המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

מעלינו רק רקיע – יומני אילן ואסף רמון

4 בפברואר 2013 גדי איידלהייט

במבט ראשון בכריכת הספר “מעלינו רק רקיע” עולות דמעות בעינים. הכריכה, תמונת שמן, בצבעי כחול ירוק וחום לא משאירה מקום לספק, כדור הארץ מתחת, שמים כחולים, ושתי דמויות של מלאכים מרחפות מעל. כך ציירה רונה רמון את אהוביה, אילן ואסף זכרונם לברכה באלבום זיכרון שיצא סמוך ליום הזכרון העשירי לפטירתו של אילן.
אבל הספר אינו ספר עצוב. העצב נמצא בו, ואיך אפשר אחרת אבל הספר מלא גם בצחוק, במבט אופטימי על החיים, בהרבה אהבה וגאווה ואמונה והוא ספר מאד מאד מרגש.
בספר כונסו קטעים מהיומנים של אילן ואסף רמון, מכתבים שכתבו ושקיבלו, תמונות רבות מכל תחנות חייהם ועוד. רוב הקטעים הם מתקופת השירות הצבאי – תקיפת הכור בעיראק ומהשירות בנאסא, ובפרט משבוע הגיבוש שעבר צוות הקולומביה בהרי הרוקי, וכמובן מהטיסה עצמה, ויומניו של אסף המתרכזים בעיקר בקורס הטיס. לא יהיה זה מוגזם לומר שמשפחת רמון איחדה את המדינה, בגאווה על האסטרונאוט הישראלי שיהיה בחלל, בהתענינות לפני השיגור, באלפי תחפושות האסטרונאוט שנקנו על ידי ילדים לפורים ונזנחו לאחר אסון מעבורת החלל.
אילן, בצניעות שאולי אינה אופיינית לטייסים, הבין כי הוא מייצג את כלל מדינת ישראל ואף את העם היהודי (למרות שכבר היו אסטרונאוטים יהודים), לקח איתו לחלל חפצים רבים בעלי סימליות מרובה: ספר תורה ששרד את השואה, ציור של פיטר גינז שנרצח בשואה, גביע על מנת שיוכל לקדש את השבת תוך כדי הטיסה ועוד. משפחת רמון חזרה לתודעת הציבור כאשר התברר שאסף, הבן הבכור, מתגייס לחיל האוויר והינו מצטיין קורס טיס. אולם חודשים בודדים לאחר טקס הסיום של אסף, אירע האסון הנוסף, בו נפל אסף במהלך אימון ושוב האבל הכבד אפף את המדינה כולה.
האלבום מכובד מאד, מרגש מאד וכל מוקירי זכרם של אילן ואסף, צעירים ומבוגרים ישמחו לעיין בו, לבכות, לצחוק ובעיקר להתרגש כמו שאילן התרגש מכל מה שקשור לטיסות בכלל ולטיסות בחלל ולשפע החוויות המיוחדות שחווה בתפקידיו. אביא רק מעט דוגמאות מהמבחר הרב של החומר באלבום:

“אי אפשר להתעלם לגמרי מהמקריות. המקריות היא דבר קיים ודי מרגיז. מרגיז שגורלך נקבע לפעמים בדרך מקרה. ואולי בעצם כל המקרים האלה הם למעשה מקרים שמישהו מכוון אותם? בכל אופן, צריך אדם שיהיה לו איזה קו מחשבה לגבי החיים. ומציאת הקו הזה היא שמטרידה אותי כבר הרבה זמן, ולא קל למצוא תשובה לדבר…”

לאחר קטע ארוך בו פורש בקצרה את החוויות שהיו לו כאשר כל אחת פותחת במילים מי היה מאמין: “… וכעת – באמת מי יכול להאמין שאהיה לאסטרונאוט הישראלי הראשון של מדינת ישראל? שאבחר לייצג את מדינת ישראל מחוץ לתחומי כדור הארץ וכוח המשיכה! שאהיה הישראלי הראשון שישקיף תוך ריחוף בחוסר המשקל שבחלל אל כדור הארץ המופלא שלנו ואל המדינה הקטנה אך גדולה שלנו, ישראל! מי היה מאמין? זה נראה חלום. זו אינה המציאות! האם אתעורר לפתע ובאמת איווכח שהכל חלום ושצריך להתפכח? או שמא יימשך החלום הזה ובאמת ארחף בתוך מעבורת החלל של נאסא המקיפה את כדור הארץ כל שעה וחצי… מי היה מאמין? אבל זה קרה!”

“אילן חביבי, למה אתה עושה לי דבר כזה? למה אתה גורם לי שרגשות הקנאה עוברים על גדותיהם? אני אומר לך מדוע – אתה צעיר ואני לא” – עזר ויצמן בתשובה על תמונת האסטרונאוט שאילן שלח לו.

“בזכותכם! בעוד כשנה אזכה להיות האסטרונאוט הישראלי הראשון ולרחף בחלל – קרוב יותר מאשר היה איש אי פעם אליכם – חללי מערכות ישראל, חברי…. את נפשכם וחייכם נתתם בכדי שאנו וילדינו נוכל להמשיך לקיים בבטחה את מדינת ישראל, המדינה שלנו – שלכם!
לא, אני יודע שלא אוכל להשיב ולו נפש אחת יקרה חזרה אלינו לחיים. אבל כשיחזור דגל ישראל מהמסע בחלל – מי שיתבונן בו היטב, יוכל לראות את בת שחוקכם ומגע ידכם המלטפת, כאומרים לנו – תודה, תודה על שנתתם לנו לגעת שוב בדגל ולו לרגע קט” – מתוך נאום שנשא אלן בטקס יום הזכרון שנערך ביוסטון בשנת 2000 ולא ידע שהוא ובנו יצטרפו לנופלים….

 

תופס את הטלפון ומתקשר לאמא. “אמא, אני מצטיין”. היא היתה חסרת מילים. התרגשה נורא. “איזה מלך אתה” או משהו בסגנון “שהצלחת לשחרר וככה לסיים”. צודקת. התקשרתי לעדי, לרליק, וכולם מאושרים. זה באמת התגשמות החלום, לא יאומן. מה אבא היה אומר? גאה, מבסוט, דור שני של מצטייני קורס. זה השיא שלי ביחס אליו אחרי האסון, ובכלל משהו דפוק כזה. מן רצון להיות דומה, להשתוות, להיות יותר טוב, להוכיח – אבל תכלס, מה יש בזה? תהילה של כמה ימים, איזה תואר לחיים, אבל זה לא באמת מעניין ביום יום” – מתוך ומנו של אסף רמון

אלו רק כמה קטעים מהאלבום, וניכר שהושקעה בו עבודת עריכה ובחירה טובה של הטקסטים שכן בכל עמוד יש עניין, גם במכתבים שכבר פורסמו, וגם בקטעים חדשים ואישיים הפותחים לנו צוהר לעולמה הפרטי של משפחת רמון ומראים לנו מה לנו מה חשב אילן, על החיים (אילן עסק מאד בשאלה הפילוסופית של משמעות החיים), על הפוליטיקה (נסיון קצר מאד, של יום אחד, לראות אם יוכל להשתלב במפלגה) על הסכסוך הערבי-ישראלי, ועוד. הבעייה היחידה באלבום היא מחירו המעט גבוה שעשוי להרתיע חלק מהקונים הפוטנציאלים, במיוחד את הצעירים, שבתור ילדים בני שש, אילן הראה להם את הדרך להגשים חלומות.
מכון פישר לחקר החלל ועמותת חיל האוויר, מארגנים בכל שנה את כנס החלל הישראלי לזכרם של אילן ואסף רמון. עם השנים, נהיה הכנס לאחד מהכנסים החשובים בעולם בנושא. במהלך הכנס נערך טקס זכרון קצר, וחלוקת מלגות מקרן רמון – קרן שהוקמה על מנת להנציח את זכרם ולתרום לחינוך מדעי. הקרן עורכת ותומכת בפעילויות רבות, מגני הילדים ועד האקדמיה. יצא לי לפגוש באירוע תצפית את רונה רמון שבאה לראות, ולדבר עם האנשים ולהמשיך את זכרו של אילן. אלבום ההנצחה כולל גם את מילות השירים שאילו ורונה בחרו לזמן הטיסה ושהפכו כבר לאייקוניים ובפרט את השיר “זמר נוגה” של רחל. אולם אני בוחר לסיים סקירה זו בשיר מתוך טקס הזכרון באחד מכנסי החלל לשירו של שי גבסו, ארים ראשי בביצוע מרטיט של צוות מחיל האוויר.


אילן ואסף, יהיה זכרכם ברוך!

מעלינו רק רקיע

מעלינו רק רקיע
היומנים של אילן ואסף רמון
עורכת: מירב הלפרין
ידיעות ספרים
ישראל תשע”ג 2013

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *