המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

הנשמה התלמודית

9 במאי 2014 גדי איידלהייט

אלי ויזל ממשיך את סדרת ספריו על אישים ביהדות והפעם על אישים בתלמוד. קריאת הספר מתאימה מאד לימי הקיץ, בהם אנו קוראים את אימרות החכמים בפרקי אבות, מדי שבת בשבתו. כתיבתו של ויזל ייחודית משתי בחינות – כפי שכבר נאמר לגבי ספרו הקודם הנשמה המקראית : הכתיבה מושפעת מאד ממאורעות השואה שחווה בילדותו, וכאשר ויזל כותב על חכמים לאחר חורבן בית שני, חכמים שסבלו מגזרות השמד של רומא ושהיו מעשרת הרוגי המלכות, ההשוואות והקישורים מתבקשים מאליהם.

“כאשר יצא מן המערה (רבי שמעון בר יוחאי) בפעם הראשונה הוא חש את מה שחשו הניצולים מאושוויץ אחרי השחרור, כאשר גילו מה קרה בהיעדרם, או נכון יותר מה שלא קרה. רק אז עמדו לפני הקושי האמיתי: מה לעשות בזעמם, בכאבם, בייאושם? כמו רבי שמעון הם יכלו להחריב את הבריאה וכמוהו הם בחרו לא לעשות זאת.”

פן ייחודי נוסף הוא שויזל כותב כמעין תסריט ואף מביים אותו. כמעין מצלמת רחף המנותקת מכללי הזמן והמקום שט ויזל בים התלמוד, מביא מדרשים ממזרח וממערב, מערבב עם דעותיו האישיות, חותך את הסצינה ועובר להתרחשות אחרת בחיי החכם, נע קדימה אחורה ובזמן, מבקר ומהלל את הדמות על שלל צדדיה ותמיד עם הרבה הערכה ואהבה . שפתו של ויזל ייחודית, רוב המדרשים אינם מובאים כצורתם אלא בתרגומו ועיבודו החופשי  (שלאחר מכן תורגם לעברית). קורא מיומן, יזהה שינויים רבים מהמדרשים המוכרים, ובחלקם שינויים מהותיים. שינויים אלו מהותיים עד כדי כך שהמתרגם ראה צורך להוסיף הערה הנוגעת לכך שהוא תירגם את דבריו של ויזל למרות שהם שונים מהמדרש ושהדבר אינו טעות אלא בכוונת מכוון. למרות כך ואולי דווקא בגלל כך, התקשיתי מעט לקרוא בספר. במקומות רבים היה נדמה לי כי המדרש אינו מדויק, אולם בספר עצמו לא מובאים מקורות ולכן לא יכולתי לבדוק. מאחר וקראתי בשבת גם לא יכולתי להיעזר במחשב ונשארתי עם תחושת הבלבול. מפעם לפעם נפלו בספר טעויות שאינן בגדר עיבוד הסיפור אלא שינוי פרטים בו שמעקרים אותו ממשמעותו המקורית.

ניתוחיו של ויזל מעניינים ומקוריים, איני מסכים לכולם ולא אחת מצאתי את עצמי “מתווכח” איתו תוך כדי הקריאה. עימות זה של דעתי מול דעתו – למשל ביחס להערכת רבן גמליאל על רקע המחלוקות החריפות שהיו באותו זמן בין החכמים (מעשה תנורו של עכנאי ומעשה עדות החודש השנויה במחלוקת) – גרם לי לחבב את הספר. אין צורך לקבל את כל דבריו של ויזל, אולם החשיבה העצמית המתפתחת בשעת הקריאה חשובה ומהנה.

לספר מצורפת הקדמה של פרופסור דוד הלבני הדנה גם היא בדמויות הספר על רקע מאורעות השואה.

 

הנשמה התלמודית

הנשמה התלמודית

הנשמה התלמודית
אלי ויזל
מצרפתית: יהודה פורת
עורך: יואל רפל

מגב הספר

“בכל מפגש ומפגש עם התלמוד אנו מנסים לחדור לעולמו הקסום על ידי לימוד מוקפד של חכמיו הבולטים ביותר. אנו נפעמים מהחמלה של הלל הזקן ומחוסר פשרנותו של שמאי, אנו נסערים מן החזות הטרגית של רבן יוחנן בן-זכאי, מבועתים מהבדידות של רבי מאיר ומן הייאוש של בן אבויה – ה’אחר’, ועוד חכמים רבים אחרים.
התלמוד חושף לפני עם ישראל עולם נפלא, אשר בזכות השפה והנשמה שבו, אִפשר לו לשרוד במשך מאות שנים רוויות שנאה ואלימות מצד זרים עוינים. ככל שנחזור ונאמר זאת לא יהיה בכך די: התלמוד מהווה עבור עם ישראל כוח חיות. אין הוא רק ספר, או ספרייה, ואין הוא רק אורח חיים, אלא ביטוי לזיכרון הקולקטיבי שאינו משמיט ואינו מזניח דבר.”
(אלי ויזל, הנשמה התלמודית, הפרק על רבי חנינא בן דוסא)

כשני נחלים הם שני התלמודים שבידינו – הבבלי והירושלמי, שניהם יוצאים ממעיין אחד – המשנה – ולשניהם מטרה אחת: לגבש ולעצב את ההלכה. הנתיב שכל אחד מהם סולל מייצג דיונים רב-דוריים ורב-קוליים שהשמיעו אותם חכמים שסיכומי דיוניהם, הגותם ופסיקתם בשילוב דברי עיון ואגדה יצרו את התלמוד – היצירה היהודית הגדולה והחשובה ביותר בכל הזמנים. חכמים אלה הם שעיצבו את זהותו, דרכי חייו ותוכני אמונתו של העם היהודי במשך הדורות.

בספר הנשמה התלמודית מפגיש אותנו אלי ויזל עם הדמויות שחיו בארץ ישראל ובבבל לפני 1,600 שנה ויותר. דמויות מיתיות, המלוות את עם ישראל זה מאות בשנים, מקבלות כאן זהות של בשר ודם על מעלותיהן ועל חולשותיהן, כפי שנראו אז וכפי שרואים אותן בימינו.

אלי ויזל הוא פרופסור למדעי הרוח באוניברסיטת בוסטון, הוגה וסופר שחמישים ספריו ראו אור בשלושים שפות שונות. על פועלו ההומניסטי, על מאבקיו נגד גילויי אנטישמיות וגזענות ועל תרומתו לקידום זכויות האדם ולחיזוק ערכי הצדק, השיויון והסובלנות, הוענק לו בשנת 1986 פרס נובל לשלום. את חייו הקדיש לזיכרון השואה, לתיעודה ולהנצחתה בהיסטוריה של עמי העולם על מנת שלא תישנה.

הנשמה התלמודית הוא אחד משלושת ספרי הנשמה היהודית. יחד עם הנשמה המקראית והנשמה החסידית משרטטת סדרה זו את גלריית הדמויות המלוות את עם ישראל זה מאות ואלפי שנים, ומרכיבות את המודע והתת-מודע הקולקטיבי של עמנו. הסדרה נערכה בידי ד”ר יואל רפל, מנהל ארכיון אלי ויזל באוניברסיטת בוסטון, ולספר הקדים הקדמה פרופ’ דוד הלבני, חברו מילדות של ויזל וחתן פרס ישראל.די ד”ר יואל רפל, מנהל ארכיון אלי ויזל באוניברסיטת בוסטון, ולספר הקדים הקדמה פרופ’ דוד הלבני, חברו מילדות של ויזל וחתן פרס ישראל.מילדות של ויזל וחתן פרס ישראל.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *