המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

הציור האחרון של שרה דה ווס

19 במרץ 2017 גדי איידלהייט

לחובב אומנות ומוזיאונים, כמוני, ביקור משפחתי בחו”ל יכול להיות מתסכל. לפעמים הוא (אני) מצליח לגרור את כל המשפחה אחריו למוזיאונ(ים) ואז הם מתוסכלים משהו  (או יותר ממשהו. תשאלו את אשתי) ולפעמים הוא נאלץ להתבונן בעינים כלות במוזיאון, רואה את הארץ המובטחת ואינו נכנס לשם. וכך אני טוען שאנו רואים מעט מדי מוזיאונים ובני ביתי טוענים שאנו רואים יותר מדי, והסכמה אין. וגם לא תהיה.

בהולנד נקלעתי למצוקה קשה. לאמסטרדם הוקצה יום אחד בלבד עם ביקור במוזיאון ואן גוך, שיפה ככל שיהיה הוא גם המוני מדי וגם איך לומר, ואן גוכי מדי, כלומר לא באמת מייצג את האומנות ההולנדית לאורך התקופות. נעמדתי על הרגלים האחוריות עם האמירה שלהיות באמסטרדם בלי לבקר ברייקס זה מבחינתי דגל אדום וכך ביום אחד של הטיול התפצלנו כאשר אחרי ביקור בטירת מוידן (מומלץ בחום! מקסים!), המשיכו חלק מבני המשפחה לפרק חבלים (מקום כזה שתולים אתכם על איזו ריתמה ואתם בין שמים לארץ) ואני והדר הלכנו לספוג מעט קולטורה באחד המוזיאונים המרשימים ביותר בעולם.

הדר ואני ברייקס

הדר ואני ברייקסמוזיאום

בהאג המצב היה אפילו קשה יותר. וכך מצאתי את עצמי מול המאוריציוס כאשר ברשותי בדיוק רבע שעה לבקר בו. אמנם המוזיאון קטן, אבל היה צריך להגדיר מטרות ולא הייתה ברירה אלא לראות את שתי יצירות המופת מתוך האוסף: השיעור באנטומיה והנערה עם עגיל פנינה (ונתעלם מהספר החביב אך המעט קיטשי על הציור). אין מה לעשות. נצטרך לבקר שם עוד פעם.

כל ההקדמה הזו נועדה להכין את הרקע לכך שחובבי אומנות יהנו עד בלי די מהספר. שני הציורים שהזכרתי מוזכרים בו. רמברנדט בפירוש וורמיר במרומז דרך ציורים אחרים שלו, יחד עם עוד ציורים רבים אחרים שאת חלקם הצלחתי להעלות בדמיוני תוך כדי הקריאה ואת חלקם לא (מה לעשות, מומחה גדול אני לא). אבל האומנות משמשת בספר הן כנושא והן כרקע. לספר שתי עלילות שכל אחת מתחלקת בעצמה לשתיים. עלילת הולנד עוסקת בשרה דה ווס, ציירת בדיונית ודי עלומה שמהווה איזהייצוג כללי של ציירות מהתקופה, ושל מרטי ואלינור בשנת 1957/8 בניו יורק ובשנת 2000 באוסטרליה.

עלילת 1957 פותחת בספוטניק (כבר נקודה חיובית מבחינתי). מרטי מחזיק באוסף הפרטי שלו את הציור היחידי הידוע של דה ווס.  לפתע הוא שם לב שמשהו בציור שונה, ומבין שגנבו לו את הציור ושתלו העתק במקום. אלינור היא הציירת שהכינה את ההעתק, או הזיוף, תחליטו אתם איך לקרוא לזה, בגחמה רגעית ובלי להבין לגמרי את חומרת מעשיה, לא הכסף עניין אותה אלא האתגר. מרטי המיואש שוכר חוקר פרטי שמצליח לעלות על עקבותיה של אלינור ומרטי מחליט לטמון לה פח. מה בדיוק הוא ניסה לעשות לא ברור לנו אולם העניינים מסתבכים.

עוד בטרם נדע על ההסתבכות אנו מגיעים לשנת 2000. בתערוכה באוסטרליה עומדים להציג שלושה ציורים של דה ווס. אחד חדש שהתגלה במפתיע, את הציור המקורי ואת הציור המזויף. את הציור המקורי יביא לתערוכה לא פחות מאשר מרטי עצמו ואלינור, שכבר ארבעים שנה מפחדת מהרגע בו עברה יתייצב למולה חוששת. ומה מרטי רוצה אחרי ארבעים שנה, גם אנחנו לא יודעים.

ובתוך עלילות אלו אנו חוזרים גם להולנד של המאה השבע עשרה ודה ווס המציירת את הציור הנוסף שיהיה בתערוכה ומהווה את הדבק שמחבר בין חלקי הסיפור.

כבר ציינתי שחובבי אומנות יהנו מהספר, ומי שלא חובב אומנות? גם להם הקריאה כדאית ומבחינתם האמנות לא תהיה הנושא, אלא רק רקע לסיפור אחר שונה מעט. כי הספר לא עוסק בתמונות הצבע על נייר הקנבס, אלא בבני האדם – במי שיצרו אותן, במי שמנסים לחקות את מי שיצר אותן ובאלו הנהנים להסתכל בהן.

 

כריכת הספר הציור האחרון של שרה דה ווס

הציור האחרון של שרה דה ווס

 

הציור האחרון של שרה דה ווס

דומיניק סמית
מאנגלית: דורון דנסקי
הוצאת הכורסא 2017 (במקור 2016)

מגב הספר

ניו יורק, 1957: כבכל לילה מביט מרטי דה גרוט בפניה טורדי המנוחה של הילדה המופיעה בציור שתלוי מעל מיטתו – ציור הולנדי מהמאה ה-16 שעבר מדור לדור במשפחתו. לפתע הוא מבחין כי משהו בציור שונה. מישהו גנב את הציור המקורי מחדר השינה שלו והחליף אותו בהעתק כמעט מושלם.

ברומן חדש ומלהיב שנפרש על פני ארבע מאות שנים ושלוש יבשות רוקם דומיניק סמית עלילה מורכבת ומרתקת שסובבת סביר ציור אחד בלתי נשכח.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *