המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

גרמניה, אחרת – אלדד בק

3 בנובמבר 2014 גדי איידלהייט

משחקי היורו מציבים לאוהד הישראלי דילמה קשה. נבחרת ישראל לרוב לא עולה (אולי אולי הפעם) וקשה למצוא מדינה באירופה שרוצים לאהוד. צפו בהתלבטות ובפתרון. את הסקירה הרצינית נתחיל מיד אחרי.

בכריכת הספר נתקלתי בדיוק לאחר שחזרתי מברלין. אם טרם קראתם על חוויותי משם אשמח אם תעיפו מבט. את עמודי הבטון זיהיתי כמובן והספר  היה נראה לי מעניין. לא טעיתי. מדובר בספר מרתק, שובר מוסכמות, חריף ומטלטל וכמעט כל סופרלטיב שתרצו אפשר להצמיד אליו.

מה יש בספר? קודם כל סיפורו האישי של אלדד בק ואיך גרמניה קשורה אליו, אבל בעיקר בחינת יחסי ישראל-גרמניה מכל הכיוונים ובחינת יחסה של גרמניה והגרמנים לנאצים ולשואה. והמסקנות? עגומות למדי.

גרמניה, אחרת. אבל גרמניה אינה באמת אחרת אלא היא אחרת מהדימוי היפה והנעים שבנינו לנו בשנים האחרונות. אצלי דימוי זה היה תמיד סדוק משהו וספרו של בק לקח את הסדק והפך אותו לשבר ממשי. הגרמנים נמצאים בבעיה קשה בכל הקשור למלחמת העולם השנייה. הם גם האשמים וגם אלו שהפסידו. כל שאר עמי אירופה יכולים להאשים את הגרמנים ובכך לטשטש את פשעיהם שלהם. האוסטרים למשל עשו זאת מזמן והגדירו את עצמם כקורבנות הראשונים של הנאצים (עוד על כך אפשר לקרוא בספר האשה בזהב). שאר עמי אירופה המערבית רוחצים בניקיון כפיהם ועל מדינות מזרח אירופה בכלל אין מה לדבר.

פיצולה של גרמניה לשתי מדינות איפשר לכל גרמניה להאשים את גרמניה השנייה בפשעי הנאצים וכך עם איחוד גרמניה, קיבלנו עם גרמני שמאמין בכל מאודו שהנאצים זה בכלל משהו אחר שהשתלט להם על המדינה לתריסר שנים. מאז איחודה, גרמניה היא מדינה מעט מבולבלת ובפרט בירתה ברלין, שמוסדות הממשלה טרם סיימו לעבור אליה והעיר כולה מתקשה לעמוד על הרגליים, גוררת חובות ענקיים ומחפשת את עצמה.

הספר נפתח באירועי רצח הספורטאים במינכן בשנת 1972. טרם נולדתי בזמן הרצח אולם לפני שנתיים ציינו ארבעים שנה לרצח בסדרת גילויים מהארכיון עליהם שמעתי לראשונה בספרו של בק. לא ברורה לי ההתעלמות המופגנת של התקשורת בארץ מהממצאים החמורים על כך שגרמנים קיבלו הרבה מידע ואזהרות על פעולת הטרור ועל חוסר האיכפתיות שלהם לרצח וכמובן על כך שאיש לא נתן את הדין על ההפקרות שהייתה. האם זה חלק מהניסיון לייצר תדמית של גרמניה אחרת? הפיסקה הבאה שמסבירה במילים פשוטות את כל היחס האירופאי למדינת ישראל תבהיר שכנראה שכן:

“לכן, במקביל להכחשה ההיסטורית של הקשרים בין התנועה הלאומית הפלסטינית ובין הנאצים, פותחה תעמולה המבוססת על הטיעונים הבאים: הפלסטינים נאלצו לשלם על פשעי הנאצים והאירופאים כלפי היהודים, בכך שמדינת מקלט ליהודים הוקמה על שטח שהיה שייך להם, כלאורה. פועל יוצא של תפיסה זו הוא שהפלסטינים לא היו שותפים לפשעי הנאצים, אלא גם הם קורבנות של הנאצים, בכך שהפכו לקורבנותיהם של קורבנות הנאצים היהודים. בסופו של טיעון נוצר שיווין מוחלט בין מה שעוללו הנאצים ליהודים באירופה לבין מה שמעוללים היהודים לפלסטינים”. (עמ’ 72)

בק מוכיח טענות אלו ודומות להן בכל פרק ובוחן את הנושא מזווית רבות. רצח הספורטאים וכדורגל כבר הזכרנו. נושאים נוספים הם: נפילת חומת ברלין, עיירת ניאו-נאצים קטנה, מהגרים טורקיים, יחסים ביטחוניים, תערוכות יהודיות ואנטי-יהודיות, המוזיאון היהודי בברלין, התערבות ממשלת גרמניה בנעשה בישראל, שאלת האשמה, אושוויץ, גינטר גראס, קשרי הערבים והנאצים, הגרמנים כקורבנות ועוד. ספרו של בק יוצא בנקודת זמן מושלמת והקריאה בו אינה פשוטה. באחד הפרקים נפגש בק עם נכדו של רודולף הס, מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. זהו פרק קשה ומהפך בטן והקריאה בו דומה להליכה בחצר המוזיאון היהודי בין עמודי הבטון על הרצפה הנטויה בשיפוע וגורמת לסחרחורת ומחלת ים.

גם הספר מבלבל מעט. אין תוכן ענינים ואין אפילו כותרת משנה קצרה לכל פרק. כל פרק עומד בזכות עצמו, ואורכו כמאמר במוסף עיתון. החיבור של כולם נותן תמונת מצב מלאה ומדאיגה, אולם קשה למצוא קו המחבר באופן רציף בין הפרקים. תוכן מפורט עם חלוקה של הפרקים לנושאים עיקריים , היה מסייע ומקל על הקריאה וההתמצאות בספר וחזרה למקומות רלוונטיים בעת הצורך. במקומות רבים רציתי להעמיק מעט והצטערתי שלספר לא צורפו תמונות  והפניות. אולי אפשר ליצור באינטרנט אתר לספר שיכיל גם את התצלומים וגם את הקישורים הרלוונטיים.

גרמניה, אחרת יצא לדפוס עוד לפני מחאת המילקי וכמובן שבק הוא מהמתנגדים הבולטים להאדרת ברלין כמקום אלטרנטיבי לישראלים ויהודים. למעשה, ספרו  יצא לאור לקראת חגיגות היובל לכינון היחסים עם גרמניה (וגם חגיגות 25 שנה לנפילת חומת ברלין בעוד שבוע בדיוק). רוצים לעלות לברלין? תקראו את הספר קודם. לא אתפלא אם במהדורה הבאה תופיע התייחסות מפורשת גם לאפיזודה זו. גם כך הישראלים בברלין תופסים מקום בספר. לא כולם. זן קטן אלים ומרגיז במיוחד שלהם.

“אין זה מקרה שברלין הפכה למכה של השמאל הישראלי הרדיקאלי. נציגים ודוברים מטעמן של קבוצות קיצוניות בארץ, הרחוקות מלייצג את דעת הקהל הישראלית כהוויתה, מתקבלים כאן בזרועות פתוחות להפצת תעמולה אנטי-ישראלית. הם גם נהנים מתמיכה כספית לא מבוטלת, בין היתר מצידם של גורמים ממשלתיים, ממסדיים ומפלגתיים. במקום להילחם על מימוש רעיונותיהם בשטח, יושבים להם אותם פעילים על נהרות גרמניה ובוכים. ובין נהי לנהי חיים לא מעט מהם בנינוחות על חשבונם של הגרמנים הנדיבים”.

“מיותר לציין כי תנאי מוקדם לכל שלום צודק באזור זה של העולם (המזרח התיכון -ג.א.), בעיני לא מעט משמאלניה הישראלים של ברלין, הוא היעלמותה המוחלטת של ישראל”. (עמ’ 355)

מובאים גם צדדים חיוביים בגרמניה. אנגלה מרקל מוזכרת כמי שאכן עשתה התקדמות משמעותית לשיפור יחסי ישראל גרמניה (התקדמות שנסוגה בשנים האחרונות) ועוד אנשים שכבודדים ולעיתים גם כתנועה מנסים לחולל שינוי אמיתי, אבל הם כטיפה בים.  התחושה הכללית היא שלגרמנים נמאס לראות בעצמם אשמים והדרך הקלה ביותר היא להאשים את ישראל בכל מה שאפשר מתוך מטרה לנקות את מצפונם שלהם.

ועדיין, המבקר בברלין רואה שבמרכז העיר בנו אנדרטה ענקית לשואה ושעשרות גרמנים מבקרים בה. לי אישית לא מפריע שילדים משחקים בין עמודי הבטון. גם המוזיאון היהודי בגרמניה, שבק מוצא בהתנהלות שלו כמה וכמה בעיות, גדוש מבקרים גרמנים. גם מוזיאון הטופוגרפיה של הטרור, שאינו קשור דווקא ליהדות, גדוש מבקרים. הגרמנים כן מתעניינים בנושא. אולם ההתעניינות היא מכיוון של ידיעת ההיסטוריה ככזו שלא בהכרח נוגעת אליהם. בסופו של דבר שאר עמי אירופה אפילו את זה לא עושים, הקשתי על בק. אני לא עושה השוואות הוא ענה לי. גרמניה זה מקרה מיוחד.  ולמקות שהיו עוד נקודות פה ושם שלא הסכמתי עם דבריו ודעתי נוטה באופן חיובי יותר לכיוון גרמניה, כדאי להקשיב לבק בעל הניסיון רב השנים.

בק מסכם את ספרו: “הספר שבידכם לא נועד להשחיר את פניה של גרמניה, אלא להציג את גרמניה כפי שהיא באמת – על החיובי ועל השלילי שבה”. אכן, אין מה להשחיר את גרמניה מעבר למה שאפשר להשחיר את שאר אירופה והעולם. האנטישמיות חיה ובועטת וזה לא סוד. הביקורות נגד ישראל אינן מאוזנות ומניעיהן נובעים גם אם לא בעיקר מאנטישמיות מחד גיסא, או מאידך גיסא מההבנה שרק אם מדינת ישראל תיעלם, יוכלו הגרמנים להעלים גם את השואה. לנו כישראלים תפקיד חשוב במניעת קטסטרופה זו. ספרו של בק מתחבר היטב לספר חשוב אחר – קץ השואה – הדן גם בעיוותים של זיכרון השואה בארה”ב ובאירופה. יש נקודת השקה רבות בין הספרים ובעיקר המסקנה שמי שזיכרון השואה יקר לו, אסור לו לתת לה להישכח.

גרמניה אחרת - כריכת הספר

גרמניה אחרת

גרמניה אחרת
אלדד בק
ידיעות ספרים תשע”ה

מגב הספר
ב-7 במאי 1945 נכנעה גרמניה בפני בעלות הברית, ״הרייך השלישי״ קרס ומלחמת העולם השנייה באה לקצה באירופה. במהלך המלחמה נרצחו כשישה מיליון יהודים בידי הגרמנים ובעלי בריתם.
ב-12 במאי 1965 כוננו הרפובליקה הפדרלית של מערב גרמניה וישראל, מדינת היהודים, יחסים דיפלומטיים מלאים. יוזמי תהליך הפיוס בין ״אומת הרוצחים״ ל״עם הנרצחים״ דיברו על צמיחתה של ״גרמניה אחרת״ מבין הריסותיה של גרמניה הנאצית. חמישים שנה לאחר אותו פיוס היסטורי, גרמניה נתפסת בעיני ישראלים רבים כבת בריתה הגדולה ביותר של מדינתם. רחובות ברלין מלאים ישראלים. מדינאים ופוליטיקאים גרמנים מצהירים חזור והצהר על מחויבותם ההיסטורית לעם היהודי וכן לקיומה ולביטחונה של מדינת ישראל. אך עד כמה מבוססות ראייה ישראלית זו וההצהרות הגרמניות הללו? האם גרמניה אכן למדה דבר מה מעברה? עד כמה חשובה לגרמניה מערכת היחסים עם ישראל, אם בכלל? ואיזה תפקיד ממלאת האנטישמיות בחיי היומיום בגרמניה של היום?
בספרו גרמניה, אחרת מברר אלדד בק, כתב “ידיעות אחרונות” בגרמניה מאז שנת 2002, את מערך התשובות לשאלות אלו ועוד רבות אחרות. במבט צלול ומפוכח ובשפה בהירה ומדויקת, תוך התבוננות היסטורית רחבה ומעמיקה ובעקבות ניסיון חיים אישי, משרטט בק בתבונה את דיוקנה הנוקב של גרמניה בימינו מנקודת המבט הישראלית והיהודית.
אלדד בק נולד בחיפה שמונה ימים לפני כינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ומערב גרמניה. עיתונאי מאז שירותו הצבאי. שימש בעבר ככתב לענייני המזרח התיכון בגלי צה”ל ובעיתון “חדשות”, כעורך חדשות החוץ ב”הארץ” וכנציגם של כלי תקשורת ישראליים שונים בצרפת, באוסטריה ובגרמניה. סיים תואר ראשון בלימודי ערבית ואסלאם באוניברסיטת הסורבון בפריז. מאז 2002 הוא משמש ככתב “ידיעות אחרונות” בגרמניה ובמרכז אירופה. ב-2009 פרסם את ספרו הראשון, “מעבר לגבול”, על מסעות ומפגשים במדינות ערב והאסלאם הסגורות בפני ישראלים.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *