ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

הקריעה הגדולה

21 באפריל 2014 גדי איידלהייט

סקירה על הספר הקריעה הגדולה. סיפור פילוג הממלכה בספר מלכים הינו אירוע מכונן בתולדות ימי ישראל. הדים לאירוע זה ניתן למצוא אף בימינו. ספרו של עמוס פריש “הקריעה הגדולה” מבקש לנתח את הסיפור על מרכיביו השונים. פריש מסמן כבר בהתחלה את היעד, הוא מעונין לשלול ארבע הנחות יסוד המקובלות במחקר. התפיסה הראשונה אותה מנסה פריש לקעקע היא שרחבעם מהווה את הדוגמה האולטימטיבית לאוויל וסכל, בכך פריש מתנגד לדעתה של ברברה טוכמן הפותחת את ספרה “מצעד האיוולת” בדוגמה זו ממש. פרט לכך עוסק פריש בשאלות הקלאסיות של חקר המקרא האקדמי: זמן כתיבת הסיפור, מגמתו ומקורותיו.

הספר ערוך בתשעה פרקים כאשר שלושת הראשונים מהווים פתיחה וכוללים: סקירה כללית קצרה של גישות בחקר המקרא, רקע היסטורי שמבוסס בעיקר על הנחות, תיחום הסיפור ומציאת הנגדות פנימיות בסיפור. מפתיחה זו עוברים לפרק הרביעי הכולל קריאה צמודה ומקיפה של הפסוקים. פרק זה הינו דוגמה מצוינת לניתוח ספרותי מפורט בו מתעכבים על כל מילה ומילה ומנסים להבין את משמעותה לכשעצמה ואת תרומתה לטקסט כולו. הפרק הינו ארוך, ויכול להיות גם מייגע, אולם החלוקה הברורה מאד לסעיפים ולתת סעיפים מקלה על הקורא שמעונין לדלג מעט,  להתקדם בקצב הרצוי לו. פרקי סיום הספר, מרחיבים את היריעה ודנים בשאלת התהוות הסיפור ומה היו המקורות שלו. כפועל יוצא מכך מגיעים לפרק המבטא את מטרת הסיפור ואת השתקפות הדעה והאמונה של מחברו. הפרקים האחרונים, עושים השוואה ספרותית ענפה בין סיפור הפילוג לסיפורים בעלי מאפיינים דומים במקרא (בעיקר סיפורי המלכה שונים), בין סיפור הפילוג לספר מלכים בכללותו ובין גרסאות שונות של סיפור הפילוג במקרא (חמש גרסאות) ובמקורות חיצונים (תוספת לתרגום השבעים).

נדון מעט בשאלת סכלותו של רחבעם. נראה שאנו מקבלים אותו כסכל לפי תוצאות מעשיו אולם בבואנו לבחון את התנהגותו לפי הכתוב אנו רואים שהמקרא מתייחס אליו בצורה שקולה הרבה יותר. בין היתר מונה פריש את הטעמים הבאים המראים שרחבעם התנהג לפחות בשיקול דעת גם אם לא לגמרי בחכמה: רחבעם בא אל העם בשכם – צעד בונה אמון, רחבעם לא דוחה באופן מיידי את דרישות העם אלא מבקש זמן לחשוב עליהן. רחבעם מתייעץ עם שתי קבוצות שונות במטרה לשמוע מיגוון של דעות. גם את שליחת אדונירם לאחר הפילוג ניתן להציג, אליבא דפריש, כניסיון אחרון לניהול משא ומתן עם הגורם האחראי לכך.

בנוסף טוען פריש, כי עצת הזקנים אינה בהכרח עצה טובה, רחבעם כבר עשה ויתורים בכך שבא לשכם, וכל ויתור יכול להוביל לוויתור נוסף כאשר אין שום הבטחה שדבר הזקנים – ששבטי ישראל יעבדו אותו –  יתקיים בעתיד. לעומת זאת, מלך חדש לעיתים צריך להראות כוח ושררה על מנת לרסן את העם. מכל זה מתקבל שעצת הילדים היא עצה שקולה ובעלת היגיון. אולי זוהי אינה עצה טובה, אבל בוודאי שאינה מהווה איוולת.

השקילות הינה עקרון חשוב בניתוח של פריש וכאשר הוא עובר לדון בהתהוות הסיפור, הוא מתאמץ מאד להוכיח שמחבר הסיפור נקט עמדה שקולה כלפי הדמויות בו. לא עמדה שהיא פרו-יהודאית בלבד ולא עמדה שהיא פרו-ישראלית בלבד, אלה עמדה המציגה את רחבעם כמלך שקול מחד ואת ירבעם לא כמורד מאידך. הצורך להצגה זו נובע מהמסר התיאולוגי של הסיפור: “עצת ה’ היא תקום”, אבל יש צורך להראות שהעצה תקום גם כאשר המלך ינקוט צעדים סבירים. במידה ורחבעם נוקט בצעדי איוולת, הרי שאיוולת זו היא הסיבה למפלתו ולא עצת ה’.

הרחבת היריעה לסיפורים נוספים חושפת אותנו לפרקי המלכה שונים במקרא: החלפת איש בושת בדוד, החלפת דוד באבשלום, סיפור המלכת שלמה לאחר המלכת אדוניה וחילופי תפקידי המשנה למלך בין המן למרדכי. אמנם סיפורנו שונה מכל אלו מאחר ובסופו נשארו שני מלכים – כל אחד בתחום מצומצם, אולם פריש מוצא נקודות דמיון רבות בהשוואה בין הסיפורים. דרך השוואה מעניינת  נוספת היא במיקום העלילה – שכם. בהשוואה זו מופיעים הסיפורים הבאים: מעשה אונס דינה, חידוש הברית בסוף ימי יהושע ופרשת אבימלך בספר שופטים. לכאורה, השוואה לפי מיקום העלילה לא נראית כמהותית, אולם גם בהשוואה זו מתגלים רמיזות ומאפיינים דומים ונחזור לכך בהמשך.

כסיום לספר כותב פריש: “זה כוחו וזו תפארתו של הסיפור המקראי, שדורי דורות לומדים אותו ומעמיקים בו, ועדיין יש מקום לקריאות והבנות חדשות שלו, שמכוחן, כך אנו מאמינים, נזכה להבין טוב יותר את המסר של ספר הספרים הנצחי” (הדגשה שלי). פעמים מספר בספר מודגש נושא המסר וכך שהסיפור כוון מלמעלה. פריש משקיע מאמצים רבים להוכיח שהפסוק המתאר את ההתערבות האלוקית הינו חלק בלתי נפרד מהסיפור. כקורא, ציפיתי לפרק העוסק במסר עצמו. פרק תיאולוגי היה מהווה המשך טבעי לפרקים הקודמים.

בתקופת ביקורת המקרא הקלאסי לא נעשה כלל דיון במסר, אולם חקר המקרא המודרני, גם באקדמיה, מבין שהמקרא נכתב כספר בעל מסר תיאולוגי ולאחר הניתוחים הספרותיים נעשים נסיונות, גם בידי חוקרים שאינם דתיים, לדון במשמעויות התיאולוגיות. נראה שבספר זה פריש הסתפק בציון המסר ובאמירה קצרה כי הוא בעל אופי תיאולוגי אך לא בהתעמקות ובהרחבה שלו.

נדגים נקודה זו בתיאור ההקבלה בין סיפור פילוג המלוכה לסיפור חידוש הברית בסוף ימי יהושע (יהושע פרק כ”ד), שני סיפורים שאירעו בשכם (עמוד 204). יפה מסמן פריש נקודות אפיון משותפות בין חידוש הברית בימי יהושע לשני אירועים מכוננים בספר מלכים: פילוג המלוכה וחנוכת בית המקדש, וממשיך משם לדו ערכיות שהמקרא עצמו מציג ביחס לתקופתו של שלמה ולנקודות הקבלה נרחבות  יותר בין יהושע לשלמה. אולם בסיכום כל הפרק ולמרות שפריש מזהה את השתלבותה של האינטרפרטציה הדתית בסיפור, הוא אינו יוצא ממנה לעבר פרשנות משלו, אלא מסתפק בעצם הגילוי שלה.

הרב מרדכי ברויאר כתב כי הוא מוכן לקבל את כל ממצאי ביקורת המקרא (או חקר המקרא הספרותי המודרני) אולם ככאלו שישמשו כבסיס לפרשן התיאולוגי, בכך שיעמידו בפניו את השאלות והדברים הצריכים ביאור והסבר. בהעמדת תשתית  זו, ספרו של פריש מצטיין. הוא עושה זאת בצורה בהירה ביותר ויסודית עד מאד. כל המחקרים הקודמים והדעות השונות מכל קצוות המחקר מובאות בו בצורה המאפשרת לקורא להחליט אם ברצונו להתעמק בהם אם לאו.

כזכור, פריש הציב לעצמו מטרה בתחילת ספרו להתעמת עם כמה תפיסות נפוצות בהבנת הסיפור, ובסיכום לספר נראה שהוא עמד היטב במשימה שהציב לעצמו וסיפק הסברים משכנעים לדרכו. אולם, הספר בסיומו לא עושה את הצעד הנוסף המתבקש – יציאה מהעולם האקדמי לעולם הישיבתי. כל מי שקורא את הסיפור מוצא את עצמו עוסק בשאלות כדוגמת הבאות: איך ייתכן ששנים ספורות לאחר הקמת בית המקדש – המקום שאמור היה לאחד את כל שבטי ישראל – אירע הפילוג שסיכסך את שתי הממלכות מאות בשנים ולמעשה ביטל את המושג “בני ישראל”? איך ימי שלמה המתוארים בצורה היוצאת דופן: “וַיֵּשֶׁב- יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה”, היו למעשה שעבוד קשה שגרם לתסיסה עמוקה בעם זה זמן רב, תסיסה שהתפרצה בבת אחת כאשר דרישותיהם לא נענו. בסיפור עצמו למעשה עולה שאלה גדולה יותר והיא מדוע ואיך התוכנית האלוקית עצמה השתבשה כל כך. ממקורות רבים נראה שהתוכנית כיוונה ליצירת שתי ממלכות אחיות בעלות קשרים טובים ביניהן, אולם חטאו של ירבעם מנע זאת. התלמוד מתייחס לכך במדרש: “אחר שתפשו הקב”ה לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש?- בן ישי בראש!- אי הכי לא בעינא!” (סנהדרין ק”ב.). שאלות אלו הן בסופו של דבר רק פתיחה להפנמת לקחי הסיפור המתבקשים לימינו אנו. המעברים בין אידיליה ואוטופיה לאנדרלמוסיה ואנרכיה הם חדים, מהירים ובלתי צפויים. רחבעם בוודאי לא חזה את האירועים שיתרחשו כעבור שלושה ימים בלבד לאחר בואו לשכם ובאיזו מהירות שלטונו יתמוסס ויאבד מתוקפו. המסר העולה מהסיפור, הניתן אולי לתמצות במשפט “הווי אדם חושש תמיד” ומופיע בעשרות צורות וביטויים אחרים.

קיים שוני בין הוצאת ספר בהוצאה ועריכה אקדמאית לבין הוצאת ספר עממי המיועד לקהל הרחב. צורת הכתיבה תהיה שונה לחלוטין בהתאם לקהל היעד. אולם גם ספר אקדמאי, למרות מאפייניו הנוקשים, חייב לפנות לציבור המשכיל, ולא להישאר בין כתלי הפקולטה על מספר חבריה המצומצם. ספר זה נמצא במקום טוב באמצע מבחינת התאמתו לקהלי היעד.  הכתיבה היא אקדמית כמעט לגמרי וכוללת הבאת מיגוון הדעות הקיימות בכל נושא, ריבוי הערות שולים ומקורות, רצון להוכיח כל טענה ולמעט בהשערות וכו’. אולם למרות הסגנון האקדמי, הספר קריא מאד ומתאים לכל חובב תנ”ך שיוכל להשתמש בו כבסיס לעיסוק נרחב בנושא פילוג המלוכה, גם לתחומים שציינתי שהספר אינו מרחיב בהם.

הקריעה הגדולה

הקריעה הגדולה

הקריעה הגדולה
עמוס פריש
הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון
בהפצת מוסד ביאליק

מתוך גב הספר

סיפור פילוג הממלכה בספר מלכים (מלכים א י”ב, א-כד) מתאר חדשות מדיניות חמורות ביותר, כאשר הליך שנועד לאשרר את בחירת רחבעם בן שלמה למלך על כל ישראל משתבש והופך להכרזת ההתנתקות המביאה לפיצול הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות נפרדות.
מה דמותו של רחבעם בסיפור, האם הוא מוצג כנוהג בטיפשות? מה אופי הסיפור ומה מגמתו? מתי התחבר הסיפור? האם הסיפור היה מלכתחילה סיפור ריאליסטי, שרק בדיעבד נוספה לו פרשנות דתית? הספר מבקש לבחון מחדש שאלות אלה, תוך התמודדות עם הדעות המקובלות בפרשנות ובמחקר, ומוצעות בו תשובות חדשות תוך כדי עיון ספרותי מדוקדק בסיפור. בתשעה פרקים של עיון בסיפור ובהקשריו מתוך מגוון גישות מוליך הספר את הקוראים להרפתקה חווייתית של קריאה מרתקת במקרא. הציפייה היא שהם יתרשמו עד כמה עמוק ועשיר הסיפור המקראי, עד כמה יש לדייק בו ולתת את הדעת למגוון פרטיו, ועד כמה אין הכרח לאמץ סברות מקובלות ויש מקום לחשיבה מחודשת.

פרופ’ עמוס פריש מלמד במחלקה לתנ”ך באוניברסיטת בר-אילן ואף כיהן כראש המחלקה. תחומי המחקר העיקריים שלו: חקר ספרותי של המקרא, חקר פרשנות המקרא (בפרט הפרשנות הבתר-קלאסית), המלוכה במקרא, ספר תהלים. בתחומים אלה ואחרים פרסם מאמרים רבים בכתבי-עת בארץ ובחו”ל.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *