עליהם ואיני רואה בהם צורך להבנת הסיטואציה ההיסטורית ומבחינת הספר, כספר עיון, הם חסרי ערך, למעט אולי הגילוי האחרון בו היטלר השתומם מדוע לא נעשה שימוש במרתה, על מנת להשפיע על דוד.

נקודת המפנה הייתה הטיהור הגדול של יוני 1934 הנודע בשם “ליל הסכינים הארוכות”. מאות הוצאות להורג שבוצעו בלילה אחד, ללא משפט וללא אפשרות להתגונן זעזעו את דוד לחלוטין. מאותו רגע כל אהדה כלשהי שהייתה לו לגרמניה הופסקה. תיאור אירוע זה הוא שיאו של הספר והוא מגיע כמעט בסופו. אמנם לדוד נשארו עוד 3 שנים לכהן בברלין, אולם תקופה זו מתוארת בקיצור מוחלט בשלושים עמודים בלבד, כאילו רצה המחבר להגיד שאם ליל הסכינים הארוכות לא גרר שום גינוי, שום ניתוק יחסים ושום החזרת שגריר מצד אף מדינה, אין להתפלא שהיטלר, שזכה לשלטון מוחלט ללא מתנגדים ואימץ לעצמו סמכויות מלאות לאחר מותו של נשיא גרמניה, הינדנבורג, אינו ניתן לעצירה. וכך אין התייחסות כלל להתעצמות של הרייכסווהר, לפלישה לחבל הריין שאמורה הייתה לגרור מלחמה מיידית מצד אנגליה וצרפת (ותבוסה של גרמניה), לסיפוח אוסטריה וכמובן לפלישה לפולין. השאר ידוע.

והייתה עוד סיבה לרפיסות האמריקאית (עמ’ 334): “הדבר העיקרי שהעסיק את מחלקת המדינה היה החוב בגרמני לנושים האמריקאים”. להיטלר לא הייתה שום כוונה לשלם את החוב, אבל במחלקת המדינה לא רצו להרגיז אותו יותר מדי כל עוד חשבו שיש סיכוי מסוים להחזר. לדוד היה ברור שהנושים האמריקאים לא יראו סנט והוא כתב זאת למסכיר המדינה אך גם מכך התעלמו. דוד סיים את תפקידו, עייף חולה ועם זנב בין הרגלים. בארצות הברית, למרות מחלתו הוא הסתובב הרבה ונתן הרצאות, לעתים לקהל של אלפי אנשים, על הסכנות הטמונות בגרמניה, אך היה קול קורא במדבר.

בגן חיות הטרף - כריכת הספר

בגן חיות הטרף

בגן חיות הטרף
דיפלומטיה, אהבה ואימה בבירת הרייך השלישי
אריק לארסון
מאנגלית: יניב פרקש
הוצאת בבל

מגב הספר

ברלין, 1933.

ויליאם א’ דוד, פרופסור להיסטוריה משיקגו, איש צנוע ונעים הליכות המתמחה בהיסטוריה של מדינות הדרום, מתמנה במפתיע לתפקיד שגריר ארצות הברית בגרמניה, שזה עתה הפכה לגרמניה הנאצית. אליו מצטרפים רעייתו ושני ילדיו הסטודנטים, בנו ביל ובתו מרת’ה, צעירה הפכפכה ותוססת בעלת נטיות ספרותיות. בתחילה, מרת’ה מוקסמת מהפאר, מהנשפים ומהגברים הצעירים והשאפתניים של ברלין בימיו הראשונים של הרייך השלישי ונדבקת בהתלהבותם להחזיר את ארצם לקדמת הבמה העולמית. היא מנהלת סדרת פרשיות אהבה עם מיטב גברבריה של “גרמניה החדשה”, ביניהם המפקד הראשון של הגסטפו, רודולף דילס.

בני המשפחה – כל אחד מנקודת מבטו – מתוודעים באופן אישי לדמויות הראשיות המרכיבות את הצמרת הנאצית, מפקד האֶס–אָה (פלוגות הסער) הברוטלי ארנסט רֶהם , מפקד חיל האוויר הביזארי הרמן גרינג, שר התעמולה האפל אך רב הקסם יוזף גבלס ואפילו הפיהרר אדולף היטלר.

אולם ככל שחולפים הימים, מתרבים הצללים ומצטברות עדויות מזעזעות על המציאות האמתית של החיים בגרמניה ההיטלראית. דוד חוזה בחלחלה ברדיפת היהודים, במעצרים השרירותיים של מתנגדי השלטון, בהשתקת התקשורת ובחוקים מפלצתיים שהמשטר החדש יוזם חדשות לבקרים. הוא מנסה להתריע על כך בפני שולחיו האדישים שבמחלקת המדינה מלאת התככים ולעורר את מודעותם לאופיו הרצחני והאלים של המשטר הנאצי, אולם תוך כדי כך מתחיל לחרוג מהנייטרליות שמתחייבת מתפקידו.

“בגן חיות הטרף” הוא סיפור אמיתי הנקרא כסיפור מתח מלא תהפוכות ותככים, אהבה, תשוקה ואימה. כמו בספריו רבי המכר הקודמים, “השטן בעיר הלבנה” (בבל, 2008) ואחרים, משלב אריק לארסון תחקיר היסטורי מעמיק ורחב יריעה עם כתיבה רבת דמיון, ומצרף אינספור עובדות ופרטי פרטים לסיפור סוחף ומלא בהפתעות. הספר, שעמד שבועות ארוכים בראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, חושף את המורכבות האפלה של גרמניה הנאצית בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה, ומשיב בדרכו על השאלה המטרידה כל כך: האם אפשר היה לדעת?

 

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *