המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

ספר שחושל בגיהנום

11 ביולי 2017 גדי איידלהייט

את שפינוזה הכרתי מילדות, אבל בעיקר בתור הרחוב הסמוך לביתי בתל-אביב. ידעתי גם שהוא מוחרם, שהוא מומר ושהוא מהולנד. על מה ולמה בדיוק, אלו לא כל כך נושאים שעניינו ילד צעיר וגם ברבות השנים ולמרות שיש לי עותק ישן של מאמר תיאולוגי מדיני (מת”מ) בבית לא ממש התעמקתי בכתביו.

הזדמנות טובה להתחיל להתעמק, בצורה מונגשת וידידותית, אם כי לא כזו הבאה על חשבון עומק הדברים, היא בספר “ספר שחושל בגיהנום”, כך קראו לספר מתנגדי שפינוזה, כאילו השטן בכבודו ובעצמו כתב את הספר. לעצם נתינת השם הרי שזו שטות מוחלטת, בוודאי מבחינת היהדות, שהרי גם השטן עצמו, הוא בסך הכל ממשרתיו של האל, ובוודאי שהשטן אינו כופר באל ואינו חיצוני לאל.

הספר מתחיל בכמה פרקי רקע שעוזרים להבין את תמונת המצב של אירופה בכלל והולנד בפרט במאה ה-17. אם יש משהו שמעולם, אבל מעולם לא הצלחתי להבין עד הסוף ואפילו לא עד האמצע, וכבר התייאשתי מלנסות, זה את המצב הפוליטי של אירופה בתקופה לפני נפוליאון. לא שאני יודע מה היה מצבה אחרי נפוליאון, אלא שלפניו, אירופה המורכבת ממדינות, נסיכויות, חצרות, ערי ממלכה, דוכסיות, מדינות חסות, האימפריה הרומית הקדושה (שכפי שנאמר, לא הייתה אימפריה, לא רומית וממש לא קדושה), מלחמות אינסופיות, רפורמציה דתית ועוד, היא בלאגן בלתי נסבל ובלתי אפשרי להבנה.

הרקע נחוץ.  הימים ימי הרפורמציה, הקתולים במגננה. הלותרנים והקלוויניסטים בעלייה. הולנד נחשבת יחסית מדינה פתוחה. יחסית. הולנד עצמה, ולמעשה מדינות השפלה, הן בעצמן אוסף של מדינות, שזכו לעצמאות לא מזמן, ובכל אחת יש מושלים משלה ומועצה כזו או אחרת. כפי שאמרתי, סיבוך לא נורמלי.

בתוך סבך זה כותב שפינוזה את ספריו וספרנו עוסק בעיקר במת”מ, הספר בו שפינוזה מייסד את האתאיזם. לא בדיוק, בערך, ההגדרות בימינו שונות מעט. הספר יוצא פחות נגד אלוהים עצמו והרבה יותר נגד הממסד הדתי המנצל את אלוהים למטרותיו, וכפי שנאמר, שפינוזה בעיני עצמו עוד האמין במשהו, אבל לעומת זאת שלל הרבה דברים. הנביאים? אנשים בעלי דמיון מפותח ותו לא. כתבי הקודש? אוסף כתבים שנערכו ברשלנות? נסים? לא היה ולא נברא. טענות חמורות לתקופה והכנסייה לא יכלה להתעלם מהן. לכל אחד מנושאים אלו מוקדש פרק שלם הסוקר את דעתו הפילוסופית של שפינוזה על רקע התקופה.

למעשה שפינוזה מנסה להיות רציונליסט, אולם לא בדרך של מדעי הטבע בימינו אלא של המחשבה. כן, באותם הימים, אנשים האמינו שהפילוסופיה יכולה להוכיח דברים, ובכוח המחשבה, ולא בכוח הדמיון, ניתן להגיע לאמת. מאחר ושפינוזה לא זכה מעולם להתגלות, הרי שלדידו אין היא קיימת כלל. מאחר וכנראה גם נסים לא קראו לו, הרי שגם בהם אינו מאמין. טענותיו הן טענות שכליות שאפשר לקבל ואפשר לדחות, פילוסופיה. לא מדע ולא תיאולוגיה, אלא הדרך להפרדה בין הדת למדינה. שפינוזה, או כל אחד אחר יכול לכתוב “ברור כשמש כי לא משה כתב את התורה”, אולם ככל שהיה שפינוזה חכם, אין זו הוכחה וראייה, אלא דעה. כמעט בכל עמוד מצאתי משהו מדבריו שאני מקבל ומשהו מדבריו שאני דוחה. ולא שלא היה אפשר לדחות את שפינוזה, אולם הכנסייה לא חפצה בעימותים, אולי כלקח ממשפטו של גלילאו, אלא העדיפה לצנזר.

ואולי נזכיר גם מה כן. לפי שפינוזה, אלוקים זה הטבע. מכאן גם שלילת הנסים (נגד חוקי הטבע הידועים) ושלילת כתבי הקודש (הטבע לא כותב ספרים), אבל כן קיומו של כח אינסופי ובלתי מוגבל. מפתיע, אבל את אותו משפט “אלוקים הוא הטבע” ניתן למצוא גם במחשבה החסידית שלוקחת אותו כמובן לפילוסופיה אחרת לגמרי, ואמנם הבעל שם טוב, חי לאחר שפינוזה, אולם ראיתי, בלי למצוא מקור לכך שכבר מרן ר’ יוסף קארו, שחי שנים רבות לפני, מתייחס למשפט זה (וגם לגימטריה השקולה של אלוקים [בכתיב נכון] והטבע). הנה תוצאות כל כך שונות מאותו משפט. זה היופי בפילוסופיה, המהווה במה להבאת רעיונות, אבל לא לקביעת אמיתויות.

ידוע שעל המחשבה אי אפשר להטיל מגבלות, וגם עם טענותיו של שפינוזה יש וצריך להתמודד ככל שדעתנו משגת. בוודאי שפינוזה היה צריך אומץ רב לכתוב את הדברים. הוא ידע שהוא מסתכן, פירסם את הספר בעילום שם וניסה להסתיר את מקורו, אולם עוף השמים יוליך את הקול, וזהו מחבר הספר התגלתה במהרה.

לגבי החרם ביהדות, נראה לי שהחרם היה תגובת יתר לדרישות הכנסייה. יהודים רבים מצאו בהולנד, שכפי שאמרנו הייתה מעט פתוחה יותר, מקלט לאחר גזירת הגירוש מאנגליה ולאחר גירוש ספרד ופורטוגל. קצת מסוכן שמישהו מתוכם מעצבן כל כך את הכנסייה, ולמרות ששפינוזה די עזב את היהדות, הרי שהדרך הכי טובה לא להסתבך בצרות הייתה הטלת החרם. שפינוזה שקיבל כתבי גינוי מכאן ועד להודעה חדשה, לא הספיק לסבול מה יותר מדי מאחר וחלה בשחפת ומת בגיל צעיר ביותר.

לי קריאת הספר הספיקה, אני יודע הרבה יותר על שפינוזה ממה שידעתי לפניו. קראתי, לא הזדעזעתי במיוחד, וגם לא הפסקתי להאמין. מי שמתעניין יותר בכתבי שפינוזה יוכל לקבל ממנו שער כניסה נאה גם למת”מ וגם ליצירות המסובכות יותר שלו כדוגמת החיבור “אתיקה”.

כריכת הספר ספר שחושל בגיהנום

ספר שחושל בגיהנום

ספר שחושל בגיהנום
שפינוזה והולדת העידן החילוני
סטבין נדלר
מאנגלית: אביעד שטיר
ספרי עליית הגג 2016 (במקור 2011 A Book Forged in Hell: Spinoza’s Scandalous Treatise and the Birth of the Secular)

מגב הספר

הפילוסוף ברטרנד ראסל כתב: “שפינוזה היה הפילוסוף האציל ביותר בין הפילוסופים הגדולים, מי שיותר מכולם אפשר לאהוב אותו”. אבל כשהתפרסם מאמר תיאולוגי-מדיני, ידע שפינוזה ממה יש לחשוש, והוציאו בעילום שם. בני זמנו של העילוי היהודי המוחרם, לא ממש “אהבו” אותו. אחד כתב: “הספר האַתֵיאיסטי הזה מלא תועבות … שיעוררו גועל בכל אדם בעל תבונה”. ועוד אחד: “זהו ספר שחוּשל בגיהינום”, כזה שנכתב בידי השטן בכבודו ובעצמו.

לשפינוזה היה הרבה ממה לחשוש – גם לחייו. כשיצא הספר הוא נתפס כשערורייה גמורה. אף אחד לפניו לא דיבר כך על אלוהים, על מוסדות הדת, על מקורות התנ”ך, על ניסים, נבואה, חופש המחשבה והביטוי, סובלנות – כל המוקשים המסוכנים של האמונה היהודית והנוצרית.

שפינוזה לא היה אַתֵיאיסט בעיני עצמו. המשוואה המפורסמת שלו “אלוהים, או הטבע”, היתה מחשבה פילוסופית כל-כך רדיקלית, עד שעולָה מעצמה השאלה: אם לא אַתֵיאיסט, אז במה האמין שפינוזה? היסטוריון בן ימינו כותב באופן מלבב: ישנן ראָיות, בחייו ובכתביו, כי שפינוזה אכן “האמין שהוא מאמין”.

ברבע הראשון של המאה ה-21 ממש קשה להאמין כמה המאמר– כפי שהוא מוצג בבהירות בספר שחוּשל בגיהינום– הוא מסמך נועז, שיכול גם היום להצית אלומת אור או דליקה גדולה. לאדם הדתי, לחילוני, למבולבל – כל התחמושת היא כאן בין הדפים, פרי גאונותו ואומץ ליבו של הבחור שהיהדות השׂכילה להוציאו מקִרבּהּ.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *