המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

התהילה של אבי

10 ביולי 2012 גדי איידלהייט

הספר “התהילה של אבי“, ספרו הראשון של מרסל פניול, נכתב ב-1957 כספר געגועים לתקופה שלא תחזור. נראה שכיום הדברים אפילו נכונים עוד יותר. הרבה אנשים זוכרים את הילדות שלהם כמאושרת, נטולת דאגות ותמימה, וכתיבה על תקופה זו, בראיה לאחור של למעלה מחמישים שנה ולאחר שהמחבר חווה את שתי מלחמות העולם מהווה מעין התרסה על אובדן תמימות זו ונסיון להיאחז בה עוד מעט. כדאי גם לקרוא את המאמר על הקדמת הספר ועל מרסל פניול כסופר.

מרסל פניול, ידוע בעיקר בזכות מחזותיו, והעיבודים הקולנועיים של ספריו, ז’אן דה פלורט ומאנון (שניהם יצאו לאור בעברית בהוצאת מסדה לפני למעלה מעשרים שנה ומומלצים מאד לקריאה) וכאן אנו מתוודעים לסדרת הספרים האוטוביוגרפיים שלו על ילדותו, בכרך הפותח: “התהילה של אבי”.

לכאורה נושא רגיל לחולטין, כמה שנים ראשונות בחיי ילד בכור המתנקזים לכדי חופשה בלתי-נשכחת בקיץ אחד. אולם כתיבתו של פניול טובה מאד, ובוודאי הקורא העברי חייב משהו גם לתרגום המשובח של ניר ר’צקובסקי ופעמים רבות הצטערתי על כך שאיני יכול לקראו בשפת המקור.

הספר כתוב בהומור וגם במעט אירוניה שקשה להבדיל בינה ובין החשיבה התמימה הילדותית. ההיתקלות בשקר הראשון, ההתיחסות למריבות, גילוי עובדות החיים בלידת האחות הקטנה ועוד.  הנה למשל מה שיש למרסל הצעיר להגיד על הממחטה (עמ’ 51): “אני, שידעתי לחלץ מאפי, בעזרת ציפורן האצבע, את החומרים השורקניים שהפריעו לנשמתי, ראיתי בממחטה בסך הכל אמונה הורית טפלה… מעת לעת אמנם הזדמן לי להשתמש בה, כדי להבריק את נעלי או לנגב את ספסל הכיתה, אך הרעיון לקנח ליחה רירית אל תוך הבד העדין הזה, ולתחוב את הכל בחזרה לכיס, נראה לי מופרך ומגעיל. אלא שהילדים באים לעולם כשכבר מאוחר מדי לחנך את ההורים ועל כן צריך לכבד את שגיונותיהם חסרי התקנה ולא לצער אותם” (הדגשה שלי)

שנות הילדות חולפות, נולדים אחים, וגם הדודה מתחתנת ונולד לה בן, והנה מגיע הרגע הגדול, אבא של מרסל שכר ביחד עם הדוד בית לחופשה בקצה פרובנס. אינני בקיא בגיאוגרפיה של צרפת אולם מדובר על איזור הוט-פרובנס Haute Provence שהוא איזור הררי ויבש מאד (למרות שיש בו כמויות משקעים לא מבוטלות). בספר האיזור מתואר כמדברי, אולם זהו כנראה מדבר צרפתי הרחוק מאד מהמונח מדבר עבור הקורא הישראלי. בכל מקרה זה איזור עם מיעוט מקורות מים טבעיים. מאחר ואני גם חובב אסטרונומיה נציין כי מצפה הכוכבים הגדול בצרפת ממוקם בחבל ארץ זה.

החופשה מתוארת כחלומו של כל ילד עירוני היוצא לכפר. זכורים לי היטב מילדותי הרפתקאות דומות, המולת הכרך נשכחת לטובת האווירה הכפרית, אפשר להתרוצץ בחוץ ללא דאגות (וללא מכוניות), לחקור את הטבע הפראי – קיני נמלים וחיפושיות ולהמציא משחקים של אינדיאנים.  אין קורא שלא יזדהה עם תיאורי חופשה אלו (אולם לגבי הקוראות, רמת ההזדהות תרד)

שיא החופש הינו בפתיחת עונת הציד ובאירועים שקורים שם שהם מסע החניכה וההתבגרות של מרסל ובו הוא עוזב את עולם הילדות ונהייה נער. אמנם הציד רחוק מאיתנו כיום כמרחק מזרח ממערב אולם צריך לחזור בזמן אחורה ובפרט לזכור שהציד היה למטרות אכילה. גם שם הספר מבוסס על הצלחת מסע הציד וכאשר קוראים את המשפט הנפלא הבא ניתן לדמיין כמובן את התמונה הלקוחה מתוך הסצינה (הספרים עובדו לקולנוע, אולם בוודאי שכל קורא מדמיין את האירוע בצורה שונה): “ובאגרופי הקטנים, המגואלים בדם, שמהם השתלשלו ארבע כנפיים זהובות, הנפתי השמימה את תהילתו של אבי מול השמש השוקעת”

הספרים (לספר יש המשך, הטירה של אמי, שגם יצא לאור בקרוב) מומלצים מאד לקריאה, במיוחד בימי הקיץ החמים. הם קלים, נעימים, זורמים ומצננים את הנפש. רוב עלילת הספר מתרחשת מחוץ לבית, וזה גם המקום שבו צריך לקרוא אותו. הישארות עם הספר בחדר סגור ובמזגן היא החמצת הזדמנות. קחו איתכם את הספר הזה לים, לבריכה, לגינה או לכל מקום אחר עם צל ורוח ותגמעו אותו כמשקה צונן בקיץ הישראלי החם.

התהילה של אבי

התהילה של אבי – מרסל פניול

התהילה של אבי
מרסל פניול
תרגום מצרפתית: ניר רצ’קובסקי
הוצאת ידיעות ספרים
הספר נכתב ב-1957 ותורגם והוצא לאור בישראל בשנת 2012
191 עמודים

ובלי תמונה של הברטוול אי אפשר. בספר יש טעות קטנה, הברטוול אינו חוגלת סלעים, חוגלת סלעים היא החוגלה הנפוצה מאד בישראל, הברטוול הינו חוגלה יוונית (הספר מאחד בין שני תת מינים אלו שההבדלים ביניהם דקים מאד: גרון לבן ונקי לעומת קרם,גבה שמגיעה למצח וטבעת גבול שחור לבסיס המקור העליון) שם מדעי: Alectoris graeca שם באנגלית: Rock Partridge ובצרפתית: Perdrix bartavelle

ברטוול – חוגלה יוונית

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *