ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

קליפת אגוז

22 במאי 2017 גדי איידלהייט

איאן מקיואן הוא סופר אהוב בישראל והראייה היא שספר חדש שלו מתורגם תוך חודשים בודדים לאחר הופעתו. כרגיל אצל מקיואן הכל נשאר במשפחה, ואם ספרו הקודם טובת הילד, עסק בילדים ובנערים, הרי שהפעם הולכים מוקדם עוד יותר והספר עוסק כפי שרואים בתמונת הכריכה, בעובר.

עובר ממין זכר, נטול שם המנסה להבין מה קורה סביבו. חוש הראייה אינו מועיל לו ועיקר הבנתו היא מחוש השמיעה, וגם קצת מחוש הטעם, בעיקר של סוגי היין שאמו שותה (למרות שהיא מודעת שצריך לחשוב על הילד). האם אוהבת לשמוע פודקאסטים וכך העובר מתגה כמלומד צעיר עוד במעי אמו. אפילו על הסכסוך במזרח התיכון יש לו מה להגיד והוא מקווה שאנחנו, ישראל, ניתן איזו פיסת מדבר לערבים. טוב, כנראה הפודקאסטים שהאמא שומעת בכל זאת לא משהו. שימוש בעובר כגיבור העלילה אינו עניין חדש וכבר הסרט המצליח של שנות השמונים “תראו מי שמדבר” עשה זאת בהצלחה. אבל כאן לא מדובר בקומדיה.

טרודי, האם והרעייה הבוגדנית, נמצאת בקשר עם גבר שאינו אביו של העובר. מי הוא בדיוק? זה מתגלה בערך בפרק השלישי ובגלל חוסר זהירות, ייתכן מכוון וייתכן גם במקור האנגלי, עוד קודם לכן אם קראתם את הטקסט על הכריכה האחורית. למעשה בתיאור שהבאתי בסוף הסקירה שמטתי מדעתי מידע זה, כך שאתם יכולים לקרוא אותו ללא חשש.

גילוי זה, בתוספת העבודה שטרודי ומאהבה זוממים מזימה נגד האב, גורמים לעובר לרצות לעשות מעשה, אבל מה כבר עובר יכול לעשות? המלט בזעיר אנפין כתוב על הכריכה ואכן השאלה היא: “להיות או לא להיות”, ובכך מנסה הספר לעסוק, בצורה שונה מהמקובל. זהי שאלה עתיקה. כבר במסכת אבות מנסח אותה רבי אלעזר הקפר במילים אלו: ” ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.”

אז בכל מה שקשור לסיום המשנה, אני לא בטוח שמקיואן יתחבר אליה. הוא בכל זאת אינו דתי, ואף לא מהסס לצאת נגד הדת, כפי שראינו ברומנים קודמים שלו, אולם יצירתו של העובר היא בוודאי בעל כורחו ויכולתו לשלוט על סביבתו נמוכים. כן, הוא יכול להעיר את אמא עם בעיטה חזקה בבטן, אבל אחרי שהיא שתתה מספיק יין, גם זה לא יעזור. עבורנו מגלה את האמת המרה הזו, את כוחו המוגבל עד מאד במהרה, גם פעולות אחרות שהוא מנסה לעשות נכשלות.

הספר הוא מעין דיסטופיה אולם לא בעולם שנחרב אחרי מלחמה, אלא בעולם סגור ואישי, פרטי וריק, בתוך הרחם. המקום ממנו המשפחה אמורה להתחיל, אולם זהו המקום בו היא גם מתרסקת. אפשר והרחם הוא רק משל לכול העולם וכלי להעברת הסיפור. מאחר ואין כאן אמירה ברורה של מקיואן או נטילת עמדה, אפשר בספרו זה לחשוב פחות ולהשתחרר יותר ולהנות מכשרונו כמספר סיפור. מבט נוסף, לא בדיוק אופטימי, על התפוררות המשפחה, ובמובנים אחרים, העולם כולו,  בעידן הפוסט מודרני.

 

כריכת הספר

קליפת אגוז

קליפת אגוז
איאן מקיואן
מאנגלית: מיכל אלפון
עם עובד 2017 (Nutshell 2016)

מגב הספר

איך ייתכן, שאני, שאפילו צעיר אינני, שאפילו אתמול לא נולדתי, יכול לדעת דברים רבים כל כך, או לפחות לדעת מספיק, כדי לטעות כל כך? יש לי מקורות משלי, אני מאזין.”

 טרודי בגדה בבעלה ג’ון, וכעת היא חיה בלונדון עם קלוד, לשניים יש תכנית זדונית, אך הם אינם יודעים שלמזימתם יש עֵד: העובּר שברחמה של טרודי. מנקודת מבטו של זה נחשף אט־אט העולם החיצוני במלוא מורכבותו, מתווך דרך שברי שיחות ותסכיתי רדיו אקראיים: רגשות סותרים, שקרים ויצרים, עוולות ואסונות טבע, ויותר מכול תלות איומה, חונקת – של העובּר באִמו, של האב באֵם, של קושרי הקשר זה בזה, של אדם בזולתו. האם ביכולתו של עובר חסר אונים להטות את העלילה?

 בספר חדש, מענג ומבריק, איאן מקיואן, זוכה פרס בּוּקר על ספרואמסטרדם, חורג מהמסגרת הראליסטית שהִרגיל בה את קוראיו ומפנה את מבטו החודר ושפתו העשירה לנבכי הגוף והנפש של גיבור טרגי, המלט בזעיר אנפין, המתחבט בשאלות של חיים ומוות טרם לידתו.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *