ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

השלישי – סקירה

8 באוגוסט 2015 גדי איידלהייט

בסופו של דבר ההרגשה שלי בסיום קריאת הספר “השלישי” מאת ישי שריד הייתה של פספוס. שריד כותב יפה אבל ההרגשה שהספר נטוע עמוק עמוק באיזור הנוחות האישית שלו, בלי שהוא מסוגל ומוכן לצאת ממנו אפילו מילימטר היא פספוס. כי לא מספיק לכתוב טוב, צריך לדעת גם ליצור קונפליקט עם העולם של עצמך כאשר רוצים לייצר יצירה מרגשת אבל השם על הכריכה גורם לך כבר מההתחלה לחשוד מתי זה יגיע ובשביל המנטרה  “הדתיים/משיחים/קיצונים/מתנחלים/פאשיסטים/לאומיים האלו יהרגו בסוף את כולנו” לא צריך 250 עמודים.

ולא שלא חסרות הזדמנויות לצאת ממעגל הנוחות. מיד בתחילת הספר מופצצות תל אביב וחיפה בפצצות (לפי ממדי ההרס כנראה מימן) ומתאיידות להן. רק ירושלים נשארת. הלכו ערי החופש, השיוויון, הסבלנות, הסובלנות והפלורליזם ונשארה רק ירושלים הקנאית, הדתית, החשוכה והסגורה. אבל מי האויב? הוא מכונה עמלקים. ולממשלת ישראל אין תגובה, כי לא יודעים בדיוק מי הפציץ. עמלקים. עם ארכאי שהיה ואיננו אבל הטביע חותם על תולדות ישראל. למה לא לבחור עם ספציפי, אויבים יש בשפע: דעאש, איראן, חיזבאללה, אפילו סתם פלשתינים. לאו דווקא עמלקים. התשובה די ברורה. גם נסיבות אותה הפצצה לא נכתבות כלל ואפילו תמיהה עליהן אין. לא על ההפצצה, לא על כך ששום סיוע לא מגיע משום מקום ולא על כך שלאחר שבועיים כאשר מה שנשאר מצבא ישראל מצליח להתארגן מחדש, ישראל נהיית מדינה מוחרמת מבודדת ומצורעת. אני לא מכיר כלל את הסופר, אולם יש כאלו במחנה השמאל הקיצוני שרק מייחלים לרגע הזה, האם רק לאלו כיוון שריד את ספרו?

יהועז, מנצל את ההזדמנות ובכוח הכריזמה שלו מלכד את מה שנשאר, מפנה את העמלקים מהארץ, מוצא את ארון הברית המקורי סטייל היה אינדיאנה ג’ונס, מפוצץ את המסגד ואת כיפת הסלע (כיפת הסלע מעולם לא הייתה מסגד וגם כיום היא אינה מסגד). ובונה תוך זמן קצר ביותר את בית המקדש, ממליך את עצמו למלך ומושח את עצמו לכהן גדול. שלטון יחיד לגמרי. הלכה הדמוקרטיה ברוכה הבאה הדיקטטורה המשולבת בתיאוקרטיה. אמנם מתפקדת סנהדרין כרשות שופטת אולם גם שם מחמיץ שריד הזדמנות לעורר קונפליקטים מהותיים. אחרון מנהיגי השמאל מוצא להורג בסקילה וכל מי שרק יכול (אקדמאים, מדענים ובוודאי גם אנשי תרבות ורוח) בורח. גם את השמדתם של ערי החוף אפשר לתאר באופן סימבולי. כבר שמענו לא מעט אמירות מאנשי שמאל כמה נמאס להם ואיך הם הולכים לאירופה.

ודווקא חבל, כי הספר כתוב יפה והיה יכול להשאיר יותר שאלות למחשבה לקוראי הארץ, שהם בכל זאת אנשים חושבים, לחשוב קצת יותר על הדעות של עצמם, אבל לא. הוא לא עושה זאת. ואם בעמודים הראשונים עוד הייתה לי תקווה בעקבות הסגנון הקולח (את הספר כולו קראתי בשעתיים רצופות) של הספר והעבודה ששריד עשה תחקיר רציני וכלל בספר תפילות והלכות בלי יותר מדי טעויות, התקווה הולכת ומתאדה לה עד שהיא נגמרת בקרשנדו גדול את מעלה שריד את דמותו של יצחק רבין ז”ל ונאומו בכיכר דקות לפני הירצחו. אבל מאחר ואולי חלק מהקוראים הצעירים לא מכירים את רבין, אפילו נדרש להגיד את שמו בפירוש אבל גם זאת רק לצורך האפשרות להוסיף לצד שמו את התואר בוגד. בשביל מה זה טוב? אולי אני מחמיר מדי עם שריד, אבל לא חסרים סופרים היוצאים ובוחנים בספר את השקפת עולמם שלהם ומגיעים כך ליצירה מרגשת הרבה יותר.

וכך למרות קו העלילה שמאפשר הרבה יותר עניין, דיאלוג, מורכבות, העלאת ספקות, כל אלו לא נמצאים במידה מספקת. הרי יהועז לא היה אדם דתי כל כך, אשתו בכלל לא. הוא חוקר כוכבים בנגב. מה פתאום דווקא הוא קיבל ההארה נבואה או חיזיון והופץ את עצמו למשיח? מה תפקידה של הסנהדרין והיחסים בינה לבין המלכות, ואיפה נמצא הנביא? שריד מתבסס על ההיסטוריה ותיאורים של כהנים במקדש העוסקים בשגרת הקורבנות כאילו כלום לא קרה בעת שהרומאים כבר על הר הבית מוכרים לנו מכתבי יוסף בן מתתיהו, ואפשר גם לראות בספר מעין משל על התקופה בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, אבל הסופר לא מצליח לתת איזו אמירה מורכבת יותר. וכך אנשי שמאל אולי יאהבו את הספר אך לא ילמדו ממנו שום דבר חדש (פרט למעט הלכות קורבנות ובית המקדש), קוראים דתיים יתעצבנו על שימוש היתר בשם ה’ בספר שאולי יאלץ אותם למסור אותו לגניזה. קוראי ימין ימשיכו לטעון שמה אפשר לצפות מהבן של יוסי שריד. וזו קצת החמצה כי עם קצת יותר מאמץ היה אפשר לקבל תוצאה שתביא לדיאלוג. והפנאטים הקיצוניים? הם ימשיכו בשלהם. ספרים ונביאים הם לא צריכים.

השלישי - כריכה

השלישי

השלישי
ישי שריד
עם עובד 2015

מגב הספר

אי־שם בעתיד הקרוב מכוננת מלכות יהודה ותופסת את מקום מה שנותר ממדינת ישראל, אחרי התקפה קטלנית שהשמידה את הרי החוף. מנהיג כריזמטי מצליח לארגן את שארית הפלטה למתקפת נגד, עולה על כס המלוכה ומתמנה גם לכהן גדול. בית המקדש מוקם, עבודת הקורבנות מתחדשת ונעשית מרכז החיים הלאומיים, ואפשר לקיים כל תרי”ג מצוות ככתבן וכלשונן. חצי יובל לאחר מכן מגולל צעיר הנסיכים, יהונתן, את סיפור שבועותיו האחרונים של הבית השלישי, בין חודש אב ליום הכיפורים.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *