ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

בממלכת הקש – אב ובתו – סקירה

13 באפריל 2015 גדי איידלהייט

הספר הקצר “בממלכת הקש” מביא את יומניהם של גוסטב אנגל ובתו מרים שחיו בטרנופול (טרנופול הייתה חלק מפולין, ולאחר פרוץ מלחמת העולם השניה עברה לידי הסובייטים והייתה חלק מאוקראינה), והסתתרו מפני הנאצים במחבואים מאולתרים, במרתפים ובגגות קש. מסביבם יהום הסער: אקציות, תפיסות, הוצאות להורג ורדיפות, ובדרך נס הם ניצלים שוב ושוב עד השחרור בידי הרוסים. התיעוד הוא בזמן אמת (למעט מספר הערות שהוספו לאחר המלחמה) ושתי נקודות המבט של האב ובתו שעברו כמעט את אותם אירועים יוצרות מבט מרתק על התקופה. זהו אינו רשומון. התיאורים חופפים למדי אולם הדגשים והשפה שונים. התיאורים של האב כלליים יותר ואילו תיאורי הבת מלאי רגש. הניסיונות לשרוד העמידו אותם במבחנים קשים. הנאצים ידעו להשתמש גם ביהודים כנגד יהודים אחרים ועל כך גוסטב מקונן קשות. הקש שימש כמחבוא ומכאן שם הספר. אנו נחשפים גם לחסידי אומות העולם שסייעו למשפחה והסתירו אותה ובכך סיכנו את חייהם שלהם.

הסיפור הוא דוגמה לעשרות ומאות כפרים ועיירות קטנות, בהם היהודים ניצודו פעם אחר פעם כאשר ההסתתרות נהיית יותר ויותר קשה. אחד הקטעים בספר מתאר איך הם נתפסו יחד עם עוד כמה עשרות אנשים במחבוא מאולתר בה שהו שעות ארוכות ללא מזון, מים, אוויר לנשימה ובחנק נורא וסירחון. כפי שמרים כותבת, בתנאים כאלו הבושה נעלמת מזמן. המחבוא התגלה בידי הפולנים ודפיקות חזקות נשמעו על הדלת, אולם בצורה פלאית האקציה הרשמית כבר הסתיימה, הנאצים כבר עזבו את העיירה וכך ניצלו חייהם בעוד נס. הנה תחילת התיאור:

“הגרמנים כבר היו בחצר, אבל אנחנו הצלחנו לרדת בשלום אל המקלט ולהסתגר בו. כעת התחילו עינויי התופת בגלל חוסר מקום וחוסר אוויר. לקול הצעדים המתקרבים, נדמו כאילו הלבבות והנשימה נעצרה. ומיד בבוקר, ברגע שהם גילו את המקלט הראשון, נשתררה דממה כמו בקבר, דממה שהופרה מדי פעם בפעם באנחה כבדה ובתחינה לאלוהים שיעזור… בסביבות השעה תשע אזל האוויר במקלט. כולנו, וקודם כל הילדים, התחלנו להשתנק… הסבל שעבר עלינו במקלט אינו ניתן לתיאור. שום עט סופרים של הגאון הספרותי הגדול ביותר לא יצליח להמחיש זאת לפני הקורא אם הוא עצמו לא היה עד ראייה למה שהתרחש.”

חשוב לציין לטובה את הערותיה של ד”ר לאה פרייס שפרשה מבוא נרחב לספר והרחיבה רבות כמעט על כל דמות ואירוע המוזכרים בו. הערות השוליים אינן מפריעות לקריאה השוטפת אלא ההיפך, עוזרות להבנה טובה יותר ונותנות מידע מקיף ההופך את הספר ממסמך אישי למסמך היסטורי חשוב.

בממלכת הקש - כריכת הספר

בממלכת הקש

בממלכת הקש
אב ובתו – יומן רשימות מן המחבוא בטרנופול ובסביבתה
גוסטב אנגל ומרים (אנגל) גינסברג
הוצאת יד ושם תשע”ה 2015 (במקור 1944)

מגב הספר והקומוניקט

במשך כשנתיים, בשנים 1942-1944, הייתה החוויה האיומה הזאת למציאות חייהם של בני משפחת אנגל מטרנופול – ההורים גוסטב ויטה אנגל ובנותיהם, מרים ולושיה. הם התחבאו בכמה מקומות מחבוא בטרמבובלה ובמיקולינצה – עיירות באזור טרנופול, רוב הזמן יחדיו, אבל לפעמים נאלצו להיפרד ולהסתתר במקומות שונים. הם נעזרו בשכנים ובמכרים פולנים, ובסופו של דבר שרדו כולם את המלחמה.

בעודם נעים ממחבוא למחבוא, מיטלטלים בין אימה ואי-ודאות לתקווה ולתחושת הקלה, מתעדים האב והבת הבכורה, מרים אנגל (גינסברג), כל אחד לחוד, את הניסיון הנורא. זהו תיעוד של אותם אירועים בשני קולות, שני קולות שונים מאוד של גבר מבוגר, מהנדס במקצועו, משכיל ומקושר שמבטו רחב, היסטורי ופוליטי בעיקרו, ושל אישה צעירה בתחילת שנות העשרים שלה, העומדת על מפתן חייה ומבטה אישי ורגשני.

אחד הדברים המעניינים במפגש התיעודי-הספרותי הזה בין האב לבתו שחוו את אותם אירועים באותם מקומות ובאותו הזמן, הוא ההבדל בנקודות המבט, ובעיקר במזג השונה בדרך מסירת הדברים.
גוסטב אנגל תיאר את הדברים והאירועים באופן מסודר, בהיר ומתפתח, בגישה מאופקת ובלשון רהוטה. כמהנדס מדופלם בנה את חיבורו בפירוט, נדבך אחר נדבך, וייחד חלק גדול מרשימותיו לתיאור הארגונים השונים ותפקידיהם. כתיבתו המסוגננת מאופיינת גם בריחוק ובמבט כללי יותר ופחות אישי. (לאורך כל רשימותיו לא ציין את השמות הפרטיים של הדמויות המוזכרות ושל אשתו ובנותיו).

מרים לעומתו מתמקדת בעולמה הקרוב, נותנת דרור לתחושותיה, לאימה, לדאגה הבלתי נגמרת למקורביה ולעצמה. החיים על הקצה מגולמים ביומנה בקפיצות מעניין לעניין ובתנודות רגשיות. יומנה מלווה אותה ואת בני משפחתה, כשהם נתונים לחסדי זרים וחייהם תלויים בין השאר בסכומי הכסף שנמצאים באותה עת ברשותם ובמידה רבה במצב רוחם של מיטיביהם. משפחת אנגל ניצלה בסופו של דבר בזכות מעשיהם הנאצלים של אנשים שהיו נכונים לסכן את חייהם למענם, אך מרים חושפת צד נוסף, מורכב יותר, של מסע ההצלה של המשפחה, מסע שהיה רצוף תהפוכות וחרדה מתמשכת לנוכח עצבנותם של המצילים שחששו אף הם לחייהם, וביטאו מדי פעם את קשייהם בפרצי זעם כלפי המסתתרים.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *