המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

נשמת האהבה

18 בינואר 2017 גדי איידלהייט

ספרו של רבינדראנת טאגור לקוח אותנו להודו של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. מבחר סיפורים קצרים הנותנים פסיפס עשיר של הודו ומכניסים את הקורא לעולם אחר. טאגור, בן למשפחה אמידה ובמעמד הגבוה ביותר, הברהמינים,  ידע חיים לא פשוטים. אמו מתה בילדותו, אביו שלחו ללימודים באנגליה אותם לא השלים, כשחזר להודו התחתן עם אישה צעירה, ילדה למעשה, וגם היא וגם חלק מילדיהם נפטרו בגיל צעיר. השכלתו הרחבה וכתיבתו הקנו לו מעמד בעולם הספרות. הוא מהראשונים שזכו בפרס נובל לספרות. הודו ריתקה את המערב באותה תקופה (גם רודיארד קיפלינג זכה בנובל כמה שנים לפני טאגור), וספרים של טאגור פורסמו בכל העולם. כנראה טאגור היה יכול להיות איש שיווק מצטיין. הוא הקפיד לכתוב בבנגלאית, וגם באנגלית, יחסו לציונות היה אוהד והוא תמך בהקמת מדינה יהודית, ספרים רבים שלו תורגמו לעברית ורחוב מרכזי ברמת אביב קרוי על שמו. טאגור היה אמן רב תחומי ועסק גם במוזיקה וציור.

את יצירתו של טאגור צריך לשפוט במרחק הזמן, והיא אכן עומדת בה בהצלחה מרובה. יש קושי לקרוא בספר אבל הוא נובע בעיקר מהשמות הקשים להגייה ומשפע מונחים שאינם נהירים לקורא הישראלי. לשמות מתרגלים ומילון מונחים מקיף נמצא בסוף הספר ומסייע להבנת המונחים. אבל אין צורך לחפש כל מונח, לרוב הדברים מתבהרים בעצמם תוך כדי קריאה. הסיפורים, רובם בעלי אופי טראגי, עוסקים בהיבטים שונים של החברה ההודית: יחסים בין המעמדות. יחסים בין גברים לנשים, הורים וילדים, אנשי העיר והכפר.

הספר מבוסס על אסופת סיפורים שיצאה באנגלית בשנת 1991. שמו של הספר באנגלית בנאלי משהו, מבחר סיפורים קצרים. טוב עשתה ההוצאה שחיפשה שם בעל משמעות כלשהי. לפעמים בוחרים בשם של סיפור אחד כמאפיין של הקובץ אך הפעם נבחר שם יפה המתאר את הקובץ. הסיפורים אינם בהכרח על נשמה, ולא כולם על אהבה, אולם נשמתו של טאגור מורגשת בספר ואהבתו להודו ארצו ולאנשיה, ולאנשים בכלל, מורגשת בכל עמוד בספר.

הספר מספק חווית קריאה מהנה וקסומה, ולעתים גם עצובה מעט, בכל זאת הודו. כמו כל ספר של סיפורים קצרים, מומלץ לקרוא לאורך זמן רב, סיפור או שניים בכל פעם.

נשמת האהבה
רבינדראנת טאגור
מאנגלית: ליאורה כרמלי
הוצאת אסטרולוג 2016 (מבוסס על אסופה באנגלית משנת 1991, הסיפורים כמובן נכתבו לאורך שנות חייו של טאגור)

מגב הספר

“למורה שלנו היה נשק מיוחד לענות נערים, שלמראית עין נראה פעוט וחסר חשיבות, אך לאמיתו של דבר, היה אכזרי להחריד. הוא החליט לכנות אותנו בשמות חדשים. הגם ששם הוא מילה ותו לא, לרוב, אנשים אוהבים את שמותיהם יותר מאשר את עצמם; הם מוכנים להרחיק לכת עד מאוד למען שמם; הם מוכנים לתת את נפשם למען שמם. אם תסלף שמו של אדם, תפגע בדבר יקר לו מהחיים עצמם. גם אם תמיר את שמו המכוער של מישהו בשם יפה ממנו – למשל, תעניק לו את השם ‘מאהב הלוטוס’ במקום ‘אל השדים’ – יהיה השינוי בלתי נסבל. מכך אנו לומדים עיקרון מהותי: למופשט ערך רב יותר מלחומרי, תשלום לצורף יקר יותר מזהב, לכבוד משמעות רבה יותר מלחיים עצמם, שמו של אדם חשוב יותר מהאדם גופו.” (מתוך ׳עקרת בית׳)

רבינדראנת טאגור נולד בשנת 1861 למשפחה בנגלית אמידה ומשכילה. אביו היה פילוסוף דתי ידוע, מנהיג זרם דתי ואיש עתיר נכסים, ששאף כי בנו ימשיך בדרכו ושלח אותו ללמוד באנגליה. חינוכו של טאגור הביא אותו להיות ״איש העולם הגדול’’, אדם שהכיר והבין את רוח המזרח ואת רוח המערב גם יחד. כשהחל בכתיבת שירים וסיפורים, הקפיד לפרסם את כתביו בבנגלית ובאנגלית – טאגור ראה בשפה האנגלית אמצעי להפצת יצירתו הן במערב והן בהודו עצמה, בה השפה האנגלית היתה משותפת לזרמים השונים. בשנת 1913 זכה בפרס נובל לספרות (האסייתי הראשון שזכה לכבוד זה). במקביל ליצירתו הספרותית, הקים טאגור את מרכז הלימודים שהפך להיות ״אוניברסיטת וישווה בהוטי״, כשהוא מגייס את ההון שירש מאביו לצורך כך. טאגור נפטר בהיותו בן 80, בשנת 1941. שיריו וסיפוריו הם מנכסי התרבות האהובים ביותר של הודו.

בנוסף לעשרות הסיפורים המובאים בספר ״נשמת האהבה״, מוגש בנספחו גם מילון מפורט ורחב של מושגים בסיסיים ושמות השזורים בכתובים ובתרבות ההודית.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *