המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

בציפורני הרייך השלישי

30 בינואר 2015 גדי איידלהייט

בשנים האחרונות עוסקת אמי  בפרוייקט משפחתי חשוב של תרגום מאות מכתבים שנשלחו להוריה ודודיה בשנות השלושים מסבה וסבתא מברלין. המכתבים שופכים אור על התקופה ועל חייהם וגם מהווים מקור למידע שלא היה ידוע עד כה. מכתבים אלו שכבר עשרות שנים ללא קורא וגם כיום קשה מאד לקרוא אותם. חלקם בכתב יד צפוף ומחובר וככל שהשנים עוברות, הנייר נהיה דק יותר, הכתב צפוף יותר והתוכן קשה יותר. חלק מהמכתבים חסרים, חלקם קטועים ולצערנו כמובן שיש לנו רק צד אחד של התקשורות.
הסתקרנתי מאד לראות פרוייקט דומה. הספר בציפורני הרייך השלישי הוא תרגום של יומניו של וילי כהן בין השנים 1933-1941 מהעיר ברסלאו (כיום וורצלב שבפולין) היומנים נשמרו בידי שכנים, שסיכנו את נפשם לשמור על דפי נייר אלו, והוחזרו למשפה בדרך נס. בנו של וילי  -אברהם ארנסט כהן – תירגם בשקדנות יותר מאלף עמודים מודפסים במכונת כתיבה והנכדה – ד”ר תמר כהן גזית –  חקרה את המכתבים ודאגה לפרסומם. היומנים פורסמו בגרמניה וכעת רואים אור בעברית.
הערך של יומנים ומכתבים כאלו כמסמך משפחתי אינו ניתן לתיאור, אך מעבר לכך אפשר לראות בו תיעוד מרתק של החיים היהודיים תחת שלטון הנאצים. גם בקריאה קצרה של היומן (אורכו של הספר מעל 1000 עמודים) מתברר שהוא מייצג היטב את קורות יהדות גרמניה וקווי הדימיון בין משפחת כהן מברסלאו למשפחת ביר (סבא וסבתא של אמי) משותפים. החשש וההלם הראשוני, לאחר עליית הנאצים, הניסיון לכופף ראש ולקוות שימים טובים יותר יגיעו, ההתמודדות עם הגזרות המתחדשות בכל יום, הניסיונות לשמור על שגרת חיים רגילה ולצאת לחופשות, הביקור בארץ ישראל והחזרה לגרמניה וההכרה ככל שהשנים מתקדמות שהמצב נהיה קשה יותר ויותר וכי לא יהיה ניתן לעזוב את גרמניה. כמו במכתבים המשפחתיים שלנו ביומנים מוזכרים עשרות ומאות שמות נוספים, חלקם אנשים ידועים ומוכרים, והספר מכיל מאות הערות שוליים מועילות המרחיבות את היריעה ההיסטורית.
הספר יעניין חוקרים ולומדים של תקופת השואה. עבורם זהו מסמך אותנטי ורצוף על פני שנים רבות המתאר מעשים חוויות ורגשות יום אחר יום. נכדתו של וילי כבר השתמשה ביומנים אלו לעבודת דוקטורוט אולם החומר כל כך רב שאפשר לכתוב עוד לא מעט עבודות ממנו. גם הציבור הרחב המתעניין בתקופה יכול להיעזר בספר. הספר אינו ספר קריאה ומי שקורא בו לא מתוך מטרה לביצוע מחקר, ימצא שפשוט כדאי לדפדף הלוך ושוב, קדימה ואחורה, לקרוא מעט עמודים בכל פעם מתאריכים וממקומות שונים. קראתי כך לאורכו ולרוחבו של הספר, בכל עמוד ניתן למצוא עירוב של תיאור חיי היהודים והקהילה לבין תיאור האירועים המשפחתיים. ייתכן והתיאורים המשפחתיים יענינו פחות את הקורא הממוצע, אבל לאחר מעט זמן לומדים לדלג מעליהם במהרה. חישפתי לא מעט בדפים בהם וילי תיאור את ביקוריו בברלין. מי יודע, אולי דרכו של וילי הצטלבה פעם עם דרכם של קרובי?
אולי אחד מהתאריכים החשובים ביותר הוא סביב אירועי פוגרום נובמבר (ליל הבדולח). נביא כמה ציטוטים מלפני ולאחרי תאריך זה.

העיתונים של היום מביאים ידיעה רעב מאד בשבילנו. מזכיר השגרירות פון ראט נפצע קשה בידי יהודי פולני בתוך השגירורת הגמרנית בפרז… זהו מעשה מוג לב. בעבורנו, היהודים בגרמניה, בוודאי תהיינה תוצאות גרועות ביותר. הפעם לא יסתפקו באיסור התכנסות, כמו ברצח של גוסטולף. תהיינה תוצאות איומות הרבה יותר….

היום אייני יודע היכן להתחיל בכתיבה. בלילה היו מאורעות קשים. החלבן אמר לאשתי שהוצת בית הכנסת החדש, שנהרסו חנויות. בינתיים חזרה רות מבית הספר, סגרו את בית הספר… לשריד הקטן של הקהילה היהודית בגרמניה לא נשקף גורל טוב…

היום התפתח רע מאד. קורט פרוסקאואר ורודולף נאסרו. גם רבים אחרים, עלי להביא בחשבון שבכל רגע יכולים לבוא ולקחת גם אותי. כל החנויות נהרסו. אומרים שכל בתי הכנסת נהרסו….

אינני מאמין עוד שיש אפשרויות התחדשות לקיום היהודי בגרמניה…

יותר ויותר יש הרגשה שכל הפעולה הזאת הוכנה בקפדנות. כי אם לא, איך זה קרה שבכל מקום באותה השעה בערו כל בתי הכנסת! אולי זה הוכן ללילה שפרצה בו המלחמה עם צ’כיה. כעת אין זה חשוב כלל….

הרישום האחרון ביומן הוא מה 17/11/1941. המשפט נקטע באמצעו בסוף הדף. אולי דפים נוספים אבדו. וילי כהן, רעייתו טרודי ובנותיו סוזנה ותמרה נרצחו ליד קובה בתאריך 29/11/1941.

בציפורני הרייך השלישי - כריכת הספר

בציפורני הרייך השלישי

בציפורני הרייך השלישי
יומנו של וילי כהן 1933-1941
תירגם מגרמנית: אברהם (ארנסט) כהן
ערכה, כתבה מבואות והערות והביאה לדפוס: ד”ר תמר כהן גזית
הוצאת מאגנס ומרכז קובנר
ישראל תשע”ד 2014

דוגמאות נוספות מהספר באתר ההוצאה

מגב הספר

יומנו של ההיסטוריון ד”ר וילי כהן מן השנים 1933—1941, שהוסתר בברלין על ידי קרובי משפחה, הוא מסמך רחב יריעה בהיקפו ובעומק תיאוריו. היומן נכתב מתוך גישה סובייקטיבית, אך גם מתוך ראייה של היסטוריון איש מקצוע. כהן תאר את ההלם הראשוני עם עליית הנאצים לשלטון, את האכזבה העמוקה מהתנפצותם של ערכים הומניסטיים ודמוקרטיים שהאמין בהם ואשר קרסו לנגד עיניו ואת המעבר של אנשים ממכריו אל ‘הצד השני’. מציאות זו יצרה אצלו קונפליקט מתמשך עם הפטריוטיזם הגרמני שהיה חלק מאישיותו והועצם בעת שרותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה.

לתיעוד החיים הפנימיים בקהילה היהודית מוקדש מקום נרחב ביומן: המאמצים והפעולות להתמודדות עם השבר הכלכלי כתוצאה ממדיניות השלטון הנאצי;הוויכוח הקשה בין האורתודוקסים לליברלים, בין ציונים ללא-ציונים בעניין יעדי חינוך הדור הצעיר; הרנסנס התרבותי שהתרחש ביהדות גרמניה בשנים הראשונות לשלטון הנאצי, שכהן היה שותף לו בהרצאות שנשא בעירו ובקהילות רבות אחרות בתחומים של היסטוריה יהודית וציונות. טבעת החנק שהתהדקה סביב הציבור היהודי אחרי פוגרום נובמבר 1938 (‘ליל הבדולח’), הבידוד שהיה פוגעני אף יותר מהקושי הכלכלי הקיומי, היחסים בין יהודים ולא יהודים בעתות משבר אלה, התקווה כי יש עדיין בעם הגרמני כוחות חיוביים שיתגברו על הרֶשע, והמאמצים הנואשים לצאת מגרמניה לארץ ישראל – באים לכלל ביטוי ייחודי ביומן.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *