ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

ניצב כל הלילות ואל תגיע בזמיר

20 ביוני 2016 גדי איידלהייט

הרפר לי הייתה תמיד סופרת של ספר אחד – “אל תיגע בזמיר” ולכן העולם די נדהם כאשר משום מקום התפרסם ספר נוסף שלה. מהר מאד התברר שלא בדיוק מדובר בספר נוסף, אלא בטיוטה מוקדמת של “אל תיגע בזמיר”, מוקדמת כל כך שאין הרבה קשר בין הספרים, ולמעשה זו הטיוטה שנדחתה אך לאחר שעורכת בהוצאה זיהתה פוטנציאל שוכתבה שוב ושוב עד שיצא אל תגיע בזמיר. לא עקבתי מספיק אחרי פרטי העניין אולם גונב לאוזני כי הביקורות לא ממש מהללות את הספר “החדש” ולאחר תקופת מה החלטתי לבחון אותו לאחר קריאה נוספת בתרגום החדש של “אל תיגע בזמיר”.

בסרט שאת שמו איני זוכר, המתאר יחסי שחורים ולבנים בשנות השבעים בארה”ב מתואר עובד מפעל לבן שמתפטר מעבודתו במחאה על הכנסת ציוד מכני שיגרום לפיטורים. האמת מתבררת שהוא כבר כמעט קודם לעמדת מפעיל המכונה, אולם הוא אינו יודע לקרוא ולא ידע על אילו כפתורים ללחוץ בשביל  שהמכונה תפעל. כמובטל הוא מבין שעליו ללמוד לקרוא ובמרכז סיוע מוצמד לו חונך שיסייע לו. החונך הוא כמובן איש שחור. לאחר כמה שיעורים מביא לו החונך ספר והאיש מנסה לקרוא את שם הספר ולאחר כמה זמן מצליח – זהו אל תיגע בזמיר. הצלחתי לקרוא ספר הוא אומר. לא מתקן אותו החונך שלו, קראת רק את שם הספר.

לא נביא כאן סקירה מלאה של אל תיגע בזמיר. האפיזודה שתאירתי למעלה מראה שלספר היה תפקיד חשוב בתרבות האמריקאית והוא היה ונשאר ספר טוב וטוב שלומדים אותו בבתי הספר. הייתי אומר ספר מצוין אבל בזמננו אנו הפתיחה שלו המתארת את ילדותה וחייה נטולי הדאגה של ג’יין לואיז (סקאוט) ארוכה מדי ורק בעמ’ 100 בערך מגיעים להתחלה הרלוונטית עם המשפט אותו מטיחים בה ילדים אחרים שאבא שלה אוהב כושונים. גם סוף הסיפור ונסיון הפגיעה בילדים מאולץ מעט והיה אפשר לוותר עליו ולסיים קצת לאחר התובנה החשובה בטבע האדם עליה מגיעים ג’ם וסקאוט:

“את יודעת משהו, סקאוט? אני כבר הבנתי הכול. חשבתי על זה הרבה בזמן האחרון והבנתי. יש ארבעה סוגים של בני אדם בעולם. יש רגילים כמונו וכמו השכנים, יש כאלה כמו משפחת קנינגהם ביער, כאלה כמו משפחת יואל במזבלה, והכושים…. העניין הוא שאנשים כמונו לא אוהבים את הקנינגהמים, הקנינגהמים לא אוהבים את היואלים והיואלים שונאים ומתעבים את השחורים”

ועל כך עונה סקאוט כעבור עמוד במשפט שהוא למעשה המוטו של הספר:

“לא, ג’ם, אני חושבת שיש רק סוג אחד של אנשים: אנשים” (עמ’ 296,297 בתרגום החדש)

ומה פירוש השם ניצב כל הלילות? זה אינו תרגום מדויק של שם הספר באנגלית, אבל גם זמיר היא לא בדיוק ציפור אמריקאית וגם תרגום הספר To kill a mockingbird אין לו הרבה עם השם העברי. אל תיגע בזמיר, אבל בכל שאר הציפורים אפשר לגעת (או יותר נכון להרוג עם רובה אוויר). למה? כנראה שגם בציפורים יש גזעים שונים, שווים ושווים יותר. אפילו הומר סימפסון התעצבן על שם הספר ואני מביא באנגלית: “And I swore never to read again after ‘To Kill a Mockingbird’ gave me no useful advice on killing mockingbirds. It did teach me not to judge a man based on the color of his skin, but what good does that do me?  ומי זה הוא הניצב כל הלילות? Go set a watchman, ולמרבה ההפתעה השם והתרגום נלקחו מפסוקים בספר ישעיהו (כ”א ח): “וַיִּקְרָא אַרְיֵה עַל-מִצְפֶּה אֲדֹנָי אָנֹכִי עֹמֵד תָּמִיד יוֹמָם וְעַל-מִשְׁמַרְתִּי אָנֹכִי נִצָּב כָּל-הַלֵּילוֹת”. כפי שהעיר לי ידידי חגי הופר שמו במקור של הספר הוא דווקא מפסוק ו: “כִּי כֹה אָמַר אֵלַי אֲדֹנָי לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד”. הפסוק מופיע בספר בדרשה של הכומר, אולם שם הספר לא מכוון אליו כלל , אלא לאזכור אחר של אותו watchman במקום אחר בספר, והוא המוסר הוא המצפון של האדם שעל כל אדם להציב לעצמו, ובניגוד לצופה בספר ישעיהו הוא צופה כלפי פנים ולא כלפי חוץ.

ומה דעתי על הספר? צריך לזכור שזוהי טיוטה שנדחתה. מרחק הזמן לא הופך אותה לטובה יותר. הספר לא עבר עריכה מחודשת ובמצבה הבריאותי של הרפר לי הועלו ספקות האם בכלל הפרסום היה לרצונה. קריאה בספר מראה שדחייתו היא דחייה מוצדקת, ואמנם כנראה שהיה אפשר לעשות איתו משהו, ואכן נעשה, אבל כספר שלם הוא אינו ספר טוב. אם התלוננתי על הקדמה ארוכה באל תיגע בזמיר הרי שפה המצב חמור אף יותר ומאתיים עמודים לפחות מוקדשים להגיד שג’יין לואיז חוזרת מניו-יורק ומגלה שמייקום בכלל, ואביה בפרט הם, נו איך נאמר, גזענים בדרגות כאלו ואחרות. באמת הפתעה גדולה בראשית שנות השישים, והרי דמותו של אטיקוס באל תיגע, היא דמות כמעט פנטזית שאינה יכולה להיות קיימת במדינות הדרום בשנות השלושים. אולי בהפוך על הפוך אנחנו שמחים לגות שאטיקוס המלאכי הוא בעצם אנושי למדי. חלקו האחרון של הספר, והוא קצר אבל טוב, ואולי מה שמשך את לב אותה עורכת ששכנעה את הרפר לי ליצור ספר אחר, הוא עימות  של ג’יין לואיז עם קלפורנה, דודה, דודתה, חברה (ארוסה המיועד) ובעיקר עם אביה (אני משאיר לכם לנחש לבד מי ניצח בעימות). אם בכל זאת החלטתם לקרוא את הספר דלגו על רוב האמצע וגשו ישר שלם.

מכאן, שלספר “ניצב כל הלילות” אין ערך ספרותי רב. לא כספר בפני עצמו ובוודאי לא כהמשך לאל תיגע בזמיר. יש לו ערך מסוים כ- “תרגיל ספרותי”. הוא המשך כרונולוגי של אל תיגע, אבל הוא נכתב לפניו, וכל עלילת אל תיגע, ידועה לקורא אולם לא הייתה קיימת בפועל (לעומת זאת עלילת ניצב ידועה לסופרת אך לא לקורא, ולא נראה שלי בעצמה חשבה אי פעם לפרסם את ניצב). בתחילת ניצב, אנו מבינים שג’ם מת בגיל צעיר וקצת מצטערים על זה, אולם הקורא המקורי כלל לא מכיר את ג’ם ולא יכול להצטער עליו. כך גם כל עלילת אל תיגע, מוזכרת במשפט אחק בתוך אותו עימות של ג’יין-לואיז עם אביה, וברור שגם לסופרת עצמה לא היה ברור באותו זמן מה בדיוק כולל אותו משפט אונס. הקורא בספר יכול לנסות ולשער מה מתוך הספר שועתק ושוקע בתוך אל תיגע, וההקדמה לספר (שהיא מעניינת מאד ולמעשה מהווה מסה העומדת בפני עצמה) עוזרת בכך.

כריכת הספר ניצב כל הלילות

ניצב כל הלילות

ניצב כל הלילות
הרפר לי
מאנגלית מיכל אלפון
הוצאת עם עובד וידיעות 2016 (במקור 2015 או שמא 1960)

מגב הספר

בשנת 1957 שלחה סופרת צעירה ולא מוכרת, הרפר לי שמה, כתב יד שכותרתו ניצב כל הלילות להוצאת ספרים אמריקאית. כתב היד צד את עינה של עורכת בהוצאה, ולאחר שִכתוב יסודי ראה הספר אור ב־1960 בגרסה שונה ובשם חדש – אל תיגע בזמיר. הספר היה לאחד מעמודי התווך של הספרות האמריקאית בת זמננו. ב־2015, אחרי שהיה גנוז במשך עשרות שנים, ראה אור כתב היד המקורי בשמו המקורי – ניצב כל הלילות, ופרסומו היה לאירוע הספרותי המשמעותי ביותר בשנה זו. הספר תורגם לעשרות שפות ונמכר במיליוני עותקים בכל רחבי העולם.

ניצב כל הלילות נכתב אמנם לפני אל תיגע בזמיר, אבל עלילתו מתרחשת שני עשורים לאחר מכן. הגיבורה של שני ספריה של הרפר לי היא ג’ין לואיז פינץ’ המכונה סקאוט, ובספר זה, ניצב כל הלילות, היא בת עשרים ושש ובאה מניו יורק אל מייקום, עיירת הולדתה שבאלבמה כדי לבקר את אביה המזדקן אטיקוס.
הימים הם ימי התעוררותה של התנועה לשוויון זכויות האזרח, סערות פוליטיות מאיימות על יציבותן של מדינות הדרום של ארצות הברית והשחורים תובעים תיקון לאפליה שהיתה מנת חלקם שנים רבות כל כך. סקאוט הבוגרת מחזיקה בדעות מתקדמות בנוגע לדמוקרטיה ולשוויון זכויות ועד מהרה נהפך ביקורה בבית ילדותה מאיחוד תמים ונוסטלגי להתפכחות קשה ומרה. כאשר היא מגלה את פרצופם האמיתי של בני משפחתה, תושבי עיירתה וכל היקרים לה, האמת מזעזעת אותה ומאיימת למוטט את כל מה שהאמינה בו. עליה להחליט האם ללכת אחר צו מצפונה או להישאר נאמנה למורשתה.

One Comment

  • חתול 21 ביוני 2016 at 9:40

    קראתי לא מזמן את אל תיגע בזמיר ושמחתי לגלות שהוא זורם ועדכני. ייתכן שגם התרגום החדש תורם לכך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *