ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

מאחורי מסכה או כוחה של אשה

5 בפברואר 2015 גדי איידלהייט

“הגברים כל כך טיפשים!” קובעת אלקוט מפורשות מה שכל קורא מבין די מההתחלה, אולם מה גורם לאלקוט – אמריקאית – לכתוב רומן אימה גותי המתרחש דווקא באנגליה, שגרם לי לחשוב שאני קורא יצירה מוקדמת של סטיבן קינג (תיאורי הפרומו של הספר הזכירו לי מיד את הספר והסרט “היד שמנענעת את העריסה”), ועוד לצאת כך נגד המין הגברי? האם סיפור אהבה נכזב (אלקוט הייתה רווקה)? האם נפגעה מהחברה האמריקאית (שהייתה מעמדית לא פחות מהאנגלית אולם בצורה שונה)? ואיך בכלל לואיזה מיי אלקוט של נשים קטנות שכולנו (הבנים פעם אחת והבנות יותר) קראנו את “נשים קטנות” שלה כותבת כזה ספר? הופתעתי לגלות שאלקוט כתבה יותר משלושים (!) רומנים גותיים – חלקם כמו ספר זה תחת שמות בדויים – ואולי דווקא יצירתה המוכרת ביותר היא השונה? כנראה שגם לאלקוט עצמה היו כמה מסכות….

אולי צריך להחליף את המילה גברים במילה אצילים ובוודאי באותו מעמד אצילים נמוך יחסית המתואר בספר – משפחת קובנטרי –  המאופיין על ידי יורש עצלן לחלוטין (וכתוצאה מכך גם משועמם עד אימה), אח צעיר שאינו היורש ואין לו כלל מה לעשות בחיים (ומחכה למינוי לקצין בצבא), ואחות צעירה בת 16 המחכה רק לצאת לחברה (שם קוד מקובל לכך שנערה הגיע לפירקה, יוצאת ומשתתפת בכל המסיבות ומחכה שמחזר – רצוי עשיר ומיוחס ככל האפשר – יתן בה את עיניו).

למשפחה משעממת וחדגונית זו, שטוחה כמו מגרש החלקה על הקרח, נכנסת אומנת צעירה. אומנת במקרה זה אינה שומרת על תינוקות אלא אמורה להיות המורה של אותה בת צעירה ולהכין אותה לכניסה לחיי החברה והאצילות. לג’ין מיור דווקא יש המלצות טובות והתנהגותה היא למופת אולם כבר בפרק הראשון היא חושפת בפני הקורא את דמותה האמיתית ואת העבודה שהיא משקרת לבני המשפחה ואנו מבינים כי כל פעולה שלה היא מחושבת ומניפולטיבית – כולל סצינת ההתעלפות שלה ביומה הראשון בעבודה, לכאורה מתלאות ומעייפות הדרך. גם לג’ין נמאס לשקר והיא מתוודה בפני בעל הבית – בציטוט שיופיע בעוד הרבה סקירות – “אני באמת מכשפה. ויום אחד התחפושת שלי תנשור ואתה תראה אותי כפי שאני באמת – זקנה, מכוערת, רעה ואבודה. הישמר ממני בזמן. ראה הוזהרת.” אולם דווקא כשהשקרנית הכרונית מדברת אמת, לא מקשיבים לה….

אבל מה רוצה ג’ין מיור? לא קשה לנחש כבר בתחילת הספר… כולם שואפים לטפס בסולם גבוה ככל האפשר וגם ג’ין רוצה בכך. לא חשוב את מי דורסים בדרך, העיקר להגיע למטרה ולצחוק מלמעלה על כולם. וג’ין עושה זאת בהצלחה מעוררת קינאה, והעובדה שהגברים טיפשים ואצילים (מתחשבים, בעלי כבוד, נאמנים למילתם) רק עוזרת לה.

זהו רומן שונה לחלוטין על האצולה האנגלית אותה אנו מכירים מספרים אחרים (וכמובן ככל שמדובר בהוצאת סנדיק ספרים אנו חושבים מיד על ספרי ג’ין אוסטן). נקודת המבט היא שונה, הדמות חריגה. האומנת היא מעמד חברתי נפרד. היא אינה משרתת, אולם היא אינה אצילה. היא בין לבין – לא פה ולא שם אולם היא גם פה וגם שם. מתערבבת עם כולם וככזו רואה ושומעת כל מה שקורה בכל מרחבי ושכבות הבית. היא עוטה מסיכה אחרי מסיכה, יודעת מה כל אחד רוצה, נמנעת מלהתעמת עם הנשים (החושדות בה! נשים חכמות!!) ומראה את כוחה.

האם זהו רומן פמיניסטי הקודם להמצאת המונח? ייתכן. הנה אישה הנתפסת מראש כיצור חלש ומסכן נטול הגנות, מראה לנו שדימוי זה הוא רק מסיכה שמאחוריה אישה חזקה וחכמה המושכת בחוטים ומסובבת את כולם לפי רצונותיה? זהו מוטיב שכבר הופיע קודם לכן (הטרילוגיה של במורשה למשל עם נישואי פיגארו כדוגמה מייצגת) אולם בעיקר בקומדיות בהם בסוף הכל שב למקומו בשלום. ואילו בספר זה?? תקראו ותדעו ובכל מקרה תבדקו טוב את מי אתם מכניסים לבית שלכם…

כרגיל הוצאת סנדיק אוהבת את הקוראים שלה ודואגת שבכל ספר יהיה ערך מוסף, והפעם אחרית דבר מרתקת מאת ד”ר מישל הורוביץ שעוסקת גם בשאלות שהעליתי בסקירה זו ומנסה לענות עליהן מכיוונים אחרים.

באתר ההוצאה אפשר לקרוא את הפרק הראשון מהספר. מומלץ!

מאחורי מסכה - כריכת הספר

מאחורי מסכה

מאחורי מסכה או כוחה של אשה
לואיזה מיי אלקוט
מאנגלית: שירלי פינצ’י-לב
אחרית דבר: מישל הורוביץ

מגב הספר
העלמה ג’ין מואיר מגיעה לבית קובנטרי ללמד את בלה בת השש-עשרה מוזיקה, צרפתית וציור. לאחר שהיא מפגינה את כישוריה לשביעות רצונם של הגברת קובנטרי, הדודנית לוצ’יה והאחים אדוארד וג’רלד, הגברת קובנטרי נאותה להקציב לה שלושים ימי ניסיון כדי לבחון אם ביכולתה לעמוד במשימה החינוכית שהוטלה עליה ולהיות לאומנת החדשה של בתה. העלמה מואיר מופנית לחדרה. שם, בחסות הווילונות המוסטים, היא מוזגת לעצמה משקה תוסס מתוך בקבוקון שהיא מוציאה ממטלטליה והוגה בתכניותיה ליום המחרת. לגברת קובנטרי סיפרה שהיא בת תשע-עשרה, אך כשהיא מסירה את האיפור ומתירה את הצמות היא הופכת להיות אישה בת שלושים.
לעיני הקורא נפרשת מזימה מורכבת של רומנטיקה ומרד, תככנות וצניעות, העמדת פנים והושטת יד בעוד ג’ין מנצלת את כישרונותיה ואת הליכותיה כדי לפלס את דרכה אל לב לבו של בית קובנטרי.

הנובלה מאחורי המסכה או: כוחה של אישה פורסמה בשעתה כיצירתו של א”מ ברנרד, שם העט של לואיזה מיי אלקוט, מחברת הקלאסיקה נשים קטנות. הנובלה מציגה פן אחר במכלול יצירתה הספרותית של אלקוט, והיא מובאת כאן לראשונה בעברית, בתרגומה המשובח והקולח של שירלי פינצי-לב ובליווי אחרית דבר מאירת עיניים מאת ד”ר מישל הורוביץ, ראש החוג להוראת האנגלית במכללת לוינסקי לחינוך

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *