המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

טיט

10 באפריל 2016 גדי איידלהייט

סיפור העלילה פחות או יותר כבר קיים. נשאר רק לקחת אותו ולעבד אותו למשהו מעט שונה. לפעמים זה עובד נהדר (סיפור הפרברים ואפוקליפסה החדשה) לפעמים קצת פחות והתוצאה נהיית שמאלץ קיטשי (יומנה של ברידג’ט גונס ובפרט המשכיו…). אולם כאן, לקח על עצמו דרור בורשטיין משימה אפילו קשה יותר, מאחר וקפיצה בזמן של 2500 שנה אינה פשוטה. עולמות מתנגשים. מה שייכת הרכבת הקלה לירמיהו ולמה בעולם של טנקים ומסוקים צריך לבנות דייק ולצור על עיר שנה וחצי?

בספרו טיט, לוקח בורשטיין את סיפורו של ירמיהו הנביא לעולמנו אנו ובכל זאת מצליח להתרחק מהקלישאה ומהאילוץ. והקורא צריך לשאול את עצמו, מה בכלל רוצה בורשטיין לומר ומה הוא רוצה ומצפה מאיתנו הקוראים? האם רק לתת נופך לסיפורי ירמיהו וכמעשה הרב בני לאו, להפוך את התנ”ך למחזה (בהערת אגב נעיר כי השניים ישוחחו בדיוק על כך ביריד הסופרים הבינלאומי)? האם לומר משהו על מציאות ימינו אנו? זו השאלה הנשאלת על הכריכה בניסוח שונה ותשובה מוחלטת אין – גם וגם.

ציר עלילת הספר הוא כציר המלכים האחרונים של ממלכת יהודה, צאצאי יאשיהו. המלך יאשיהו היה המלך הצדיק האחרון, שניסה לחולל מהפכה דתית ולמנוע את החורבן, נסיון שלא צלח. ארבעת ממשיכיו – שלושה בנים ונכד – עשו את הרע בעיני ה’. גם המצב החברתי בעיר לא היה מזהיר ובחלק הראשון של הספר, אנו פוגשים את ירמיהו במעין דייט בבית קפה המשולב בחנות ספרים, רואה קבוצה הלועגת למלצרית עיוורת. ירמיהו נזעק על העוולה החברתית ואת דברי הזעם שלו מהתנ”ך הוא אומר דווקא שם. בהמשך אותו פרק אנו נתקלים במוכר ילדים לעבודת המולך, וגם שם זועק ירמיהו מרה. בורשטיין נוטל לעצמו חירות ספרותית מרובה. חלקה מוצדקת – ירמיהו הבא לנאום מול המלך אינו מסוגל להיכנס כלל לבניין ונאלץ ללחוץ על כל הכפתורים באינטרקום ולהשמיע שם את נבואותו. לעתים חרות זו גורמת לאבסורד לעומת הטקסט המקורי (זיהוי עבד מלך הכושי עם ברוך בן נריה) או לאנכרוניזם מכוון (פורים מוזכר בספר למרות שכמובן טרם נקבע). לא כל הפסוקים הם מספר ירמיהו, חלקם לקוחים מספרים אחרים ומנביאים אחרים, וחלקם עברו שינוי או מובאים בפי דוברים שונים. חלקם מובאים בצורה לא נכונה (הבדלי קרי וכתיב). חלקם מנוקדים וחלקם לא. לפעמים יש גם טעויות (חנמאל הוא בן דודו של ירמיהו ולא דודו).

הדמיון של בורשטיין מחייה את ירמיהו לנגד עיננו ומספק סצינות בלתי נשכחות. חלקן ריאליסטיות במיוחד: ניפוץ הבקבוק, עינויו של ירמיהו על המהפכת, השלכתו לטיט, עקרית עיני צדקיהו וחיסול שרי יהודה וחלקן גולשות במכוון למחוזות האבסורד: דמותו של ברוך הזקן (לא ברוך בן נריה), חתונתם של נועה וצדקיהו (אז עדיין מתניה) ובעיקר סצינת מותו של יהויקים. ואולי כאן האמירה של בורשטיין. בסוף הספר, צדקיהו מבקש נבואה אחרונה מירמיהו (יש לכך מקבילה, כמובן בתנ”ך). ירמיהו אומר מה שאומר, ומוסיף, זו לא נבואה, זו המציאות. המציאות אותה בורשטיין מביא, מציאות של ריאליזם חודר מחד ואבסורד מוגזם מאידך, אמורה לגרום קורא להשליך את עוונות דור החורבן על דורנו.שם הספר הוא הטיט אליו השליכו את ירמיהו כדי שיטבע וממנו ניצל ברגע האחרון, כאשר לא פחות משלושים גברים היו צריכים למשוך אותו, עד כדי כך היה שקוע, וכריכת הספר דווקא מראה עננת עשן, אולי תוצאות החורבן. אך לאחר החלק הראשון וגם לאחר סוף הקריאה שאלתי את עצמי אז בעצם על מה חרבה הארץ? הזכרנו שתי עוולות המופיעות בתחילת הספר ובסופו מוזכר בקצרה נושא שחרור העבדים וכיבושם מחדש, החטא שהיה מעין “המכה בפטיש” של החורבן, אך פרט לכך תיאור העוולות מצטמצם, חטאי המלכים והעם לא מתוארים, למעט הפסקת תשלומי המס למלכי בבל וניסיון המרד של צדקיהו. המרידה בבבל היא בוודאי הסיבה הארצית לחורבן, אבל כל ספר מלכים בנוי על סיבתיות כפולה. סיבתיות שמיימית המובילה לסיבתיות ארצית, וזו נזנחת מעט אצל בורשטיין, שלמעט  נושא השחיתות הזוכה ליחס רב בדמות מבני הולילנד שבהם אף המלך הקים לעצמו ארמון, והעוולות החברתיות שהזכרנו. בנקודה זו של אי ירידה לשורש החורבן מצאתי חולשה מסוימת בספר, אך במחשבה שנייה אולי גם זו החלטה מכוונת. הרי המצב כולו היה רקוב ומכל כך הרבה סיבות, ואמנם שורשן אחד, “עבודה זרה”, אך עבודה זרה נוסח התנ”ך פחות רלוונטית לימינו, ואולי העדיף הסופר להשאיר את הנושא פתוח, ואת קריאת האזהרה שלו לא ממוקדת.

וירמיהו עצמו? ירמיהו מנסה, אבל נראה שהוא לרוב סביל ולא פעיל מספיק. אכן ירמיהו, כנביאים אחרים, לא רצה את השליחות שהוטלה עליו, אך להתחמק מהנבואה אי אפשר. בוודאי שאנו מרגישים הזדהות עצומה עם ירמיהו המנסה בכל כוחו, מסתכן בחייו, אך איש לא מקשיב, לאיש לא איכפת וירמיהו מיואש ומקלל את יום הולדתו.

למרות שסופו של הספר ידוע (והוא כצפוי לא טוב), הקריאה בספר מרתקת. שילוב סיפור ירמיהו בתקופת חיינו יוצר אתגר לסופר. בורשטיין עשה את מלאכתו נאמנה, למרות גלישות קטנות פה ושם מהאג’נדה האישית שלו (הטפה לצמחונות). הספר עומד כספר בפני עצמו. איני יודע מה בורשטיין מצפה מקוראיו. ספר ירמיהו אינו ספר מוכר, גם בציבור הדתי. אני מניח שרוב הקוראים לא ישבו לקריאת הספר עם תנ”ך צמוד כפי שעשיתי אני, וזה בסדר גמור, לא בהכרח יש בכך צורך, כל עוד ברור שלא מדובר בפירוש לספר ירמיהו ושלא כל הפסוקים אכן מופעים כפי שנכתבו. אני עצמי הרגשתי צורך לפתוח את התנ”ך פעמים לא מעטות. לעתים השארתי את “טיט” בצד ושקעתי בלימוד של ירמיהו, מלכים, ישעיהו ודברי הימים, ואף זו מעלה של הספר שימשוך לב הקוראים ללמוד תנ”ך. בוודאי שאין להביא לכל פסוק את מקורו בספר פרוזה, אך חבל שאין בסוף הספר מפתח, ולו חלקי, לפרקים הרלוונטיים בספר ירמיהו, להקל מעט על התמצאות הקורא (סצינת הבקבוק – פרק י”ט, סצינת המהפכת – פרק כ’ וכו’).

כתבתי בעבר על כריכות ספרים. כאן ההבטחה על הכריכה מתקיימת. הרומן מסקרן ומרתק. הכתיבה מחיה את דברי הנביא ועל שאלת הכריכה איתה פתחנו ונביאה הפעם  כלשונה “האם הוא ניסיון לכתוב מחדש, בכלים ספרותיים מודרניים, את ספר ירמיהו? או שאולי הוא דבר נבואה עכשווי ומצמרר על ירושלים של היום?”  התשובה היא גם וגם, אבל איפה הקו המדויק בין השניים, ומה מהספר כל אחד יכול לקחת על עצמו בשביל למנוע את החורבן הבא משאיר בורשטיין כשאלה פתוחה לכל קורא.

כריכת הספר טיט

טיט

טיט
דרור בורשטיין
הוצאת כתר 2016

מגב הספר

בירושלים של טיט, הרומן השישי של דרור בורשטיין, המלך יהויקים מולך אבל תושביה נוסעים ברכבת הקלה. קרונות הרכבת נעצרים בתחנות המלך ג’ורג’ ושוק מחנה יהודה, אבל הם מלאים בנביאי שקר ובנביאי אמת, וביניהם גם אחד, ירמיהו בן חלקיהו, משורר צעיר שמתחיל לומר דברי נבואה על חורבן קרב ובא. על פי ירמיהו, צבא בבל ובראשו המלך נבוכדנצר יטיל מצור על ירושלים מוכת השחיתות, עד שיביא לחורבנה וישלח את תושביה לגלות. אלא שאיש בירושלים לא רוצה לשמוע את נבואת ירמיהו, גם לא כשהמסוקים והטנקים של בבל כבר נמצאים בפאתי העיר.
טיט הוא אחד הרומנים היפים, המורכבים והנועזים שפורסמו בעברית בשנים האחרונות. האם הוא ניסיון לכתוב מחדש, בכלים ספרותיים מודרניים, את ספר ירמיהו? או שאולי הוא דבר נבואה עכשווי ומצמרר על ירושלים של היום? הרומן מעורר ההשתאות של בורשטיין מזמין את קוראיו לנוע בין העבר להווה, בין הסיפור המקראי לבין המציאות שאנו חיים בה, כדי לבחון את עכשוויותו של הטקסט העתיק אבל גם את מחזוריות ההיסטוריה.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *