ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

מסעות בחדר הכתיבה

2 במרץ 2017 גדי איידלהייט

לא כתוב הרבה על גב הספר (וטוב שכך): “איש זקן מתעורר לבדו בחדר מסויד לבן ובו רק חפצים מעטים. הוא אינו יודע מי הוא ואינו זוכר כמעט דבר. גופו חלוש ומתקשה בביצוע הפעולות הפשוטות ביותר. הרמזים היחידים לזהותו ולעברו הם כמה ניירות וערמת תצלומים על שולחן הכתיבה. וכן סדרה של מבקרים המזכירים לו תפקיד כלשהו שמילא בחייהם.” אוקיי, בימינו היו קוראים לזה חדר בריחה, אבל אוסטר כתב את הספר ב-2007 וחדרי בדיחה, לפחות פיזיים, לא היו קיימים אז. רק במשחקי מחשב.

אז האיש מתעורר ומנסה להבין מה קורה. הניירות לא ממש עוזרים – שמות של עצמים וגם הם מבלבלים. הצילומים לא אומרים לו כלום. אבל על השולחן מונח כתב יד, המגולל סיפור של אסיר אחר, בתקופה אחרת, במקום דומה אבל שונה. ואת כתב היד הזה, האיש הזקן (שכוחו עוד במותניו מסתבר) קורא בעניין. השם שלו מר בלנק. שם סימבולי חלק וריק. לחדר נכנסות שלל דמויות שונות, בכולן הוא פגש קודם, אבל לא ברורות הנסיבות. כל אחת מספרת לו מעט דברים אבל תמונה מלאה לא מתקבלת. הרופא שלו מגיע. הוא נמצא בטיפול. טיפול שהוא ביקש, אבל מה המחלה ומה הטיפול? גם עורך הדין שלו מגיע. מצבו בעייתי. למה? לא ברור. גם כתב היד מתקדם בקצב משלו כאשר מר בלנק, שנאמר לו שאינו הסופר שלו, ממשיך לכתוב אותו בעצמו.

קוראי אוסטר ותיקים כנראה יזהו את הדמויות מספורים קודמים שלו אבל גם מי שלא קרא אף ספר יבין שמר בלנק הוא אוסטר עצמו, הנמצא בחדר הכתיבה הוירטואלי של עצמו. המקום בו הוא יוצר את הסיפורים והספרים שלו ומנסה לבחון את היחס בין הסופר האמתי לבין הדמויות המומצאות, השפעתו עליהן ויותר מכך השפעתן עליו. והדבר נעשה בנובלה קצרה, כזו המשאירה את מרחב הפרשנות לקורא. לי הספר הזכיר את סדרת המגדל האפל של סטיבן קינג. תשאלו איך אפשר להשוות נובלה קצרה של 136 עמודים לסאגה של אלפי עמודים בשבעה כרכים ועוד עשרות סיפורי משנה? אם קראתם את המגדל האפל יכול להיות שכבר הבנתם. אם לא קראתם זה לא כל כך משנה.

אני אוהב ספרים קצרים. כאלו שלא נמרחים בתיאורים ארוכי אין קץ. כאלו שמגיעים מהר ללב העניין בלי הקדמות מיותרות, וכאלו שגם מסתיימים בצורה סבירה, ומשאירים את הקורא לחשוב על הספר עוד זמן מה. בספר זה אוסטר משאיר עבודה רבה לקורא. מר בלנק עצמו מבין מה קורה, אולם אינו מספיק לנתח במוחו את מה שקרה ואת מה שקרא ומשאיר זאת לקורא. יש כאלו שהיו מעדיפים ספר מעט ארוך יותר ושאוסטר יעשה להם את העבודה ויחשבו שהספר חסר מעט. אני דווקא מעדיף את הסיום החד. לו אוסטר היה כותב על עצמו, היינו מקבלים שוב את אחד הממוארים שלו. העברת האחריות לקורא, נראית בעיני במקרה הזה כפתרון הנכון והמיטבי.

כריכת הספר מסעות בחדר הכתיבה

מסעות בחדר הכתיבה
פול אוסטר
מאנגלית: משה רון
עם עובד 2017 (במקור 2007)

מגב הספר

איש זקן מתעורר לבדו בחדר מסויד לבן ובו רק חפצים מעטים. הוא אינו יודע מי הוא ואינו זוכר כמעט דבר. גופו חלוש ומתקשה בביצוע הפעולות הפשוטות ביותר. הרמזים היחידים לזהותו ולעברו הם כמה ניירות וערמת תצלומים על שולחן הכתיבה. וכן סדרה של מבקרים המזכירים לו תפקיד כלשהו שמילא בחייהם.

חובבי אוסטר נאמנים יזהו כאן כמה מודעים ותיקים מהטרילוגיה הניו־יורקית ועד ליל האוב, דרך בארץ הדברים האחרונים, ארמון הירח,מוסיקת המקרה, לוויתן, מר ורטיגו, טימבוקטו וספר האשליות.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *