המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

התפילה

9 במאי 2017 גדי איידלהייט

כמה שעות אני מתפלל בשבוע? בערך עשר שעות, אולי מעט יותר. בכמה מתוכן אני מתפלל? זו כבר שאלה אחרת. ההגדרה המינימלית של תפילה בציבור היא כאשר מניין מתפללים אומרים ביחד את תפילת העמידה בלחש. קריאת שמע היא מצווה נוספת שהוכנסה לפני העמידה.

וכך על גרעין החובה נוספו תוספות רבות כדוגמת ברכות ופרקי תהלים, קריאת התורה, תחנון ועוד. ומאחר וכול אלו הן חלק מהתפילה, הרי שקצת קשה לחשוב ולהבין מהי בעצם התפילה, ומה היחס שלה למתפלל ובעיקר מה קורה לאדם המתפלל ועל כך באה כותרת המשנה של הספר – “תשוקת האדם לאלוקים” לתת מענה.

זהו ספר ישן. כמעט שבעים שנה ופתיחתו אומרת כך: “מעולם לא היתה תקופה שבה הורגש כל כך הצורך בהבעה עצמית”. אכן הבעה עצמית נהיתה ביטוי שולט. Express yourself – בסנאפצ’ט ובאינסטגרם ובכל דרך אפשרית, אולי הרבה יותר מאשר לפני שבעים שנה וממשיך השל: “ואולם, מעולם לא היתה תקופה שבה הושגה הבעה-עצמית לעתים כה נדירות; שבה הופעל לחץ כה רב על היחיד להתאים את עצמו למוסכמות, לקלישאות, לאופנה ולתקינות חברתית. העצמי דומם, המילים מתות, והתפילה היא שפה נשכחת”.

בנושאים אלו ובאחרים עוסק ספרו של השל. על החוויה שבתפילה, היחס בין האדם לאלוקים, חשיבות השפה, חשיבותם של המילים עצמן. משמעותן והכוונה של האדם.

תפילה היא עניין מחייב ובמיוחד למקפידים על שלוש תפילות ביום במניין, בארץ ובחו”ל בימות החול ובשבת. תפילה בציבור היא פעולה ארוכה. רוב הזמן היחיד מחכה. מחכה לחזן, מחכה לשאר הציבור, מחכה באמירת הקדיש ואינו נטל חלק פעיל בתפילה. ואת החלקים שכל אחד אומר?…… אשרי מי שיכול בכל יום להגיד בריכוז ובכוונה את אותן מילים ממש. אני יכול להעיד על עצמי ועל עצמי בלבד, אבל פעמים רבות שהדברים נאמרים במהירות וכהרגל, מתוך מחשבה על טרדות היום יום. לא סתם חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו ליבם, אבל אנחנו? איפה יש לנו שעה? בקושי חמש דקות למנחה חטופה ופעמים רבות במנייני אד-הוק מתפללים מנחה קצרה, מעין שעטנז כלשהו של דיעבד. אבל בשבתות, ובפרט במועדים ובפרט בימים הנוראים, בהם נוסח התפילה שונה והמילים מהוות חידוש, אז גם התפילה עצמה, איטית יותר, רגועה יותר ומרוכזת.

השל כנראה ייעד את ספריו לאנשים שאינם בהכרח דתיים או יהודים, אבל התפילה היא חוויה ופעולה דתית ובשל כך, לדעתי, הספר מתאים יותר לציבור הדתי, ציבור שלעתים התפילה עבורו היא מצוות אנשים מלומדה, וחלקים ממנה, למרות שאנו דוברי עברית ומבינים היטב את מילותיה, כצפצוף הזרזיר.

בונדי מעיד על עצמו שהוא חלק מחבורה קטנה של חסידי השל בארץ, וחסד עשה עמנו גם הוא, גם הוצאת ידיעות ספרים, על שהם מביאים את הגותו של השל לקרוא המודרני. הספר אינו קל לקריאה, אין בו הגיגים, וקריאתו מצריכה התמדה ומאמץ ובעיקר חשיבה. לספר מצורפת הקדמה קצרה מאת בתו של השל, ומבוא ארוך, כמעט רבע מהספר, מאת בונדי עצמו, מבוא היכול להיות מסה העומדת בפני עצמה, אולם מטרתו העיקרית היא להוות שער כניסה נוח ורחב להגותו של השל עצמו.

 

כריכת הספר התפילה

התפילה

אברהם יהושע השל
מאנגלית דרור בונדי
ידיעות ספרים 2016  (במקור 1954)
מגב הספר

“הרב פרופסור אברהם יהושע השל ז”ל, מהוגיה החשובים של יהדות ארצות הברית, היה אדם שהתפלל בפיו, בלבו, וכאשר צעד לצדו של ד”ר מרטין לותר קינג – ברגליו ממש. “חשתי שרגליי התפללו”, אמר אז במשפט שנחרת לנצח בתפילת האומה והאדם. קול היהדות המוסרית של השל חיוני לישראל. הגיעה העת שגם אנו נרגיש כיצד רגלינו מתפללות, כאיש אחד בלב אחד”.
(נשיא המדינה, מר ראובן ריבלין)

“איך מתפללים? ספרו של אבי הוא מדריך והשראה ללב ולראש. מילותיו הן אוצר אדיר של יהדות”.
(פרופ’ סוזנה השל)

“בספר הזה אברהם יהושע השל מחזיר את הכוונה אל המקום אליו היא שייכת. השל בא להזכיר לנו את מה שיש לנו נטייה לשכוח: ההתכנסות הדתית לא נועדה לענייני פוליטיקה, לצבירת כוח, או להשתייכות חברתית ומגזרית. העיקר, השל אומר, הוא לזכור מול מי אתה עומד ומתפלל. חשוב מאוד ונחוץ לנו להקשיב לקול היהודי המואר, לקול האנושי והכלל-עולמי שלו”.
(אהוד בנאי)

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *