המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

מסיני לאתיופיה

6 באוגוסט 2012 גדי איידלהייט

מעט מאד פעמים יש הזדמנות לקרוא ספר שהוא לחלוטין הראשון מסוגו. הזדמנות נדירה זו מספק ספרו המרתק של הרב שרון שלום “מסיני לאתיופיה” המביא את הלכות ומנהגי יהדות אתיופיה. מקורה של קהילת יהודי אתיופיה לא ברור ומתוארך מימי שלמה המלך ועד לאחר חורבן בית שני, אולם על כך שקהילה זו הייתה מבודדת לחלוטין מאות שנים ושבניה לא ידעו כלל על מה שקורה בעולם היהודי (משנה, תלמוד, סבוראים, גאונים, ראשונים ואחרונים) אין חולק.

גם קשייה המרובים של הקהילה ידועים והרב שרון מתמקד בקושי לשמר את מנהגיהם המבוססים על התורה שבכתב ועל הבנתם את עקרונותיה בדרכם המיוחדת שלהם. נושא הגיור של עולי אתיופיה ידוע, אולם גיור זה, הינו קצה הקרחון של הבעייה, שכן בני העדה למעשה נדרשים לזנוח את כל מנהגיהם ולנהוג לפי השולחן ערוך (כך לפי הרבנות הספרדית שלמעשה באה בדרישה דומה גם לקהילות אשכנז אולם נאלצת להשלים עם כך שאלו נוהגים במנהגים אחרים). אמנם גם הפסיקה האשכנזית מבוססת במידת מה על השולחן ערוך של מרן הרב קארו אולם כדוגמה מביא הרב שרון את קהילות תימן שנוהגים בפסיקה אחרת ואינם נדרשים לשנות כלום ממנהגם.

למרות זאת, המרחק הרב בין מנהגי יהודי אתיופיה “ביתא ישראל” לבין ההלכה ומנהגים שהם לחלוטין סותרים את ההלכה המקובלת כיום, כגון טעימה קלה (שיעורה לא מוגדר שכן שיעורי כזית וכביצה הם מאוחרים) ביום הכיפורים שחל בשבת על מנת למנוע מצב של עינוי בשבת שהוא אסור. אכן קדושת השבת חזקה מקדושת יום הכיפורים וההלכה שגם ביום הכיפורים שחל בשבת חובה לצום, התקבלה בחוקים ובכללים ובמידות מאוחרים. בהגיון ובהבנה של קהילת “ביתא ישראל” אין שום פגם במקרה זה וייתכן בהחלט כי היא נשמעה גם בבית המדרש התלמודי אך נדחתה. מובאים מקרים נוספים רבים כגון תרומת כסף בשבת (המטרה של התרומה מצדיקה חילול שבת ומכיוון שהכסף הוא לתרומה לא יבוצע בו איסור) ובכלל נראה שמושג החשש לא קיים אצל יהודי אתיופיה

הרב שרון הוא רב צעיר ולא פלא שהסכמות לספרו הוא מצא רק בציבור הדתי-לאומי אצל הרב נחום רבינוניץ’ והרב שבתי רפפורט. רבנים חרדיים ישללו את ספרו וידרשו ממנו לאמץ את מנהגי ספרד במקרה הטוב ויגנו אותו במקרה הרע (הספר נגוע קלות בשאלה זו גם לגבי עדות מרוקו,תוניסיה, אלג’יר ועוד שכמובן כל קשר ביניהן לעדות המזרח מבוסס על טעות). למרות הסכמות אלו הרב מציע מיתווה למעבר להלכה המקובלת בהתאם לדורות כאשר הדורות המבוגרים יותר ימשיכו להחזיק במנהגים הישנים והדורות הצעירים יאמצו לאט לאט את ההלכה המקובלת. כמו כן מנהגים שיכולים להפריע לקיום זוגי (בנישואים בין עדתיים) צריכים להידחות משום שלום בית ועוד. למרות זאת עצם כינוס המנהגים הוא בעל חשיבות עליונה.

במקומות מסוימים בספר נראה כי הרב שרון מדבר בנימה אפולוגטית, מצד אחד הוא מסכים כי הקהילה צריכה לעבור תוך כמה דורות לפסיקה המבוססת על השולחן ערוך (אשכנזית או ספרדית או דומה לה), אולם מול ההעלבות והבזיונות אותם סופגים הותיקים והמבוגרים שאינם יכולים כבר לשנות ממנהגיהם הוא מגן באומץ רב ובקומה זקופה.

הספר מעלה ונוגע בקושי רב בשאלות שצריכות במה רחבה יותר, על ההבדל בין אחדותו של העם היהודי, לבין אחידותו של העם היהודי (ובפרט כיום כאשר נוסח התפילה כמעט אחיד, הניגונים הישנים הולכים לאיבוד, וגם מנהגים וניגונים ישנים נעלמים לבלי שוב – של קהילות אשכנז וגם ספרד) אבל יותר מכך הוא נותן יכולת לקהילת אתיופיה להיות גאה במנהגיה, אך תוך ידיעה שהמינהג בכל שאר יהדות העולם שונה. גם ציבור שאינו אתיופי יגלה עניין רב בספר, וילמד אולי להבין יותר טוב את מנהגי קהילת “ביתא ישראל” שאולי נראים משונים ממבט ראשון, אבל ברובם קיים הגיון פנימי רב.

מסיני לאתיופיה

מסיני לאתיופיה

מסיני לאתיופיה
עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה
שרון שלום
הוצאת ידיעות ספרים
תשע”ב 2012
375 עמודים

לקריאת הפרק הראשון מאתר ההוצאה

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *