המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

פרס ספיר

12 בנובמבר 2013 גדי איידלהייט

אתמול (11.11.2013) הוכרזו המועמדים לפרס ספיר לשנת 2013. מדבור ברשימה של שנים עשר סופרים וספרים, מהם יבחרו חמישה ומהם יבחר זוכה אחד גדול. מתוך הספרים, שניים נסקרו באתר זה (הגבעה וגחליליות).

היום בבוקר, כתבה הסופרת יעל משאלי את הפוסט הבא (באופן כללי, כדאי מאד לעקוב אחרי יעל משאלי. אף פעם לא משעמם שם). יעל הרשתה לי להעתיק את הפוסט ואני אגיב עליו בהמשך. נדגיש כי יעל זכתה בעבר בפרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2007

בואו נדבר על פרסים ספרותיים.
נגיד על זה את האמת.
לכבוד חבריי וחברותיי שנכנסו אתמול לרשימה הארוכה של מועמדים ל’פרס ספיר’ – בשמחה והערכה. ולכבוד חבריי וחברותיי שהתבאסו אתמול קשות משלא נכנסו לרשימה, בחיבוק גדול.
ובמיוחד לקוראי כל הכותבים והכותבות האלה, שאין להם מושג איך זה עובד.

ובכן, ככה:
בניגוד למה שניתן לחשוב אחרי פרסום רשימות מקבלי הפרסים למיניהם, הוועדות לא בוחרות את הספרים באופן מקרי. הן לא מקבלות מאיחוד-הסופרים-הישראלים (יש דבר כזה?) רשימת כל הספרים שיצאו השנה ומהם בוחרים. על-מנת להיכנס לאיזושהי רשימה, סופר או המו”ל שלו צריך למלא טפסים ולשלוח ספרים ולהציג את מועמדותו. בפרסים שונים – עושה זאת הסופר בעצמו, באחרים ההוצאה מגישה ספרים\סופרים משלה (מוקש ראשון: מגבלה מטעם וועדת הפרס על מספר הספרים שמו”ל יכול לשלוח. הפוליטיקה והנאחס מתחיל כבר שם).
סופר שצריך כסף, מעריך את הכבוד שהפרסים מעניקים או את החותמת הקבועה שאפשר להוסיף בגב הספר ‘יעל משאלי זכתה בפרס היצירה\ראש-הממשלה 2007’, מעמיד את עצמו ואת ספרו לבחירת ועדת השופטים.

בוועדות האלה יושבים אנשים (מוקש שני). סתם אנשים! כמוך, כמו השכנה ממול, כמוני. יש להם תארים רלוונטיים ולכן הם יושבים שם, אבל הם סתם אנשים שקוראים ספרים, שחשוב להם מה יחשבו על הטעם הספרותי שלהם, מה יגידו על הבחירה שלהם, ועל הקשרים העתידיים שלהם בבראנז’ה.

ב-2007, תשס”ז, הגשתי מועמדות לפרס היצירה (המכונה: פרס ראש-הממשלה). לא הבנתי אז בפרסים, בדיוק התפרסם אז הספר הראשון שלי למבוגרים (‘כרת’) ובסה”כ עשיתי צעדים ראשונים בעולם הספר, המו”לים, הסופרים והפוליטיקה של כל זה. העורכת שלי, דאז, שלחה לי טפסים, אמרה לי ‘תמלאי ותשלחי’ אז מילאתי ושלחתי. לא היה לי מושג.
כעבור כמה חודשים, בעודי נוסעת להוצאה לבחור עטיפה לספר החדש (‘שעשני…’) התקשר אלי יו”ר ועדת הפרס והודיע לי על זכייתי. כיוון שכבר הספקתי לשכוח את הטפסים ההם ואת משמעותם, וגם הוא הציג את עצמו באופן פורמלי והודיע בהדר הראוי על זכייתי בפרס ראש-הממשלה, ואמר גם מה המשמעות הכספית של הפרס, שאלתי אותו כל הזמן “מה?” “למה?” והגדול מכולם “איך שמעתם עלי בכלל?” אחרי רגע שקט הוא שאל “לא שלחת לנו בקשה?” הייתי צריכה לחשוב רגע לפני שקישרתי בין הטפסים ההם לטלפון הזה.

והיה טקס (מרוב שחששתי שכל העניין בטעות, בקושי לקחתי איתי את בעלי. לא הילדים, לא ההורים, לא חברים. עד כדי כך זה היה הזוי בעיניי), ו’נימוקי השופטים’ היו מרגשים מאד (כשהקריאו אותם התביישתי בספק העצמי שכרסם בי ועל כל הנ”ל שלא הבאתי איתי).
פחות משבועיים אחר-כך סיפר לי חבר, ששמע מחבר\ה בוועדה על הדילים והפוליטיקה שהייתה מאחורי הקלעים בוועדה. מישהו\י (שהכרתי ומכירה רק בשמו\ה) משלושת השופטים התעקש\ה עלי מול השניים האחרים. עד כדי וטו. עד כדי לכתוב בעצמו\ה את נימוקי השופטים (המרגשים והמקסימים). עד כדי לספר את זה הלאה באופן הזה שה’לא’ הדהד חזק יותר מהשורה התחתונה.
והתבאסתי.
ויותר, מאז, לא מגישה מועמדות לשום פרס.
ב”ה לא זקוקה לכסף הזה, והמדד החשוב היחיד הוא – הקוראים.

ככה זה פרסים (בכל תחום, אגב!). זה כל מה שהם.
קראתי את רוב הספרים מתוך הרשימה הארוכה. מאלה שקראתי יש מעולים, טובים מאד, טובים מספיק, ולא ראויים כלל. הם שם בגלל סיבות אחרות לא רלוונטיות, אולי אפילו לא לגיטימיות, אבל ככה זה. לא יותר ולא פחות.
וספרים אחרים שקראתי השנה – והם ספרי פרס ראויים ביותר ולא ברשימה – גם שם הסיבות לא רלוונטיות ולא לגיטימיות. ואני מחבקת מפה את המאוכזבים והמאוכזבות. אתם והספרים שלכם מעל כל זה. ואתם יודעים את זה כמוני.

דברים כדורבנות. לסופרים קשה לשווק את ספריהם כאחרון התגרנים. חלקם לא יטרחו כלל להגיש את הספר. וחלקם אולי מונעים אך ורק על ידי הפרס ויעשו הכל מראש בשבילו. הפרס הספציפי הזה, פרס ספיר הינו בעייתי באופן מיוחד. הפרס הכספי גדול והממן הוא מפעל הפיס, גוף בעייתי בפני עצמו מאחר והוא אחד משני הגופים שיש להם מונופול על שוק ההימורים בישראל. אולי אתם חושבים שהימורים אינם חוקיים בישראל. טעות בידכם הם חוקיים מאד אבל כשיש מונופול הוא המרוויח העיקרי. על מנת להדוף את הביקורת כלפיו (המתבטאת בעיקר בהסכמי שכר נדיבים ביותר ולמעלה מכך) מפעל הפיס מארגן תחרויות שונות גם בתחומי הכתיבה (צרצור פיס, תחרות כתיבת מאמרים תורניים ועוד) וגולת הכותרת של פרסי הספרות היא “פרס ספיר”.

בפרס עצמו נקשרה שערוריה כאשר זכה הסופר אלון חילו על ספרו אחזות דאג’ני. התברר כי יושב ראש חבר השופטים יוסי שריד, הינו מקורב לעורכת הספר (או משהו כזה) שלא לדבר על כך שחילו עשה מעשה שלא ייעשה, כתב על דמות אמיתית, השתמש בשמה, אולם פיברק המון פרטים. התנצלות רפה על כך מופיעה איפשהו במהדורות החוזרות. לרוב על כתיבה כזו מקבלים תביעה בבית משפט ולא פרס. ההאשמות שהבחירה הייתה על סמך קירבה ודעות פוליטיות היו מבוססות ובאותה שנה בוטל הפרס מבלי שנבחר ספר אחר. פיאסקו גדול. אבל קשה להאשים את חילו, שכתב כמו שהוא רוצה, אולי כדי לכתוב מראש רב מכר ואולי אף מראש ראה את הפרס מול העינים. ובודאי קשה להאשים את יוסי שריד. מי שבחר בו כשופט היה צריך לדעת מראש שספר בעל אמירה שמאלית ומערבה יקבל סיכויי זכייה גבוהים. ייתכן גם שהספר מצוין (לא קראתי) ואכן היה מגיע לו לזכות. לכו תדעו.

פרט לכסף, הספר הזוכה מתורגם לערבית (ומודפס בעותקים בודדים) ולשפה נוספת לפי בחירת הסופר. לא פורסמו נתוני המכירות בשפה זרה של הפרסים שזכו בעבר. נראה שתרגום זה הינו גימיק מסוג נוסף. הכסף אכן גדול. הזוכה מקבל 150000 ש”ח וארבעת המעומדים שעלו לשלב הסופי 40,000 ש”ח. עבור סופרים שמתפרנסים מכתיבה בלבד אי אפשר לזלזל בסכום כזה.

זכייה בספר עוזרת למכירות. גם מעומדות. מי מאיתנו לא מתרשם מספר מתורגם שזכה בפרס הבוקר? ההוצאה, שלפחות מבחינה תיאורטית, כל הסופרים הם בניה, צריכה להחליט את מי לשלוח. ישנו הוצאות המסרבות לשלוח ספרים באופן עקרוני. ישנם סופרים שלא מוכנים להגיש מעומדות (החשש להפסיד)? כדאי לעיין ברשימות הזוכים והמעומדים, אפשר בערך פרס ספיר בויקיפדיה.

כל פרס, כותבת משאלי. ייתכן, מי שצפה בסרט הערת שוליים מתרשם שגם בזכייה בפרס ישראל הדברים מתנהלים ברוח דומה. הפרוטוקולים של פרסי נובל נשארים חסויים לנצח וללא התיישנות. כנראה גם שם הדברים מתנהלים ברוח דומה. כל פרס.

האם לוותר על פרסים בכלל? בודאי שלא. אולי להרבות בכבוד ולהמעיט במצלצלים? זה יכול להיות נחמד אולם הזכייה צריכה לבטא גם תמורה כספית משמעותית, שהרי כידוע עם כבוד לא הולכים למכולת. האם לתת לציבור הרחב לשפוט? זו השיטה הקלה ביותר לעשות הטיות. האם להשיאר הכל אצל ועדת מומחים? תלוי מי המומחים.

דווקא הפרס בו זכתה משאלי מתנהל בצורה טובה יותר לדעתי. בפרס זוכים למעלה מעשרה סופרים, וסכום הזכייה עדיין משמעותי (65000 ש”ח). ייתכן וגם בפרס ספיר במקום לבחור ספר אחד וגרנד-ווינר אחד, שיחלקו את סכום הפרס בשווה בין 12 המועמדים כבר בשלב זה. גם לשיטה זו חסרונות ואין תשובות מוחלטות ונותר רק לאחל לכולם, בהצלחה.

לרשימת הספרים בשנה זו כולל אפשרות לדרג על ידי הקהל (לא נראה שעובד כרגע) כנסו לעמוד פרס ספיר באתר מפעל הפיס

 

 

2 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *