ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

בעד החלון

4 בינואר 2015 גדי איידלהייט

ספרה של לאה ברק הוא מעט המכיל את המרובה. ספר לא ארוך המחולק לפרקים קצרים מאד  הנע באופן תזזיתי בין תל אביב של שנות החמישים עם הבתים הקטנים, כור ההיתוך, מחנות העולים והמעברות, מגיפת הפוליו, הסכם השילומים הנרקם, מתחים בין הדור הותיק לדור הצעיר, בין העיר לקיבוץ, בין מי שבאו משם לבין מי שהיו כבר כאן בין צפונה ודרומה של אירופה – כפר בפולין וסאלוניקי שביוון, ובין שתי משפחות שכמו פקעת צמר קשורות זו בזו בקשר שמתגלה בסוף הסיפור (למרות שזה לא ספר מתח ולכן גם לא קשה לעלות על הקשר מיד בהתחלה).

תיאור הדמויות והסצינות הקצרות מדויק ואמין, היידיש מתערבבת לה עם הלדינו והספר מתאר היטב את אורח החיים. אולם נראה שברק ניסתה להכניס קצת יותר מדי לתוך ספר קצר. ראו את רשימת הנושאים הנזכרת למעלה. ביריעה קצרה אי אפשר לעסוק בכולם ונראה שחלקם מעט תלושים ולא מטופלים היטב, ואולי היה עדיף להשאירם מחוץ לסיפור כלל. ריבוי הדמויות והקפיצות גורם לכך שלפחות בתחילת הספר לא ממש מבינים במי עוסק כל פרק ואיך הם קשורים זה לזה, וגם לא תמיד ברור בתחילת כל פרק במי הוא עוסק. בפרקים מהעבר לא מצוינת השנה וגם העמדה שלהם על לוח זמנים ברור כמעט ואינה אפשרית. מבחינה זו העלילה מפותלת מעט מדי ואולי היה כדאי לפשט ולהתיר אותה מעט. מי שיצליח לעבור את הסבך הראשוני יהנה מרומן עשיר (אולי כזה המחייב מעט ידע מוקדם) שיחייה לעיניו הקוראות תקופה חשובה בראשית ימי המדינה.

בעד החלון - כריכת הספר

בעד החלון

בעד החלון
לאה ברק
הוצאת גוונים תשע”ה

מגב הספר

 

פקעת הצמר סבוכת הקשרים אותה נדרשה פערל להתיר, כמנהג אותם ימים, כדי להוכיח שהיא ראויה לשידוך, מלווה את גיבורי הרומן לאורך חייהם המפותלים. מחוטי אותה פקעת סרגה את צעיף התכלת המוביל את הקורא לחיי העיירה היהודית בפולין, ובמקביל לחיים היהודיים בסלוניקי, על מנהגיהם וניגוניהם.

טלטוליו של הצעיף עד תחנתו האחרונה בדרום תל אביב, הם טלטוליה של החברה היהודית משם לכאן, בשנות המלחמה ואחריה. באמצעותו מתפענחת, בסופו של הרומן, חידת הקשר בין שתי נשים שונות ורחוקות זו מזו, פערל ורוזה, שגורל משותף מחבר אותן זו לזו. שתי הגיבורות מייצגות ברומן עולמות תרבותיים שונים: הלדינו והאידיש. שתי התרבויות חיות זו לצד זו, ועל אף השוני, הן דומות וקרובות.

הרומן מתרחש על רקע החיים בארץ בתחילת שנות החמישים. הווי השכונה, דמויותיה הססגוניות, (המכולתניק, מתווך הדירות, שעיקר פעילותו ברומן היא דווקא ב”תיווך” בין בני אדם), בעיות הקיום היומיומיות, משטר הצנע, קליטת עליה, השילומים ומגיפת שיתוק הילדים. מעל לכל אלה מרחפת טראומת השואה, והיחס לניצולי השואה המגיעים לארץ, המעוררים רגשות מעורבים של דאגה וסלידה, קירבה וריחוק.

הרומן מקיים, לכל אורכו, דיאלוג עם עולם ספרותי עשיר, (שירת ימי הביניים בספרד, הפילוסופיה והמיתולוגיה היוונית, הספרות הצרפתית והספרות העברית החדשה), תוך שהוא מתמודד עם נושאים מרכזיים בעולם היהדות, עם מנהגים וניגונים, עם תפילה, וכן עם זרמים ותנועות חדשות (תנועת החסידות, תנועת המוסר ועוד).

 

פרופ’ חיים באר – בספרה החדש אורגת לאה ברק ביד אמן את “גיזת הזהב היהודית”. על רקע דרום תל אביב של ראשית שנות החמישים – ימי הצנע, העלייה הגדולה, השילומים ומגיפת שיתוק הילדים – היא שוזרת זה בזה עיירה מזרח אירופית קטנה עם עיר נמל לחופי הים האגאי, יהודים פולניים עם יהודים סלוניקאים, יידיש מתנגנת עם לאדינו רוויית ערגה ומוציאה מתחת לידיה צעיף פלאי, ססגוני ורוחש חיים. רומן אמיץ המבקש לפענח לא רק את סודו של הגורל היהודי המוליך בדרכו המפותלת שתי נשים זו אל זו על אף השוני והזרות הקיימת ביניהן כביכול, אלא לקיים דיאלוג מעמיק עם שתי פניה של התרבות שבתוכה צמחו.

 

משה העליון, יו”ר ארגון ניצולי מחנות השמדה, יוצאי יוון בישראל – דרך סיפורן של שתי נשים, שמוצאן וריקען שונים זה מזה מרחק רב – האחת ספרדייה, מסלוניקי שביוון, והשנייה אשכנזיה, מפולין – מפגיש אותנו הרומן עם מקצת מקורותיהן של שתיים מעדות עם ישראל בתקופת השואה ובשנים הראשונות שלאחריה בארץ. אנו מתוודעים מצד אחד לקשיי ההיקלטות שלהם, ליחסו של היישוב אליהם, לרצונם להסתגל לחיים החדשים בארץ, ומצד שני לדבקותם במסורת – כל עדה ודרכה הייחודית. בנוסף, הספר מפגיש אותנו עם דמויות וטיפוסים שונים של אותם הימים, המתוארים בכישרון רב, ואנו רואים אותם “חיים” לנגד עינינו. אני מעיד על עצמי, כי קראתי את “בעד החלון” בנשימה אחת, ובטוחני כי יותיר אצל כל הקורא אותו רושם עז ובל יישכח.

 

 

פרופ’ שמואל רפאל, ראש המרכז לחקר הלאדינו ע”ש נעימה ויהושע סלטי, אוניברסיטת בר-אילן – לאה ברק משקיפה מבעד לחלון, ובעין רגישה היא מצלמת עולמות, שגורלם נפתל כמו פקעת של חוטי צמר – יידיש מזה ולאדינו מזה. ברק מצטרפת לשורה הולכת ומתארכת של יוצרים שחומרי הלאדינו ותרבותה מזינים את יצירתם.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *