המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

הנשמה המקראית

14 בנובמבר 2013 גדי איידלהייט

את אלי ויזל אין צורך להציג. ספרו האחרון הנשמה המקראית הינו אסופת מאמרים על גיבורי המקרא. הספר מצטרף לספריו הקודמים (שגם להם גלגולים קודמים) הנשמה התלמודית והנשמה החסידית. ויזל עסוק בדמויות מהמקרא, רובן מהתורה ובוחן את הסיפורים מנקודת מבט אנושית. ויזל עושה שימוש נרחב במדרשים ומביא עשרות מהם. לעתים הוא מתחיל במדרש עצמו ולא בטקסט התנכ”י (כמו בסיפור על משה). את המדרשים, הטקסט התנכ”י, והפרשנות שלו הוא מערבב ביחד לכדי מאמר אחד רציף. ויזל אינו כפוף לסדר בו נכתבו הדברים. יש סיפורים שהוא מתחיל מהסוף וחוזר להתחלה ויש כאלו בהם הקפיצות הן קדימה ואחורה. ויזל מנסה להיכנס לראש של כל דמות. מה היא חשבה, מדוע היא עשתה מה שהיא עשתה ומדוע לא עשתה דברים אחרים. ויזל שואל שאלות קשות ונוקבות על כל אחד מגיבורי המקרא. לחלקם הוא נוטה יותר חסד, לאחרים פחות.

הדבר המשמעותי ביותר בספר הינו חווית השואה של ויזל. היא עולה וצועקת מכל עמוד כמעט. ויזל לא מפחד לשאול שאלות. מותר לו. אולי השאלות המענינות ביותר של ויזל הן שאלותיו כלפי אלוקים. כן כן, אלוקים הוא אחד מגיבורי המקרא וויזל רואה בו דמות נוספת. אולי הדמות הקשה ביותר להבנה. אך ויזל לא מתייאש. אמנם הוא מודה, כמעט בכל מאמר מחדש שההיגיון האנושי אינו זהה להיגיון האלוקי, אולם הוא ממשיך לשאול שאלות ולמצוא להן תשובות.

הפרשנות של ויזל היא סוביקטיבית. אפילו מאד סוביקטיבית. העיסוק במדרשים מרובה מדי לטעמי. חשוב לזכור שהמדרש לא בא לתאר מציאות שהייתה בפועל, אלא להדגים רעיון שהיה למחבר המדרש באמצעות הסיפור המקראי. ניתוח המדרשים מלמד יותר על מחבר המדרש ונסיבות תקופתו ופחות על הדמות המקראית עצמה. הדבר בולט במיוחד בדיון של ויזל במשה רבנו, דיון המסתמך כמעט כולו על מדרשים ומעט שבמעט על הכתוב בתורה עצמה. ויזל גם אינו מביא מקורות למדרשים הרבים ואינו מצטט אותם, אלא מביא אותם בשפתו. מי שירצה למצוא את המקור ייאלץ לטרוח לא מעט. בספרים רבים אני מתלבט אם עדיף להביא מקורות בתחתית העמוד או בסוף הספר אולם בספר זה הם אינם מופיעים כלל.

לצורת הכתיבה של ויזל יתרונות וחסרונות. הכתיבה רעננה ומפתיעה, סיפורים שלמים נכתבים לעיתים כמחזה. יש בה תובנות מקוריות. הידע במדרשים עצום ורב. ויזל עוסק לרוב גם בדמויות משנה שאינן זוכות לפרשנות רב ומתבל את דבריו במסקנות הנוגעות גם לימינו. נדגים את כל אלו ממבחר ציטוטים מהפרק אשת לוט. אכן לא לוט הוא הגיבור אלא אשתו. מהכתוב בתורה, אין אנו יודעים דבר על אשתו. ויזל מביא את המדרשים, שטרחו להשלים את החסר. אבל למה ויזל אוהד דווקא את אשת לוט?

“עלי להודות קבל עם ועדה כי אהדתי נתונה לגברת לוט. האישה האומללה מתה ביום השחרור. תחילה זכתה בסיועו של אלוהים הודות לנס שעשה עמה, אך מיד אחר כך נגזלה ממנה ההזדמנות ליהנות מן הפרס. היא מתה בלי לחוות את השמחה הטמונה במעשה השחרור. אין לה אפילו שהות לספר על השחרור לנכדיה” (עמ’ 88)

“ושאלת השאלות – בכל פעם שאנו ניצבים לפני הטרגדיה של אדם, היכן אלוהים בכל הסיפור? כיצד יש להסביר את יחסו?” (עמ’ 94)

“קורותינו משתקפים בסיפור לוט. גם השאלות הקשורות בו נוגעות לנו. האם עלינו לציינן? מדוע סירבו בני דורי באירופה להאמין כי המוות קרוב? מדוע כל כך הרבה ילדים נפלו קורבן בידי רוצחים? היכן היה הצדק האלוהי? מדוע ניצל אדם אחד בעוד רבים אחרים לא ניצלו? מדוע לא נמצא מליץ לבני דורי, בעוד שאפילו לסדום נמצא כזה? אלו שאלות מציקות ונצחיות. ולי אין תשובות עליהן” (עמ’ 103)

למרבה הצער, בספר טעויות בולטות ואפשר אף לומר מביכות. המבול אכן נמשך ארבעים יום, אולם נח והחיות שהו בתיבה במשך שנה שלמה. לסדום הגיעו רק שני מלאכים. בניו של משה הם גרשום ואליעזר (ולא אליעזר וגרשום) ועוד. אמנם רובן אינן מורידות ומעלות מערך הטיעונים, אבל השאירו אותי אם הרגשה של חמיצות. יש לקוות שבמהדורות הבאות יתוקנו הדברים.

הפרקים באורך המתאים לקריאה קלה כל פעם של פרק בודד. לא מומלץ לקורא יותר משני פרקים ברצף.  יש לזכור כי הפרשנות של ויזל, ככל שהיא מרתקת, רחוקה מרחק רב מן הפשט. לכן יש לקרוא את הספר בצורה ביקורתית יותר מהרגיל. את הפרק על אהרון הכהן הוא פותח בכך שאינו מבין לא את הדמות ולא את היחס האוהד של המסורת אליו. יש להעריך כנות זו. לאחר קריאת הפרק אין לחשוב שהמסורת טעתה ביחסה לאהרון אלא יש לחפש הסברים אחרים לגדולתו. ויש כאלו. גם רעיון שהינך חושב שהוא שגוי מוביל לעיתים לרעיון אחר או שהוא גורם לך לבחון מחדש את הדעה שלך ולאשש אותה בצורה חזקה יותר. ולכן, למרות שאני חושב שלעיתים ויזל טועה בפרשנותו אני נהנה מאד מן הספר ולהערכתי קוראים רבים יהנו ממנו. וזאת למה? בגלל איכות הכתיבה הגבוהה והשפה הקולחת (התרגום שומר את קולו של ויזל) עושר הרעיונות המיוחדים ונקודת המבט המיוחדת של ניצול שואה העולה מכל פרק.

הנשמה המקראית - אלי ויזל - כריכת הספר

הנשמה המקראית – אלי ויזל

הנשמה המקראית
אלי ויזל
תרגם מצרפתית ואנגלית: יהודה פורת
הוצאת ידיעות ספרים תשע”ד

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *