ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

ז’בוטינסקי פינת רבי עקיבא

2 בספטמבר 2014 גדי איידלהייט

אני אוהב סיפורים קצרים. קל לסקר ספרים כאלו. קוראים שניים שלושה סיפורים ומיד יודעים אם אוהבים או לא. לא דורש ממני יותר מדי מאמץ. ספרים עם סיפורים קצרים מוצאים את דרכם לראש הערימה.

אני אוהב פרוייקטים עצמאיים. יש משהו בנועזות הזו לצאת לבד לדרך תוך כדי נטילת סיכון כספי. אני גם משתתף לעיתים בפרוייקטי מימון המונים לספרים כאלו. למרות זאת, על שלב העריכה אסור לוותר. נתקלתי ביותר מדי יוצרים עצמאיים שהוציאו ספר הנראה כמו קובץ WORD שנשלח להדפסה ואינו ניתן לקריאה.

והנה ספר שעונה על כל הדרישות. ז’בוטינסקי פינת רבי עקיבא מסופר מנקודת מבטו של סדרן בתחנת מוניות. סיפורים קצרים. מאד. אפילו אנקדוטות. על כוס קפה אחת אתה קורא שניים או שלושה ונהנה. נהנה מאד. דמויות מכל גווני החברה. דתיים חילונים, חוזרים בשאלה ובתשובה, נשים גברים, קשישים וילדים. כולם עוברים בתחנת המוניות, והסיפורים מצטברים. הסיפורים נערכו על ידי אורי בלסם והעימוד והטיפוגרפיה נעימים ונוחים לקריאה. הכתיבה יפה. הסיפורים מענינים. לפעמים מעט צפויים, לפעמים עם טוויסט קטן. לא נגררים לקיטש ולבנאליות ושומרים על אופטימיות. אהבתי, נהנתי וממליץ.

את הספר תוכלו לרכוש בחנות הספרים המקוונת מנדלי . יש עותק מודפס ויש עותק דיגיטלי מוזל. בחנות מופיע גם פרק לדוגמה, אבל הסופר – רענן זיו – נאות לפרסם סיפור נוסף באתר שבוע הספר. הסיפור מופיע מיד בתחתית הסקירה. הקדישו את הזמן לקריאת שני הסיפורים. זוהי הדרך הטובה ביותר להתרשם מהספר.

ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא - כריכת הספר

ז’בוטינסקי פינת רבי עקיבא

ז’בוטינסקי פינת רבי עקיבא
סיפורים קצרים על חרדים דתיים חילוניים ומה שביניהם
מאת רענן זיו

סיפור קצר מהספר

חגיגה בסנוקר נוסח בני ברק מאת: רענן זיו. מתוך הספר ז’בוטינסקי פינת רבי עקיבא.

הסנדלר הולך יחף וסדרן המוניות הולך ברגל. הלכתי הביתה ביום חם, מתבשל בשמש הבני ברקית ברוטב של שמונים וחמישה אחוזי לחות.

יש לי קטע כזה שכשאני במצוקה אני מתפלל בלב, כאילו מבקש עזרת שמים. נראה אותך עוזר לחילוני. איך שאני חושב על זה נעצרת לידי בחריקת בלמים מכונית אמריקאית שנראית כמו ספינה. זה יוני בלומנטל, אחד האנשים היותר מיואשים שפגשתי בחיי, שהיה מפטפט איתי בתחנה עמוק לתוך הלילה.בין היתר הוא אמר לי, שהסיבה היחידה שהוא לא מתאבד היא ששילם לפסיכולוג מראש על שש פגישות ואין מצב לבטל. מזמן לא ראיתי אותו .

הוא מזמין אותי למקום של גדליה בפרדס כץ. כמה מכוניות כמו שלו חונות שם ליד הכניסה ויש שם פוסטר ענקי של הסרט חגיגה בסנוקר וארון קודש קטן. אני מתפלא. מה קרה למסעדה הכי עלובה בפרדס כץ? יוני מסביר לי שגדליה, בעלי המקום, “הוא גדליה האמיתי, אני אומר לך. זה גדליה מצ’ארלי וחצי.” הוא מתעקש להוכיח לי לפי הגיל, הגובה, הכתפיים החסונות וכו’ ואף על פי שלא הבעתי שום הסתייגות הוא ממשיך לערום הוכחות. ככה זה אצל חרדים. תמיד יוכיחו לך אחרי שכבר השתכנעת ואז ייצרו אצלך ספק.

בכל אופן, הנה מה שקרה. חוזר בתשובה ספרדי אחד ישב אצל גדליה לשתות לימונדה קרה. הם גלגלו שיחה וכשגדליה אמר לו שקוראים לו גדליה, הוא הביט בו כמהופנט ואמר, שלפי גודלו העצום וגילו, האם יכול להיות שהוא גדליה מהסרט? גדליה לא הכחיש וההוא התחיל להתלהב, (עד היום לא ברור אם זה באמת הוא או שסתם לא בא לו להכחיש). הספרדי אמר שהוא נגד שהנוער החרדי יראה סרטים אבל חגיגה בסנוקר ממש לא יזיק להם. זה משהו אחר.קלאסיקה וצחוקים. יש בחורי ישיבה שבורי לב, מסכנים,שנזרקו מכל הישיבות ומסתובבים בחוסר מעש. צריך לעזור להם. אמר ועשה. הביא טמבלוויזיה ישנה, (ככה הוא קרא לזה) ומכשיר וידיאו ישן עם קסטות, והתחיל להקרין בפנים סרטי בורקס לשבאב של בני ברק.

העסק נהיה להיט, חבר’ה אשכנזים כבר למדו לחקות את חכם חנוכה. הספרדי חתך מהסרטים כמה קטעים שלא נראו לו ונהג לשבת עם החבר’ה ולספר להם על תקופת הזוהר של פרדס כץ. כשהיו כאן מועדוני סנוקר, מכוניות ענקיות, צחוקים ולב רחב. הצפייה הייתה כמו שיעור תורה. רואים משהו בסרט ומדברים עליו. למשל, גבריאל מחזר בסרט אחרי הבחורה בשביל אחיו עזריאל, והוא לימד אותם שיעור על רחל, שוויתרה על השידוך שלה לאחותה. החבר’ה האלה, שאף אחד לא ספר אותם, התחילו להתלהב ואפילו התפללו ערבית אחרי הסרט והדיון עליו. בחור אחד, שהעיד על עצמו שכבר חודשיים לא התפלל, תרם סידורים. בחור אחר, שעובד בנגריה, הכין משאריות עץ תיבה לחזן. עובד מאפייה הביא כיבוד (גדליה הסכים) ויוני המיואש נהיה מומחה למכוניות אספנות אמריקאיות בסטייל סרטי הבורקס. הבחור שנהג להתעורר בצהריים התחיל להשכים קום, הלך לעבוד כשוליה במוסך כדי ללמוד איך לטפל במכוניות האלה. ההורים היו מרוצים מהשינוי לטובה בהתנהגות של בניהם,שהתחילו לחפש עבודה והיה להם בשביל מה לקום בבוקר. הבחורים דיברו בלהט על “לפתח את המקום.”

אבל את ה”וועד לטוהר המחנה” כל זה לא עניין. מבחינתם הקימו להם קולנוע בעיר שלהם (למי שלא יודע, גם פרדס כץ מתחרדת בשנים האחרונות). הם התחילו לאיים על גדליה והוא, מה הוא יכול לעשות? בשנות השבעים הוא היה מרים אנשים ותולה אותם על קולב. היום הגב שלו כואב והוא לא מסוגל אפילו להרים ארגז עראק.

יום אחד קיבל גדליה איום משמעותי. לא, לא באו אליו עם חליפת איומים. רק קפוטה שחורה. קבעו לו תאריך (עברי),שבו יבואו לעשות בו שפטים אם לא יעמוד בתנאים שלהם.. גדליה סיפר לחבר’ה והסביר להם שהוא חסר אונים.

בלילה הגורלי הם הגיעו. עשרים שחורי קפוטות, שאלות מוצפנות מתחתיהן, התקרבו למסעדה של גדליה כאילו הם כבר חוגגים את ניצחונם. במקום לספר לי את ההמשך יוני הראה לי סרט. הוא חיבר את הטלוויזיה הקטנה של האוטו לאייפון שלו וראיתי את כל אחד מהבחורים מספר איך השתמש בתחום העיסוק שלו – זה בירקות, זה בעריכת וידיאו, זה בנגרות ויוני במכוניות–כדי “להגן על הבית.” הם מילאו את המכוניות של יוני בכרוביות רקובות, העמידו מקדימה צלם ומאחור גיבוי של צלפים חמושים בעגבניות, וברגע האמת הפתיעו את לובשי הקפוטות במטח של ירקות, בדיוק כמו בחגיגה בסנוקר, וגירשו אותם מהמסעדה של גדליה. את הסרטון העלו במיומנות לאינטרנט והוא, כמובן, הפך לוויראלי.

. המסעדה של גדליה הפכה ללהיט. תל אביבים באו לראות את לוחמי החופש המקומיים. החבר’ה היותר “חזקים” ביקשו לשמור על אופיו החרדי של המקום ולא להביא בנות. התל אביבים התבאסו והסתפקו בבירה עם בייגלה וזיתים.

אבל המקום לא שרד זמן רב. חלק מהחבר’ה “התחזקו”, הודו לגדליה ולספרדי על העזרה וחזרו ללמוד בישיבות. אחרים הלכו לכיוון החילוני והמקום נראה להם דתי מדי. סרטי הבורקס תמימים מדי. תל אביבים הם חובבי טרנדים וטרנדים חולפים מהר.

גדליה שנשאר מחוסר פרנסה, סגר דיל עם הוועד לטוהר המחנה. הוא הכשיר את המקום, כלומר ויתר על הטלוויזיה הישנה. בטקס שצולם באתר חרדי הגיע רב, ניפץ את הטלוויזיה לרסיסים ובירך, “ברוך שביער עבודה זרה מארצנו.” מאז יש אצל גדליה כינוסים לנשים חוזרות בתשובה והוועד משלם במזומן.

יוני היה לאדם אחר. טרנד תרבותי. אספן גדול של מכוניות אמריקאיות משנות השבעים. אומרים שמזמינים אותו לקבלות פנים לאדמורים עם אחת השחורות שלו, שהיא ממש מדהימה. הוא זוכה לברכתם של גדולי האדמורים, ועכשיו, לאחר נתק של שנה וחצי, ההורים שלו גאים בו. אפילו שיש לו טלוויזיה קטנה באחת המכוניות והוא רואה בה סרטי בורקס על קסטות ישנות.

היום שוב הלכתי בחום ושוב בחנתי את אלוהים. התפללתי בליבי לטרמפ ויוני עבר עם השחורה שלו ובתוכה רב חשוב. הוא עשה לי פרצוף של מצטער, לא יכול כרגע להודות בידידות עם חילוני, והמשיך. אני חשבתי לעצמי שזה טיפשי לעשות מבחנים לאלוהים. מה חשבתי, שהוא יעשה לי נס בלב בני ברק על חשבונו של רב נכבד? פה כל הניסים כבר תפוסים לטובת החרדים. כל נס פנוי בשמי בני ברק הם יחטפו לטובתם. יפעילו רבנים, יפעילו אדמורים, ויחטפו אותו לטובתם.

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *