ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

הסיפור שאינו נגמר – סקירה

11 במאי 2015 גדי איידלהייט

במילה אחת, תענוג. התרגום החדש של הסיפור שאינו נגמר Die unendliche geschichte  החזיר אותי שלושים שנה אחורה בזמן, עת קראתי שוב ושב את סיפורם של בסטיאן ואטריו, לרוב בשעות הערב לפני השינה ומתחת לשמיכה הרבה אחרי שעת השינה המקובלת …

העלילה מוכרת ונתמצת בכמה משפטים. בסטיאן הוא ילד דחוי ומאותגר חברתית, נכנס להתחבא בחנות ספרים מילדים הרודפים אחריו ומציקים לו. שם הוא נתקל במוכר המבוגר והנרגן (שאולי הוא דמותו של אנדה עצמו) ויוצא לאחר שגנב ספר מוזר בשם הסיפור שאינו נגמר. בסטיאן מתחבא בבית הספר, ותוך כדי קריאת הספר מגלה שהוא קורא סיפור שאמנם מתרחש בממלכת פנטזיה, אבל שהוא חלק ממנו. הוא כמעט ורואה את גיבורי הסיפור והם יכולים לשמוע אותו. בסטיאן מגלה שהוא היחידי שיכול להציל את פנטזיה וברגע שהוא עושה זאת הוא נשאב לתוכה ועליו למצוא את דרכו חזרה לכדור הארץ, אבל בסטיאן מגלה שהוא מאבד את הקסם ויכול להיות שלא יחזור לעולם.

מרחק הזמן מאפשר סקירה בכמה רמות: ההבדל בין הקריאה כילד לקריאה כמבוגר, ההבדל בין התרגום הישן והחדש תוך השוואה למקור הגרמני, הפילוסופיה של אנדה ואיפה היא מתבטאת, העיבוד לסרט המוכר (ולהמשכים הפחות מוכרים) ואולי גם ההצצה למי שקורא כעת את הסיפור לראשונה, כאשר תחום הפנטזיה עבר שדרוגים רבים לאחר סדרת הארי פוטר והעיבודים הקולנועיים של שר הטבעות וההוביט. ננסה להגיד משהו קצר על כל אחד מהיבטים אלו.

לצערי, אין לי אפשרות לקרוא את הספר בגרמנית אלא רק להשוות מילים בודדת. את סוגיית התרגום נמצה בתוארה של הקיסרית. המקור בגרמנית Kindlichen Kaiserin. לפחות החלק של הקיסרית ברור מאד אבל המילה קינדלישן טומנת בחובה מלכודות. התרגום הראשון (1983 חוה פלץ ושלומית קדם) הלך לכיוון הפשוט – הקיסרית הילדותית. אבל בעברית המילה ילדותית היא בעלת קונוטציה שלילית מעט שהסיומת en בגרמנית אמורה לרכך ככינוי של חיבה. בתרגום החדש (2015 חנה לבנת) מופיע “הקיסרית הילדית”, חידוש מסוים בשפה העברית. התרגום החדש נאמן יותר בשמות למקור וכך הדרקון שכולנו הכרנו כפאלקור חוזר לשמו המקורי פוכור. וגם יתר השמות נשמעים גרמניים יותר.

קריאה כילד מתמקדת בסיפור עצמו, בעלילה ובהרפתקה, ביאוש האוחז את הקורא כאשר פנטזיה נעלמת לה באבדון ובחידלון ובסטיאן לא מצליח אפילו לזעוק את השם החדש של הקיסרית. הקריאה כמבוגר מתייחסת מעט פחות לעלילה ויותר לפילוסופיה של אנדה המופיעה בה: החיפוש האינסופי, הצורך לחדש, היכולת לדמיין, האמונה בסיפורים ועוד. חלקו השני של הספר פילוסופי יותר. בסטיאן שיש לו את הכל, מגלה למעשה שאין לו כלום וכמו שפנטזיה כמעט ונבלעה בחידלון וניצלה ברגע האחרון כך גם הוא מתקרב כפסע לסופו המר ויוצא משם בתהליך ארוך ואיטי מאד (שלמזלו מתרחש באפס זמן כדור הארץ).

הפקת הספר החדש נאה, על הכריכה מופיע סמל הסיפור, שני הנחשים המופעים גם בקמע של הקיסרית האאורין ובקטן עוד דמויות ומקומות מהסיפור. הטקסט עצמו מופיע בשני צבעים. הסיפור בכדור הארץ מודפס בכתום והסיפור בפנטזיה בכחול. למרבה הצער, לא הוספו האיורים המקוריים של רוזוויטה קואדפליג, אולי כי הם כוללים את אותיות ה-ABC הלועזי. כל אות מייצגת פרק, כמעין דימוי לכך שהשפה על אותיותיה היא זו שיוצרת את כל המציאות (והדים לכך יש במקורות היהדות). באופן נדיר לספרי קריאה לא רק שהספר בכריכה קשה אלא שהוא כולל סימניית סרט שימושית.

וכמובן שאי אפשר בלי להזכיר את הסרט שאינו תחליף לספר ולמעשה הוא רק חלקו הראשון של הספר, עד השלב בו בסטיאן מגיע לפנטזיה. כך או כך כמובן שהקריאה החוזרת עוררה רצון גם לראות את הסרט שוב ואולי גם לברר מה קרה לכל אותם סיפורים שלא נסגרו ואמורים להיות מסופרים במקומות אחרים. אני אישית חיכיתי כמה שנים להמשכים הרבים שלא הגיעו.

אבל מעבר להבנה היותר עמוקה והקריאה כמבוגר, האפשרות הקוסמת ביותר היא לחזור ולקרוא את הספר כילד ופשוט להנות מהסיפור. כל מבוגר מתבגר ומאבד את קסם הילדות. אני נזכרתי בסרט ביג עם טום הנקס. הילד בגוף המבוגר ממציא משחקים ורוקד על שטיח-פסנתר ענק אבל מהר מאד מתחיל לחשב חשבונות ומאזנים. גם בסטיאן קרוב לאבד את הקסם ואת עצמו אבל מצליח למצוא אותו בסוף. ההנאה בקריאה כמבוגר היא בכך שמוצאים מחדש את הקסם ומעיין הנעורים כי מי מאיתנו לא רצה לרכוב לבית הספר על גבו של דרקון מזל לבן. הספר נשאר נפלא כשהיה. אם הוריכם קנו לכם אותו כשהייתם ילדים, קנו אותו לילדיכם. ואם אתם קניתם אותו לילדים שלכם, קנו אותו עכשיו לנכדים. אני מודע שמשפט זה יכול לגרור עותקים כפולים במשפחה. לא נורא.

ויש עוד הרבה מה לכתוב …

Aber das ist eine andere Geschichte und soll ein andermal erzählt werden.

אבל זה כבר סיפור אחר והוא יסופר בפעם אחרת.

הסיפור שאינו נגמר - כריכת הספר

הסיפור שאינו נגמר

הסיפור שאינו נגמר
מיכאל אנדה
מגרמנית: חנה ליבנת
מרגנית (זמורה ביתן) 2015 ( במקור 1979)

באדיבות ההוצאה – פרקים ראשונים מהספר

ונוסיף גם את שיר הנושא של הסרט

 

מגב הספר

ממלכת‭ ‬פאנטסיה‭ ‬בסכנה. ‬הקיסרית‭ ‬היַלדית‭ ‬חולה‭ ‬ואיתה‭ ‬הארץ‭ ‬כולה. ‬אם‭ ‬לא‭ ‬תימצא‭ ‬התרופה‭ ‬למחלה, ‬כל‭ ‬יצוריה‭ ‬המופלאים‭ ‬ונופיה‭ ‬המרהיבים‭ ‬ייעלמו‭ ‬ויהפכו‭ ‬ללא‭ ‬כלום. ‬מי‭ ‬הגיבור‭ ‬שיציל‭ ‬את‭ ‬פאנטסיה? ‬האם‭ ‬יהיה‭ ‬זה‭ ‬אַטְרֵיוּ, ‬הצייד‭ ‬האמיץ, ‬או‭ ‬חברו‭ ‬בַּסְטְיָאן, ‬מסַפר‭ ‬הסיפורים? ‬ואולי‭ ‬יהיה‭ ‬זה‭ ‬אתה, ‬הקורא, ‬שיחצה‭ ‬את‭ ‬הגבול‭ ‬ויעוף‭ ‬על‭ ‬גבו‭ ‬של‭ ‬דרקון‭ ‬המזל‭ ‬אל‭ ‬עולם‭ ‬הפלאות‭ ‬של‭ ‬הסיפור‭ ‬שאינו‭ ‬נגמר. ‬
מיכאל‭ ‬אנדה ‭(‬1995-1929) ‬מוכיח‭ ‬בספרו‭ ‬הנודע‭ ‬שקריאה‭ ‬היא‭ ‬הקסם‭ ‬האמיתי, ‬קסם‭ ‬המוביל‭ ‬את‭ ‬הקורא‭ ‬לעולמות‭ ‬מופלאים, ‬שמהם‭ ‬הוא‭ ‬חוזר‭ ‬אדם‭ ‬חדש. ‬אנדה‭ ‬מספר‭ ‬סיפור‭ ‬הרפתקאות‭ ‬מותח, ‬שגיבוריו‭ ‬האנושיים‭ ‬ויצוריו‭ ‬הדמיוניים‭ ‬מטביעים‭ ‬חותם‭ ‬בלב‭ ‬הקורא. ‬בתוך‭ ‬עלילה‭ ‬רבת–תפניות‭ ‬הוא‭ ‬טומן‭ ‬רעיונות‭ ‬עמוקים‭ ‬על‭ ‬מציאות‭ ‬ודמיון, ‬על‭ ‬שבריריותה‭ ‬של‭ ‬חברות, ‬על‭ ‬שיכרון‭ ‬הכוח‭ ‬של‭ ‬החלשים, ‬על‭ ‬כוחה‭ ‬המרפא‭ ‬של‭ ‬הספרות. ‬
הסיפור‭ ‬שאינו‭ ‬נגמר‭ ‬ראה‭ ‬אור‭ ‬לראשונה‭ ‬ב‮–‬1979. ‬הוא‭ ‬תורגם‭ ‬ליותר‭ ‬מארבעים‭ ‬שפות‭ ‬ועובד‭ ‬לתיאטרון, ‬לאופרה‭ ‬ולקולנוע. ‬התרגום‭ ‬החדש‭ ‬לעברית‭ ‬של‭ ‬חנה‭ ‬לבנת‭ ‬הוא‭ ‬הזדמנות‭ ‬להתוודע‭ ‬אל‭ ‬יצירת‭ ‬המופת‭ ‬של‭ ‬אנדה, ‬שקסמה‭ ‬באמת‭ ‬אינו‭ ‬נגמר‭.‬

One Comment

  • אורנה זוהר 13 במאי 2015 at 20:38

    ספר מקסים עשית לי חשק לקרוא שוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *