המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

נערה באושוויץ

24 ביוני 2016 גדי איידלהייט

שרה ליבוביץ מביאה את סיפורה כנערה בת שש עשרה באושוויץ. הסיפור מסופר בגוף ראשון ומתחיל בשילוח מגטו מונקאץ’ לאושוויץ ובמשפחת הרשקוביץ, שהגיעו שמונה נפשות, שישה מתוכן נרצחו עוד באותו יום, ובסופה של השואה, רק שרה שרדה. אל הסיפור מצטרפת אתי, בתה הצעירה של שרה, המספרת בקולה שלה את חוויותיה “כדור שני”, כילדה, כנערה וכאם לילדים, ופורצת אל הסיפור מדי פעם. עוד מופיעים שירים שחיברה שרה ומביאים את עיקרי הדברים בצורה פיוטית יותר.

נעצור את הסקירה כאן ונפציר בקוראים שאם יש לכם את מי לשאול במשפחתכם, אל תאבדו דקה. שימור הזיכרון הוא חיוני עבור המשפחה ועבור כל העם היהודי. הסיפורים, לעולם אינם חוזרים על עצמם, ולכל ניצול או חלל, סיפור אישי מרגש משלו, בוודאי עבור בני משפחתו.

הספר מרגש. התנאים הנוראיים באושוויץ מתוארים ללא כחל ושרק, ולמרות שאין דרך להבין מה היה שם בלי להיות שם, תיאוריה של שרה, מאפשרים לבנות עוד נדבך בהבנה שיש לנו. שרה זכתה להתחתן מיד לאחר המלחמה, עם קרוב משפחתה, גם הוא ניצול כמעט יחידי ממשפחה גדולה. לשניהם נולדה בת עוד בטרם עלו לארץ, וזאת לאחר שהפחידו את שרה כי לא תוכל כלל ללדת. הצמיחה המחודשת והולדת התינוקת, גם כהמשכיות למשפחה שלא נגדעה וגם כחלק מצמיחתו ותחייתו של העם היהודי בדרך לארצו, מולדתו.

אם תקראו את חלק התודות שבספר תראו שגם אני ואמי מוזכרים שם ובנקודה זו ממש, נקודת המולדת. אתי אלבוים ביקשה מאתנו סיוע בתרגום שיר עם גרמני. החיילים הגרמנים הכריחו את היהודים לשיר את השיר הזה, כמעין שעשוע אכזרי בשבילם. כדרכם של שירי עם, יש להם גרסאות רבות ולמרות שמדובר בשיר עם ידוע, נעשה ניסיון להגיע לגירסה הקרובה ביותר לזו ששרה אולצה לשיר:

IN MEINER HEIMAT
DORT BLÜHEN DIE ROSEN
IN MEINER HEIMAT
DORT BLÜHT DAS GLUCK
ICH MÖCHTE SO GERNE
MIT MEINER MUTTER NACH HAUSE
ICH MOCHTE SO GERNE
IN MEINER HEIMAT ZÜRUCK

בביתי שלי,
שם פורחות השושנים,
בביתי שלי,
שם פורח מזלי,
אני כל כך משתוקק,
להיות שם עם אמי,
אני כל כך משתוקק,
להיות בחזרה בביתי.

התרגום המובא הוא תרגום חופשי ואולי אינו המדויק ביותר שכן המילה Heimat אינה סתם בית. היא גם בית אולם היא קרובה גם למושג של מולדת, ארץ מולדת או אפילו מכורה (גם המילה היידית היימיש heymish מקורה במילה זו). למעשה זהו מושג גרמני, ולאחר השואה בגרמניה עצמה הופקו עשרות סרטי Heimat. כולם מראים כפרים שלווים, גברים ונשים בלבוש כפרי מסורתי, בהמות משק והרבה ירוק וללא שום סימני המלחמה הנוראה, או שמא ניסו סרטים אלו להיות חלק מתעמולת השקר כאילו הגרמנים עצמם גם הם קורבנות של היטלר. גישה כזו מקובלת למרבה הצער אף כיום, וגם ספר זה מסייע מעט להילחם בה.

כפי ששרה מעידה: “שרנו את השיר בכאב רב, בנשיכת שפתים ובלב פצוע”. לאיפה הגיעו אותם גרמנים ארורים איני יודע. אני מקווה שלגיהנום, אבל שרה זכתה להגיע ל Heimat. להגיע לארץ ישראל, הבית האמיתי שלה ושלנו, ולא בכפר בהונגריה או רומניה או בברלין. בכך גם קיימה את צוואתו של אביה הי”ד ולעלות לארץ ישראל ולהקים שם משפחה גדולה ולראות דור רביעי.

יתרה מכך זכתה שרה לספר את סיפורה בפני משפחתה ובפני עשרות בני נוער וזכו בנותיה, חתניה נכדיה וניניה לשמוע איתה את הסיפור, להתלוות אליה למסע משפחתי, וכפי מאמר הספר לחזור לאושוויץ בבגדים חגיגים ובקומה זקופה, לחזור כמנצחים, ושם לשיר את השיר Heimat, כהוכחה לכך שנצחנו, עלינו ארצה, ושבנו למולדתנו.

הספר כתוב בצורה פשוטה ובהירה. שרה ליבוביץ,לאחר שסיפרה את קורותיה למשפחתה, הקדישה את זמנה להיות אשת עדות ולה ניסיון עשיר בהרצאות בפני בני נוער ובליווי משלחות לפולין. התוצאה ניכרת בספר שמתאים במיוחד לקהל הצעיר בגילאי תיכון.

הספר מומלץ לכולם ומהווה מסמך חשוב בזיכרון השואה. המלצה מיוחדת היא לקריאת הספר לקראת או לאחר יציאת בני הנוער למשלחת בפולין.

כריכת הספר נערה באושוויץ

נערה באושוויץ

נערה באושוויץ
שרה ליבוביץ
אתי אלבוים
ידיעות ספרים 2016


מגב הספר

“קשה לאדם להאמין ששולחים אותו למוות על לא עוול בכפו וללא סיבה הגיונית. מוח האדם אינו יכול לתפוס זאת. זהו אולי ההסבר לכך שלמרות המסע המטלטל ברכבת היתה בנו תקווה והיינו אופטימיים.” (שרה ליבוביץ, עמ’ 17)

כיצד מצליחה נערה בודדה לשרוד את התופת של אושוויץ? האם ערכים כמו אומץ, אמונה ועזרה לזולת שלאורם התחנכה היו עשויים להצילה, ובכלל – האם היו אסירי המחנות מסוגלים לשמור על צלם אנוש גם במקום חסר אנושיות?

שרה ליבוביץ, ילידת צ’כוסלובקיה, שרדה את מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו בהיותה בת 16 ונותרה יחידה מכל משפחתה. הספר מקפל בתוכו את השואה והתקומה, הפרטי והכללי, מהעלייה לרכבות ועד העלייה לארץ ישראל; ובתווך – אושוויץ, גיהינום מעשה ידי בני אדם.

הסיפור מסופר בשני קולות: זה של שרה ליבוביץ ניצולת אושוויץ, וזה של בתה, אתי אלבוים, המביאה את קולם של בני הדור השני לשואה. שני הקולות האלה נשזרים ברקמה אחת של כאב, זיכרון, עוצמה והנצחה. הדור הראשון שרד על מנת להעיד ולספר את האמת על מה שהיה. הדור השני מתגייס על מנת לקיים את הבטחתו – לְעולם לא ניתן לָעולם לשכוח!

זהו סיפורה של נערה אחת בת 16. זהו סיפורו של העם היהודי. זהו סיפורה של האנושות.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *