ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

דולי הפנינים – אופרה

6 ביולי 2016 גדי איידלהייט

דולי הפנינים היא אופרה פחות מוכרת של ז’ורז ביזה. זוהי אופרה מוקדמת שלו, ותדירות העלאתה על במות האופרה נמוכה. הפעם הקודמת בה הועלתה אופרה זו בישראל הייתה בשנות השישים, כשבתפקיד הטנור הופיע זמר צעיר ולא מוכר – פלסידו דומינגו.

את פרטי האופרה ראו באתר האופרה הישראלית. הבימוי  מודרני והופך את עלילת האופרה למעין תוכנית ריאלטי, כאשר צוות ההפקה מסתובב כל הזמן על הבמה. צלם, מקליט, נערות תסריט, עובדי במה ומנהל ההפקה, שהוא תפקיד בהס באופרה, והיחידי ששר. מאחורי התפאורה, מסך עליו מוקרנים השמש הירח, סרטונים מהאי ואפילו משאלי רחוב, ומאחוריהם, מעין בית דירות בה כל משפחה עושה משהו. חלקן רואות את תוכנית הריאלטי, חלקן רואות כדורגל, משפחה דתית שלא ברור מה עושה, אמא צעירה, נשים שמתעמלות, ועוד שלל פעילויות, חלקן לא ברורות, לפחות לא ממקום מושבי אי שם בקצה העולם (שממנו אי אפשר לראות את הקומה העליונה באותו בית דירות).

המוזיקה של האופרה מקסימה. הזמרים היו טובים (למרות שהטנור לא משתווה לפלסידו דומינגו), ביצוע הדואט במערכה הראשונה היה מצוין, אולם כאשר כל אחד מהם נדרש לשיר לבד, ראו שהם מתאמצים יותר. זמרת הסופרן בתפקיד ליילה הייתה טובה מאד מצוינת והתזמורת ניגנה נפלא. גם המקהלה טובה למרות הפיצול שלה למקומות רבים.

הבה נשווה קצת ביצועים: הנה ביצוע של הדואט Au fond du temple saint , מבכורת ההפקה שמועלית בישראל (זמרים שונים מאלו שאני ראיתי).

ברשת ביצועים רבים נוספים כולל עיבודים שונים. דואט זה הוא ללא ספק גולת הכותרת של האופרה, והחלק המוכר ביותר מתוכה שיתנגן לכם בראש זמן רב לאחר ההופעה.

ושוב ביצוע קונצרטנטטי עם פלסידו דומינגו בניצוח של גיימס לויין

הבימוי היה משונה ולדעתי די מיותר. זו אופרה מינימליסטית ובכלל מתאימה לביצוע קונצרטני בהם בעלי התפקידים (שלושה בסך הכל, הבס מינורי לחלוטין) ישובים על כסא. אכן נעשה ניסיון להצעיר את האופרה אולם בפועל יצרו לי בלבול בעין. על הבמה מתרוצצות שש דמויות שאין להן מה לעשות על הבמה (אפשר לראות אותן בביצוע הראשון של האריה, אבל באופרה אל תסתכלו בכלל לכיוון שלהן) ועשרות דמויות מאחורה שלא ברור מה עושות והעין נעה מפה לשם. בסוף עצמתי עיניים וזהו.
הדבר המוצלח היחידי בבימו זה היה הפעמיים בהם המצלמה צילמה את הזמר (פעם אחת את נדיר באריה המפורסמת ביותר מהאופרה, ופעם את זורגה שנשפו סוערת והוא מתחרט על מעשיו) והקרינו אותו על המסך הגדול. זה עבד כי לא היו הפרעות אחרות ולמעשה הקלו עליך לראות את הזמר ואת הבעות המשחק שעשה, גם אם לא הבאת משקפת. בשאר המקרים, כל מה שקורה מאחורה, היה עומס מיותר על הצופה.

משאל העם במיני הפסקה בין מערכה שתיים לשלוש היה אווילי במיוחד. אכן אין טעם לעשות הפסקה בין שתי מערכות קצרות כל כך, אבל גם אין צורך לבדר את הקהל בכל מחיר, בוודאי בניגוד לכוונת המלחין ביזה. מעין ניסיון להפוך את הטרגדיה לקומדיה שנגמר בפארסה. הקהל אמנם צוחק, אבל בשביל מה? אפשר כמובן לטעון בהפוך על הפוך שדווקא אותו משאל הרחוב המראה שכולם רוצים להוציא להורג את זוג האוהבים הוא האמירה עלינו בתור קהל, נו אולי. שיהיה.
אפשר לומר שהבמאית עושה פרודיה או סאטירה, אולם לא זאת הייתה כוונת ביזה, ואחד הכללים של אופרה, המפריד אותה מהתיאטרון הוא שהמוזיקה גוברת על הויזואליזציה. המנצח הוא האחראי הראשי ולא הבמאי. נראה שנעשה פה ניסיון הפיכה של האופרה למחזמר. זה לא פעם ראשונה שזה קורה. במאים מנסים לחדש ולחדש בכוח. אבל באופרה כל כך לא מוכרת שמועלת פעם בדור או שניים לא בטוח שצריך. אכן העלילה מופרכת, אולם לאופרה לא הולכים בשביל העלילה., וכבר ראינו עלילות מוזרות עוד יותר.

מסקנה – לכו בגלל המוזיקה, וכמובן האריה/דואט המפורסמים המהווים את המוטו של האופרה. כשהבימוי נמאס עליכם (ואולי תאהבו אותו, מי יודע) פשוט תעצמו עיניים או שתנסו להסתכל רק על הזמרים.

שימו לב לתמונות. בית הדירות מאחורה מספק יותר מדי התרחשות לעין. אין צורך בכלל להסתכל לשם. שום דבר שקורה שם אינו קשור לאופרה, למעט כמובן שירת המקהלה, שאינה קשורה למשחק אותו הם משחקים כצופים או כאנשים בביתם. על הבמה הרבה אנשים, מתוכם שלושה בלבד קשורים לאופרה  -נדיר וליילה ונוראבד (הבס).

דולי הפנינים 2

מתוך האופרה דולי הפנינים

דולי הפנינים

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *