המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

הדב פדינגטון

10 ביולי 2017 גדי איידלהייט

הצטערתי כמו רבים לשמוע על מותו, אמנם בשיבה טובה, של מייקל בונד, מחבר הספרים שכה אהבתי בילדותי על הדוב פדינגטון, דוב פרואני שמשפחת בראון אימצה בתחנת הרכבת. לפני כמה שנים תורגם הכרך הראשון בסדרה ועתה תורגם הכרך השני “עוד הרפתקאות של הדב פדינגטון” מחדש לעברית. הילדים שלי כבר גדולים, אבל אני מתוך התרפקות על העבר נהנתי מאד לקרוא בספר, ואני מקווה שבעתיד ילדי יקריאו אותו לילדיהם. ואם לא הם, אני אשמח להקריא אותו לנכדים.

הספר נכתב לפני כמעט ששים שנה והרבה דברים השתנו בעולם, אבל יש גם דברים שלא. ניקח את שני הפרקים הראשונים בספר החדש. בפרק הראשון, משפחת בראון רוצה לעשות תמונה משפחתית חדשה הכוללת את הדב פדינגטון שהוא כבר חלק מהמשפחה. יהיה קשה למדי להסביר לילד של ימינו, שפעם לא היה אפשר לעשות 5000 סלפי ביום, והפקה של תמונה משפחתית הייתה אירוע שלם. כולם התקלחו והתלבשו במיטב מחלצותיהם (בתקווה שהילד יבין גם את הביטוי הזה) והלכו אחר כבוד לסטודיו של הצלם שם היה נדרש טקס ארוך ביותר וגם לאחריו לא היה אפשר לראות את התמונה אלא לאחר שעברו כמה שעות. אכן לילד בן ימינו יראו הדברים כמו סיפור מהאגדות.

לעומת זאת בפרק השני, מחליטים במשפחת בראון להקצות לפדינגטון חדר משלו, ובבית יש חדר המתאים לצרכים ודורש שיפוץ. כמו כל גבר ממוצע, מר בראון מתחיל בהתלהבות מרובה, אולם זונח את הפרוייקט לאחר שרק הוריד את הטפטים הישנים ופירק את הדלת, ומקבל את הנזיפה האופיינית כל כך מאשתו: “באמת הנרי, אמרה גברת בראון בתקיפות… ומעניין שפתאום אתה רוצה להתקדם עם שיפוץ החדר החדש שלו… לא השקעת בזה שום מאמץ כבר יותר משבועים, אז אני בטוחה שתוכל לחכות עוד יום אחד”. אכן משפט מוכר שדומים לו אני שומע בעצמי לא מעט (לרוב במקום שבועיים יהיה חודשיים), והפרק כולו רלוונטי גם לימינו.

פדינגטון מייצג את החריג, הזר, השונה. אמנם אנשים לא ממש מתפלאים שבמשפחה יש פתאום דב ועוד דב מדבר, ומנסים להתייחס לפדינגטון כאל שווה, אבל פדינגטון, מלא כוונות טובות, תמיד מצליח להסתבך בצרות שונות (ומצחיקות) וגם לצאת מהן ועוד לזכות לשבחים על פועלו. למשל אחרי שניסה לשפץ את החדר בעצמו, ואתם כבר מבינים לבד איך העניין הסתיים, קיבל פדינגטון מטבע מכל אחד מבני המשפחה. מר בראון היה מבסוט שהתיק ירד ממנו וגברת בראון היתה מרוצה שבעלה ירד מהעץ והסכים להזמין “משפץ מקצועי” (כך התרגום). התרגום של דנה אלעזר-הלוי, שומר על ניחוח בריטי מוקפד, אני הייתי מתרגם לשיפוצניק, אבל פדינגטון הוא כנראה דוב עם קלאסה.

הספר מתאים לילדים צעירים, להקראה לילדי הגן ולקריאה עצמית בכיתות הנמוכות. אני לא בטוח שצריך לנהל שיחות ארוכות עם ילדים על מקומו של הזר, ובמקרה הזה הזר המהגר בחברה. פירוט בנושא תמצאו בספר הראשון בסדרה (יצא מחדש בשנת 2008 בתרגומו של אברהם יבין עם אחרית דבר מאת יהונתן גפן). אלו מסרים שאולי צריכים לבוא בגיל מאוחר יותר כאשר אותם ילדים יקריאו את הסיפור לילדיהם. אני לא זוכר שבתור ילד חשבתי על כך אלא בעיקר נהנתי מהדב השובב ומתעלוליו המצחיקים ומהכישרון לצאת מכל תסבוכת כמנצח.

לילדים שטרם נחשפו לדב, או שרק ראו את הסרט, שיצא שנים לאחר הספר, שני הספרים, ואולי נוספים בעתיד, יהיו תענוג לקריאה, פעם ועוד פעם.

כריכת הספר הדב פדינגטון

פדינגטון

עוד הרפתקאות של הדב פדינגטון
מייקל בונד
מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי
אחוזת בית 2017 (במקור More About Bear Called Paddington 1959)

מגב הספר

“אוּלַי אַתָּה בְּסַךְ הַכֹּל דֹּב קָטָן”, אָמְרָה גְּבֶרֶת בֵּרְד בִּזְמַן שֶׁעָזְרָה לוֹ לְסַדֵּר אֶת כַּרְטִיסֵי הַבְּרָכָה עַל אֶדֶן הָאָח, “אֲבָל אֵין סָפֵק שֶׁמֵּאָז שֶׁהִגַּעְתָּ לְכָאן, הִתְקַדַּמְתָּ בָּעוֹלָם בְּצַעֲדֵי עֲנָק.”

“עוד הרפתקאות של הדוב פדינגטון” הוא ספר שני בסדרה הקלאסית ששבתה את לב המבוגרים והילדים כאחד, ונוסחו המלא והמקורי רואה אור כעת לראשונה בעברית. בספר ממשיכים הקוראים ללוות את הדוב פדינגטון בעלילותיו המשעשעות והמקוריות: לצלם את בני משפחתו, לשפץ את ביתו, לבלוש, לחגוג – ובעיקר: להיקלע עמו שוב ושוב לצרות ולנשום לרווחה בכל פעם עת הוא נחלץ מהן.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *