המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

הדור האבוד – אמנון לורד

25 בספטמבר 2013 גדי איידלהייט

“דווקא במהלכים שלאחר הצליחה במערב התעלה נחשפה מהות יחסי הברית בין ישראל לארצות הברית. זו מתקיימת בפועל, כולל תמיכה אמריקנית ומתן גיבוי, רק כאשר פעילותה של ישראל משרתת את האינטרס האמריקני. בברית הזאת האינטרס האמריקני חייב לקבל מענה, וישראל מצידה נדרשת להקריב. הרווח של ישראל הוא בעצם התמשכות התמיכה האמריקנית. אך הגשמת האינטרס הישראלי המהותי ביותר אינה חופפת את הרצון האמריקאי. החל בשלב מסוים, כפי שיווצר לקראות סוף המלחמה, האינטרס האסטרטגי הישראלי סותר את האינטרס האמריקני” (עמ’ 259).

נדמה שכל העמודים הקודמים לפיסקה זו בספרו של אמנון לורד על מלחמת יום הכיפורים נועדו כדי לנתב את הקורא אליה ולגרום לו לעצור ולעמוד על חשיבותה גם ואלי בעיקר בימינו. אמנון לורד מנסה להביא סיפור אחר על המלחמה והוא עושה זאת בכמה כובעים. בכובע הראשון, לורד היה קצין מודיעין צעיר והיה באיזור האירועים, כולל במערב התעלה. הכובע השני הוא כובע ההיסטוריון החוקר והמפשפש בארכיונים (ומידע חדש מארכיונים של ישראל, ארצות הברית, ברית המועצות לשעבר והדלפות ויקיליקס זורם ללא הפסק) וגם בכובע העיתונאי השונה מהותית מההיסטוריון. התוצאה אמנם שעטנזית משהו, אך מרתקת. עיקר החידושים הוא בהתייחסות המרובה לתקופה בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, למהלכים המדיניים והצבאיים שהיו בה וליחסי הכוחות הבינלאומיים. בעקרון, קובע לורד, ישראל הייתה רגלי פשוט במשחק המלכים בין ארה”ב לברית המועצות, רגלי הניתן להקרבה בקלות. לאמריקאים היו אינטרסים רבים. השחור מכולם הוא הנפט הערבי (והוא השפיע עוד יותר על האירופאים), אך בעיקר לייצר הזדמנות לשליטה יתרה במזרח התיכון וזאת על רקע הדטנט וההפשרה האיטית ביחסי המעצמות. דווקא נאצר ולאחריו סאדאת חששו מאד משינויים אלו בשבילם מלחמה הייתה כלי ברור לכך שכל צד יחזור לעמדות המקוריות שלו, קרי הסוביטים לטובת הערבים והאמריקאים לטובת היהודים. אולם בפועל רק חלקה הראשון של המשוואה עבד, ואילו חלקה השני לא. ניקסון היה כבר בתהליכי הדחה וכנראה לא לגמרי תיפקד ואת המושכות לקח על עצמו קיסינג’ר, אחרון הבכירים שעדיין בחיים ולדעתי האישית זה שמחזיק בהכי הרבה מידע שטרם פורסם לגבי מלחמת יום הכיפורים. למה התמיכה מארצות הברית הגיעה בשלב מאוחר כל כך נותר לא ברור. ישראל שילמה הרבה לפני המלחמה (החלטתה של גולדה לא לצאת למלחמת מנע ואפילו לא למכת מנע הינה תוצאה ישירה של איומים אמריקאים) תוך כדי המלחמה ובסופה, אולם התמורה שהגיעה הייתה זעומה ובעיקר תרמה לעליית המורל.

לורד בספרו גם ממוטט תאוריות קונספירציה רבות. לא בהכל אשם המודיעין ואלי זעירא. הנתונים היו על השולחן. לרמטכ”ל, אלופי הפיקודים, שר הבטחון וראשת הממשלה יכולות משלהם לבצע הערכות. לכולם התאים מאד לחשוב שלא תהיה מלחמה ושלא לגייס מילאוים בצורה נרחבת. עובדה פחות ידועה בציבור אך מודגשת בספר כבר בפתיחהוהיא שבאוקטובר 1972 היו צריכות להיערך בחירות בישראל (שנדחו לבסוף בחודשיים), ומלחמה שבועיים לפני בחירות אינה עניין רצוי. גם קיסינג’ר מוצג באורח אוהד למדי, אבל אולי הוא ניסה להציג את עצמו ככזה, קשה לדעת, ולפחות לפי דבריו בערך כאוהד היחידי של ישראל בממשל. דיין לא אמר בישיבת מטכל או ממשלה שהבית מתמוטט אלא בשיחות אישיות צדדיות שאולי נועדו לעורר קצת את האלופים, להוציאם מהאדישות ולגרום להם להגיב טוב יותר. בעיקר מציג הספר השערה מדוע המלחמה נתפסה ככשלון כה גדול וגם זה מסיבות פוליטיות. השמאל טען: “מדוע לא פניתם ליוזמת שלום” והימין המיוצג על ידי מנחם בגין: “למה לא קידמתם את הכלים”. אלו טוענים לכשלון מדיני ואלו לכשלון צבאי. לפי לורד אין אפשרות להצביע על שגיאה אסטרטגית אחת של איש בודד, אלא על שרשרת ארוכה של טעויות, חוסר הבנה, אמונה עיקשת, והתנהלות לא נכונה של אנשים רבים ככזו שהובילה בסוף לחוסר מוכנותה של ישראל.

מבנה הספר נע בין הכובעים השונים של לורד וכולל סיפורים אישיים שלו, סיפורים אישיים על חיילים, תיאורים של קרבות מסוימים והרבה תיאורים של המהלכים הפוליטיים בתוך הצבא. לפי לורד אחת הבעיות הגדולות הייתה שדדו נהייה פוליטי מדי ושיקוליו לא היו צבאיים בלבד, לאחר פרוץ המלחמה נוכחותם של שרון איש הימין ובר-לב שהיה כבר שר בממשלת השמאל בזירה אחת רק הוסיפה לבלגן. בכלל, עיקר הספר עוסק בחזית הדרום ובבעית הפיקוד שם. אלוף פיקוד צעיר ולא מנוסה (גורודיש), אלוף פיקוד ותיק מאד אולם כזה ששר הבטחון והרמטכ”ל לא רוצים (שרון), רמטכ”ל לשעבר (ברלב) ועוד אלופים שונים (ברן). ערפל הקרב הטבעי הועצם מאד, חטיבות ואוגדות נעו בצורה לא מתואמת וללא שיתוף פעולה והספר מנסה לתאר מספר טעויות אסטרטגיות במהלך הלחימה שהשפיעו עליה במיוחד. הסיפורים האישיים עוסקים במספר מצומצם מאד של חיילים וקורותם. ערבוב זה למרות שנותן ייחוד מסוים לספר, מעט מבלבל, מתיאורים צבאיים לתיאורים אישיים ואפילו רגשניים (איזכור ד”ר מפלצות), אולם התוצאה הסופית היא ספר מעניין מאד שנותן זוויות חדשות על המלחמה.

ספרים רבים נכתבו ועוד יכתבו. חלקם הם זכרונות של המפקדים הבכירים שנכתבו בידיהם, וחשוב לזכור שלמרות שרוב העובדות מוסכמות (בהחלט לא כולן), הפרשנות שלהן שונה מספר לספר. אמנון לורד בחר לקרוא לספרו “הדור האבוד”. אי אפשר שלא להתייחס לשם זה בהקשר המקורי שלו, דור החיילים שנלחמו במלחמת העולם הראשונה, ומה שחוו לאחריה, כפי שבוטא ביצירות ספרותיות רבות כדוגמת “וזרח השמש” של המינגווי (שהיה בין הסופרים הבולטים בהשתייכותו לחוג זה). לכאורה היה מצופה יותר לעסוק באנשים שחוו את המלחמה ואיך היא השפיעה עליהם, אולם לנושא זו מוקדש רק החלק האחרון של הספר, הקצר מאד. ייתכן שזה צריך להיות בספר אחר, ספר שיתאר איך צמחו תנועת כדוגמת שלום עכשיו וגוש אמונים אולם במקרה זה, שם אחר היה מתאים יותר לספר.

אמנון לורד לא מתבייש לכתוב את ספרו כעיתונאי מהצד הימני של המפה הפוליטית בישראל היום. טענותיו כי לא הייתה אפשרות למהלכים מדיניים טרם המלחמה (שמגובה כעת גם על ידי בתו של סאדאת), היא תוצאה ישירה של דרכו הפוליטית. בשביל לחזק את טענותיו, שיעמדו בודאי במוקד ביקורת השמאל, מופיעים בספר מובאות ומקורות כמעט לכל אמירה (כדרך ההיסטוריון ולא כדרך העיתונאי).

הציטוט המובא בפתיחה מחייב אותנו לחשוב על לקחי מלחמת יום הכיפורים. הדיון בנושא לא עולה בספר, אולם בארץ הוא עלה לאחרונה בעקבות האירועים בסוריה (אוג 2013) ואוזלת היד המוחלטת אותה מגלה אובמה בנושאים הבוערים במזרח התיכון. הקביעה כי התמיכה האמריקאית בישראל היא בלתי מותנית (תמיכה הנאמרת לעיתים) אינה נכונה. התמיכה מותנית בכך שיקוים האינטרס האמריקאי. בזמנים רבים הוא זהה לאינטרס הישראלי, כאשר הוא אינו זהה וככל הנראה זה המצב כיום, ישראל תשלם את המחיר.

הדור האבוד

הדור האבוד

הדור האבוד
סיפורה של מלחמת יום הכיפורים
אמנון לורד
הוצאת ידיעות ספרים
ישראל תשע”ד 2013

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *