המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

הערות על שוק הספרים

26 במאי 2016 גדי איידלהייט

חוק הספרים בוטל לאלתר, או בעצם רק בעוד כמה חודשים, או לא בוטל אלא רק שונה, או… בקיצור שוק הספרים בישראל נכנס שוב לעמדת מבוכה והתגוננות כאשר כל אחד צריך לחשב את צעדיו. היו תומכים בביטול מוחלט של החוק, היו תומכים בהשארתו. ההוצאות הקטנות כועסות על הגדולות, הגדולות מתעלמות מקטנות, כולם כועסים על רשתות הספרים, הצרכן “העני” מקונן על היעלמות ארבע במאה, הסופרים מתלוננים שאי אפשר להתפרנס. כל זה לא חדש וננסה להעיר נקודה נוספת שפחות דנים בה.

הקושי של סופרים (ועורכים ומתרגמים ומו”לים) להתפרנס מספרים נובע ממשוואה כלכלית פשוטה של היצע וביקוש. יש יותר מדי ספרים ופחות מדי קוראים. בישראל יוצאים מדי שנה כ-8000 ספרים וגודל האוכלוסייה הוא כ-8 מיליון איש. מספר דוברי העברית בחוץ לארץ שקוראים עברית זניח ורובם ממילא אזרחי המדינה השוהים בחו”ל. אבל גודל האוכלוסיה מטעה. המיגזר הערבי לא קורא ספרים בעברית. עולים, ואפילו ותיקים לא קוראים  בעברית. אשתי עלתה בגיל שמונה ועדיין לא קוראת כמעט בעברית. המגזר החרדי קורא המון ספרים, אבל לא כאלו שחוק הספרים עוסק בהם (ועל סצינת הספרות החרדית, נושא מרתק, נרחיב אולי בפעם אחרת). מספר הקוראים הפוטנציאלי, עוד בטרם החשבנו אנשים שפשוט לא קוראים ספרים הוא אולי חצי המאוכלוסיה.

עוד מילה על הסופרים. אם תהפכו את הכריכה של ספרים רבים תראו שרובם בעלי מקצוע ומתפרנסים ממשהו אחר והכתיבה היא צורך ורצון. אותם אנשים לא מתפרנסים מהכתיבה, ומטרתם העיקרית היא להשמיע קול. חלקם מקווים להחזיר את ההוצאות, חלקם מקווים שירכשו עותקים ואולי כך יקבלו הכנסות ממקורות אחרים (הרצאות, סדנאות כתיבה או אפילו ייעוץ בתחום המקצועי), חלקם אפילו מוכנים לשלם מכיסם העיקר שהספר יצא. הוצאת ספר היא עניין יקר, אך לא בלתי מושג. נראה שדווקא סופרים “ותיקים” יותר, כאלו התופסים את היותם סופרים כמקצוע הבלעדי שלהם, יוצאים נגד כל אותם מתחרים קטנים, שלעיתים הופכים לרבי מכר ונוגסים בהם. שתי דוגמאות: יובל נח הררי שספרו הוא מהנמכרים ביותר בישראל, או ליעד שוהם, עורך דין מצליח ומסתבר שגם סופר מאד מצליח. אלו שני אנשים שהכתיבה אצלהם אינה “מקצוע”, אבל חלקם בנתח המכירות גדול.

בצד ההיצע כמות הספרים היוצאים מדי שנה עולה. נוריד ספרי לימוד, וספרים שכל מטרתם שיהיה ספר (מועיל לרזומה האקדמי למשל) ועדיין נישאר אם לא מעט ספרים. כמובן שלא כל הספרים מיועדים לכל אחד. אני לא קורא ספרים לילדים, פנטזיות, ספרי בישול, רומנים רומנטיים ועוד. אפילו כך, מספר הספרים שיכול להיות שיענינו אותי לקרוא שיוצאים בשנה עומד בהערכה על כאלף ספרים. וזה לא כולל ספרים באנגלית שלא תורגמו וספרים משנים קודמות.

קצב  הקריאה שלי הוא, נניח, ארבעה ספרים בשבוע.  זהו קצב גבוה מהממוצע אך הוא מתחשב בכך שלפעמים אחרי עשרים עמודים אני מחליט לא לקרוא ספר. עדיין הגעתי אליו ובדקתי אותו. המסקנה היא שאני מסוגל להגיע לכרבע מפוטנציאל הספרים המעניינים אותי בשנה. המספרים שלי די נכונים. בדקתי באתר ועלו כמאה סקירות השנה. להערכתי הלא מלומדת על כל ספר שאני סוקר ישנו ספר שאני לא כותב עליו אך התחלתי לקרוא.

גם אנשים שקוראים, משקיעים פחות זמן בקריאה, יש הרבה עיסוקים אחרים, פייסבוק, המרוץ למיליון, או סתם לשמוע מוזיקה.  עדיין אפשר לראות אנשים בנסיעות בתחבורה ציבורית מנצלים שעה נסיעה לקריאה כל יום, וזה מצוין, אולם לצערנו אלו אינם רוב האנשים. ועוד משהו שלא הזכרנו, יש אנשים שקוראים הרבה ספרים, הרבה מאד אפילו, אבל לא קונים אותם. בשביל מה לקנות, יש בספריה. גם זה נושא לפוסט אחר, אבל יש לא מעט כאלו.

גם מבצעי ארבע במאה לא יעזרו. בוודאי שאנשים יקנו יותר ספרים, אבל לא בטוח כלל שהם יקראו יותר ספרים. המחיר הנמוך בו הספרים ימכרו, לא יוביל להתאוששות כלשהי בשוק. תמיד יהיה “הצרכן החכם” שמחכה למבצע פעם בשנה וקונה עשרים ספרים לכל השנה, אבל שוב, זה המיעוט. הרוב יקנו ולא בטוח מה יקראו. היה לי יום הולדת ארבעים בחנוכה לפני כמה שנים ואשתי עשתה לי מסיבה. היה בדיוק מבצע של ארבע במאה וקיבלתי שנים עשר ספרים, כמעט את כולם הייתי צריך להחליף ויש כמה שעד היום לא קראתי וכנראה לא אקרא. אבל לנותן המתנה החיים פשוטים. באים לחנות, שואלים את המוכר, רואים איפה הערימות הכי גדולות, מציצים ברשימת רבי המכר ולוקחים בכפולות של ארבע. פשוט וקל. אבל לא נכון, כי רשימת רבי המכר היא כשמה רשימת הנמכרים ביותר, והם נכמרים מהרבה סיבות, אבל בהחלט לא כי הם הספרים הטובים ביותר (חלקם אולי, רובם בוודאות לא), בוודאי לא הספרים המתאימים לי ביותר.

וכאן חוזרים לנושא שעלה לא פעם, ספר הוא לא עגבנייה, ויש כאלו שיאמרו ספר הוא בדיוק כמו עגבניה. והתשובה היא כמובן תלוי מה אני מחפש. אם אני מחפש ספר – דפים מודפסים עם כריכה, ולא משנה לי איזה ספר ושל מי, הרי שבאמת הספר הוא כמו עגבניה. יש הרבה יצרנים, הרבה משווקים והרבה מקומות לקנות. אבל אם אני רוצה ספר מסוים (ולרוב לא תרצו עגבניה מסוימת), אתה כבר לא יכול לקנות מכל אחד. כי את ספר א’ כתב סופר ב’ בהוצאה ג’ ויכולת הבחירה שלך מצטמצמת רק להיכן לקנות אותו (ישירות מהסופר אם אפשר, מהמו”ל, בחנות אמיתית, עותק דיגיטלי).

לסיכום – יש הרבה ספרים, הרבה מעבר ליכולת של השוק להכיל אותם. בלי קשר למחיר. ספרים שאין להם ביקוש מגיעים למחסן ספרים שמוכר 7 ספרים במאה שקלים. אנשים קונים שם בכמויות, אני בספק עם הסופרים מקבלים משהו (הספרים נמכרים לפי משקל במעט יותר ערך מאשר אם היו נמכרים לנייר חדרה למיחזור), אבל לא בטוח שקוראים את מה שקנו ובוודאי השוק, כשוק לא מרוויח מכך. ולכן האפשרויות לשיפור מצב השוק הן שתיים: הקטנת מספר הספרים היוצאים  או הגדלת מספר הקוראים והגדלת משך הקריאה.

אני לא מציע להקטין את כמות הספרים, היו טענות כלפי חוק הספרים שזה מה שהוא יעשה, בקרוב יתפרסמו נתוני 2015 ואפשר יהיה לבדוק אבל דווקא ספרים חדשים שיוצאים מצליחים להרחיב את מעגל הקוראים. ההתמקדות צריכה להיות בעידוד והגברת הקריאה, אצל ילדים נוער ומבוגרים כאחד. נעשים מספר צעדים בשטח, “מיני ספריות” בתחנות אוטובוס, רכבת, שביל ישראל ושפת הים. אמונם לא מדובר שם על רכישת ספרים, אבל הגברת הקריאה תוביל גם להגברת הקנייה. אני יודע שזו לא ממש תשובה ולא ממש פתרון, אבל לפחות יש כאן עוד זווית על הבעייה.

חוק הספרים

חוק הספרים

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *