המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

כאן חיים יחד

5 בדצמבר 2016 גדי איידלהייט

פעם החיים היו פשוטים, היו דתיים והיו חילונים. אבל כמו בעוד הרבה דברים, היום הכל מורכב ויש רצף והמון הגדרות או במינוח שנשמע לי קצת יותר מדי פוליטיקלי קורקט: “זהות דתית מורכבת”. האמת גם פעם היו, אבל היה צריך להחליט לאן שייכים. היום יש רצון לא להיתחם בהגדרות הישנות, אלא להיות חסרי הגדרות. דבר המוביל רק להגדרות נוספות. מבולבלים? גם אני. ננסה לעשות סדר.

הספר “כאן חיים יחד” הוא ספר מעניין המביא את סיפורן של מסגרות משלבות בין דתיים לחילונים. מוסדות חינוך מהגן דרך היסודי והתיכון ועד למכינות ומדרשות וישובים קהילתיים שנבנו מראש כישובים מעורבים. מה גרם להתפתחותם של מוסדות אלו? חלקם צצו כרעיונות חינוכיים בדבר שילוב של דתיים וחילונים כאשר כל אחד בטוח בזהותו וחלקם התפתחו כדרישה מהשטח של אנשים שלא רצו לשייך את עצמם במובהק למחנה אחד. נישואים בין דתיים לחילונים הם עניין שבשגרה בימינו וזוגות רבים מצליחים לגשר על הפער בחיים המשותפים תוך יצירת אורח חיים המתאים להם, אולם כאשר הילדים גדלים מעט מתעוררות בעיות המצריכות מוסדות לימוד מסוג חדש ובמוסדות כאלו עוסק חלקו הראשון והעיקרי של הספר.

איני יכול לומר שהבנתי והפנמתי את כל ההבדלים בין המודלים השונים. אני גם לא בטוח שהדברים המוצגים אכן עובדים בפועל. הדברים הרי לא רק קשורים לחינוך משלב. במקומות רבים בהם יש אוכלוסיה דתית יותר, יהיה מסלול תורני בבית הספר. בבתי ספר חילונים בהם יש עניין בכך יפתחו מסלול אומנות. במקומות אחרים קבוצות הורים יקימו מוסדות פרטיים לחינוך שמתאים להם יותר. מכאן שהשאלה היא לא רק לעצם השילוב, אלא לעצם הממלכתיות של החינוך, שאמנם רוב האנשים נשארים במסגרת זו אולם נראה שיש ממנו יותר ויותר התפצלויות לקבוצות מוגדרות הומוגנית. המסגרות המשלבות התפצלו גם הן, אולם שם הדגש הוא דווקא על רצון בקבוצה הטרוגנית יותר.

צרכים אלו יוצרים מוסדות שונים והדברים מפורטים בספר. חינוך משלב אינו פשוט והאתגרים רבים. האם נשארים עם שני הקצוות מתוך אידאולוגיה שאני אמנם דתי אבל רוצה ללמוד עם חילונים (והפוך), או שיוצרים משהו “פרווה” באמצע, כזה שכל אחד יכול להסתדר אתו. שהילד יקבל חינוך דתי אבל לא תהיה לאימא אי נעימות לבוא לבית הספר במכנסיים. אין לכך פתרון בית ספר, יש מודלים שונים ורצונות שונים. גם בתוך מוסד מסוים יהיו הורים ותלמידים מרוצים ויהיו כאלו מאוכזבים, והקולות של כולם נשמעים בספר.

יש בספר חזרות. כמעט כל סיפור של זוג מתחיל בנוסח מעין X גדל בבית דתי/חילוני/מסורתי ובבגרותו נהיה יותר/פחות דתי חילוני והתחתן עם Y שהיא גדלה בקיבוץ חילוני/דתי והיום הם מגדירים את עצמם דתי/חילוני/דתי שהולך בלי כיפה/ חילוני ששומר שבת/מסורתי/חסר הגדרה. תראו כמה מונחים רשמתי, ובספר עצמו מופיעה דוגמה לשאלון הרשמה בו ההורים ממלאים את נטייתם הדתית כאשר מוצעות להם לא פחות מתשע אפשרויות שונות. במהלך הקריאה הייתה הרגשה שנקודות כבר מוצו ובכל זאת עולות שוב ושוב במעין חזרה שלא ממש נחוצה. באופן אישי, מצאתי יותר עניין בתחילת הספר ואולם בסופו הרגשתי שהנושאים מוצו ושהחזרות מיותרות.

הספר מכיל בעיקר תיאורים ודעות של ההורים ונראה כמו אוסף ראיונות קצרים. חוזקו שהוא מביא גם דעות המתאכזבות מעט מהמימוש הספציפי של השילוב, וחולשתו בנוסף לחזרות שיש בו, היא בכך שאינו מכיל דיון בתופעה. הספר מביא הרבה מאד נתונים אבל כמעט ולא עוסק בניתוח ובפרשנות שלהם, כולל התייחסות מבחוץ לנושא ריבוי הזהויות הדתיות בחברה הישראלית. ריבוי זה הוא חלק בתהליכי עומק שעוברים על החברה הישראלית, ומתבטאים גם בריבוי זהויות פוליטיות. עליהן מנסות לענות “מפלגות המרכז” השונות, שאף זוכות להצלחות ניכרות בקלפי. לטעמי היה ניתן להפחית מהיקף הסיפורים המובאים ולהרחיב בפרשנות על התופעה.

לסיכום אציג שוב את שתי הקבוצות השונות שהספר דן בהם. אלה הבטוחים בזהותם הדתית אבל רוצים להיות קשורים יותר לבעלי הזהות הדתית השנייה ומעוניינים להעשיר את עולמם בתובנות העולם השני, לעומת אלו שאינם רוצים לאמץ זהות אחת ומעדיפים לפסוח על שתי הסעיפים. מאחר והחברה מורכבת מכולם, הרי שיש להעריך את הניסיונות לשלב וככותרת הספר “לחיות ביחד”. הסוגיות הנמצאות בו הן חשובות ולא זוכות למספיק תשומת לב ובהעלאתן על הכתב יש חשיבות לשיפור פני החברה בישראל.

 

 

כריכת הספר כאן חיים יחד

כאן חיים יחד

כאן חיים יחד
סיפורן של מסגרות החינוך המשלב והקהילות המשותפות
אלישיב רייכנר
ידיעות ספרים 2016

מגב הספר

בארבעים השנים האחרונות הוקמו בישראל עשרות מסגרות חיים משותפות לדתיים, חילוניים, מסורתיים ובעלי זהויות יהודיות מגוונות. התעצמות התופעה בעשור האחרון מעידה על שינויים חברתיים עמוקים המתחוללים בחברה הישראלית. תופעת המסגרות המשותפות, שהחלה כמספר יישובים משותפים בראשית שנות השמונים והמשיכה בהקמת בתי ספר משותפים ומכינות קדם-צבאיות משותפות בשנות התשעים והאלפיים, התעצמה מאוד בשנים האחרונות עם הקמת קהילות עירוניות משותפות.

זרם החיים המשותפים הולך וגדל, והגיע הזמן שנתבונן בו לעומק. מה הם המניעים שגורמים לאנשים להצטרף למסגרות המשותפות? כיצד נראית מערכת החינוך המשולבת? האם המסגרות הללו משפיעות על החלוקה המסורתית בין דתיים וחילוניים והאם ניתן לדבר על “ישראליות חדשה” בעלת סממנים דתיים וחילוניים השזורים אלה באלה?

כאן חיים יחד מספר לראשונה את סיפורם של אנשי השיתוף. הוא מביא את קולותיהם של למעלה ממאה אנשי מסגרות משותפות, מנטור שבגולן ועד פארן שבערבה, מתאר את סיפורי השילוב והשיתוף המוצלחים אך גם את המשברים והמתחים שמלווים את אורח החיים הזה.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *