ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

מישמס – עיון או פרוזה

18 באפריל 2015 גדי איידלהייט

מה אני קורא יותר? פרוזה או עיון? אני קורא יותר ספרי עיון. במיוחד בקטגוריות של ספרי יהדות, מדע והיסטוריה ולפעמים גם ביוגרפיות ופחות פרוזה. יש לזה כמה סיבות. אני אוהב ללמוד ומספרי עיון אני תמיד מצפה ללמוד משהו חדש. ספרי פורזה מטרתם שונה – החל מאלו שכל תפקידם הוא להעביר את הזמן בנעימים, ספרים המכונים לעיתים ספרי טיסה, ועד כאלו הבאים לרגש אותך או להציג תובנות על החיים ונפש האדם, מה שמכונה באופן כללי ספרות.

כמבקר ספרים גיליתי שלספרי העיון יש יתרון עצום כמבקר והוא שאני יכול להעריך בדקות בודדות אם כדאי לי לקרוא ספר עיון. כמעט לכל ספר הקורא הממוצע יעיף מבט בכריכה, יבדוק אם יש לו מידע קדום על הסופר, ויקרא את הטקסט האחורי (שלא נכתב על ידי הסופר). זה נחמד, אבל לא נותן יותר מדי מידע. הכריכה יכולה להיות מטעה מאד (כריכה מדהימה לספר בינוני, או ספר פנטסטי עם כריכה לא מושכת בעליל), הטקסט האחורי יכול להיות שיווקי מאד ולעיתים גם לכלול מיני-ספויילרים שיכעיסו את הקורא. מאותה סיבה גם דפדוף אקראי בספר פרוזה לא יתן לנו כלום.

בספר עיון המצב שונה. מטרת הספר מאד מוגדרת. בין אם היא פרישת ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, התמקדות בחיי החברה של יצורים ימיים או הסבר על ניסויים כימיים שאפשר לעשות בבית עם מים וסוכר. בכל המקרים האלו אפשר בדקות ספורות לקבל התרשמות מהספר. השיטה הטובה ביותר שקראתי עליה ואני מבצע בעצמי היא זו

  • קרא את אחרית הדבר
  • קרא את המבוא
  • קרא שוב את אחרית הדבר
  • קרא באקראי כמה עמודים כלשהם בספר

תהליך קצר זה מאפשר קביעת דעה מגובשת למדי על הספר והחלטה עם כדאי לקרוא את כולו. כמובן שכל קורא יכול לקבל החלטה שונה עבור כל ספר ולעיתים אין אחרית דבר או מבוא ואז צריך לאלתר ולהתגמש, אבל אחרי עשר דקות תדעו בסבירות גבוהה של הצלחה אם תהנו מהספר ואם לא.

וכך כמבקר ספרים, היכולת לדעת מראש אם אני אהנה מספר היא חשובה ביותר. כמות הספרים עצומה ומנגנוני הסינון לא מספקים. אני יכול להגביל את עצמי לספרים של סופרים שאני מכיר אבל איך אכיר חדשים? אני יכול לחכות להמלצות של מבקרים אחרים, אבל That would defeat the object of the exercise. אני זה שצריך לספק את סקירות כדי שאחרים יוכלו להחליט אם לקרוא או לא. אני מעוניין להגיע מהר לספרים החדשים שיעניינו אותי ושיהיה לי מה להגיד עליהם. ספרי פרוזה הם לרוב הימור גדול. כמה פעמים שמעתם ש-X העמודים הראשונים לא משהו אבל אחר כך נהיה נהדר? הבעייה היא שערכו של X לא מופיע בשום מקום ורק בסוף הספר תוכלו לחשב איפה הוא היה, ואולי למרבה הצער עזבתם את הספר 5 עמודים לפני X? אמנם יש כאלו שעשו קריירה מהיכולת לקפץ בין עמודים ולקרוא 5% מתוך ספר ולהצליח להגיע לחלקים המשמעותיים. זה אפשרי בספרי טיסה אך כמעט בלתי אפשרי בספרים ספרותיים יותר. אני קורא גם פרוזה, אפילו הרבה, אבל פחות מספרי עיון. אני מנסה לחדד את המסננים שלי בפרוזה (ועל כך ברשומות בעתיד) אבל מוכן לקחת סיכונים מפעם לפעם.

בספרי עיון התמונה אחרת לגמרי. קריאה של חמש עד עשר דקות בספר מאפשרת לנבא בסיכויים גבוהים מאד את מידת ההנאה מהספר. ניבוי זה מאפשר יחס עלות/תועלת גבוה הרבה יותר בספרי עיון. אולי נשמע לכם מוזר שאני מכניס מונחים עסקיים לספרות, אבל הזמן הפנוי שלי המיועד לקריאה הוא סופי ואם הוא “מתבזבז” על ספר שלא אהבתי, ושגם לא אכתוב עליו, התועלת שלו פחותה. זאת בנוסף לכך שאת מה שלומדים מספר עיון הרבה יותר קל להגדיר (אני אלמד על עופות נודדים, הקרב על הסום, מחקרים חדשים על המוח) לעומת ספרי פרוזה, שגם אם הם טובים, קשה להגדיר במדויק, מה לומדים מהם.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *