ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

חוכמה מקדם

9 באוקטובר 2016 גדי איידלהייט

“חוכמה מקדם” הוא ספר קצר המרכז סיפורים על חכמי המזרח. ייחודו הוא בפריסה הרחבה של האישים המובאים, מצפון אפריקה ועד ערבות אסיה. כל פעם שיש בידי ספר מסוג זה (וראו שני בתים בקצה העיר) אני תמה על ההגדרות אשכנזים וספרדים. מה הקשר בין ספרד לבין גיאורגיה ואוזבקיסטן? בדיוק אותו קשר שיש בין אשכנז למדינות אלו. ממילא גם בין מרוקו לעיראק ההבדלים העצומים, אך גם הכינוי “אשכנזים” אינו ברור שהרי קהילות שונות כל כך בין ליטא, פולין, רומניה, הונגריה, צ’כיה גרמניה ובכל מקרה גם ספרד ויוון הן חלק מאירופה (לפחות בינתיים).

ועל כן אפתח דווקא בסוף הספר, באחרית דבר המנגידה את הסיפורים המובאים בו לז’אנר המכונה סיפורים חסידיים (אשכנזים). איני יודע מה טעם יש לנסות למצוא את ההבדלים או לדוש בהם, או להגיע למסקנות של הכותב על כך שסיפורי המזרח נטועים יותר בבית, בקהילה, בחיי היום יום, בעוד שסיפורי החסידים עוסקים בעיקר בחסיד וברב.  חצרות בעלות מאפיינים חסידיים יש גם אצל יהודי המזרח, ולא עברתי על כלל הסיפורים הקיימים כדי לקבוע אם אבחנתו של כהן נכונה. אבל אפילו אם היא נכונה, מה הטעם בה מעבר לספסלי האקדמיה? האם להמשיך ולהנציח הבדלים? האם על מנת להדגיש את הקיפוח וההדרה שהיו או לא היו, יש דווקא צורך במעין הפוך על הפוך, לטעון שדווקא “אנחנו” יותר טובים? הרי כולנו הם אנחנו ואין צורך להראות גדלות של אחד על ידי הקטנת האחר. הנה קטע קצר מתוך מאמרו של סלמאן מצאלחה המתאר את הבחישה האינסופית בהבדלים: “על ההבדל בין אשכנזים לספרדים כבר עמד פוסק הלכה גדול ממוצא ספרדי בן המאה ה–18. האשכנזים, אומר מרן החיד”א, מחמירים בדינים משום שהם מספירת הגבורה. הספרדים מקלים מפני שהם מספירת החסד. החסד הספרדי, מוסבר, משול למים המחלחלים מטה ומחברים, בעוד הגבורה האשכנזית משולה לאש, המאכלת, מפוררת ופונה למעלה”. ככה זה נראה לאדם מבחוץ ובמאה ה-21 כבר הגיע הזמן לנסות להפסיק לחפש ואז להסביר את ההבדלים.

ועם הרגשת חמיצות עמומה זו פתחתי את הספר באקראי כפי שאני נוהג לעשות בספרים כאלו והגעתי לדפים העוסקים בפרחה (פלורה) ששון שהייתה נדבנית ותלמידת חכמים, נולדה בבומביי ותרמה כספים רבים לקהילה היהודית בבגדד ולהוצאת ספריו של הבן איש חי והתכתבה עם חכמים בני דורה.

במעשים אודותיה מופיע קטע מתוך מכתב של הבן איש חי: “… רוצה אני לדעת האם ייתכן שאנשי לונדון מבינים פלפול של גמרא? ואם ניתן למצוא בה חכמים? אם שלושה רבעים מהם ריקים, לא כדאי לרב לדרוש בגלל שלושה אנשים.” יש לי רק לקוות כי תשובתה של פלורה ששון הייתה מכבדת יותר ומזלזלת פחות באנשי לונדון. סיפור נוסף פותח כך: “ב-1924 נבחרה פרחה ששון ליושבת ראש האסיפה השנתית של בית המדרש האורתודוקסי. בפתיחת נאומה סנטה בקהל הרבנים ואמרה, ‘שמעתי כי מיום שנתייסד בית זה עוד לא נשמע כי כיבדו אישה להיות יושבת ראש בבית מדרש זה, אולי מפני שנאמר ‘ואשה בכל אלה לא מצאתי’ ואלי מפני שאתם מברכים בכל יום ‘שלא עשני אישה'”. קשה לדעת אם ששון כיוונה לסנוט בקהל והדבר אולי תלוי בהמשך דבריה, אבל בהתחשב בכך שהשנה היא 1924 ורוב הנשים במדינות הדמוקרטיות בעולם אינן בעלות זכות הצבעה, הרי שמדוע לסנוט בקהילת לונדון במקום לשבחם על כך שהעמידו אישה בראש האסיפה, שמעו ממנה שיעור וגם לא היה איכפת להם כלל ממוצאה המזרחי??

הספר בנוי משערים העוסקים כל אחד בקהילה אחרת, ופותחים בדברי הסבר כלליים על היהודים באותו מקום. לכל רב וחכם (שסדר הופעתם הוא לפי שנת לידתם)  מוקדשים כמה עמודים הפותחים בתיאור קצר של קורותיו. בספר מופיעות גם נשים אחדות שכן חוכמה בוודאי שאינה עניין לגברים בלבד. הסיפורים עצמם קצרים, לחלקם כלל לא הייתי קורא סיפור, אלא הגיג או רעיון, מה שמכונה אצל האשכנזים “וורט”, או אנקדוטה כדוגמת המשפט האומר שאישה מסוימת הניחה תפילין וטלית. כמו כל אוסף, אין עיקרון מנחה אחד לבחירת הסיפורים פרט להרגשתו של המחבר, וכל קורא ימצא עניין באחדים ובאחרים פחות. למרות טענתו של הכותב, סיפורים רבים הזכירו לי סיפורים חסידיים ידועים, מה שרק מראה שאכן כולנו בני אדם וסיפורים עממיים מטבעם לובשים פנים אחרות בארצות שונות, אולם ליבתם זהה.

אני רוצה ואפילו מוכן להאמין, שהדוגמה לסיפור שהבאתי קודם היא מהבודדות ושאכן רוב הספר, מגדיל ומפאר את חכמי ספרד ועדות המזרח ומורשתם שלא על חשבון אף אחד אחר, ואותה אחרית דבר נבעה מאיזה צורך להכניס מעט “אקדמיזציה” בספר. אין כל ספק שכינוס סיפורים, הגיגים ודברים של חכמי ישראל היא מלאכה נצרכת וחשובה ומלאכת העריכה קשה ואולי הייתה צריכה ניכוש טוב יותר. לכן ועל אף הביקורת שציינתי, יש לעודד יציאת כרכים כגון אלו, ולא מן הנמנע להמשיך ולהוציא סיפורי חכמים שאינם “חסידיים” דווקא. הספר מתאים גם, ואולי אפילו בעיקר, לבני הנוער.

 

כריכת הספר חוכמה מקדם

חוכמה מקדם

חוכמה מקדם
סיפורי חכמים מקהילות הספרדים ועדות המזרח
חזי כהן
ידיעות ספרים 2016

מגב הספר

החוכמה היהודית התאפיינה מאז ומעולם בלימוד המביא לידי מעשה. היא איננה מופשטת אלא נטועה בחיי המעשה, וזו הסיבה שדווקא סיפורי המעשיות משקפים את החוכמה היהודית באופן המדויק ביותר.

מפעלי איסוף שונים התמקדו במאות האחרונות בסיפורים החסידיים והגיעה העת לחלץ את המיטב מתרבות המזרח ומקהילות הספרדים.

חוכמה מקדם הוא אוסף ייחודי וחלוצי מסיפוריהם של כשבעים חכמים מכל רחבי ארצות המזרח בעת החדשה, ממרוקו שבמערב ועד לעיראק שבמזרח, ומגיאורגיה שבצפון ועד לתימן שבדרום. כל חכם ותורתו, כל מקובל וסודו וכל פוסק והוראתו. מקום מיוחד שמור בספר זה לנשים מופלאות, גדולות בתורה ובחסד.

חוכמה מקדם הוא ספר שתחילתו במסע אישי והמשכו באסופה זו שבאה לעורר את הלבבות ללימוד מתורתם העמוקה והרחבה של חכמי המזרח, הראויים להיכנס אל מרכזו של ארון הספרים היהודי.

ד”ר חזי כהן, איש תנ”ך, מלמד בישיבת מעלה גלבוע ובמדרשת עין הנצי”ב. עוסק בתורתם של חכמי המזרח ובהגותו של ה”בן איש חי”.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *