המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

והיום איננו כלה – סקירה

1 באפריל 2015 גדי איידלהייט

סקירת הספר “והיום איננו כלה”. יש ספרים שהם כל כך מושלמים שאני מפחד לקרוא ספר אחר של אותו סופר ולגלות שהוא אינו מושלם כמו הקודם. כזה הוא הספר “והיום אינו כלה” של הסופר הקירגיזי צ’ינגיס אייטמטוב. ולכן במקום לקרוא ספרים אחרים שלו שתורגמו בינתיים, שבתי וקראתי את והיום איננו כלה, לבדוק האם הוא עדיין ספר מושלם, או שרק בדימוי שלי מלפני עשרים שנה הוא נותר כזה. התשובה חד משמעית. הספר מושלם. בארץ הוא אפילו נהיה סוג של קונצנזוס. מעניין אם גם בשאר העולם.

מה שלמעלה ומה שלמטה – יום אחד בערבות הסארוזק בקזאחסטן שכוחת האל, בצומת רכבות כמה ביתנים ואנשים החיים בתת תנאים ובעמל כפיים רב. קזנגפ המבוגר נפטר, וידיגיי מחליט שיש לקבור אותו בבית הקברות העתיק “אנה בית” – שאת המקור לשמו נגלה באגדת המאנקורט הנפלאה – המרוחק כמה עשרות קילומטרים ולדרך יוצאת שיירה מוזרה עגלה וטרקטורים וגמל וכלב.

וכך שלובים להם פרקים מהעבר הרחוק של הערבות, סיפורים ואגדות על הסארוזק, העבר הקומוניסטי, תקופת סטלין, והווה של שנות השמונים והמלחמה הקרה עם ארצות הברית שמיוצגת דווקא על ידי שיתוף פעולה חשדני והססני בנושאי החלל, ואירועים שכבר שייכים לתחום העתידני בתחנת החלל המרחפת לה למעלה.

במיוחד ראוי לציון הפרק הנוסף, שנכתב רק לאחר התפרקות ברית המועצות, פרק נפלא המתאר היטב את משטר העריצות הסטליניסטי ומשלב אגדה על ג’ינגיס חאן.

התנועה בין העבר לעתיד דרך ההווה והעיסוק בכל הסוגיות האנושיות: חיים ומוות, אהבה ושינאה, נאמנות ובגידה, מלחמה ושלום, עושר ועוני, עבודה קשה ובטלנות, נהנתנות וסגפנות, שממות רחבות וערים צפופות, הורים וילדים, אהבות אסורות, מנהיגים אכזריים, מוזיקה ואומנות, והכל בשפה עשירה ובתרגום מצוין. כפי שאמרתי, מושלם.

הספר ארוך והאותיות קטנות, אבל הקריאה היא תענוג שמתחיל בעמוד הראשון ואנו מצטערים שהוא מסתיים. גם בקריאה עכשווית של הספר נהניתי עד בלי די והשאלה האם לקרוא ספרים אחרים של אייטמטוב נותרת פתוחה. אולי אתם הקוראים תוכלו לעזור לי.

והיום איננו כלה - כריכת הספר

והיום איננו כלה

והיום איננו כלה
צ’ינגיס אייטמטוב
מרוסית: דינה מרקון ואמציה פורת
הוצאת עם עובד – 1994 (1980 במקור ופרק נוסף ב 1991)

מגב הספר

בלבה של ערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, על-יד מסילת הברזל, שוכן יישוב קטן – שמונה בתים בסך הכל – של פועלי מסילה ומעתקי פסים, שתפקידם להשגיח על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח, שתהיה סדירה ושוטפת תמיד. מן היישוב הנידח הזה יוצאת יום אחד שיירה מוזרה קטנה. ידיגיי ז’אנגלדין, פועל מסילה קשיש, מוותיקי מלחמת העולם השנייה, לוקח את גופת ידידו, פועל המסילה הזקן קזנגפ אסנבייב, לאחר ששים שנות שלטון סובייטי, לקבורה דתית דווקא, בבית קברות עתיק, מהלך שלושים קילומטרים באזור ריק מיושב.

יום תמים יידרש להם לכך, והיום הזה נמצא חובק הוויה ועולמות, פשוטו כמשמעו, עידן בזמן ובהיסטוריה, פרק של תהפוכות וחליפות בשלטון ובסדרי החיים, צומת של קדמוניות העבר מזה ואחרית עתידנית מזה, שנות חיי אדם בשגרתם ובזעזועי הצער והצרה, ובפרקי הנחת והשמחה, ובתוך כל אלה שזור סיפור אהבה גדול.

כשיצא הספר המקסים והמרתק הזה לאור בברית-המועצות בשנת 1980, הרעיש את חוגי הספרות והרוח, וזכה להצלחה עצומה, וניתרגם ללשונות רבות. למהדורת 1991 הוסיף המחבר פרק שלא יכול כנראה לכלול אותו בספר אלא לאחר ביטול שלטון המפלגה הקומוניסטית.

One Comment

  • אביב 25 במרץ 2016 at 11:57

    אני קוראת את הספר עכשיו בפעם השנייה. מסכימה אתך לגמרי (וכך בדיוק תיארתי אותו לבני) – הספר מושלם. לא אאריך בדברים. זהו, אולי, הספר היחיד, שזכה ממני לתואר זה. מזמן, קראתי עוד ספר שלו. נדמה לי שאת “אהובתי במטפחת האדומה”. התאכזבתי מאוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *