המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

הדברים עצמם

29 במרץ 2014 גדי איידלהייט

סקירה על הדברים עצמם של יאיר אסולין. קיבלתי את הספר עם ההגדרה שהוא יטלטל את המיגזר. כריכת הספר יצרה הרבה ציפיות אולם גם הרבה חשדות. תארים כגון: מסחרר, סוחף, מערבולות, חיפוש גאולה הופיעו בתדירות גבוהה מדי. “אסולין מפרק את החברה הדתית לאומית למרכיביה”. ככה נכתב. כריככה כזו יוצרת דריכות, חששות, אצל חלק רצון מוגבר לקריאה ואצל חלק דווקא רצון לקריעה…. .  ההגדרה “לאומי דתי” – שיש כאלו הקוראים לה  סרוגים” –  מעצם טבעה היא הגדרה על דרך השלילה, לא חילוני ולכן דתי ולא חרדי ולכן לאומי. הגדרה זו אינה מספקת ומינעד הדעות והקולות בציבור אותו באים להגדיר רחב מאד. הרבה יותר רחב מאשר המינעד בשני המגזרים אותם הוא בא לנגד.

עוד חשד עלה מגילו הצעיר של המחבר – עשרים ושבע ומתיאור עיסוקו כמלמד מחשבה. בגיל 27 אדם עדיין לא גמר ללמוד לחשוב בעצמו וללמד אחרים נראה יומרני. חיפוש קצר באינטרנט לקבלת חומר רקע נוסף, הראה את  תמונתו של המחבר עם קסקט על הראש ומקטרת בפה, כאילו רצונו לומר, דתי אבל שונה…

לא תמיד נכון,  ולפעמים אפילו מסוכן לשפוט ספר לפי היוצר. יש אסכולות המחברות ביניהן לגמרי ויש אסכולות המפרידות לחלוטין. אולם הכריכה האחורית של הספר – חלון הראווה – הזמינה שפיטה זו. מגילו של המחבר, ממיקום העלילה בשנות ה-2000 ומהכנסת רצח רבין לקלחת, כבר נראה שאסולין כותב על עצמו, ואם לא על עצמו אז על סביבתו הקרובה, בישיבה, בבני עקיבא, בהסדר בצבא. וגם ברור שהרבה דברים מפריעים לו, וברוח הצעירה שלו – בן עשרים לרדוף –  אבל לפני גיל ארבעים המביא איתו את הבינה (במובן של יישוב הדעת) הוא כותב על דברים רבים שמציקים לו בחברה שאליה הוא שייך ולא שייך (ולכן הקסקט?).

אז על מה הספר עוסק? לפי הכריכה הגיבורים מחפשים גאולה, אבל רובם מחפשים חום ואהבה. בין עשרים לרדוף, אבל זה מגיע אחרי בן שמונה עשרה לחופה, וחלק מגיבורי הספר כבר רודפים אחרי חופתם, או לחפות אחרי אהבתם הראשונה, במרץ. תחילתו  סוערת. דרור – נער כאפות שלא מסתדר עם אף אחד, תלמיד גרוע ונטול חברים וגם הקשר עם ההורים לא משהו, גומר לחטוף מכות רצח מחצי שכבה (על מה ולמה, לא משנה ולא נדע). אביטל, בת שירות בת 18, מגלה כלפיו מעט רחמים שגורמים לדרור הצעיר לפרץ אהבה כלפיה, סוג של פנטזיה. אביטל שמה לב ואפילו משחקת את המשחק עד שהיא מבינה עד כמה המשחק שלה ברגשותיו של דרור פוגע בו וכל זה בשביל להרגיש מעט טוב בעיני עצמה – בכח שיש לה לסחרר את ראשו של ילד בן 14 ששוכב ומפנטז עליה במיטתו. רועי, אחיו של שי, תלמיד ישיבת הסדר, עסוק בנשגבות לימוד התורה  והשירות הצבאי הקרבי. רועי מערכת יחסים עם גלי והוא לוחץ להתחתן כמה שיותר מהר. רועי שומר נגיעה ועל מנת לממש את הקשר צריך להתחתן. נכון הוא רוצה לשרת בחיל קרבי ועוד לא התחיל את השירות, אבל הרב אמר שיהיה בסדר. שי, חברו הטוב של רועי, תלמיד באותה ישיבה אך לא מוצא שם את מקומו, הלימוד לא בשבילו וגם אותן מנטרות של ראש הישיבה לא נראות לו כלל. גם שי במערכת יחסים עם איילת אבל שי לא ממש רוצה לשמור נגיעה וכשהוא מנסה לשכנע את איילת לגעת קצת, להתחבק, להתנשק, היא לא מעונינת ושוברת את מערכת היחסים. משהו חייב להשתנות:

“כל הליכה, אפילו הקטנה ביותר, היא יציאה ממצב אחד אל מצב אחר. לפעמים אדם לא מרגיש עד כמה הוא שבוי בדבר שהוא לא בהכרח רוצה, או לא יודע אם הוא רוצה, או לא יודע אם זה טוב לו או לא, וכל התרחקות מהשבי הזה, שבי שהוא ממשי, פיזי, כלומר כזה שנמצאים בו בלי יכולת אמיתית להתנתק, כל הליכה מתוך שבי כזה, ולו הקטנה ביותר, היא בעלת משמעות. כל הליכה, אפילו הכי קטנה, גורמת לשבי להפסיק להיות שבי. ושי המשיך ללכת.”

זהו בערך אמצע הספר, שעיקרו הוא שגם אצל דתיים בגילאי 14-20 יש מחשבות על מין ואהבה. אסולין צודק, החברה הדתית בבעיה בנושא המין, אבל זו לא תובנה חדשה. בחברה החרדית מכחישים שהוא קיים אבל כשצריך תוך חודש מתחתנים. בחברה החילונית המתירנות היא כמעט מוחלטת, ותוצאותיה קשות. בחברה הדתית הנושא קיים ולא קיים. מוסתר ומודחק. כולם כמהים לקשר ולאהבה, אבל את המימוש המיני אפשר רק אחרי חתונה. יש כאלו שמצליחים ויש כאלו שלא. ראויה לציון הסצינה בה שי הולך לראש הישיבה ומנסה לקבל ממנו קצת חיזוקים, קצת אפשרויות, קצת דיכוטומיה של צבעי ביניים אך נתקבל בצבעי השחור לבן ההחלטיים, ללא דרך הביניים. דווקא אני מכיר מקומות אחרים בהם הדברים שונים ולכן אין להכליל את כתיבתו של אסולין על כל הישיבות, ובוודאי לא בעשור הנוכחי, אולם נראה שסצינה זו במיוחד מבוססת על חוויות אישיות שלו. מעבר לכך לא הייתי מייחס לאסולין אף דמות, אלא אולי עירבול של כולן ביחד בשלבים שונים של נעוריו, קצת מפה וקצת משם.

בהמשך הספר הגיבורים מקבלים החלטות, ונראה  שכולם מתבגרים מעט. הדברים עצמם מתחילים להסתדר. לאט לאט. מערכות יחסים ותיקות וישנות נוצרות מחדש, בקצב הנכון וברמה המתאימה הקצב מואט, והחיים הרבה פחות סוערים ממה שנדמה, קלחת הנעורים הפנימית מתמתנת.

בסיכומו של דבר, הספר טוב, הכריכה יוצרת ציפיה למשהו שלא קיים בספר ולדעתי מזיקה לספר ולסופר ולא מקדמת אותו. הספר עצמו כתוב טוב, בלהט נעורים שלעיתים דוהר קדימה – בטוח שהצדק איתו – ומבלי להביט לצדדים. ברקע הרומן עוד מספר נושאים, המוזכרים בקצרה, ללא טיפול הולם ועדיף היה להוציאם מהספר – יחסי מורים ותלמידים, הורים וילדים, הורות חורגת, יחס לדמות אב שאיננו קיים ועוד. בכל הנושאים האלו נראה שלאסולין יש מה לומר, והוא לא הצליח להתאפק והזכיר בקצרה נושאים שעוד יעסוק בהם ויתן להם טיפול נרחב ביצירותיו הבאות, יצירות שכבר יהיו פרי עטו של סופר בוגר יותר.

הדברים עצמם - כריכת הספר

הדברים עצמם


הדברים עצמם
יאיר אסולין
הוצאת חרגול ומודן
פרק ראשון באתר ההוצאה

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *