המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

קצה

14 ביוני 2015 גדי איידלהייט

את כתיבתה של גלית דהן קרליבך (להלן גד”ק) אני מכיר בעיקר מטוריה שהתפרסמו בעיתון מקור ראשון. אלו היו טורים במדור טיולים בארץ שנכתבו בסגנון יחודי וקלעו לטעמי ובעבר כתבנו על סדנאות הכתיבה שהיא מעבירה. הצטערתי כשהמדור הוחלף וחיכיתי להזדמנות לקרוא פרוזה שלה. שבוע הספר היה הזדמנות נהדרת להצטייד בספרים מעט ישנים יותר שנעלמו מתחת למסכי הרדאר שלי בזמנו.

תסתכלו על תמונת הכריכה. אשה על צוק ומתחתיה תהום מכוסה עננים. אצלנו במשפחה קוראים לתהום כזו “האבדון“. תקפוץ? ברור שתקפוץ. תתרסק? בוודאי. תצליח לקום? שאלה טובה.
בספר “קצה” אנו נחשפים ליסכה פלד. גאולוגית במקצועה שסבתה האהובה מתה. אביה נפטר כשהייתה בת 12, אמה התנכרה לה מאז לידתה ולמעשה לא תפקדה מעולם כאם, קרובי משפחה אחרים אין וגם חברים אין, אולי חבר אחד של האבא, שטיין שמו, שדאג לה למלגה וגם קצת לעבודה ונראה שהוא פורש עליה את חסותו. חייה של יסכה סוערים כבר שנים והיא צריכה טיפול תרופתי קבוע. המתג – כך מכונה אותה תרופת פלאים (רק נרמוז עליה בתור מספר שלוש) שהיא חייבת לקחת כדי לכבות את עצמה.

“אז עוד לא ידעתי שגם בשפות זרות, ולא רק בעברית, המתג עושה שמות. לא ידעתי שהסוויץ’ בהוראתו המקורית הוא שוט מחודד, שנועד להכות את הבקר ולהכניסו אל התלם. לא ידעתי שחיידקי מתג נקראים כך בשל צורתם הזקופה והבלתי מתפשרת. רק אחר כך, הרבה אחר כך, למדתי שתחנות כוח משתמשות בתהליך המיתוג כדי לחלק אנרגיה, כדי לדאוג שלא כולה תהיה מרוכזת במקום אחד ותתפרע. למדתי שהמתג הוא האחראי לאופן הגיית המילים בשפה, כמו מנצל חמור סבר. מיתוג חשמלי. מיתוג לשוני. מיתוג מכני. כל אלו היו רק שמות אחרים לתפקידו האמיתי והמרסן.”

בתחילת הספר יסכה מטביעה את יגונה בטיפה המרה. הרבה יותר מטיפה ולבר האפלולי נכנס פתאום אראל, המלאך הגואל. אראל הוא מנהל חווה לנערים בסיכון גבוה שנפלטו מכל מסגרת אחרת. החווה נמצאת מעבר לקצה. מובן שבממד המטאפורי אולם קצה בספר משמש גם כהתנחלות מבודדת במדבר יהודה על אם הדרך היורדת לים המוות. גם אנשי קצה, שבעצמם קצו בעולם והתנתקו ממנו, אינם רוצים דבר עם אותה חבורת נערים שרק אראל דואג להם, לבדו מול כל העולם.
אראל מבקש מיסכה שתבוא לעבוד בחווה. ממילא אין לה איפה לגור. הבית של סבתה קטן ואמה השתלטה עליו תוך כדי שהיא מבהירה ליסכה שאין לה ממש אפשרות להישאר שם (ולא שיסכה הייתה רוצה) ובהיותה חסרת כל ברירה, היא יורדת לחוות הנוער ועוברת לחיות שם.
חוות הנוער מתוארת כמקום אידיאלי ופסטורלי, חלקת האלוהים הקטנה של אראל אבל הבעיה היא שאראל חושב שהוא אלוהים. לא מספיק לו להיות גורו או מנהיג כת. אלוהים בעצמו ובכבודו. הכול  כמובן בשביל הילדים. מי ידאג להם? למי אכפת מהם? את מי יש להם בעולם? על פיו ישק ויפול דבר בחווה ופעמוני האזהרה שכבר באפלולית הבר צלצלו מעט, נדרכים וזועקים בטון צורם יותר ויותר. וככל שהם מצלצלים חזק יותר כך יסכה מתעלמת מהם עד שאין יותר שום אפשרות להתעלם ויש צורך להחליט האם להתרסק או לקום.
גד”ק מייצרת עולם שונה, אקס טריטוריאלי, שחוקיו שונים ושלזרים אין כניסה אליו. הספר קולח מעצמו, אין רגע דל. להטוטי שפה ואקרובטיקה לשונית הכוללת גם הומור מושחז כדוגמת ההתייחסות לשם הגיבורה: איכסה, עיסקה או אולי ג’סיקה. הלהטוטים לעתים מוגזמים, מילים שחוזרות בתדירות גבוהה, או שמות סימבוליים מדי (למשל פלד – מנוגד לחלוטין ליסכה השברירית, אראל או אפילו שם משפחתו של הגיאולוג – שטיין, ושמו הפרטי – גד , האם אלו רק ראשי התיבות של שם הסופרת או אולי הרמז לשמו הלועזי של האל?) אבל אלו מגרעות זניחות, פרודניות שמצאתי בקושי בתוך הטקסט האיכותי, שגם אותו יש לחשוף שכבה אחר שכבה כמו תל.

תהליכי הנפילה והעלייה של הדמויות השונות יספקו בסיס נרחב לחשיבה ולדיון. התנכרות של ילדים להוריהם, יתמות בגיל צעיר, קשיי הסתגלות, נוער בסיכון, יחסי מבוגרים וצעירים, יחסים מותרים ואסורים, ענייני רפואה שונים, אוזלת ידו של השלטון על כל גווניו, הניצול, הדיכוי הפיזי והמחשבתי ועוד. כל אלו מוצאים להם מקום ברומן סוחף ומרתק זה עליו תחשבו גם הרבה לאחר סיום הקריאה.

קצה - כריכת הספר

קצה

קצה
גלית דהן קרליבך
הוצאת זמורה ביתן 2014

 

מגב הספר

בצהרי יום חול ירושלמי יושבת הגיאולוגית הצעירה, יִסְכָּה פלד, בפאב אפלולי, מטביעה את יגונה בכוס בירה ביתית ובוחנת את רסיסי חייה: סבתה הנערצת הלכה לעולמה, אמה המתנכרת גירשה אותה מביתה, והאהבה טרפה את נפשה. יסכה יודעת כמה עמוק יכול העצב לחלחל ולאילו גבהים נושאת אותה ההתעלות, ומנסה בכל יכולתה להותיר מאחוריה את משקעי העבר ואת מאובני תשוקתה.

אך מאמציה עולים בתוהו, והאדמה היציבה מתחילה לנוע תחת רגליה כשאל הפאב ואל חייה נכנס אראל, מנהיגה הנאה והמהפנט של קבוצת נערים אבודים. היא הולכת אחריו למדבר, לארץ זרועת זיכרונות ישנים ופיתויים עתיקים, ומוצאת את עצמה — ואז מאבדת את עצמה — בחזונו הפרוע והמסוכן.

בכישרונה הייחודי לוקחת גלית דהן קרליבך את הגיבורה שלה ואת השפה העברית אל הקצה ומעבר לו, למקום שבו אין חוקים. בפראות חיננית היא פורעת סדרים ומלהטטת בדימויים בעלילה שבה הומור, מתח פסיכולוגי, קדושה וחטא מרקדים על פי תהום.

קצה הוא הרומן השני של גלית דהן קרליבך. ספר הביכורים שלה, אחותי כלה והגן נעול, זכה לשבחי הביקורת ובמלגת ‘פרדס’ לסופרים צעירים מטעם הספרייה הלאומית, וספר הנוער שלה, ערפילאה, זיכה אותה בפרס על־שם דבורה עומר לשנת 2013.

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *