ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

בית הקפה של הנעורים האבודים

25 בנובמבר 2014 גדי איידלהייט

כמו לקוראים ישראלים רבים, גם לי שמו של פטריק מודיאנו – זוכה פרס נובל לספרות הטרי – לא אמר דבר. אולי זו סיבה לפתוח את קריאת הספר דווקא באחרית הדבר בה  נגלה שאכן הקשר בין הקורא הישראלי למודיאנו נותק בסוף שנות השמונים. עד אז תורגמו יצירות רבות שלו ומאז ועד לספרנו, רק שתיים. מודיאנו כתב בצורה רציפה ושני הרומנים הנמצאים בכרך מתקשרים לרבות מיצירותיו האחרות. מתוך הסתכלות כוללת על יצירתו ניתן לצלול לשני הרומנים המופיעים בספר.

המקום הוא פריז והזמן הוא באמצע שנות השישים, אך מעט לפני אירועי מרד הסטודנטנים. שמו של הרומן הראשון “בבית הקפה של הנעורים האבודים” יעורר מיידית אסוציאציות להמינגווי הדור האבוד והרומן “וזרח השמש” המתרחש גם הוא בחלקו בפריז. ואכן ניתן בקלות למצוא קווי דמיון בין שני רומנים אלו. בבית הקפה נפגשים אוסף של דמויות מעט תלושות ובוהמייניות, העוסקות בענייני עצמם ובניסיונות לייצר ספרות חדשה. במרכז הסיפור דמותה של לוקי שהפציעה בבית הקפה ונעלמה לאחר מכן. מי היא הייתה ולמה ולאן נעלמה? ארבעה מספרים שונים, כולל לוקי עצמה ינסו לתת תשובה לשאלה זו ממרחק של שנים.

ברומן השני – עשבי הלילה – שגם שמו מעורר קונוטציות מסוימות בין אם למשמר הלילה של רמברנדט ובין אם לעשבים שוטים –  מנסה סופר מבוגר להבין את מהות הקשר שלו אם אישה מסתורית לא פחות בשם דני לפני עשרות שנים (באותן שנות השישים). סיפור זה סובב סביב אירוע אמיתי מאותה תקופה שכנראה מוכר היטב לכל קורא צרפתי.

כבר מדיון קצר זה נראה ששני הסיפורים כמעט חד הם. כמעט, אבל לא לגמרי. יצירתו של מודיאנו עוסקת בחיפוש, בשיכחה ובזיכרון. כולם מחפשים משהו, לעיתים אותו משהו עצמו אינו מוגדר ומסתמך רק על תחושות מהעבר הרחוק הגורמות למועקה גם אחרי עשרות שנים: “אמנם הבניינים הם ברובם אותם בנינים, אבל אתה מרגיש מולם כמו מול כלב מפוחלץ, כלב שהיה שלך פעם ואהבת בעודו בחייו”. הזיכרון מתעתע ממרחק השנים. חלום ובדייה, עבר והווה מתערבבים ודמויות שונות משוטטות מדי לילה סחור סחור בפריז, מחפשות להן מרגוע ולא מוצאות.

באחרית הדבר מציע המתרגם לשוטט בעצמנו בין הכתובות השונות המופיעות בספר ולו רק באופן וירטואלי באמצעות תוכנת Google StreetView, לצורך כך מופיע מפתח שמות תחנות מטרו ורחובות מלא בצרפתית. רעיון מעניין אולם קשה לי לראות את הקורא מניח את הספר הולך למחשב וחוזר… אולי במהדורה דיגטלית של הספר נתן להכניס קישורים ישירים…

שתי היצירות קצרות. קצת יותר ממאה עמודים כל אחת. במסגרת כתיבה קצרה כל כך אין מקום לשפע תיאורים ועלילה סטנדרטית. יש קוראים שלא יאהבו סגנון זה ויעדיפו עלילה מובנית יותר. אולם הזיכרון האנושי אינו ספר זכרונות והוא מתעתע וכמו שאנו בונים לעצמנו את העבר בצורות שונות ובאופנים שנים, כך על הקורא לראות בספר עצמו מעין זיכרון (ולרוב של כמה דמויות) ולנסות למצוא בו את העלילה. למרות ארוכה הקצר יש לקרוא בה באיטיות וייתכן שאפילו קריאה שנייה. לרוב אני נמנע מקריאה שנייה אבל אורכה של היצירה מאפשר זאת.
אוהבי פריז – ומי לא אוהב את פריז – יהנו מאד מהרומן, אבל זוהי פריז שאינה מוכרת לתייר הישראלי. לא פריז של היום ולא פריז הנוצצת בלילה, אלא פריז האפילה והמסתורית. לא מגדל אייפל ולא הלובר וגני טווילרי, אלא רובעים מרוחקים יותר, בנייני מגורים אפרוריים, בתי מלון מפוקפקים, וכמובן מסעדות ובתי הקפה, אבל כאלו בהם כל אחד מכיר את השני . נדמה שפריז אינה התפאורה אלא היא הגיבורה הראשית אליה חוזר מודיאנו פעם אחר פעם ומאיר בכל פעם פינה חדשה.
יד המקרה, זימנה לקורא הישראלי יצירות עכשוויות של מודיאנו מיד לאחר ההודעה על זכייתו בפרס נובל. יצירות אלו מהוות הזמנה לחידושה של ידידות מופלאה בין הקורא הישראלי לבין מודיאנו.

בית הקפה של הנעורים האבודים - כריכה

בית הקפה של הנעורים האבודים

בבית הקפה של הנעורים האבודים / עשבי הלילה
פטריק מודיאנו
תירגם מצרפתית והוסיף אחרית דבר: ניר רצ’קבוסקי
הוצאת אחוזת בית 2014 (2007 ו 2011 במקור)

לקריאת פתיחת הספר מאתר ההוצאה

מגב הספר

חודש לאחר ההכרזה על זכייתו בפרס נובל לספרות לשנת 2014 רואים אור בעברית (לראשונה, ובספר אחד) שני רומנים חדשים של פטריק מודיאנו: “בבית הקפה של הנעורים האבודים” ו”עשבי הלילה”. שני הרומנים המכשפים האלה מציגים את סוד קסמו וייחודו של מודיאנו, ומעידים על הסיבה שבזכותה הפך לסופר מוערך כל כך ברחבי העולם.
.
“בבית הקפה של הנעורים האבודים”, שבמרכזו עומדת חידת היעלמותה של צעירה בשם לוּקי, הוא סיפורם של צעירים פריזאים תועים ותלושים משכונה אחת בפריז של שנות השישים. הרומן מסופר מארבע נקודות מבט: של אחד מאורחי בית הקפה שבו בילתה אותה צעירה מסתורית; של בלש פרטי הנשכר על ידי בעלה של לוּקי לאתר את עקבותיה; של סופר בשם רולאן שהתרועע עם לוּקי; ושל לוּקי עצמה. במהלך מסעם לפענוח היעלמותה הפתאומית של לוּקי, נעים המְסַפּרים השונים ממקום למקום, מתוודעים לאנשים שהכירו אף הם את לוּקי, ובכל אותו הזמן נותנים לגחמות הזיכרון, לרחובות הפריזאיים ולמשחקי האור והצל להדריך את צעדיהם.
.
גם במרכז הרומן השני, “עשבי הלילה”, עומדת דמות מסתורית של אישה, דָני שמה. המְספר, סופר שמתחקה ממרחק הזמן אַחַר קורות היכרותו עם דני, נעזר בפרטֵי מידע שכתב בשעתו בפנקס השחור שלו, על מנת להבין מי היתה אותה אישה, מה היה פשר הקשר ביניהם, ואיך כל זה קשור לחקירה משטרתית שעבר ולחבורה מפוקפקת ומאיימת שסבבה את דני.
.
פריז, על שלל רבעיהָ, שכונותיה, טיפוסיה ובתי הקפה שבה, היא אולי הגיבורה הראשית בשני הרומנים. זוהי עיר לילית מסחררת וחושנית, שמלאה בנשים בלתי מפוענחות ובמראות המשתקפים מבעד לחלונות – עד שנדמה שדבר בה, כולל הדמויות שבורא הסופר, אינו כפי שהוא נראֶה. מודיאנו, שמבקש ללכוד במילים את אופיו המתעתע של הזיכרון, נותן לגיבוריו לשוטט בפריז וכמו לשנן לעצמם, שוב ושוב, את שמות רחובותיה, כאילו בכך תהיה להם איזו אחיזה במציאות.
.
אל הספר מצורפת אחרית דבר של המתרגם ניר רצ’קובסקי, שכותב: “המְספר של מודיאנו הוא איש בודד למדי, אבל הצעיר שהיה התרועע עם שלל דמויות מפוקפקות, שניצנצו וכבו באפלולית העיר הגדולה. לרוב היתה שם אישה אהובה, אבודה, שיש לה דברים רבים להסתיר, ולמְספר מתברר בדיעבד כי בעצם לא הכיר אותה כלל.”

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *