ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

ספינת העבדים

19 במרץ 2015 גדי איידלהייט

ההחלטה לקרוא את ספינת העבדים דווקא לפני פסח הייתה החלטה מודעת. בהגדה אנו אומרים שאילו לא היה מוציאנו ממצרים הרי שאנו ובני בנינו היינו עד היום עבדים לפרעה במצרים. דווקא כיהודים שבעצמם שועבדו לצורר בגופם ובנפשם, היה לי חשוב לקרוא את הספר. האתוס של עם ישראל הוא של עם שנולד מתוך השעבוד בארץ זרה. הרתיעה מהעבדות והרצון בחופש הוא תמצית נשמתנו היהודית. קריאתו של משה “שלח את עמי” נהייתה הקריאה האוניברסלית של האדם המשועבד Let my people go!

הספר בוחן את ההמצאה הטכנולוגית של ספינת העבדים שאפשרה את תיעוש הסחר. כלי השיט הגדול כמוהו לא נראה באפריקה אשר הוביל סחורה אנושית בתת תנאים מהיבשת השחורה לעולם החדש – אמריקה הצפונית הדרומית והקריבית. האירופאים שהגיעו לאמריקות וטבחו ביושביהם (במיוחד הספרדים בדרום ומרכז אמריקה) רצו לנצל את עושרה של היבשת ומטעי הסוכר היו צריכים ידים עובדות. אולם תנאי העבודה הקשים לא קרצו לאף אחד ולכן נוצר הצורך לשעבד אנשים לעבודה זו.

באירופה העבדות כבר כמעט ולא הייתה קיימת (היא פרחה עד המאה ה-16) אבל הנוצרים ראו באפריקאים אנשים נחותים, ממילא רובם קניבלים ועובדי אלילים, ולכן הפיכתם לעבדים אצל נוצרים טובים רק תועיל להם. העבדות גם הייתה מקובלת מאד באפריקה ושבטים נלחמו זה בזה כל הזמן והשבויים תמיד הפכו לעבדים. על רקע בסיס זה של עבדות לא התקשו סוחרי עבדים לנצל את אפריקה לטובתם. זה היה די פשוט. הסוחרים הודיעו על קיומם ופשוט קנו עבדים. בהתחלה העבדים היו שבויי מלחמות שבטים אולם הדרישה הגוברת גרמה למלחמות יזומות בלי שום סיבה פרט לרצון לשבות שבי, לפשיטות, לחטיפות ולהענשת שבויים. סכסוך שבטים על שטחי ציד גרם למלחמה בו צד אחד הובס ולוחמיו נמכרו לעבדות. אותו צד אגר כוחות חדשים והביס את הצד שכנגד ואז לוחמיו נלקחו לעבדות וכך בשיירה אחת מפנים היבשת הובלו אלו ואלו שאך ימים קודם לכך היו חופשיים לעבר גורל מר ואכזר. בשונה מהעבר, הכמויות היו עצומות ואכזריות במיוחד והעבדים נלקחו למרחקים עצומים מפנים היבשת לעבר החוף, וברגע שעלו על אונייה, גורלם נחרץ. אין כמעט אפשרות לברוח. הטכנולוגיה הפכה את הסחר המקומי המוגבל לתעשייה גלובלית רוווחית ביותר למעט אנשים הזורעת כמויות עצומות של הרס וחורבן אחריה.

האונייה איפשרה את כל זה והספר דן גם בפרטים טכניים הקשורים לאוניה. גודלה, תהליך בנייתה, חומרי הגלם, המבנה שלה, בעל המספנה והמזמין ועוד. לא יכולתי שלא להשוות את האונייה לרכבות. הדמיון גדול בעיקר ככל שמדובר על הדחיסות ועל השטח המצומצם שהיה לכל איש – פחות ממטר רבוע, והחוסר במזון, מים ואוויר. גם מספר האפריקאים שהועברו בספינות – כעשרה מיליון – מתוכם כמיליון וחצי שמתו בדרך, עורר אסוסיאציות. הספר עוסק רבות בהגעת העבדים לספינה אך הוא אינו עוסק כמעט במה שהיה אחרי הירידה ממנה, למי ששרד. גם לאחר הפסקת מסעות השיט וביטול העבדות באירופה, המשיכה העבדות ארצות הברית עד מלחמת האזרחים ובדרום אמריקה והקריביים (וגם בתוך אפריקה) עד תחילת המאה העשרים. גם כיום ניתן למצוא תופעות דומות לעבדות ברחבי העולם השלישי.

קריאת הספר אינה נעימה, וזו גם כוותנו של המחבר. עקב החלטתו של המחבר לצמצם ברוחב החומר נראה שהספר מעט חוזר על עצמו, התיאורים הם לרוב עוד מאותו הדבר, ומשפטים שלמים מופיעים כמה פעמים. דבר זה היה מובן לו היה מדובר באסופה של מאמרים שנכרכה יחד, אבל בספר שאמור להיות בעל מיקשה אחת, אריכות זו יכולה להיות מעייפת. מסיבה זו מומלץ לקרוא את הספר במרווחים ארוכים ולא כיחידה אחת. אפשר אפילו לא לקרוא את כולו, אבל זוהי כמעט חובה אנושית מוסרית ובעיקר יהודית לקרוא את רובו.

 

ספינת העבדים - כריכת הספר

ספינת העבדים

ספינת העבדים – היסטוריה אנושית
מרקוס רדיקר
מאנגלית: עפרה אביגד ויואב כ”ץ
הוצאת בבל 2014 (במקור 2007)

מגב הספר

במשך כארבע מאות שנים הובילו ספינות עבדים מיליוני אפריקאים חטופים אל העולם החדש שבצדו האחר של האוקיינוס האטלנטי. רבות נכתב מאז על העבדות, על הסחר בעבדים ועל שיטת המטעים באמריקה, אך מעט מאוד היה ידוע על ספינות העבדים שהובילו את החטופים לעולמם החדש. מרקוס רדיקר, היסטוריון ימי עטור פרסים, חקר במשך שלושה עשורים יומני ספינות, רישומי נמלים וארכיונים ימיים במטרה לשפוך אור חדש על ספינת העבדים, כלי שיט מסוג חדש המשלב מסחר ומלחמה, כלי משחית במלוא מובן המילה.

בספרו משחזר רדיקר בפירוט ובדייקנות את החיים, המוות והאימים בספינת העבדים, אותו “צינוק צף”, שילוב מוזר ורב עוצמה של מכונת מלחמה, בית כלא נייד ובית חרושת, שבו רבי חובלים, מלחים ואפריקאים שנחטפו לעבדות חיו שבועות ארוכים בצוותא בפחד מתמיד מפני טביעה, מגפות וכרישים.

רדיקר מאיר את הפינות האפלות ביותר של אותו “עולם עשוי עץ” אפוף טרגדיה, אכזריות ואימה ודולה את סיפוריהם האישיים של הנוסעים ושולחיהם – האפריקאי הצעיר שנחטף על ידי בני כפר שכן ונמכר לסוחרי העבדים, פרח הכמורה שהתפתה להצעה לעבוד על הספינה כמלח ורב החובל שהתענג על כך שיש לו “גיהינום פרטי” משלו.

סיפורה של ספינת העבדים הוא סיפור של טרגדיה וסבל, אך כם של התנגדות והישרדות עבור אלה שגילו עצמם בתור “האנשים השחורים”. בדיאלקטיקה רבת עוצמה הולידה קהילת הייסורים הנוראים שעל סיפונה של ספינת העבדים את הקפיטליזם המודרני ואת מאבקי הגזעים והמעמדות המרכיבים את ההיסטוריה של זמננו, וכן את התרבויות המתריסות, העמידות ואוהבות החיים של האפריקאים-אמריקאים והפאן-אפריקאים.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *