המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

הקמע של דדה

26 בספטמבר 2016 גדי איידלהייט

בשביל לדעת על מה הספר אתם אינכם צריכים אותי. תקראו מה שכתוב על הכריכה (ראו בתחתית הסקירה), הפעם אפילו התיאור די מדויק. ננסה לבחון את הספר בצורה שונה. בספר לא מופיע תאריך. המיקום הוא סיני כך שטווח הזמנים די מצומצם והספר מתייחס לביקורו של המלך חוסיין בארץ לקדם שלום עם ראש הממשלה בגין. אוקיי. הסופר בחר לשנות את ההיסטוריה ואת ביקור סאדאת ב-1977 שינה לביקור חוסיין. למה לעשות כזה דבר, ברור שזו אינה טעות אלא שינוי מכוון. מה עומד מאחוריו?

פעמים רבות בספר, מוזכר הספר “המאהב”. הרבה פעמים. לא כאזכור אגבי אלא כאזכור בעל משמעות. שנת צאתו של הספר היא 1977 מה שסוגר לחלוטין את שאלת הזמן, אולם מה משמעות ההופעה? האם זה אחד הספרים האהובים על אופנהיימר? האם הוא מעריך במיוחד את אב יהושע, האם הוא דמות חיקוי בעיניו? האם בספר זה יש קשרים והקשרים ברורים למאהב?

אם קראתם את כריכת הספר, תראו שדדה מתקומם נגד אחד ממפקדיו שכופה את עצמו על החיילות בבסיס, לא משהו מפתיע במיוחד לצערנו, בטח לא בתקופה ההיא. בכל מקרה דווקא אותו מפקד הוא אדם חובש כיפה. אז נכון שבספר שעוסק גם בחיילים רוצים להכניס הכל: עולים וצברים, אשכנזים ומזרחיים, דתיים וחילוניים, קצינים וחוגרים וכמובן גם לעמת אותם אחד עם השני. אבל למה דווקא אותו מניאק הוא דתי?

אלו שאלות שמתעוררות אצל הקורא עוד טרם התעסקות בעלילת הספר עצמו. ישנם קוראים שלא יוטרדו כלל משאלות אלו, נקרא להן שאלות מטא-עלילתיות ויהנו מהסיפור הצבאי, שאמנם הרקע שלו הוא הטרדות מיניות אבל חלקים ממנו היו יכולים להופיע בסרטים קומי, וגם השפעות של גבעת חלפון אינה עונה נמצאות בספר. החיילים מתפרעים. הנהגים מפסיקים לנהוג, הטבחים מפסיקים לבשל, לקצינים עושים צרות, ובקיצור אווירת “שיגועים שיגועים” בבסיס שכוח האל.

חלקה השני שלה עלילה מתואר לדעתי פחות מהדרוש. אמו של דדה חולה, אפשר אפילו לומר גוססת ודדה נמנע מלצאת הביתה ולבקר אותה. הסיבות לכך לא לגמרי ברורות, ולמרות העיסוק הרב במשפחתו של דדה בהווה ובעבר הן נשארות בגדר תעלומה. ישנם כאלו שינסו לחדור למעמקי נפשו של דדה ולהבין יותר טוב מדוע הוא מפחד כל כך ממפגש עם אמו החולה, אבל נראה שדדה מתקשה להסביר זאת אפילו לעצמו, ובוודאי שלקורא יש קושי להבין.

אבל אותי הטרידו אותן שאלות מטא-עלילתיות שהזכרתי קודם.  הן כמובן מעלות את ההשערה שהסופר, מנסה להכניס איזו אג’נדה בדלת האחורית, למה לשנות את ההיסטוריה ולהחליף את סאדאת בחוסיין? אולי סתם בלי סיבה, אולי לרמוז לכך צריך לפנות את יהודה ושומרון? אבל לשם מה ובשביל מה, ומה עניין יהודה ושומרון והסכמי שלום לסיפורו של דדה עצמו? ולמה אני צריך להתעסק בשאלה הזו ובדומות לה? הסחות דעת אלו הפריעו לי להתרכז בקריאה ובעלילה עצמה, ובכך הרגשתי פספוס והחמצה מסוימים.

גם דעתי על הספר אם ככה נשארת פתוחה. הספר נשאר כחידה בעיני. נהנתי מהסיפור אולם השאלות “למה התכוון המחבר” נשארו פתוחות.

 

כריכת הספר הקמע של דדה

הקמע של דדה

הקמע של דדה
יוחאי אופנהיימר
עם עובד 2016

מגב הספר

בסיס מודיעין קטן בסיני. דֶדֶה, חייל משקיען, מתקומם נגד אחד ממפקדיו, שכופה את עצמו על חיילות הבסיס בלי שמץ בושה. דדה אינו לבד במאבקו; עוד חיילים מצטרפים אליו, לא מרתיע אותם העונש הצפוי, ובלי היסוס הם הולכים אחריו לכלא, דבקים במטרתם ובחברותם.

גם קודם דדה לא הִרבה לצאת הביתה, כי מה שמחכה לו שם מפחיד אפילו יותר ממאסר. הוא מעדיף לטלפן מדי פעם, לשאול מרחוק. על זה הוא לא מספר לחבריו, גם לא לחיילת שהתאהב בה ושאינו משלים עם סירובה. הסוד הזה שהוא שומר בלבו מעסיק אותו יותר מכל השאר.

בשתי התמודדויות עליו לעמוד, לא לבדו, ועד שיוכרעו אין נחמה גדולה יותר מן הקִרבה הנוצרת בין מי שנאבקים יחד – אם במרותו של קצין מושחת ואם במרות אחרת, גבוהה וחזקה הרבה יותר.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *