המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

ברכת התנינים

20 ביוני 2017 גדי איידלהייט

סיפורים קצרים הם סוגה בעייתית. כולנו אוהבים סיפור קצר מפעם לפעם. כזה המופיע בעיתון, או שמקבלים כקובץ, אבל מה עושים עם ספר שלם של סיפורים קצרים? הבעייה היא גם בעיה טכנית. אין אפשרות מעשית להדפיס סיפור קצר ולמכור אותו בנפרד, אולי עכשיו בעידן הדיגיטלי בפורמט של סינגל, כמו במוזיקה, אבל לא על נייר. אז מה כבר אפשר לעשות? לאגד אסופה של סופרים שונים או של אותו סופר במשך זמן רב. אסופה יכולה להיות מובחנת לפי נושא, או כעבודת לקטורה, ואילו אצל אותו סופר יש לחכות זמן לא מועט עד שיצטבר מספיק חומר. לדעתי מוקדם להספיד את סוגת הסיפור הקצר, העידן המודרני מחייב התמודדות שונה איתה, בעיקר בדרכי ההפצה. הנה רעיון: קנו את הספר, אבל קבלו באימייל סיפור אחד מדי שבוע.

ההמלצה הכללית שלי בקבצי סיפורים קצרים היא לצרוך אותם לאט. סיפור אחד בשבוע. אבל זו עצה לקורא ולא עצה למבקר, שצריך לקרוא לפחות את רובו של הספר, וכאן ראיתי שמחד יש סיפורים בעלי מאפיינים דומים מאוד וסיפורים שונים על גבול הסוריאליזם. ייתכן ושינוי סדר הסיפורים היה יכול לסייע בשבירת האחידות בחלקו הראשון של הקובץ, ואלי דווקא מאחר ומדובר בחומרים מעורבבים, ישן וחדש, מאת הסופר, דווקא הם קובצו יחדיו. איני יודע. מישהו השקיע בסדר הסיפורים מחשבה, אולם לקורא מותר לשבור אותו ולבחור סדר אחר.

סיפורים רבים מתרחשים אצלנו כאן ועכשיו, בחצר האחורית. הומלסים, מובטלים, שתיינים, יצאניות ומכורים לסם. כול מה ומי שאנחנו אוהבים להתעלם מהם ולקוות שייעלמו מעצמם, ואם לא אז לפחות שיבוא שוטר וייקח אותם מהחצר האחורית שלנו, לכל מקום אחר. אלו בדיוק הסיפורים שכדאי ורצוי לקרוא בהפסקות. הם אינם זהים אחד לשני, וכל אחד שונה, אולם קריאה רצופה שלהם תיתן הרגשה של עוד מאותו הדבר.

הסיפורים הסוריאליסטים, אחד מהם נתן את שמו לכל הקובץ, הם פנינה. ניקח את ברכת התנינים. אם כריכת ושם הספר הם חלון ראווה, חזקה על הסופר שיציב שם את מיטב מרכולתו. נער צעיר, שאביו ברילוקיישן מטעם חברת בנייה במדינה אפריקאית מתחבר דווקא עם השגריר הפוץ של שבדיה, או דנמרק, אדם מבוגר, קצת מעורער, חובב אלכוהול, שונא ילדים, ומגדל תנינים בביתו. בסיפור נוצר מתח מתחילתו כאשר הקורא מצפה לכך שהשגריר כבר ישליך את הילד מאכל לתנינים. אני ארגיע אתכם, זה לא קורה, אבל השגריר כנראה היה רוצה לעשות זאת ומסתפק בהתעמרות שונה מעט בילד. החיבור של הישראלי, עם הצפון אירופאי והתנין האפריקאי, מבוגר מול ילד מול זוחל יוצרים משלוש זהויות וקונפליקט שיכול היה להיגמר בטרגדיה (לא מבחינת התנין כנראה).

או את אלישע, המחליט לקראת גיל ארבעים שהרבה יותר זול, כלכלי וגם מתאים למצבו בחיים, לגדל תינוק במקום להיות מכור להרואין. בתחום הזה, הוא את שלו עשה ועכשיו הוא משאיר את הלפיד לאחרים. ובסיפור אחר, בעל אופי ארס-פואטי, מתלבט יזרעאלי האם בכלל אפשר לכתוב סיפור על קצין שמוסר מידע לחמאס.

נהנתי מהסיפורים, ולאחר שקראתי  בשביל לחוות את דעתי, אני אקבל את אותה עצה שנשאתי לכם, אשאיר את הספר ליד המיטה ומדי פעם אקרא סיפור בודד אחד.

 

כריכת הספר

ברכת התנינים

בריכת התנינים
בועז יזרעאלי
עם עובד 2017

מגב הספר

“יום אחד כשהלכתי ברחובות דרום העיר מצאתי מיטה מתקפלת. זה היה הסימן האחרון שחיפשתי. בחדר ההוא כבר לא יכולתי להישאר.” כך נפתח הסיפור הפותח קובץ זה: ברגע האקראי כביכול שבו חוצה גיבורו את הקו הדק מאוד שבין שייכות – רעועה ככל שתהיה – לסדר החברתי בישראל ובין השומקום הארעי שמחוץ לסדר הזה.

סיפורים אחרים מציגים בצלילות מצמררת מצבים מהחיים בשוליים, ותמונות משגרתם של מכורים לסמים. ברכת התנינים נמצאת בארץ אפריקנית לא מזוהה ושייכת לשגריר סקנדינבי בעל השקפת עולם ניהיליסטית. עוד סיפורים לוקחים אותנו לאי בתאילנד ולקטמנדו בירת נפאל.

בועז יזרעאלי, מהמשובחים ביוצרי הסיפור הקצר בישראל, כותב כבר שנים רבות באירוניה מבריקה וכאובה על אזורי הדמדומים האלה. קובץ זה מכיל לצד סיפוריו החדשים גם את מיטב יצירותיו הקודמות בז’נר הקצר.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *