המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

חששנו פן נתפוגג

20 באפריל 2017 גדי איידלהייט

בכל מקום היו לשואה מאפיינים משלה וספר זה נותן הצצה לשואת יהודי רומניה, ובעיקר אלו שגורשו לחבל טרנסניסטריה. את הרקע ההיסטורי מקבלים במבוא המצוין. הרומנים היו בעלי ברית של הגרמנים ורק חיכו להזדמנות להיפטר מהיהודים. לאחר שכבשו עם הגרמנים חלקים מאוקראינה, גירשו לשם את היהודים מהסביבה, תוך תקווה שכמה שפחות, אם בכלל, יחזרו אי פעם. ברומניה היה הריכוז השלישי בגודלו של יהודים באירופה (לאחר פולין וברית המועצות), מעל 700,000 נפש.

הגירוש שהחל משלילת כל הרכוש, נסיעה צפופה ברכבת והליכה רגלית ארוכה לעבר גטו שגם ככה הבתים בו חרבים, גרם לתנאי צפיפות, רעב וסניטציה גרועים ולהשתוללות מחלת הטיפוס ולמוות רב. יומנה של צ’רנה ברקוביץ מתאר את כל הרגעים האלו, את הקשיים, האימה, הטיפול הנואש בבני המשפחה החולים, הנסיונות להשיג מעט מזון והרצון העז להישאר בחיים. בנה של צ’רנה עלה לישראל עוד לפני המלחמה, וגם זאת לאחר שחווה תקיפות אנטישמיות. קשר המכתבים דרך הצלב האדום עם הוריו שהיו בגטו נותק. הדאגה לשלומם הניעה אותו להתגייס כמתנדב לצבא הבריטי. בספר מובאים קטעים מיומנו המתארים את דאגתו למשפחתו ובעיקר את מסעו מאיטליה, שם שהה עם יחידתו לאחר תום המלחמה לרומניה על מנת לחפשם. יומנו של וילי מהווה השלמה לספר, למרות שהיה אפשר להסתפק בפחות ממנו.

גם לאחר המלחמה המשפחה התקשתה להשיג אשרות כניסה לישראל אולם וילי, כחייל משוחרר הצליח לקבל אשרות להוריו, סבתו ואפילו לאחייניו (שהוצגו כאחיו הצעירים). אחותו ובעלה עלו לארץ רק לאחר קום המדינה לאחר שנעצרו כעולים בלתי לגליים והוגלו לקפריסין.

שלושת חלקי הספר – המבוא הכללי (וכן ההערות שהוספו) היומן מהגטו והזכרונות מאותה תקפוה מחוץ לגטו משלימים אלו את אלו ונותנים לקורא תמונת מצב למשפחה שפוצלה והצליחה להתאחד מחדש על רקע מאורעות השואה ברומניה.

כריכת הספר חששנו פן נתפוגג

חששנו פן נתפוגג

חששנו פן נתפוגג
צ’רנה ברקוביץ’ | וילי ברקוביץ’
תרגום עמירם ברקת (הנכד והבן)
עריכה הוספת הרעות ומבוא: גלי תיבון
הוצאת יד ושם 2017

 

מגב הספר

צֶ’רנה ברקוביץ’ נשלחה עם בעלה, בתה והוריה המבוגרים ועם קהילתה מקימפּוּלוּנג שבדרום בוקובינה לגטו שַרגוֹרוֹד שבטרנסניסטריה. שנתיים וחצי חיה צֶ’רנה בצלה של סכנת חיים מוחשית ומתמדת, ואף-על-פי-כן מצאה בקרבה את עוז הרוח לכתוב ביומנה מדי פעם בפעם. בכתיבתה המרתקת ובתיאוריה העשירים ציירה במילים את ביעותי הגירוש לארץ הגזרה והמוות טרנסניסטריה ואת החיים בגטו שַרגוֹרוֹד במלוא עליבותם, את ההתמודדות עם הרעב ועם תנאי המחיה הקשים, את המלחמה על חייהם של יקיריה שחלו בטיפוס, את האבל הכבד על מות אביה, את שרירות לבם של השלטונות הרומניים ואת העמידה העיקשת שלה למול כל המוראות האלה. וילי, בנה של צֶ’רנה, הצליח לעלות לארץ-ישראל לפני גזרת הגירוש. כמה אגרות עוד הגיעו אליו משַרגוֹרוֹד, אבל הקשר ניתק. המחשבה שהוא חי חיים שלווים בשעה שמשפחתו סובלת הניעה אותו להתגייס לצבא הבריטי. וילי שימש נהג בפלוגת הובלה ארץ-ישראלית ונמנה עם הכוחות של בעלות הברית שנחתו בחופי איטליה. רק חודשים ארוכים לאחר סיום המלחמה נודע לו שמשפחתו שרדה את זוועות טרנסניסטריה ושבה בשלום לביתה. במסע רצוף תלאות וסכנות הצליח וילי לבקר בבית ילדותו ולהיווכח ששלום להוריו, לאחותו ולסבתו. פרקים מזיכרונותיו של וילי, שירש מאמו את תשוקת הכתיבה, וכן מבחר מן המכתבים שכתבו בני המשפחה זה לזה, משלימים את יומנה של צֶ’רנה לכלל סיפור על משפחה אחת מקימפּוּלוּנג ששרדה את אימי השואה ברומניה.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *