המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

בשפריר חביון

5 באוקטובר 2014 גדי איידלהייט

זמן רב לא היה צר לי כל כך על ספר שנגמר ולמרות שמי שקורא את הסקירות שלי יודע עד כמה אוהב אני ספרים קצרים, הרי שספר זה קצר היה לי. קראתי בו בין כסה לעשור וסיומו ממש בעיצומו של יום בין מוסף למנחה, ובלי ידיעתי פרקי הסיום עסקו ביום הכיפורים.

ידעתי מראש שאהנה מהספר, איך אפשר שלא כשמדובר בספרו של הרב סבתו, וכאשר הוא פותח כך:

חלב חדר הורתי, קהיר עיר לידתי, בית מזמיל ערש תמימותי, נפאח הבוערת כאבי וטוהר אמונתי. סובב סובב הקולמוס ועל חלב שבסוריה הוא כותב. סבור אני שאני מטהו כרצוני אבל הוא הולך לו על פי דרכו לקהיר שבמצרים. שב אני ומטהו על צידו, והא לנפח שבגולן הוא מתפרץ, לוחץ אני עליו בכל כוחי, והוא חוזר לבית מזמיל. ואני רק מעשה על ארץ ישראל ביקשתי לספר.

וכבר מהפתיחה לספר אנו רואים שנחזור למקומות, לדמויות ולאירועים עליהם כתב סבתו בעבר בארבעת ספריו שיצאו אור. מהם ספרי זכרונות ומהם ספרי דמיון אבל מהו אותו שפריר חביון? פיוט מהמאה ה-16 לרבי אברהם מימון מתלמידי הרמ”ק, ומיוסד על עשר ספירות הקבלה. נביא כמה שורות ממנו:

אֵל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן. הַשֵּכֶל הַנֶּעֱלָם מִכָּל רַעֲיוֹן. עִלַּת הָעִלּוֹת מוּכְתַּר בְּכֶתֶר עֶלְיוֹן. כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה’
בְּרֵאשִׁית תּוֹרָתְךָ הַקְּדוּמָה. רְשׁוּמָה חָכְמָתְךָ הַסְּתוּמָה. מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְהִיא נֶעֱלָמָה. רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה’
רְחוֹבוֹת הַנָּהָר נַחֲלֵי אֱמוּנָה. מַיִם עֲמוּקִים יִדְלֵם אִישׁ תְּבוּנָה. תּוֹצְאוֹתֶיהָ חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה. אֱמוּנִים נוֹצֵר ה’

(באתר ויקיקבלה – תמצאו את מילות הפיוט כולם וניתוח מפורט של הפיוט)

ושירים נוספים יש בספר ועולה על כולם הינו שירו של יעקב אורלנד רב הלילה, רב שירנו, המופיע פעמים רבות, ומתערבבים הניגונים אחד עם השני.

ומה עלילת הספר? קשה להגיד. בקריאה ראשונה לא בטוח כלל שיש עלילה. הפרקים – כל אחד מעין סיפור קצר הוא בפני עצמו, אולם הכתיבה של הרב, היא כתיבה היוצרת חיבורים. בין המזרח למערב, בין הצפון לדרום, בין העבר להווה והעתיד, והסיפור נע בקלילות בכל ממדי המרחב והזמן, כל פרק נוגע בשאר הפרקים ובשאר הספרים של הרב סבתו, בסגנונו המיוחד והחידתי.

הנאה גדולה יש בקריאת הספר, ובהצצה לנפשו המיוחדת של המחבר. נפש רחבה בעלת ידע תורני עצום, יכולת סיפור משובחת, כאב על חברים שנפלו, ועל אמונה הולכת ומתחזקת דווקא ברגעים הקשים ביותר.

ערב שבת אחד התארחנו אצל חברים לסעודה, ובעל הבית פצח בפיוט הידוע “מנוחה ושמחה אור ליהודים, יום שבתון יום מחמדים” אולם לא במנגינה הרגילה אלא במנגינת רב הלילה, רב שירנו שהתאימה כפתור ופרח למילות הפיוט, לתמיהתי אמר לי שהלחן הוא לחן חסידי ותיק ואורלנד אימצו לצרכיו הוא. אותו חבר הוא בוגר ישיבת ההסדר במעלה אדומים, שהרב סבתו ממיסדיה ומרבניה. ובסוף הסיפור יתחברו הקצוות כולם כאשר יתברר שגם פיוט אל מסתתר בשפריר חביון הושר לפי לחן זה, וכך עוד נמשכת השרשרת. הכל מתחבר. את הספר הזה נקרא שוב, אולי לאחר קריאה חוזרת (וחוזרת) של כל יצירתו של סבתו.

בשפריר חביון - כריכת הספר

בשפריר חביון

הייתי מצרף כאן סרטון המראה את חסידי צאנז שרים את השיר אולם עדיף שתקראו את המאמר המלא באתרו של פרופסור דוד אסף, המביא תיאור מפורט של גלגולי שירו של אורלנד ומבחר פיוטים המבוצעים לפי אותו לחן

בשפריר חביון
חיים סבתו
ספרי עליית הגג
ישראל תשע”ד

מגב הספר

אֵ-ל מִסְתַּתֵּר בְּשַפְרִיר חֶבְיוֹן
האומנם מסתתר?
ילדוּת היא מולדת. מהי ילדותו של מספר בְּשַפְרִיר חֶבְיוֹן?
קהיר היא לו מולדת אמיתית ורחוקה של ערבית ושל צרפתית ומעליהן עברית נפלאה, מתנגנת כגעגוע אחד גדול ונמשך מתוך הפיוטים והלימוד והערגה למולדת אחרת, כולה מדומיינת במילים, ארץ ישראל. ושם, בילדות הממשית הזאת, הלא-דמיונית, המולדת הירושלמית של בית מזמיל על ריחותיה הערביים ועין כרם על מנזריה זורעי המסתורין והאימה – שם הולכת ונפרשת לפנינו מניפה רחבת זמנים ומרחבים, כולה מארג מפותל של חלומות ושבריהם, וחלומות חדשים: אחד היה כך, אחד היה כך, ואחד, הרבה יותר מאחד, היה כך: “ביום הכיפורים נפל בתעלה”. מאותם מוקשים של כאב שהמספר מטמין לרגלינו מתחת למסווה התום ויפי השפה העברית. שברים של חלומות.
והרבה מציאות: מחלבּ הנִברחַת, הבלתי נשכחת, דרך הפוגרום בעיירה באוקראינה, מן החיפוש אחר הילדים הנעלמים באירופה ההרוסה, והבריחה מטריפולי שבלוב בין גלים ואנגלים, אל טעמם של תפוזי הקיבוץ שכל ארץ ישראל כולה נתקפלה אל מתחת לקליפותיהם – אהבת תפוח הזהב. האם היא אהבה נכזבת? סיפור אובדנה של ילדות הוא סיפור קנייתה של מולדת חדשה, אחת, על תקוותיה, על ייסוריה, על האמת, שתמיד היא קצת, או הרבה, מסתתרת בה. ועל הסיפור הזה כולו שפוך חן מיוחד, הוא החן של פתרון חידת גלגולו של ניגון – חסידי? מזרחי? צברי?

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *