ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

כעלה נידף

9 באוגוסט 2015 גדי איידלהייט

איזה תענוג לגלות יצירה ישנה שלא הכרת וכמו יין המשתבח עם הזמן נשארה טובה ורעננה כשהייתה. אם כבר קראתם בוודאי תסכימו ואם טרם קראתם אני מקנא בכם שכן צפויה לכם חוויה. כל מילה ממה שכתבה יוכי ברנדס בהמלצה המופיעה על הכריכה, המלצות מהן אני לרוב נזהר, נכונה: “מרגש? מחכים? מרתק? מהפכני? פוקח עיניים? הכל נכון אבל הוא הרבה יותר מזה”.

הספר כעלה נידף ראה אור בשנת 1939 ומספר בצורה חופשית, מאד, את סיפורו של רבי אלישע בן אבויה – אחר! אותה דמות שנכנסה לפרדס וקיצצה בנטיעות.

הסיפור ידוע ומוכר וניגש ישר לאחד מרגעי השיא המתואר בצורה חיה כל כך:

“בשולי הגינה, במורד מדרון ארוך של עשב, חגו איכר וילד למרגלותיו של עץ גבוה ובודד. “הבא לי גוזלות בני,” אמר האיש בקול שהגיע לאוזני החכמים רק קלושות, “והקפד לשלח את האם”. אחד החכמים התנער מהטרנס ההיפנוטי. “הילד הזה יאריך ימים”, מלמל בבדיחות הדעת… ואז ניצפה צווחת דקה את הדממה. גוף פשוט אברים צנח מטה…

בבת אחת ידע אלישע את התשובה לשאלה שמעודו לא העז לעמוד בפניה. שלילה עצומה התגבשה בו. מסווה התרמית התפוגג אל מול עיניו. האמונה היחידה שעדיין דבק בה התפוררה כמו כל האחרות. המיתר הדק האחרון שקשר אותו על עמו נקרע. וכשהמשיכו החכמים לדבר, מילותיהם מזמזמות כזבובים, גאתה בחילה באלישע. הוא לא יכול עוד לשאת את עיוורונם המכוון, ובייאוש צונן השתיק אותם. “הכול שקר,” אמר בשקט נוראי. “אין שכר. אין דין. אין דיין. כי אין אלוהים.” הרוח נשבה מהים על פני החכמים מוכות האימה. השמש, שהתבוססה זמן רב כל כך בדמה, גוועה לאטה.”




איזה תיאור מצמרר ונפלא בספר שהוא רומן מושלם. שטיינברג מעלה שאלות אמונה קשות ונוקבות ומנסה לשחזר את מסעו של אלישע, מילדותו היתומה מהאם, מלימודי החוכמות היווניות בהוראת אביו שגם התנתק מעט מהיהדות, התייתמות מאב וחזרתו ליהדות בעקבות דודו, לימודיו אצל רבי יהושע, הסמכתו לרב וקבלתו כחבר בסנהדרין וידידותו עם תלמידו רבי מאיר. אלישע הגיע למעלה הגבוהה ביותר האפשרית ומשם הנפילה ארוכה וכואבת עד שזכה בתואר המפוקפק “אחר” ובחוסר האפשרות לחזור בתשובה – שובו בנים שובבים חוץ מאחר. התיאורים אינם היסטוריים ולעתים אפילו סותרים את המקורות אבל חלקם אולי היו יכולים להיות. חבורתו של אלישע היא חבורת החכמים שנכנסו לפרדס הכוללת גם את רבי עקיבא שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא. אצל שטיינברג אין כניסה זו אירוע חד פעמי. זהו מסע של שנים בו ניסו החכמים לרדת לשורשה של האמונה ולנסות להוכיח אותה. כל חכם חקר צד אחד ובפגישות ביניהם הם ליבנו את מסקנותיהם. התוצאות לא הגיעו במהרה  אלא לאחר שנים של ספקות, חבטות וייסורים. מכל החכמים רק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, כאשר אמונתו רק התחזקה, עד שמת מוות נורא בייסורים בימי מרד בר כוכבא, מוות המתואר גם הוא בצורה חיה וטרגית כל כך בספר.

כמה אנחנו מזדהים עם אלישע שהקדים את זמנו באלפי שנים והעז לשאול שאלות קשות. והרי אמונה לא יכולה להיות שלמה ואמיתית אם לא שואלים עליה שאלות ואם לא מתחבטים חיבוטי נפש בכל מה שקשור אליה ומקווים כל אחד למצוא תשובות כפי יכולתו ומחשבתו. אך גם אם אינכם דתיים או אינכם מאמינים, הספר יאתגר אתכם. פילוסופיות נוספות עומדות בו למבחן ואלישע מתגלה כדמות מורכבת אשר מתאכזבת פעם אחר פעם מחוסר היכולת להגיע לאמת המוחלטת כדברי שלמה המלך: “אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני”. אנו בני אדם והאמת שלנו היא כמעט תמיד יחסית. מתוך שלושה חכמים רק רבי עקיבא הצליח לגלות את הנקודה המדויקת שחייבים לחקור ולחפור עד עליה כדי להרגיש שלמים במסע החיפוש העצמי, אולם אסור לחפור אפילו מילימטר אחד יותר, שמא יעלו מי התהום ויציפו את הארץ.

ומה עם אלו שאין להם צורך כלל בחקירות וחפירות? גם כאלו יש בספר. אלו הם הקנאים. ולא משנה אם הם יהודים, יוונים או רומאים. הם תמיד צודקים. הם תמיד יודעים מה נכון. הם לעולם לא טועים, לא צריכים לחשוב שוב ובוודאי לא לשנות את דעתם. לפעמים אני מקנא בהם. החיים כל כך פשוטים כאשר הכל וודאי. אבל בל יהי חלקי עמהם.

סיפורו של אלישע כמעט בן אלפיים שנה וגם ספרו של שטיינברג בן שבעים וחמש שנים אולם התרגום החדש והקריא של יעל ענבר, מעביר אותו ללשון ימינו בצורה מרהיבה ומרתקת. אין לראות בספר מקור היסטורי, אולם הוא סיפור יוצא דופן, מעורר השראה, ופותח את הראש לתהליכי חשיבה מורכבים. יצויינו לטוב אנשי הוצאת ידיעות ספרים שהשקיעו והביאו מחדש ספר זה לקורא הישראלי. לספר מבוא מאיר עיניים מאת דב אלבוים והקדמה, הערות ומקורות מאת דוד גולינקין.

כעלה נידף - כריכת הספר

כעלה נידף

כעלה נידף
מילטון שטיינברג
מאנגלית: יעל ענבר
ידיעות ספרים ומכון שכטר 2015 (במקור 1939)

הפרק הראשון מהספר 

מגב הספר

“אתה מתכוון לומר,” לחשה בבעתה, “שאתה כבר לא מאמין בתורה, בתורה שבעל פה, בכל הדת שלנו?”
“זה לא בדיוק כך. אני לא כופר בפועל. אני פשוט מפקפק במידה מחרידה, כך שבכל פעם שאני מתפלל או מקיים מצווה כלשהי אני מתחיל לתהות אם הדבר אמיתי או נכון. גרוע, הרבה יותר גרוע, הוא הצורך לשאת דרשות בפני אחרים כשאני בעצמי לא בטוח. אני מרגיש כל כך צבוע…”
“אבל זה מטורף,” קראה. “אסור לך אפילו להגיד דברים כאלה. זה חטא.”
“אבל אני חושב אותם.”
“אז תפסיק לחשוב אותם.”
“אני מנסה, אבל זה בלתי-אפשרי. אף אחד לא יכול לשלוט במחשבות שלו.”
בייאוש עמוק מתמיד הוא שקע בשתיקה.

סיפורו הלא-ייאמן של אלישע בן אבויה, החכם היהודי שהתקרב לפילוסופיה היוונית ונטש את אמונת אבותיו, זכה לעיבוד מרגש ומונומנטלי בספרו של מילטון שטיינברג, כעלה נידף, אשר נגע בלבבות רבים כשיצא לאור באמצע המאה הקודמת. כעלה נידף – כעת בתרגום חדש ועדכני הכולל מבוא מאת דב אלבוים – הוא סיפור על נפש מיוסרת, על ויכוחים בדבר אמונה וכפירה, על תשוקה לחוכמה ועל נאמנות למסורת ולחברים. ברומן רחב יריעה, על רקע הנופים הקדומים של ארץ ישראל, מתואר אחד הקרעים הדרמטיים ביותר בתולדות חכמי ישראל.

מילטון שטיינברג (1950-1903), מוסמך לרבנות ומנהיג קהילה שחי בארצות הברית, היה מומחה לספרות כללית, לפילוסופיה קלאסית ולספרות חז”ל. פרסם שמונה ספרים, חלקם ספרי עיון וחלקם רומנים, שראו אור בחייו ואף לאחר מותו. כולם זכו להצלחה מסחרית וביקורתית, ורובם נמכרים עד היום.

 

One Comment

  • שחר 6 בספטמבר 2015 at 21:44

    אמנם לא קראתי את המהדורה החדשה
    אך אין הדין עומד על ספרים בבחינת “ישן מפני חדש תוציאו”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *