ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

פרפר

9 בפברואר 2017 גדי איידלהייט

ספר טוב נשאר טוב. אנרי שארייר, ללא שום יומרות ספרותיות, כותב בפשטות ובגוף ראשון את סיפורו הלא יאומן, מיום המשפט שלו וגזר הדין הכבד, מאסר עולם עם עבודת פרך, ועד היום בו קיבל אישור רשמי לגור בונצואלה, אישור שהיה ההבטחה שלו שלא יוסגר שוב לצרפת. זכרתי את הספר מנעורי, זכרתי גם את הסרט, מתחשק לי לראות אותו שוב. אנרי, הידוע בכינוי פאפיון (פרפר) מופלל ברצח שלא ביצע. התובע מצא עד זומם, המושבעים ממהרים להחליט, ובחור צעיר בן 25, אמנם לא משמנה וסלתה של פריז, מסולק מהחברה, ורצוי לתמיד. שתי מחשבות מעסיקות את פאפיון. בריחה לחופש וכמובן נקמה – בעד השקר, בתובע, במושבעים, בכל מי שהרע לו.

אנרי מצליח לברוח יחסית מהר מהגעתו הראשונה לכלא, ובהפלגה ארוכה מגיע לקולומביה, נעצר שם, כי אין מדינה שמוכנה לקבל אסירים נמלטים, ומצליח להימלט ולחבור לשבט אינדיאנים ואפילו לחיות לא רע ובחברת בנות זוג, אבל משהו מפריע לו והוא מנסה לחזור לציויליזציה. מה מפריע לו באותם חיי שקט? גם לו זה לא ברור, אבל אולי זה הרצון לנקום, רצון חזק והרסני. רצון שגורם לו להיכלא עוד שנים ארוכות וקשות.

כקורא צעיר, התעניינתי בעיקר בסיפורי ההרפתקאות ותיאורי הבריחה הנועזים, אך כקורא מבוגר יותר, אין אפשרות שלא לחשוב על תנאי הכליאה והענישה המזעזעים שהיו נהוגים אז בצרפת. מאסר עולם עם עבודת פרך, היה למעשה גזר דין מוות איטי וקשה בבידוד ורחוק מהמשפחה. חלק מהאנשים מתו כבר באוניה, במסע הימי לאיי הברכה, שם מגוחך לגיהנום שהיה שם. בבית הסוהר המוות היה מעבר לפינה. אם סתם מחוסר תזונה מחלות או מהתעללות של הסוהרים. כל הפרת משמעת קלה גררה עונשים ועברות חמורות, כמו ניסיונות בריחה, גרמו למאסר בבידוד. מוחלט. תא קטן של כמה מטרים, ללא אפשרות לדבר עם אף אחד, בלי לראות אף אחד והדלת נפתחת רק בשני מקרים. או שהאסיר מת, או שאיכשהו תקופת הבידוד הסתיימה והאסיר נשאר בחיים, ובתקווה גם שפוי.

“בחיים לא הייתי מעלה על הדעת, או מדמיין שמדינה כמו שלי, כמו צרפת – מדינה שנושאת את דגל החירות בכל העולם, שהביאה לעולם את זכויות האדם וזכויות האזרח – מסוגלת לקיים מוסד ברברי ומדכא כמו כלא הבידוד בסֶן ז’וֹזֶף. תארו לעצמכם שורה של מאה וחמישים תאים, גב אל גב, כל תא עם ארבעה קירות מאוד עבים ובלי פתחים מלבד דלת ברזל עם אשנב. מעל האשנב היה כתוב: “פתיחת הדלת אסורה בלי אישור מגבוה”. משמאל היה לוח שינה עם כרית מעץ, כמו בבּוֹלייֶה: ללוח השינה היו צירים, ואפשר היה להרים אותו ולהצמיד אותו לקיר. שמיכה אחת; בפינה הרחוקה קוביית מלט לישיבה; מברשת; כוס צבאית, כף מעץ, לוח ברזל אנכי ומאחוריו סיר לילה שהיה קשור אליו בשרשרת. (אפשר היה למשוך אותו מבחוץ כדי לרוקן אותו, ומבפנים כדי להשתמש בו.) התקרה, בגובה שלושה מטר, היתה עשויה מסורגי ברזל עצומים, עבים כמו מסילה של חשמלית, ומצולבים כך ששום דבר בגודל משמעותי לא היה יכול לעבור דרכם. מעל התאים היה גשר שמירה ברוחב מטר, עם מעקה מברזל שהשקיף עליהם. שני משגיחים הלכו עליו בלי הפסקה, מהקצה עד אמצע המסלול, שם הם נפגשו ועשו אחורה פנה. הרושם היה נורא. עד לגשר השמירה הגיע אור יום די בהיר, אבל בעומק התא היה קשה לראות אפילו באמצע היום. הגג של הבניין היה בגובה שבעה מטר. תכף ומיד התחלתי לצעוד עד שישרקו לנו, או אני לא יודע מה, שנוריד את לוחות השינה. כדי שלא יהיה שום רעש, האסירים והמשגיחים נעלו נעלי בית רכות. חשבתי מיד: “כאן, בתא 234, שָארייֶר המכונה פָּאפּיוֹן, ינסה להישאר שפוי במשך השנתיים – כלומר, שבע מאות ושלושים הימים – שהוא נידון לרצות. נראה אותו מפריך את כינוי ה’טורף’ שניתן לכלא הזה”. (עמ’ 377-376)

סיפור צרפתי אחר עוסק בכליאת שווא בבריחה ובנקמה והוא כמובן “הרוזן ממונטה כריסטו”. זהו בעיני אחד מסיפורי הנקמה הגדולים ביותר שיש, וגם שם כאשר הנקמה מושלמת, אדמונד פתאום לא מוצא הרבה טעם ועיסוק לחייו. הנקמה היא יצר מניע חזק אבל כזה שאינו משאיר אחריו מקום לדברים אחרים. וכך גם אנרי, מבין שהחופש חשוב יותר מהנקמה, ובסיומו של הספר הוא מודע לכך, שהיותו עבריין, זוטר אמנם, היא שגרמה לצרותיו, שלחברה יש זכות להגן על עצמה (אם כי במידה סבירה ובתנאי ענישה נסבלים) מפני פושעים ושאת הנקמה כדאי לעזוב לטובת בניית חיים אחרים, חיים של אדם ישר.

זהו סיפור גדול על הרוח האנושית, רוח שאנרי האמין בה כל הזמן. על אנשים רעים וטובים. על קודי התנהגות שונים. על פושעים עם נשמות טובות ועל אנשים סדיסטיים שנהנים להתעלל באחרים. על צרפת התרבותית וחטאיה לעומת ילידים טובי לב מאמריקה הדרומית, עניים מרודים, אבל כאלו שיתנו מחצית ממה שיש להם לסייע לאדם זר הנקלע מהים אל חופם, גם כאשר ברור להם שהוא אסיר נמלט.

 

 

כריכת הספר פרפר

פרפר

פרפר
אנרי שארייר
מצרפתית: רפי קינן
ספרי עליית הגג 2017 (במקור 1969)

מגב הספר

בית משפט בפריז. הנאשם קם על רגליו. מאסר עולם עם עבודת פרך. אנרי שארְיֶיר המכונה “פּאפּיוֹן” (פרפר), עבריין קטן ממונמרטר, מואשם שלא בצדק ברצח, ונשלח אל “הדרך לעזאזל”: כלא שהוא בעצם מושבת עונשין מעבר לאוקיאנוס, גיהינום עלי אדמות. פּאפּיוֹן מרגיש כמו פרפר שננעצה בו סיכה. עכשיו – רק לנסות לברוח.

פרפר, רב-מכר עצום שנמכר במיליוני עותקים בעשרות שפות מאז הופיע לראשונה ב-1969, מסַפּר על שרשרת ניסיונות הבריחה הנועזים של פאפיון במשך 13 שנים, עד הבריחה שהביאה אותו אל החופש. אנרי שארְיֶיר, הלא הוא “פּאפּיוֹן” עצמו, ניחן בכושר סיפור טבעי ומופלא, הכובש את קוראיו מייד עם תחילת הקריאה.

כמו בעולם כולו, גם בישראל היה פרפר קלאסיקה פופולרית במשך שנים. עכשיו הוא מוגש לקוראי העברית בתרגום חדש ועדכני.

One Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *