המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

בשם התבונה – הרב חיים אמסלם

4 בינואר 2013 גדי איידלהייט

בספר בשם התבונה מופיעה סדרת ראיונות או שיחות של ארי איתן עם ח”כ חיים אמסלם. בספר שוטח הרב את דעותיו על הציבור החרדי, מפלגת ש”ס, וגם על הרב עובדיה יוסף. לרב אמסלם דעות השונות מהמקובל במפלגת ש”ס והוא פחות או יותר נזרק ממנה בבעיטה. הכאב שלו על כך בספר נגלה וטענותיו, למרות שבש”ס מוצגות כבאות על רקע של נקמה ומרמור, ראויות לעיון רב. אמנם הדברים די ידועים, גם בציבור הכללי וגם בציבור הדתי-לאומי, אבל שמישהו מתוך ש”ס יגיד אותם, דבר מעין זה עוד לא קרה.
נבחן חלק מהטענות. הטענה הבסיסית היא שהציבור החרדי לא משתלב מספיק במירקם החיים הישראלי. על הציבור החרדי האשכנזי הספר לא מדבר, אולם לטענת אמסלם, הציבור הספרדי שהיה מסורתי, נהיה חרדי-אשכנזי, ואימצו לעצמם מנהגים שמעולם לא היו בעדות ספרד (כדוגמת המנהג ללמוד תורה כל היום ולא לעבוד כלל לפרנסה). כמו כן הרב עושה הפרדה בין עדות ספרד השונות (יוצאי עיראק ומרוקו למשל) ומדגיש כי גזענות קיימת בציבור החרדי לא רק בין אשכנזים לספרדים אלא אפילו בתוך עדות ספרד שונות ומתוך רצון להשליט מסורת אחת ולקעקע מסורות ישנות וותיקות של עדות שונות.
עוד יוצא הרב אמסלם נגד תופעת הכוללים והישיבות וטענתו היא (בתור מי שבעבר אף ניהל כולל מעין זה) שנמצאים שם בחורים רבים, שלא צריכים להיות שם, שאינם מסוגלים לעסוק בתורה יום שלם, שהימצאותם שם גוררת אותם ואת משפחותיהם לחיי עוני ועוד. אלו טענות ידועות ולא חדשות, אולם החידוש הוא שאמסלם מצג זאת כאינטרס עליון של הציבור הספרדי עצמו (ולא של כלל אזרחי המדינה) לחזור לחיים נורמליים, חיים של עבודה וקיום בכבוד, חיים של לימוד תורה בשעות הערב, לאחר העבודה, ולא לחיים של נטל על חשבון הציבור.
המשך הספר מכוון כלפי מפלגת ש”ס, וכאן הכפפות כבר לגמרי יורדות. הטענות העיקריות, המפורטות בפרק עשרת חטאי ש”ס, הן כי המפלגה אינה פועלת למען ציבור בוחריה (הקהל הספרדי המסורתי) אלא דווקא ניזונה מהמיסכנות שלו. לאחר הפרק הזה בא אולי חלקו החשוב והקשה ביותר של הספר העוסק ישירות ברב עובדיה יוסף. כבר בהקדמתו אומר אמסלם: “בפרק זה נעשתה השתדלות אמיתית לשמור ככל היותר על כבודו של הרב עובדיה יוסף ועל רום מעמדו. במקביל להתייחסות לעובדות כהוותן. כדברי הרמב”ן בשם אריסטו: ריב לאמת עם אפלטון ושניהם אהובנו, אך האמת אהובה יותר” (ההדגשה במקור). הפרק אמנם כתוב בזהירות אך קריאה בין השיטין מלמדת על בעיות חמורות. אמירותיו הבעיתיו של הרב עובדיה ידועות, אולם המחבר למעשה טוען, כי הרב עובדיה הגיע לאן שהגיע בעיקר בזכות יכולת זיכרון צילומית שיש לו ועל ידי כך שהוא זוכר עשרות ומאות ספרים בעל פה. באמת במקורות מוצאים שני סוגים של תלמידי חכמים: סיני ועוקר הרים, כאשר הכוונה בסיני הוא אכן למישהו הבקי ומכיר את המקורות, והכוונה בעוקר הרים הוא למישהו בעל יכולת שיכלית חריפה. בימינו, כאשר ספריה תורנית ממוצעת מכילה הרבה יותר ספרים ממה שבעבר היה אפשר רק לחלום עליו, ומאגרי מידע ממוחשבים מכילים עשרות אלפי ספרים, תכונת הסיני נצרכת הרבה פחות. הדברים אינם נאמרים במפורש אולם הטענה בבירור היא כי רבנים אחרים הושגו לאחור למרות שיכולתם לא פחותה ואולי אף גבוהה מזו של הרב עובדיה יוסף. אלו דברים לא פשוטים ובוודאי ימשיכו לעורר את זעמם של אנשי ש”ס על הרב אמסלם. אמנם בספר אמסלם מנסה להפריד בין הרב עצמו לבין החצר, אולם לקורא מבחוץ, מצב כזה בו הרב נשלט ומובל כבובה על ידי עדת היועצים לובשי החליפות, נראה אפילו גרוע עוד יותר.

לסיכומו של דבר, הספר מעלה נקודות כואבות וחידושו שהוא בא מתוך המיגזר. הספר קריא מאד, ואפשר בקלות להתמקד בפרקים עם עיקר הטענות. רוב הטענות שנאמרו בו נאמרו בצורה כזו או אחרת, חדה יותר או פחות. אבל את הטענות של הרב אמסלם אי אפשר לפטור בכך שהוא שונא חרדים, שונא מזרחיים, שונא את לומדי התורה ובסופו של דבר גם הציבור החרדי וגם הציבור הספרדי מסורתי יצטרכו להתמודד עם הטענות.

בשם התבונה
שיחות עם חבר הכנסת הרב חיים אמסלם
ארי איתן
ישראל תשע”ב
ידיעות ספרים

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *